שם של מחלת עור קשה ומדבקת. הלוקה במחלה נקרא מצורע, או צרוע. הלוקים במחלה הורחקו "מהמחנה", מחברת בני האדם, על מנת שלא ידביקו אותם, וחיו בבידוד ובנידוי.
מחלת הצרעת, בשונה ממחלות קשות אחרות, קיבלה משמעות דתית-פולחנית, והיא קשורה בדיני טוהרה וטומאה. המחלה נחשבה כעונש אלוהי על חטאים שונים: מרים נענשה בצרעת על שדיברה סרה במשה (במדבר י"ב 10); עוזיהו מלך יהודה נצטרע כשניסה להקטיר על המזבח, וישב בבידוד בבית החופשית (דברי הימים ב', כ"ו 19); צרעת נעמן דבקה בגיחזי ובזרעו בקללת אלישע הנביא (מלכים ב', ה' 27-20). ריפוי המצורע נחשב למעשה פלא, בעזרת ה'.
ניגעי הצרעת לסוגיהם וסדר טוהרת המצורע נדונים בהרחבה בספר ויקרא (י"ג-י"ד). הטיהור נעשה בטקס מיוחד, על ידי הכהן, באמצעות ציפורים טהורות, ארז, שני ואיזוב, והזאת מים טהורים, ובהקרבת קורבנות על ידי המצורע שטוהר.
סוגי צרעת מסויימים פוגעים גם בבית ובבגד.
