הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקיםעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > הכחדת מינים והשבתם
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
הטיגריס (Panthera tigris), הגדול בבני משפחת החתוליים, עומד שוב בפני הכחדה. על אף שבעבר הוכתרו המאמצים להצילו בהצלחה, הפעם, הסיכויים קלושים.



פרוייקט שימור הטגריסים
מחבר: ד"ר אברהם ארבל


הטיגריס (Panthera tigris), הגדול בבני משפחת החתוליים, עומד שוב בפני הכחדה. על אף שבעבר הוכתרו המאמצים להצילו בהצלחה, הפעם, הסיכויים קלושים.

משפחת החתוליים כוללת כ-36 מינים של טורפים משוכללים, שתפוצתם כמעט כלל-עולמית. כ-30 מינים הם חתולים קטנים ובינוניים, הנמנים עם הסוגים חתול ושונר. הברדלס הוא מין יחיד בסוגו והוא היונק המהיר בעולם. סוגרים את הרשימה חמישה חתולים גדולים הכלולים בסוג פנתר: האריה והנמר החיים בעיקר באפריקה, ומעטים גם באסיה; היגואר החי באמריקה; האירביס (נמר השלג) החי במרומי ההימלאיה והטגריס החי באסיה, מאינדונזיה בדרום ועד סיביר בצפון.

האריה, מלך החיות, נחשב אומנם לגדול בחתוליים; אבל מסתבר שהטיגריס גדול ממנו. משקלו של אריה זכר גדול מגיע ל-225 ק"ג, ואילו משקלו של טיגריס סיבירי זכר גדול יכול להגיע ל-300 ק"ג. הטיגריס הוא טורף מסוכן העלול לפגוע גם באדם. גם בתקופות שבהן הגן עליו החוק, היו הפקחים, המופקדים על שמירת הטבע, הורגים כל טיגריס החשוד כטורף-אדם. סיפורם של האריות אוכלי-האדם מאפריקה דומה. גם האריות אינם תוקפים בני-אדם; אולם אריה שתקף וראה כי טוב, הופך אוכל-אדם מועד ומחסלים אותו בהקדם. כזה, למשל, היה אביה של אלזה, הלביאה המפורסמת מהסיפור "לחופש נולדה". הטיגריס ידוע בציבור בעיקר בשמו האנגלי "טייגר", שמשום מה תורגם שמו לנמר אף על פי שפרוותו החומה-זהובה של הטיגריס רצועה בפסים שחורים, ואין עליה אף חברבורה לרפואה.

הקרבה בין האריה לטיגריס, שני הפנתרים הגדולים, היתה מקור ההשראה לניסיונות הכלאה בין השניים. הכלאות כאלה נעשו במקומות רבים והניבו בני-כלאיים מיוחדים הנראים כאריות מפוספסים. במקרים שבהם היה האב אריה, נקרא בן הכלאיים לייגר. במקרים שבהם היה האב אריה, נקרא בן הכלאיים לייגר. במקרים האחרים שבהם היה האב טיגריס והאם לביאה, נקרא בן הכלאיים טיון. בני הכלאיים הללו רובם ככולם עקרים.

לפני כמיליון שנים חיו אבותיו של הטיגריס בסיביר וסביבותיה. באותם הימים שרר באזור הזה אקלים חמים ונוח, והטיגריסים ראו ימים טובים. במהלך תקופות הקור הלך האזור והתקרר, ומצבם של הטיגריסים הורע. רובם לא הצליחו להתמודד עם הקור ועם התמעטות הטרף הזמין ופשוט נכחדו. חלקם נדדו דרומה בעקבות החום, ורק אוכלוסייה קטנה נותרה בסיביר, והצליחה להתמודד עם תנאי האקלים הקשים השוררים במקום. במהלך הנדידה וההתנחלות באזורים השונים הלכו והתפתחו שמונה תת-מינים של טיגריסים השונים זה מזה בעיקר בגודלם ובצבעיהם. התת-מינים הדרומיים קטנים וכהים יחסית, וככל שמצפינים הם הולכים וגדלים, ופרוותם מבהירה. הטיגריס מהאי באלי שבאינדונזיה הוא הקטן בין הטיגריסים. הטיגריס הבנגלי מהודו ונפאל הוא התת-מין הנפוץ ביותר וגם הטיפוסי שביניהם. הטיגריס הסיבירי הוא הגדול והכבד בין הטיגריסים, והוא גם הבהיר ביניהם ופסיו השחורים מועטים יחסית. במהלך האבולוציה הארוכה שלו בסיביר הקרה הוא פיתח גם פרווה עבה יחסית, המסייעת לו להתקיים בסביבה העוינת שבה הוא חי.

כל שמונת התת-המינים של הטיגריס שרויים בסכנת הכחדה חמורה ביותר, ובכללם הטיגריס הבנגלי והטיגריס הסיבירי, הנחשבים חיות מוגנות בארצותיהם. מכאן שהטיגריסים החיים בשבי הם פרק חשוב במאבק ההישרדות של החיה היפהפייה הזאת. הטיגריסים חיים בגני-חיות לא רק להנאת המבקרים, אלא גם כחלק ממאבק עולמי להצלתם מהכחדה.

הטיגריס הוא טיפוס בודד החי לבד ומסתדר היטב. משום מה דבק הכינוי "בודד" בזאב, החברתי דווקא, אולי משום שהטיגריס לא היה מוכר באירופה. הטיגריס מתאים להפליא ליערות ולחורשים שהם מקום-חיותו. כאן הוא נע חרש בצעדים רכים שאינם נשמעים, ופרוותו המפוספסת משתלבת היטב במשחקי האור והצל במעבה היער. ציידים וחוקרים רבים מציינים בהתפעלות את יעילות ההסוואה של הטיגריס, שלעתים התגלה לעיניהם רק מטווחים קצרים ביותר.

לתנועתו החרישית ולצבעי ההסוואה המעולים מצטרפת סבלנותו הרבה, המסייעת לו להתקרב אל טרפו מבלי שהלה יחוש בו, ואז כאשר הוא מגיע לטווח המתאים, מזנק הטיגריס מהיר-כברק ומכניע את טרפו. אחד החוקרים מתאר טיגריסית הודית משמורת רנת'מבור, שצדה תאו (ג'מוס) הודי צעיר. התאו הובא למקום בידי החוקרים, שעקבו אחרי הטיגריסית. זו נעה לאיטה בסבך, כשפתאום ראתה את התאו שרעה כ-75 מטרים לפניה. באיטיות מדהימה התקדמה הטיגריסית לעברו (כ-60 מטרים בעשרים דקות). כאן עצרה והכינה את עצמה לזינוק המכריע במשך שתי דקות נוספות, ואז עברה בזינוק עצום את 15 המטרים שהפרידו בינה ובין התאו, שלא ידע על קיומה. טפריה הארוכים והחדים ננעצו בצווארו של התאו ההמום שהופל ארצה במפתיע, ולפני שהספיק להתאושש ננעצו ניביה החדים בגרונו, כאשר כובד משקלה אינו מאפשר לו להתרומם ולנער אותה מעליו. שתי דקות תמימות רבצו כך הטורף והקרבן, עד שחדל התאו לנשום ולפרפר. עתה הניחה לו הטיגריסית, וכשעה התנשמה בכבדות לצדו, ורק אז החלה לאכול ממנו.

גודלו של הטיגריס, צבעיו המתאימים לצבעי סביבתו וכישורי הציד המצוינים שלו מאפשרים לו להסתדר בכוחות עצמו עם כל חיה המצויה במקום-חיותו. זו אולי הסיבה שהטיגריס הוא טורף יחידאי (סוליטרי), וחיי החברה שלו מוגבלים בעיקר לרבייה ולגידול-צאצאים. בשאר הזמן חי לו הטיגריס בבדידות מזהירה. לטיגריסים הגדולים יש טריטוריות ששטחן משתרע על אלפי דונמים. שטחן של הגדולות בהן מגיע למאה-אלף דונם. את גבולות נחלתו מסמן הטיגריס בהתזת שתן ובהטלת גללים, הנושאים את ריחו האישי ומאפשרים לכל טיגריס המצוי בשטח לדעת מי נמצא באזור. פולשים החודרים לשטח אינם מתקבלים בעין יפה, ואם בעל הנחלה נתקל בפולש, הוא מאיים עליו ברטינות ובשאגות. לרוב די בכך כדי שיסתלק הפולש מן השטח, אך אם לא הובן הרמז כראוי, תוקף בעל הנחלה את הפולש ומסלק אותו משטחו. לעתים הפולש הוא זכר מתבגר וחסר נחלה המתגרה בבעל הנחלה. במקרים כאלה מתפתח בין השניים קרב אלים של נשיכות ושריטות. לא פעם קורה שהזכר הצעיר זוכה בקרב ובנחלה, והזכר הזקן נאלץ לפנות את השטח לפולש החזק ממנו.

גם לנקבות נחלות (קטנות יותר) שאותן הן מסמנות בשתן. כאשר הנקבה מתייחמת היא יוצאת לדרך ומחפשת את הזכר החזק ובעל הנחלה. במשך שבוע עד עשרה ימים הם שוהים יחד; יומיים עד שלושה מפרק הזמן הזה מוקדשים להזדווגויות מרובות, שמספרן עולה לעתים על מאה. (הנמר והאריה, קרוביו של הטיגריס, מבצעים בפרק זמן דומה מספר גדול יותר של הזדווגויות). הנקבות מזדווגות רק עם זכרים בעלי-נחלה. הללו הם הזכרים הגדולים והכשירים ביותר, שכן רק הם מסוגלים לשמור על נחלותיהם. כך זוכים הגורים רק באבות כשירים הנושאים גנים טובים. אולי משום כך מקפידים הזכרים לסמן את נחלותיהם ולהגן עליהן מפני טיגריסים פולשים.

לאחר היריון קצר יחסית, 105-110 ימים, ממליטה הטיגריסית 2-6 גורים קטנים. הטיגריסית היא אם מסורה המטפלת בגוריה תקופה ממושכת יחסית, לרוב עד גיל שנתיים, ולעתים אף יותר. אף על פי כן רק שניים או שלושה גורים נותרים בחיים ומגיעים לגיל הזה. הזכר, שעד כה כמעט לא נטל חלק בגידולם, מסלקם מן הנחלה. האם עצמה מסלקת את בנותיה מן השטח, אולי משום שאינה זקוקה למתחרות צעירות. אז היא מתייחמת מחדש, וכך יוצא שהיא ממליטה אחת לשלוש שנים בערך.



הטיגריסים הצעירים, הגדולים כמעט כהוריהם, נאלצים עתה לנדוד. הם מסולקים מכל נחלה שבה יושב זכר בוגר, וממילא נדחקים לאזורים שבהם המזון דל. אלה שיצליחו לשרוד יחזרו אחר-כך ויקראו תיגר על הזכרים הטריטוריאליים. ואם הם אכן כשירים, יצליחו להשתלט על הנחלות ולמצוא להם נקבות. הנקבות הצעירות מתקבלות ברצון בנחלות של הזכרים הבוגרים. בדרך כלל לא יגיעו לכלל הזדווגות עם אבותיהן וכך נמנעים זיווגי קרובים וגילויי עריות לא רצויים. כלל זה אינו חל על אוכלוסיות הטיגריסים החיות בשבי. גם בגני החיות המעולים יש זיווגי קרובים, ובעקבותיהם מופיעים מפגעים תורשתיים בלתי-נמנעים.

הטיגריס הוא כאמור טורף משוכלל ביותר ותפריטו מגוון ועשיר. הטרף העיקרי שלו הם האיילים וחזירי-הבר. מפעם לפעם הוא תוקף חיות גדולות מהם דוגמת התאו ההודי, וכדי לגוון את מזונו הוא צד ואוכל גם עכברים, דגים וצפרדעים, ואפילו חגבים. הם התפשטות יישובי האדם וברוא היערות גילו הטיגריסים את הצאן והבקר. טיגריסים החיים בשולי היערות, ובעיקר הצעירים הנוודים והזקנים שנושלו מנחלותיהם, החלו לצוד צאן ובעיקר בקר, וגרמו נזקים לאדם ולרכושו. הרועים לא טמנו את ידם בצלחת, וכשניסו להגן על בקרם הרגו טיגריסים רבים. ואולם טיגריסים רבים המשיכו לחיות עדיין בקרבת הכפרים. הטיגריס החי ביערות נמנע לרוב ממגע עם האדם, וכמעט לא ידועים מקרים שבהם תקפו טיגריסים בני אדם ביער. לא כך הטיגריסים שחיו בשולי היער סמוך לכפרים. לא פעם תקפו בני אדם ואף טרפו אותם. טיגריס כזה כפך אוכל-אדם מועד, שכן גילה שהאדם הוא טרף קל, שאינו מיטיב לברוח ובשרו משובח (כפי הנראה). טיגריסים אוכלי-אדם היו בעיקר בהודו ובנפאל, אך גם בסיביר, במונגוליה ובאינדונזיה.


אירוע נדיר של טיגריס היוצא בעקבות אייל סמבר כשבשטח ג'יפ של רשות השמורה. צילם: אג'יי שקדאר.


כך יצא לטיגריס שם של טורף אדם מסוכן, ונפתח נגדו מסע השמצה, שנתן לגיטימציה להשמדתו. מאז ומעולם צדו את הטיגריס בשל פרוותו היפהפייה. המהרג'ים של הודו נהגו לצאת לציד טיגריסים במשלחות גדולות, שכללו פילי רכיבה ונושאי כלים רבים. הללו הבריחו את הטיגריסים מתוך הסבך באמצעות תופים וכלי נשיפה, היישר לטווח הרובים של המהרג'ה ומלוויו. ארמונות המהרג'ים היו מקושטים בעורותיהם של הטיגריסים שצדו, וברבים מהם היו שטיחים מעור טיגריס הפוער פה גדול וחושף את ניביו החדים, שנועדו לפאר את גבורת המהרג'ה הצייד.

הקצינים הבריטים ששירתו בהודו ובעקבותיהם גם אנגלים נוספים, הצטרפו למסעות הציד הללו בשמחה. לאחר זמן החלו לארגן מסעות לציד טיגריסים ללא המהרג'ים. גם ההולנדים ששירתו באינדונזיה ובהודו-סין, הצטרפו לחגיגות האלה, וכמותם הצרפתים וכל שאר האירופאים ששירתו במזרח.

הציידים האירופאים ראו בציד הטיגריסים שילוב של ספורט ומעשה גבורה. להצדקתם הביאו את הטיעון ההומני: הם אינם צדים בלבד אלא גם מצילים את הכפריים המסכנים מן החיה הטורפת בני אדם ופוגעת בהם ובבקרם.

באחד ממסעות הציד של מלך נפאל בשנת 1939 בשמורת צ'יטואן (שמורת הציד הפרטית שלו), שבו השתתפו גם הנציב הבריטי העליון בהודו ומאות אורחים נכבדים, היה שלל הציד 38 קרנפים הודים, 27 נמרים, 15 דובים שפתניים ו-120 טיגריסים!!! וכל זה למרות שהטיגריס נערץ בהודו, והאלה דורגה (קאלי) מופיעה כשהיא רוכבת על טיגריס.


טיגריס בנגלי מאולף, משמש כחיית מחמד בבית פרטי בבנקוק שבתאילנד. צילם: א. ארבל.


על-פי הערכות של רשויות שמורת הטבע היו בהודו בראשית המאה העשרים כ-40 אלף טיגריסים. בשנת 1972 נערך מפקד של כל הטיגריסים בהודו, ומצאו שמספרם פחת ל-1800 פרטים בלבד. בשלב הזה יזמה ראש ממשלת הודו, אינדירה גנדי מבצע להצלת הטיגריסים שנקרא "מבצע טיגריס". הטיגריס הפך מוגן על-ידי החוק וחל איסור על הריגתו ועל לכידתו. במסגרת המבצע הוכרזו 300 שמורות ופארקים לאומיים, שבהם יוכלו הטיגריסים ושאר חיות הבר לשקם את אוכלוסיותיהם.

על פי תוצאות מפקד אוכלוסיית הטיגריסים ב-1980 היה נדמה כי "מבצע טיגריס" הצליח למעלה מן המשוער, עד כדי כך שב.ר. קופיקאר, מנהל הפרויקט התרברב בפני כתב ה"ניו-יורק טיימס" ואמר: "הטיגריסים בהודו אינם נמצאים עוד בסכנת הכחדה". הקהיליה המשמרת שכל כך רצתה להאמין בהצלחת הפרויקט, התעלמה מן המציאות. ואולם שום תכנית ממשלתית לא יכלה לעצור את פלישת האוכלוסייה האנושית המתרבה לתחום המחיה של הטיגריסים. בהודו עצמה נוספו 300 מיליון תושבים מאז משבר הטיגריסים ב-1972. יתרה מכך, הסתבר שהמספרים שדיווחו הפוקדים במפקד הטיגריסים, הצביעו על הצלחה שלא היתה, והדיווח נבע רק מתוך רצונם של הפקידים להראות לממונים עליהם שהם עושים עבודתם נאמנה. במפקד שנערך בשנת 1984 בהודו, נספרו לפי הדיווחים כ-4,000 טיגריסים בשמורות בהודו. כלומר לפי הדיווחים הלא אמינים גדלה אוכלוסיית הטיגריסים ואף הוכפלה. חוסר התייחסותם של האחראים לשוק ההולך וגדל של חלקי טיגריסים, היתה הבעיה החמורה ביותר. השוק הזה היה שם תמיד, אלא שבשנות השמונים משמעותו לא היתה כל כך קריטית, שכן בשנים שלפני כן טבחו בסין אלפי טיגריסים בתואנה שהם מטרד מסוכן. הטבח הציף את השוק בחלקי טיגריסים מעל ומעבר לצורכי המרפאים המסורתיים. ואולם בסוף שנות השמונים נגמר המלאי, ונרשמה עלייה בכמות הציד.

העוסקים ברפואה המסורתית, בעיקר הסינים, מעוניינים בכל חלק מגופו של הטיגריס. הם מאמינים שאבקה מעצמות הטיגריס מיטיבה עם מחלות ראומטיות, שכמויות קטנות של שערות שפמו מעניקות כוח. מעיני הטיגריס מפיקים גלולות המשככות עוויתות, ומחירה של קערת מרק אשכי טיגריס, המעניקים לפי אמונתם אונות בלתי פוסקת עד כדי אפשרות לקיים עשרות משגלים ביום, מגיע ביטוואן ל-320 דולר. פרוותו של הטיגריס נמכרת ב-15,000 דולר. העצמות ושאר חלקי גופו קלים להברחה וניתן להסוותם בקלות. האבסורד הוא שככל שמספר הטיגריסים יורד מחיר חלקיהם בשוק עולה, דבר המדרבן את הציידים לחסל כמה שיותר מהם.

במבצע שאורגן על ידי "טראפיק", ארגון המפקח על הסחר בחיות בר עבור הארגון העולמי לשמירה על חיות הבר, נתגלתה רשת ציד מסועפת. במעצר אחד באוגוסט 1993 מצאה משטרת ניו דלהי 385 ק"ג של עצמות טיגריסים שנלקחו מ-42 טיגריסים, ושמונה פרוות. הסתבר גם, שלסוחר שנתפס למעלה מעשרים תיקים על סחר בחלקי טיגריסים, ואף על פי כן לא נעשה נגדו דבר.

במהלך חמש השנים האחרונות צנחה אוכלוסיית הטיגריסים בהודו ב-35 אחוזים. בשמורת הטיגריסים באסאם חוסלו בארבעת החודשים הראשונים של 1994 כארבעים טיגריסים מתוך אוכלוסייה בת תשעים. בתחילת שנות התשעים ניצודו בשמורת רנת'מבור שברג'סטאן שמונה עשר טיגריסים במסע הרג אחד, למרות שבשמורה סיירו באותו הזמן שישים שומרים.

הודו היא המקום בו יוכרע הקרב על עתיד הטיגריסים; בהתחשב בלחץ העצום של התרבות האוכלוסייה שם. עם זה, השקיעה הודו בעשרים השנים האחרונות 30 מיליון דולר בפרויקט הטגריסים, גם בשל הכבוד שרוחשים ההודים לטבע ולחיות הבר. ככל שהמצב בהודו גרוע, בטייגה הרוסית המצב קריטי. הטיגריס הסיבירי, שחי שם ברצועת יער שאורכה 1285 ק"מ, כמעט נכחד בשנות השלושים, כאשר אנשי מפלגה חשובים היו חוזרים עם עשרה טיגריסים ממסע ציד אחד. בשנות ה-70 וה-80, כשהחליטה המפלגה להגן על הטיגריסים "טופלו" הציידים ביד ברזל. אוכלוסיית הטיגריסים התאוששה ובתחילת שנות השמונים עלתה מ-30 ל-400 פרטים. למזלו הרע של הטיגריס, שמחיר עצמותיו האמיר, נפלה ברית המועצות ודמו הותר. פקיד רוסי העריך את מספר הטיגריסים שניצודו בחורף 1993 בכ-96, וגם השנה לדבריו, הציד נמשך באין מפריע. ממחקר חדש הדן בדינמיקה של אוכלוסיית הטיגריסים, שעשה הביולוג ג'ון קאן מאוניברסיטת מיניסוטה, עולה שאפילו ציד מתון הופך את ההכחדה לוודאית שהאוכלוסייה מונה פחות מ-120 טיגריסים. לדבריו, ייכחד הטיגריס הסיבירי בתוך שנתיים שלוש אם לא תעצור ממשלת רוסיה את הציד לחלוטין.

היום מצויות ברחבי הודו מספר שמורות שבהן אפשר לצפות בטיגריסים. היפות שבהן הן שמורת רנת'מבור ברג'סטאן, שמורת קאנה במדיה-פראדש, ושמורות קורבט ודודואה באוטר-פראדש. התיירים המבקרים בשמורות האלה יוצאים לחפש את הטיגריסים כשהם רכובים על פילים הנעים בסבך.

מצב הטיגריסים בעולם היום בכי רע, ונראה שהם עומדים להפסיד בקרב ההישרדות. הטיגריס הבנגלי (P.t. tigris), שנדמה היה שניצל מכליה, הוא כיום התת-מין הנפוץ והמוכר בשמורות הטבע של הודו ונפאל וגם בגני החיות, אבל עתידו שוב מוטל בספק; הטיגריס הסיבירי (P.t. altaica), הגדול בטיגריסים שרוי גם הוא בסכנת הכחדה בשמורות הטבע ברוסיה. האוכלוסיות שחיו בסין ובקוריאה נכחדו או עומדות על סף הכחדה.

הטיגריס הסומטרי (P.t. sumatre) מאינדונזיה, הטיגריס הסיני (P.t. amoyensis), וטיגריס קורבט (P.t. corbetti) שחי במלזיה, בבורמה, בתאילנד, בוויאטנם ובקמבודיה, כולם שרויים בסכנת הכחדה ואינם מוגנים. הטיגרים של באלי (P.t. balica) שהיה הקטן בין הטיגריסים, כנראה, נכחד לחלוטין מן האי האינדונזי הזה ומן העולם. כזה, גם גורלו של הטיגריס הכספי (P.t. virgata) שחי בעבר באירן ובאפגניסטן ונכחד בשנות ה-70. הטיגריס של יאווה (P.t. sondaica) נכחד בשנות ה-80.

אוכלוסייה המונה אלף טיגריסים ויותר חיה היום בגני-חיות ברחבי העולם. הטיגריסים האלה הם עתודה לשמירת אוכלוסיית הטיגריסים ולהשבתם בעתיד לטבע. בגן החיות של קלקיליה יש קבוצה של טיגריסים בנגליים, ובמרכז הזואולוגי (ספארי) שברמת-גן חיים טיגריסים סיביריים שאף מתרבים בשבי.

ביבליוגרפיה:
כותר: פרוייקט שימור הטגריסים
מחבר: ארבל, אברהם (ד"ר)
תאריך: אוקטובר-נובמבר 1994 , גליון 6
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית