עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > אנרגיהעמוד הבית > מדינת ישראל > מים ותשתיות > חשמל
חברת החשמל


תקציר
על תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה - על ראשית עידן הפחם בישראל, על פריקת הפחם, על תחנת הכוח ונושא איכות הסביבה, על תהליך ייצור החשמל בתחנה, ועל שמה - אורות רבין.



אתר תחנות הכוח : אורות רבין (חדרה)



 

ראשית עידן הפחם


על מפת מערך ייצור החשמל בישראל של ראשית שנות ה- 2000, בולט אתר "אורות רבין" בחדרה, בהיותו אחד משני אתרי הייצור הגדולים ביותר במדינה. הגן המקיף את האתר, אורות התחנות המנצנצים בחשיכה ושלוש הארובות הגבוהות הפכו כבר לחלק מתבנית הנוף המוכרת, לחולפים ביעף בכביש המהיר חיפה תל-אביב.

לצד תחנות-הכוח הוותיקות בחיפה, בתל אביב ובאשדוד, המופעלות במזוט - סימנה הקמתה של התחנה הפחמית הראשונה בחדרה (הנקראת "מאור-דוד", על שמו של מי שהיה יו"ר דירקטוריון החברה, דוד שיפמן ז"ל), בראשית שלנות השמונים את תחילת "עידן הפחם". המעבר לשימוש בפחם כחומר דלק ראשי לייצור חשמל בישראל, הוכיח את עצמו בהיותו ידידותי לסביבה, זמין וזול.

אתר "אורות רבין" ממוקם מצפון לנחל חדרה ומשתרע על שטח של כ- 1,200 דונמים. כשלושה מיליארד דולר הושקעו בו עד כה, והוא כולל כיום שתי תחנות כוח פחמיות גדולות, ותשתית לתחנה שלישית בעתיד. בשל הצורך בכמויות גדולות מאוד של מים לקירור ולעיבוי הקיטור, הוקמה התחנה לחוף הים.

כושר הייצור הקיים בתחנה עומד על כ- 2,590 מגוואט, המהווים כרבע מכושר הייצור הארצי. בפועל, בשל העלות הזולה יחסית של ייצור החשמל בפחם, מספקת התחנה כ- 35% מצריכת החשמל בישראל.

במקור תוכננה התחנה בחדרה להיות מופעלת במזוט, כדוגמת כל תחנות הכוח החופיות שפעלו באותם ימים בארץ. משבר הדלק העולמי והסנקציות שהוטלו על ישראל בעקבות מלחמת יום הכיפורים, הביאו לקבלת החלטה אסטרטגית, להסב את תכנון התחנה כך שתוכל לשרוף פחם כדלק ראשי וגם מזוט במקרה הצורך (תחנה דו-דלקית).

פריקת הפחם, דמיונית ככל שניראתה, תוכננה להיעשות ישירות מן האוניות, למזח שיוקם בלב ים, מרחק כשני ק"מ מן החוף - באמצעות מסוע שיוקם על גבי גשר כלונסאות ימי שייבנה במיוחד לצורך כך.

באוגוסט 1981 הופעלה יחידת הייצור הראשונה בתחנה, ועד לשנת 1984, עת הושלמה בנייתם של המזח הגשר והמסוע - הופעלו כבר ארבע יחידות התחנה, 360 מגוואט כל אחת.

הביקושים הגוברים לחשמל במשק, בצד תפעול מוקפד של היחידות הפחמיות ועמידתן בתקנים של איכות הסביבה, הביאו לכך שבסוף שנות השמונים הוחלט על הקמת תחנת-כוח פחמית נוספת באתר בחדרה, ובה שתי יחידות ייצור גדולות, בעלות כושר ייצור של 575מגוואט כל אחת.



 

כיצד נעשית פריקת הפחם?


הפחם מגיע לישראל באניות צובר גדולות כשהוא לח - וזאת כדי למנוע היווצרות אבק פחם העלול לפגוע באיכות הסביבה.

האניות נקשרות אל מזח הפריקה בלב ים, ושלושה עגורני ענק, הניצבים על המזח, פורקים את הפחם מבטן האוניה אל מסוע סגור, הנמצא על הגשר הימי. באמצעות המסוע, מובל הפחם על גבי סרט נע, אל אתר האיחסון. הקמתו של מזח הפחם בחדרה בסוף שנות השבעים היתה מבצע רב תעוזה. לא היה תקדים בעולם כולו להקמת מיתקן יעיל לפריקת פחם מאניות בים הפתוח, ללא כל הגנה של שובר גלים.
להחלטה להקים את המזח הימי קדמו התלבטויות רבות. הפתרון הראשון שהוצע היה לפרוק את הפחם בנמל חיפה ולהובילו ברכבת לאתר - דבר שהיה מייקר את עלות החשמל.
הפתרון שנבחר -הקמת המזח בים הפתוח - הוכיח את עצמו תפעולית וכלכלית. בעקבות הצלחת המסוע הימי ב"אורות רבין", הוקם מזח ימי שני המשרת מראשית 2000 את אתר "רוטנברג" באשקלון.




 

חושבים ירוק


כבר בשלב תכנון התחנה, ברור היה כי נושא איכות הסביבה יהיה נר לרגלי המתכננים, הבונים והמתפעלים.

מתוך מחשבה ירוקה, דאגה לאיכות הסביבה ותכנון מרחיק לכת, נבנתה התחנה באופן שאינו רק לוקח מן הסביבה, אלא גם מחזיר וממחזר, מוריק ומטהר, כדי ששכר האור לא יצא בהפסד האדם והסביבה.

הבחירה בפחם כמקור האנרגיה לייצור החשמל ובטכניקות מתקדמות בטיפול בו, איפשרה את צמצום השפעות האתר על סביבתו.

לגובה 300 מטרים מעל לפני הקרקע, מתנשאת ארובת התחנה החדשה, גבוהה משתי אחיותיה הוותיקות יותר. רק שם, בשכבות האטמוספירה הגבוהות, נפלטים בחום של 130 מעלות - הגזים תוצרי השריפה. הם מכילים בעיקר גזים, אדי מים ורק כמות מזערית (0.2%-0.4%) של תרכובות מזהמות דוגמת גפרית דו-חמצנית.

הגובה הרב, החום התורם לעילוי הגז ומשקֵעַ השפכים הנוצרים בתהליך הפקת החשמל ממוחזרים, ומופנים להשקיית הצמחיה באתר התחנה. חלק ממי הקירור של התחנה מוזרמים לאפיקו התחתון של נחל חדרה, כדי לסייע בהפיכתו לאגם מלאכותי, בלב פארק ירוק.

השתלבות אתר תחנות-הכוח "אורות רבין" ברצועת החוף החולית, היתה תהליך זהיר, שנעשה בהתחשב בצרכים ומתוך שמירה על ערכי טבע ונוף. יותר מסמליות יש בעובדה כי שם האתר, "אורות רבין", כתוב עליה בפרחים - זהו כתב התחייבות.



 

"היהלום השחור"


הפחם בו משתמשים בתחנת-הכוח מכונה "היהלום השחור"- ולא במיקרה. הפחם מורכב ברובו הגדול מפחמן וגם היהלום הינו פחמן טהור. תהליך ההיווצרות של הפחם החל לפני כ- 200 עד 300 מיליון שנה, והוא תוצר של שכבות חומר צמחי אשר נקברו ונכבשו במשך השנים על-ידי רובד סחף, סלעים ואדמה. לחץ עצום זה, בן מיליוני השנים, והחום הרב שהפיק - הביאו להתאבנות החומר הצמחי ולהתפחמותו.

הפחם הוא מקור אנרגיה הניתן להצתה ובעירה, והאדם למד להשתמש בו להסקה, לתעשייה -ובעיקר ליצירת חום וקיטור המניע את טורבינות תחנות-הכוח לייצור חשמל. כמחצית מהחשמל בעולם מופק כיום מפחם.

יתרונות הפחם על המזוט ברורים:
זמינות: עתודות הפחם העולמיות יספיקו, על-פי הערכות, לתצרוכת העולמית למשך כ- 400 שנים.

מקורות רבים ומגוונים: הפחם מצוי בשפע במדינות ידידותיות לישראל, כך שאספקתו השוטפת מובטחת.

מחיר: עלויות הפחם אינן נתונות לתנודות חדות ופתאומיות, ואינן מושפעות ממהפכים פוליטיים או משינויים במשק העולמי. מכאן עולה, כי המחיר הוא לרוב נוח, וזול בשיעור ניכר ממחיר נפט.

נקיון: פחם משובח, לאחר טיפול נכון, מכיל פחות מזהמים מאשר הנפט. עם שיפור הטכנולוגיות ומתוך המודעות ההולכת וגוברת לאיכות הסביבה, מובטחת שריפת פחם יעילה, נקיה ומבוקרת.



 

ייצור החשמל בתחנת-הכוח אורות רבין


כאשר מסובבים סליל של חוטי חשמל בתוך חלל עם מגנטים נוצר חשמל.
בדיוק באופן זה פועל ה"דינמו" של פנס האופניים. גלגל האופניים מסובב את גלגל החיכוך, המסובב בתורו סליל שנתון בין שני מגנטים. החשמל שנוצר באופן זה מספיק להפעלת הפנס.
בתחנת הכח משתמשים באותו העיקרון. אולם על מנת לייצר חשמל בכמות מסחרית נחוצה אנרגיה רבה. עיקרה של תחנת-הכוח מוקדש להפקת האנרגיה (הקיטור) הנחוצה להנעת הגנרטור המייצר את החשמל.
1. הפחם הנפרק מאוניה ומובל לתחנות-הכוח על- גבי מסוע, נטחן לאבקה דקיקה, מוזרק לדוד בתוספת אוויר, נשרף ומפיק חום רב.
2. דוד השריפה בנוי מצינורות פלדה, אשר בתוכם זורמים מים נטולי מלחים. שריפת הדלק יוצרת בחלל הדוד חום גבוה, המביא להפיכת המים שבצינורות לקיטור.
3. הקיטור מופעל בלחץ רב ובטמפרטורה גבוהה על כפות הטורבינה ומסובב אותן, ובעקבותיהן את הרוטור (החלק הסובב) של הגנרטור במהירות של 3000 סיבובים בדקה.
4. תנועת הרוטור יוצרת חשמל, המועבר לשנאים גדולים, ומהם אל הרשת הארצית המעבירה ומחלקת אותו לכל רחבי הארץ.
5. בדרכו של הקיטור דרך להבי הטורבינה הוא מאבד מכוחו (לחצו וחומו), ומגיע עם סיום פעולתו אל המעבה.
6. שם הוא מקורר ע"י מי-ים, מתעבה למים, ושב אל דוד השריפה למחזור חדש.
7. תוצרי השריפה עוברים מהדוד אל המשקֵעַ - בו שוקע אפר הפחם, ושאר הגזים - נפלטים לאטמוספירה דרך הארובה הגבוהה.



 

יצחק רבין


האור לפני המחנה
ב- 31.10.95, ארבעה ימים לפני שנרצח, חנך יצחק רבין ז"ל את יחידת הייצור הראשונה בתחנה הפחמית הנוספת באתר. ימים ספורים לאחר הרצח, הוחלט לקרוא לאתר על-שמו - "אורות רבין", ובדרך זו להנציח את מי שהיה קשור בחברת החשמל לאורך כל חייו.
נחמיה רבין, אביו של יצחק, היה מראשוני העובדים בחברת החשמל. בשנת 1923 גוייס לעבודה בחברה על-ידי פנחס רוטנברג. חברת החשמל היתה חלק מהווית משפחת רבין, וזיכרונות ילדות מ"חצר" החברה בתל אביב נתחלפו בטקסים מרגשים בהם חנך הבן, כראש הממשלה, תחנות כוח חדשות.
יצחק רבין, ידיד אמת, עקב בעניין אחר התפתחותה של חברת החשמל, שהיתה תמיד קרובה לליבו. השם רבין ניקשר בתולדות החברה לאורך דורות. גם במותו, ימשיך וינשא שמו בפי כל, ויאיר דרך.




אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: אתר תחנות הכוח : אורות רבין (חדרה)
שם  החוברת: אתר תחנות הכוח : אורות רבין (חדרה)
תאריך: 2000
הוצאה לאור: חברת החשמל
הערות: 1. הוצא לאור על ידי היחידה לקשרי הציבור והפרסום בשיתוף חטיבת ייצור והולכה.
הערות לפריט זה: 1. הוצא לאור על ידי היחידה לקשרי הציבור והפרסום בשיתוף חטיבת ייצור והולכה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית