נביא דובר שקר

המושג "נביא שקר" הוא מהמשנה (סנהדרין, פרק א', משנה ה') .

בירמיהו (כ"ג 25-26) מוזכר הצירוף "הנביאים הניבאים בשמי לשקר… הנביאים ניבְּאֵי השקר, ונביאי תרמית ליבם".

סופרי המקרא, ונביאי-האמת הלוחמים בנביאי השקר, מוחים שנביאים אלה לא נשלחו על ידי אלוהים, נבואותיהם בדויות מליבם או מרוחם, הם משתכרים, רודפים בצע, עושקים וגוזלים, שופכים דם נקי, מנאפים וניבאים לבעל (דברים יג 2-6). הם תועים, ומתעים את העם ומטפחים בו אשליות-שווא (ירמיהו כג; יחזקאל יג 8-16). במקום להוכיח את העם ולהחזירו לדרך הישרה הם מחזקים את ידי הרשעים, ומשמשים דוגמא שלילית.

בספר דברים שתי הגדרות להבחנה בנביא שקר:

א. נביא שמדיח את העם לעבודת אלילים (י"ג 1-6);

ב. נביא שמדבר בשם ה' למרות שלא נצטווה לכך, ואפשר להכירו אם דבריו אינם מתקיימים (י"ח 20-22).

נביא כזה דינו מוות.

נביאי שקר רבים היו בממלכת ישראל וגם בממלכת יהודה. לעיתים קרובות הם נקטו עמדות פוליטיות וחברתיות הפוכות לעמדות נביאי האמת, והגיעו איתם לכלל עימותים חריפים. בעיקר מפורטים מאבקיו של ירמיהו בנביאי השקר, בשל שחיתותם, יומרותיהם, יחסם לפולחן ולקורבנות, ועמדתם הפוליטית.

התופעה הרחבה של נביאי השקר נעלמה עם חורבן הבית ב- 586 לפני הספירה.