עמוד הבית > ישראל (חדש) > תשתיות > מים > מקורות מים טבעיים
ישראל. משרד החינוך. שרות הפרסומים. מרכז ההסברה


תקציר
על מקורות המים הטבעיים של ישראל: מי תהום - בעיקר אקוויפר החוף ואקוויפר ההר, ומים עיליים - בעיקר מהכנרת וממי שיטפונות.



מקורות המים הטבעיים של ישראל
מחבר: רמי בלנק


כמות המים הכוללת העומדת לרשות מדינת ישראל (פוטנציאל המים) מוערכת על ידי מומחים שונים בכ- 1.8 ועד 2.1 מיליארד מ"ק בשנה. מקובל לחלק את מקורות המים הטבעיים לשניים: מי תהום ומים עיליים. מי תהום הם מים הנאגרים באקויפרים השונים ומופקים על ידי שאיבה. מי מעיינות, שהם מי תהום השופעים באופן טבעי, מהווים קטגוריה מיוחדת של מי תהום. הם נבדלים ממי קידוחים באיכותם ובטיפול הנדרש על מנת להבטיח את עמידתם בתקני איכות מי השתייה, ובכך הם דומים למים עיליים. מים עיליים הינם כל כמויות המים הזורמים או נאגרים על פני השטח, כגון מי נחלים, מי מאגרים, או מי הכנרת. מלבד מקורות המים השפירים (כלומר מים באיכות של מי שתייה) הטבעיים, ישנם מקורות מים נוספים, הכוללים בדרך כלל מים באיכות פחות טובה, אותם ניתן לנצל על ידי שימוש בטכנולוגיות טיוב מים שונות, כגון התפלה, טכניקות טיפול בשפכים, והחדרה.




מושגי יסוד
אקויפר – אגן בתת-הקרקע הרווי במים. מתחת לאקויפר קיים אויקלוד (שכבה בלתי חדירה למים) המונע ירידת המים לעומק רב יותר. אקויפר יכול להיות בעומקים שונים (מעשרות עד מאות מטרים), ולהכיל מים באיכויות ובכמויות שונות.

החדרה – החדרת מים למי התהום במטרה להשיב מים עודפים למי התהום, או כדי לטייב את מי התהום ומנוע המלחת המים.

התפלה – תהליך של הפרדת מים מהמלחים המומסים בהם. הפרדה כזו יכולה להיעשות בטכניקות שונות, ביניהן הפרדה על ידי אידוי, או על ידי העברת המים דרך ממברנות בלתי חדירות למלחים.

מים מושבים – מי קולחים שעברו החדרה לאקויפר והפקה מחדש. מפעל השפד"ן ומערכת ההפקה וההולכה של הקו השלישי הם היחידים בארץ המייצרים מים מושבים. המים המושבים הם באיכות גבוהה מאוד ומותרים בשימוש חקלאי בלתי מוגבל.

מים מליחים – מים בהם ריכוז הכלורידים הוא מעל 600 מג"ל (מיליגרם לליטר). עד לריכוז של כ- 2000 מג"ל יכולים המים לשמש לחקלאות, ובריכוזים גבוהים יותר כחומר גלם להתפלה. מבחינה כלכלית עדיין כדאי יותר להתפיל מים מליחים מאשר מי ים שריכוזם הוא 35000 – 42000 מג"ל. קידוחי מים רבים בדרום מישור החוף, בנגב, בבקעה ובערבה הם מליחים.

מי קולחים – שפכים שעברו טיפול לטיהור. המושג "קולחים" אינו מגדיר את איכות המים הסופיים, ויש רמות שונות של קולחים, המותרים לשימושים שונים בחקלאות.

מי שפירים – מים טבעיים באיכות המתאימה לשתייה.





 

מי תהום


ישנם מספר אקויפרים (אגנים תת- קרקעיים) במדינת ישראל, אולם שני החשובים בהם הם אקויפר החוף ואקויפר ההר (ירקון- תנינים וההר המזרחי). מלבד אלה קיימים גם אגני הגליל המערבי, הכרמל, אגן הכנרת (גליל מזרחי, גולן), ואקויפר נגב- ערבה. מי התהום בישראל מופקים מכ- 2800 קידוחי מים, מהם כ- 1300 של חברת מקורות, והיתר של אגודות מים, רשויות שונות או גורמים פרטיים.

אקויפר החוף משתרע מבנימינה בצפון ועד ניר-עם בדרום, וממורדות הגבעות שבמזרח השפלה הפנימית ועד לים במערב, על שטח של כ- 1900 קמ"ר. זהו אקויפר המורכב מאבן חול גירית ומכורכר, ובחלקו המזרחי הוא נמצא אף מעל המורדות המערביים של אקויפר ההר. במקומות מסוימים לאורך גבולו המזרחי קיים מגע ומעבר מים בינו לבין אקויפר ההר. זהו אחד משני המקורות החשובים ביותר של מי תהום במדינה (השני הוא אקויפר ההר). האקויפר התאפיין בעבר במליחות נמוכה וברמת זיהום נמוכה, אולם כתוצאה משאיבת יתר חלה התדרדרות באיכות המים, כפי שיתואר בהמשך.

אקויפר ההר מתחלק לשני חלקים: אקויפר ירקון- תנינים (ירקת"ן) המתנקז מגב ההר לכוון הימן ואקויפר ההר המזרחי הכולל את אגני השומרון הצפוני ובית שאן והאיזורים המתנקזים מזרחה לבקעת הירדן. זהו האקויפר השני בחשיבותו להפקת מי תהום. אקויפר החוף ואקויפר ההר תורמים יחד קרוב למחצית מכמות המים הזמינים בישראל. מעיינות ראש העין (מקורות הירקון), ממקורות המים החשובים במדינה, הינם שפיעה של אקויפר ההר. בשנת 1994 הופקו מירקת"ן כ- 380 מלמ"ק (בשאיבה ובשפיעת מעיינות). האקויפר משתרע מקו פרשת המים ביהודה ובשומרון מערבה, ובין מורדות הכרמל הדרומיים בצפון לעמק באר שבע בדרום. חלק ניכר מאקויפר ההר (בעיקר באיזור ההררי) נמצא מתחת לשכבות אבן גיר סדוקות. מי משקעים ומים הזורמים על פני השטח חודרים בקלות דרך שכבות אלה לתוך האקויפר.

כתוצאה מכך סכנת זיהום האקויפר על ידי זרימת מזהמים על פני השטח גבוהה יותר מאשר באקויפר החוף. לפני שהוחל בשאיבה מהאקויפר, שפעו מי האקויפר בעיקר דרך מעיינות ראש העין ומעיינות נחל תנינים. גם כיום לשפיעה חלק חשוב בניצול מי האקויפר, אולם רוב המים מופקים ממנו באמצעות קידוחים. איכות מי האקויפר משתנה במקומות שונים, אך באופן כללי איכותו נחשבת טובה יותר מאיכות מי אקויפר החוף. מאקויפר ההר המזרחי הופקו בשאיבה בשנת 1994 כ- 130 מלמ"ק, ועוד כ- 250 מלמ"ק שפעו דרך מעיינות, רובם מליחים. רק כ- 30 מלמ"ק מאגן זה מנוצלים בגב ההר (דרך קידוחי ירושלים והרודיון) ובאיזור יריחו ומצפה יריחו, ובסה"כ נוצלו 260 מלמ"ק.

האקויפרים הנותרים (גליל מערבי, כרמל מנשה והאקויפרים בדרום הארץ) מספקים עוד כ- 220 מלמ"ק מים בשאיבה, וכ- 50 מלמ"ק בשפיעת מעיינות (בעיקר בגליל המערבי). האקויפרים שבאגן הכנרת מתנקזים בחלקם הגדול לאגם, ורוב המים בהם מנוצלים על ידי שאיבה מהכנרת. ברוב מקורות המים הללו ישנה מגמה של עלייה במליחות וברמת החנקות בממוצעים השנתיים. יצוין שחלק מן האקויפרים (כגון אלה שבערבה) משמשים מקור מים בלעדי ליישובים אליהם לא מגיעה מערכת ההובלה של מפעל המים הארצי.

מי התהום המסופקים לשתייה עוברים חיטוי באמצעות כלור דיאוקסיד, כלור או כלוראמין, על מנת להבטיח את איכותם המיקרוביאלית (כמות החיידקים במים). תקן משרד הבריאות קובע שריכוז החיידקים הקוליפורמיים לא יעלה על 3 חיידקים ל- 100 מ"ל.




 

מים עיליים


מקורות מים עיליים הינם כל אותם מקורות בהם שוהים המים מעל לפני השטח לפני שנעשה בהם שימוש. מקור המים העיליים החשוב ביותר בארץ הוא אגם הכנרת. שטח האגם 168 קמ"ר הוא מכיל כ- 4 מיליארד מ"ק מים. אולם נפח האיגום (כלומר נפח המים אותו ניתן לשנות על ידי אגירה ושאיבה) הינו רק 500 – 600 מלמ"ק, והוא מוגדר על ידי מפלסי האגם: המפלס התחתון (213 מ' מתחת לפני הים) נקרא קו אדום תחתון, וכשהאגם מגיע למפלס זה אין לשאוב ממנו יותר*; שאיבה נוספת עלולה לגרום להרעה באיכות המים, הן בשל חדירה של מים מליחים תת קרקעיים הנמצאים באגן ההיקוות, והן בשל תהליכים ביולוגיים וכימיים שיתרחשו באינטראקציה בין מי הימה לבין חומרים ומיקראורגניזמים הנמצאים על הקרקעית. המפלס העליון הוא 209 מ', ומעליו ישנה סכנה של הצפה בסביבת הכנרת. בשנה גשומה דוגמת חורף 1992 יכול המפלס לעלות במלוא ארבעת המטרים ואף למעלה מזאת, ואז יש צורך לפתוח את סכר דגניה על מנת להזרים מים לירדן. בחורף שחון, לעומת זאת, דוגמת 1991, עלה מפלס הכנרת ב- 32 ס"מ בלבד במהלך העונה.

מפלס הכנרת נקבע גם על ידי מידת השאיבה מהכנרת: כמויות גדולות של מים נשאבות מהכנרת בתחילת החורף ומוחדרות בבארות ההחדרה במישור החוף, על מנת לפנות מים מהכנרת כדי שיהיה מקום למי הגשמים ולמי שטפונות של החורף, וכן להעשיר את אקויפר החוף ולא לאפשר למים לזרום לחינם לים המלח.

רוב מי הכנרת מגיעים משלושה יובלים המתאחדים לנהר הירדן: נחל דן, התורם כ- 250 מלמ"ק בשנה; החצבני (נחל שניר) התורם כ- 150 מלמ"ק בשנה; והבניאס (נחל חרמון) ממנו מגיעים מדי שנה כ- 120 מלמ"ק לכנרת. ביחד עם מקורות מים נוספים נכנסים לאגן ההיקוות של הכנרת כ- 850 מלמ"ק בשנה ממוצעת. כ- 300 מלמ"ק (!) מתאדים מדי שנה, וכ- 530 מלמ"ק מופקים מן הכנרת לצריכה, מהם כ- 450 מלמ"ק בממוצע לאספקה דרך המוביל הארצי. הכמות המופקת למוביל נעה בין הפקה מינימלית של כ- 150 מלמ"ק (בשנת 1990, לאחר מספר שנות בצורת, הגיעה ההפקה ל- 180 מלמ"ק) ועד ל- 1400 מלמ"ק בשנים גשומות במיוחד. המוביל הארצי נועד בתחילה להוביל מים לדרום הארץ על מנת לאפשר פיתוח חקלאי באיזור זה. בתחילת דרכו נועדו 80% מהמים במוביל לחקלאות, והיתר לצריכה ביתית. בהדרגה השתנה היחס, עד שבתחילת שנות ה- 90 סופקו כ- 50% ממי המוביל לשתייה, וכ- 3.5 מיליון איש בארץ שותים מי מוביל. על פי התחזיות, בשנת 2010 ישמשו כ- 80% ממי המוביל לשתייה.

מקור נוסף של מים עיליים הוא מי שטפונות, אותם ניתן לנצל בזכות מספר מפעלים לתפיסת מי שטפונות המופעלים על ידי חברת מקורות. בממוצע, ניתן להפיק 60 – 70 מלמ"ק בשנה ממי השטפונות. המפעלים הבולטים בתחום זה הם מפעל נחלי מנשה, התופס את מי יובלי נחל התנינים, מפעל נחל שיקמה, הסמוך לקיבוץ זיקים, ומתקן חדש על נחל הבשור שבדרום. בנחל הבשור מוקם מערך אגירה המסוגל לקלוט עד 9 מלמ"ק, מה שהופך אותו לאחד המקווים העיליים הגדולים במדינה, שיאפשר השקיית אלפי דונמיס של פרדסים הניטעים עתה באיזור אגן ההיקוות של הנחל.

רוב מי השטפונות הנתפסים, מוחדרים למי התהום, על מנת לשפר את המאזן ההידרולוגי באקויפר, וחלקם (דוגמת מפעל הבשור) נועדו להשקייה. גם מי המוביל מוחדרים לאקויפר דרך כ- 150 קידוחי החדרה.


* בסתיו 1999, עקב עצירת גשמים ממושכת, הוחלט להמשיך ולשאוב מן הכנרת, אף שהמפלס ירד מתחת לקו האדום.




עוד בנושא:
צריכת המים בישראל והמאזן ההידרולוגי
איכות המים



אל האסופה ישראל - האדם והמרחב : נושאים נבחרים בגיאוגרפיה3

ביבליוגרפיה:
כותר: מקורות המים הטבעיים של ישראל
שם  הספר: משק המים בישראל
מחבר: בלנק, רמי
תאריך: 2000
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. שרות הפרסומים. מרכז ההסברה
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית