הסדרי נגישות
עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > חקלאותעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > חקלאות והדברה עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > חסרי חוליות > חרקים
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
על הדברה ביולוגית - השימוש בחרקים (כמו סוגי צרעות, יתושים, זבובים ועכבישים) להדברת מזיקים.



שכירי חרב פרוקי-רגליים : שימוש בחרקים להדברת מזיקים
מחבר: ד"ר שמעון שטיינברג


אחד העולמות המסתוריים ביותר לאדם הוא עולם החרקים. שלוש מאות מיליון שנה אפשרו לאבולוציה לשכלל את אמצעי התקשורת והמתכונות החברתיות של חיי החרקים. יכולת ההבנה שלנו, כמין כה צעיר עלי אדמות את חברת פרוקי הרגליים, היא מאד מוגבלת. אחד התחומים היותר ידועים לנו בנוגע לשכנינו הזעירים, הוא תחום בו למד האדם תכונות של חרקים מסוימים ואת האפשרות לנצלם לתועלתו – ההדברה הביולוגית היזומה.

1888 היתה שנה גרועה לפרדסני קליפורניה. כנימת "איצריית ההדרים" הביאה את גידול ההדרים בקליפורניה לסף כליה. הכנימה, הניזונה מלשד הצמח, מפרישה טל דבש, שעליו מתרבות מושבות פטריות שחורות הגורמות לפייחת שחורה ומזיקה. ההצלה באה בדמות חיפושית קטנה ותמימה למראה שיובאה מאוסטרליה – Rodolia cardinalis, או בקיצור, פרת משה-רבנו. אותה חיפושית תמימה למראה היא האויב הטבעי של איצריית ההדרים. בתוך שנתיים חיסלה פרת משה-רבנו את בעיית "איצריית ההדרים" והפרדסנים יכלו לנשום לרווחה. בצורה שיטתית התפשטה החיפושית האדומה-שחורה מחלקה לחלקה ועשתה שמות באיצריות. חיפושיות בוגרות וזחלים, פשוט טרפו את הכנימות ושקי ביציהן. מה שהפך אותם לאויב טבעי מושלם היה השילוב, שבין הצורך לאכול כמות כנימות גדולה לבין יכולת החיפושית הבוגרת והזחל לנוע במהירות מכנימה אחת לאחרת. איצריית ההדרים לא נעלמה לגמרי, אולם כמות הכנימות ירדה לרמה כזאת, שהפרדסנים לא נאלצו לרסס שוב. האיזון הטבעי והכלכלי הושג. היתה זאת הפעם הראשונה שהאדם עשה שימוש בהדברה ביולוגית יזומה. ההגדרה המדוייקת של הדברה ביולוגית יזומה היא הפעלה של אויבים טבעיים המשתייכים לכל מיני קבוצות כנגד מזיקי חקלאות. בניגוד להדברה הביולוגית היזומה נמצא את ההדברה הטבעית. זהו מצב בו אוכלוסיית חרקים מזיקים נתונה, כמעט באופן קבוע, תחת שליטה של מרקם שלם של אויבים טבעיים, המצויים דרך קבע בשטח.

ההדברה הביולוגית היזומה פותחת בפנינו צוהר, דרכו אפשר להציץ לעולם החרקים ושאר פרוקי הרגליים. אחת הדוגמאות להגיון הפשוט אותו מפעילים החרקים ושהרבה אנשים יוכלו ללמוד ממנו, הוא הכלל "שאין כורתים את הענף עליו אתה יושב"; זהו כלל חשוב בהדברה הביולוגית היזומה – החרק המזיק לעולם לא ייעלם לגמרי, היות והאויב הטבעי שואף לשמור לו את המזון ממנו הוא מתקיים. האויב הטבעי יוריד את המזיק לרמות נמוכות אך לא יכחיד אותו לגמרי. בהדברה ביולוגית שואפים להוריד את המזיק אל מתחת לסף הכלכלי, כך שהחקלאי לא יצטרך לאמצעי הדברה נוספים. ההדברה הכימית יכולה אומנם להכחיד מזיק חקלאי, אולם רק לתקופות קצרות ויש להשתמש בה שוב ושוב, על כל הסכנות הסביבתיות שמתלוות לכך. לפעמים חרקים מזיקים מפתחים עמידות בפני חומר הדברה כימי זה או אחר. סכנה זאת לא קיימת בהדברה הביולוגית, שבה משתמשים למעשה בתופעת טבע הדואגת לאותה מערכת יחסים ספציפיים שבין טורף לנטרף או בין טפיל לפונדקאי. אם ההדברה הביולוגית נתפסת ולא מופרעת היא יכולה להתקיים לאורך זמן, אולם יש לזכור שלא תוריד את רמת המזיק לאפס.

ישנן שתי שיטות של הדברה ביולוגית. השיטה הקלאסית, בה השתמשו פרדסני קליפורניה, היא שיטה של פזורי זריעה ואקלום של האויב הטבעי. בצורה זו האויב הטבעי של המזיק נקלט ובמשך הזמן יוצר מאזן טבעי בו רמת המזיק יורדת וכמעט שאינה פוגעת כלכלית בגידולים החקלאיים. שיטה זו טובה בד"כ לבתי גידול יציבים ורב שנתיים. השיטה השנייה היא שיטת ההצפה – גידול מסות של אויבים טבעיים ושחרורם בשטח, על מנת שיעשו את עבודתם באופן מיידי. שיטה זאת טובה במיוחד לגידולים קצרי מועד. שאלה מתבקשת היא איזו שיטה עדיפה. השיטה הטובה ביותר היא השילוב של שתי השיטות יחד עם חומרי הדברה רכים וסלקטיביים, וכל אמצעי נוסף שיביא להפחתה בשימוש בחומרי הדברה חריפים ולא בררניים – מה שנקרא "ממשק הדברה".

ובכן מיהם אותם "שכירי חרב" המצפים ליום בו ישוחררו לחופשי מפסי הייצור וישחרו לטרף? למעשה אפשר לחלק אותם לשלוש קבוצות עיקריות: 1. גורמי מחלה. 2. טורפים. 3. טפילים. כמו בסרט ריגול ישנן מטרות אותן יש לחסל ומחסלים מצוידים בכלי נשק מתוחכמים. חשוב להבין שהאויב הטבעי לא מסוכן לאדם וכי לא יתכן מצב שבו הגולם יקום על יוצרו או יהפוך עורו ויהיה למזיק בהעדר חרק מזיק. במקרה שכזה האויב הטבעי ייעלם או שלחילופין ימות." ההסבר האחרון חשוב מאד במיוחד לנוכח המחלות, המגפות והווירוסים התוקפים חרקים. קצת קשה לדמיין חרק שכל גודלו 1 מ"מ, נתקף על ידי ווירוס. אחד מגורמי מחלה בהדברה הביולוגית הוא חיידק הבצילוס, Bacillus, thurnigiensis, הכולל למעלה ממאה גזעים. חיידק זה תוקף זחלי פרפרים וחיפושיות שהחיידק הוא חלק ממזונם. בתוך גוף החיידק ישנו גביש המכיל רעל, המתפשט בתוך מערכת העיכול של הזחל, משתק והורג אותו. ההבדל בין גזעי הבצילוס מתבטא בהרכב הגביש הרעלני. בישראל עושים שימוש בבצילוס כהדברה לזחלי יתושים במקווי מים ולזחלי פרפרים "יבשתיים". גורם מחלה אחר הם וירוסים התוקפים חרקים. דוגמא יפה לכך הוא וירוס אשר תוקף זחלי פרפרים. הזחל אוכל את הנגיף וזה מתפשט בתוך גופו ומשתלט עליו. הזחל החולה "לא מרגיש טוב", פורש הצידה, נתלה במהופך על גבי צמח, משחיר ולמעשה הופך לשק נוזלי המלא בחלקיקי וירוס. בסופו של תהליך, הזחל מתפוצץ וגורם לפיזור הווירוס ולמגפה הקוטלת זחלים רבים. הגורם השלישי מבין המיקרואורגניזמים גורמי המחלה הן פטריות שונות כמו אותה פטרייה מסוימת, התוקפת את הציקדה, מתפתחת בתוך גופה ומשתמשת בו כבית גידול. באותו אופן פטריות מסוימות תוקפות כנימות עש, כנימות עלה וזחלי פרפרים. האפשרות של התפשטות מגפה הינה ייחודית לווירוסים ופטריות. במקרה של חיידקים יש ליישם את גורם המחלה כל פעם מחדש. אם בקבוצת גורמי המחלה עיקרון הפועל מבוסס על שיטת ה"סוס הטרויאני", הרי שבקבוצת הטורפים העיקרון הוא של גישה הרבה יותר ישירה ואכזרית. חרקים טורפי חרקים פשוט "נהנים" לראות את טרפם נמצץ ונלעס אל מול עיניהם. ואמנם ניתן לחלק את קבוצת הטורפים ללועסים ולמוצצים. בין הלועסים ניתן למצוא גמלי-שלמה, שפיריות, חיפושיות וכו'. בין המוצצים נמצא פשפשים, ארי נמלים, זבובים ועוד. אבי הפה של הטורפים עברו שינויים המתאימים אותם לסוג המזון ולצורת האכילה. לחרקים טורפים יש צורך בקרבנות רבים על מנת להשלים את מחזור חייהם מזחל ועד בוגר. גם הזחלים וגם הבוגרים זקוקים לכמויות גדולות של טרף. אותו צורך הוא שאיפשר לפרת משה רבנו ולזחליה להדביר את איצריית ההדרים בקליפורניה. טורף אחר הוא זחל הארינמל הירוק, חרק המעופף בד"כ סביב המנורה בבית. לזחל הארינמל שתי מלתעות מרזביות הננעצות בכנימת העלה ולמעשה מוצצות את לשדה על פי חוק הנימיות. לכנימה אין כל סיכוי. הזחל העקשן ימצוץ עד אשר הכנימה תמות. אחת הבעיות בגידול מסחרי של זחלי הארינמל הירוק היא קניבליות המאפיינת אותם במצב של חוסר מזון. יש לבודד כל זחל ארינמל בתא זעיר משלו. לרוב הם יופיעו כטורפים טבעיים מצוינים, אשר אפילו פיתחו עמידות בפני חומרי הדברה כימיים. לזחלים אלו כושר ניידות גבוה וגם אם בקעו לעולם בריחוק-מה ממושבת הכנימות, הרי שישיגו את טרפם בהקדם האפשרי.

טורף איטי הרבה יותר היא רימת יתוש העפצים. יצור זעיר זה שכל מחזור חייו הוא בן ימים ספורים, מגלה תאבון בריא לכנימות עלה. נקבת היתוש מטילה את ביציה בלב מושבת כנימות. מתוך הביצים תבקענה רימות כתומות-צהובות. כל רימה שכזו מחפשת לה כנימה אתה תצא לריקוד המוות. הרימה אוחזת ברגל הכנימה, מחדירה לתוך הרגל חומר משתק ומוצצת דרכה את לשדה. תוך דקות מספר הכנימה מתכווצת ומתה. בזמן קצר יכולות הרימות לחסל אלפי כנימות. בגלל הניידות המוגבלת של הרימות, התנאי להשגת הטרף הוא שהנקבה תטיל את ביציה במושבת הכנימות. בחו"ל מייצרים את יתוש העפצים בכמויות מסחריות. הגידול מתבסס על שרשרת מזון של צמח עליו מגדלים כנימות עלה, שעליהן מגדלים זחלים (רימות) של יתוש העפצים שהם למעשה המוצר הסופי. בצורה כזו מגדלים מיליוני זחלים.

טורף נוסף הוא עכביש זעיר הנקרא אקרית טורפת או – Phytoseiulus persimilis. האקרית היא למעשה מוצר הדגל של "תעשיות הדברה ביולוגית", שבקיבוץ שדה-אליהו בעמק בית-שאן, בנוסף לעוד מספר אויבים טבעיים המגודלים ב-12 דונם חממות. מוצאה של האקרית הטורפת הוא מי'ילה. גודלה 1-2 מ"מ והיא בעלת 8 רגליים בדומה לשאר חברי מחלקת העכבישיים, מחלקה נפרדת ממחלקת החרקים. בהדברה הביולוגית היזומה משתמשים באקרית הטורפת כאויב טבעי של האקרית הצהובה המצויה, המזיקה בצורה קשה לצמחי נוי, ירקות ועצי פרי. זהו מזיק קוסמופוליטי הנמצא בצפון ובדרום כדה"א.

אקרית טורפת הנתקלת באקרית צהובה תרדוף אחריה, תאחז בה ותנעץ את מלתעותיה בגוף או בביצי האקרית המזיקה ותמצוץ את לשדה. אקרית טורפת בוגרת ניזונה מכ-7 מזיקות ביום. בתנאים מסוימים מסוגלת הטורפת אף להתרבות בקצב העולה כמעט פי שניים על קצב הריבוי הטבעי של המזיקה. האקריות הטורפות נשמרות בתוך קופסת פלסטיק קטנה, הנראית כפפריקה. האבקה הזזה אינה אלא מאות אלפי עכבישונים כתומים. בכל 1 מיליליטר של האבקה ישנן 10,000 אקריות טורפות. קופסת אקריות מחירה עשרת אלפים דולר. האקריות הטורפות נשמרות בקירור. היות ולחרקים ולעכבישיים יש דם קר, הרי שבתנאי קור חילוף החומרים בגופם יורד והם אינם מרבים לנוע. כך אפשר לאכן אותם במקום אחד. על מנת לפזר אותם בשדה בצורה שווה, מובילים אותם בתנאי קור בתוך בקבוקים מיוחדים המאפשרים פיזור שווה של האויב הטבעי בשדה.

קבוצת הטפילים מורכבת מחרקים טפילים המשלימים את התפתחותם או את כל תקופת הזנתם, מזחל ועד בוגר, בתוך גופו של פונדקאי יחיד או על גביו. לרוב אלו הן צרעות זעירות (1 מ"מ) התוקפות מזיקים מקרב פרוקי הרגליים. בניגוד לטורף הזקוק לקרבנות רבים, הטפיל זקוק לקרבן אחד, שבתוכו או עליו הוא מתפתח ומשלים את מחזור חייו. למשל, הצרעה הזהובה ("אפיטיס") נוהגת לתקוף כנימות מגן ממוגנות, המזיקות לגידולי הדר. הצרעה קודחת עם צינור ההטלה על מנת לחדור את המגן שמתחתיו חיה הכנימה. אחרי כ-3/4 שעה היא תחדור את המגן ותטיל מספר ביצים על גבי הכנימה שחיה עד כה בשלווה מתחת למגן. כעבור כמה ימים יבקעו זחלים וימצצו את הכנימה מבחוץ. הכנימה תגסוס, כשעל חשבונה מתפתח הזחל הטפילי. לבסוף תתכווץ ותיעלם. הזחל יהפוך לגולם ואחר לצרעה בוגרת בעזרת גפי הפה שלה תכרסם הצרעה הבוגרת חור במגן ותצא לאוויר העולם.




הכנימה תנסה לבעוט, לעמוד על ראשה או להפריש נוזל הגנה, אולם גורלה נחרץ. הצרעה מצוידת באיבר הטלה משורי, העולה לעתים כמה מונים על אורך גופה, ובאמצעותו היא מסוגלת לקדוח ולהגיע אל תוך הפונדקאי. גולם הצרעה ישלים את מחזור התפתחותו בתוך גוף הכנימה החנוטה (למעלה). יחתוך חריר עגול בגוף החנוט (באמצע) ויגיח לעולם כטפיל חדש (למטה). צילם: דוד ינזן.

צינורות ההטלה של מיני צרעות שונות, המשמשות בהדברה הביולוגית, הם דמויי משור ולעתים אורכם עולה כמה מונים על אורך גופה של הצרעה. באמצעות משור אימתני זה יכולות הצרעות לקדוח ולהגיע אל הפונדקאי באשר הוא להטיל את ביציהן עליו או בתוכו ואם צריך גם לעקוץ ולהחדיר ארס לגוף הפונדקאי. בצורה זו משמש הפונדקאי כבית מחסה טבעי ממזג אויר וטורפים, בנוסף על היותו ארוחה טבעית מהלכת הנאכלת מפנים כלפי חוץ. לעתים דוקרת הצרעה הטפילית את הכנימה מספר רב של דקירות ופשוט מלקקת את נוזלי גופה מהם היא ניזונה (תופעה הנקראת Predatory host feeding). נוזלים אלו חשובים כהזנה חלבונית להתפתחות ביצי הצרעה בשחלותיה. הדבר מקביל לעקיצת נקבת היתוש את גופנו, שם היתושה פשוט ניזונה מדמנו. שלא כבמקרה הזה, אצל הצרעה הטפילית התוצאה היא מותו של הפונדקאי המזיק.

זבוב המנהרות הוא זבוב קטן (2.5 מ"מ) ומזיק כלל עולמי של ירקות, גידולי שדה ופרחים. נקבות הזבוב עוקצות את שטח הפנים העליון של העלה באמצעות צינור ההטלה שלהן למטרת הזנה או למטרת הטלת ביצים. נקבת זבוב יכולה להטיל למעלה מ-100 ביצים במשך חייה. הרימה הבוקעת מהביצה מתחילה לנבור מנהרה בתוך רקמת העלה וגורמת נזק לצמח. אחד האמצעים למלחמה במזיק היא צרעה טפילית שם Diglyphus isaea. הצרעה מאתרת את רימת הזבוב, הן חזותית ע"י צורת המנהרות והן בעזרת הוויברציות הנגרמות בזמן חציבת המנהרה. הצרעה עוקצת את הרימה בתוך המנהרה, משתקת אותה ומטילה את ביציה על גבה. הזחלים שיבקעו יוזנו מגוף הרימה. זחל הטפיל מפריש את גלליו ומסדרם בשתי שורות משני עברי גופו כתמיכה למנהרה שבתוכה יהפך לגולם, אשר ישלים את התפתחותו לבוגר, יקדח חור בעלה ויצא לאוויר העולם. גם הצרעה הטפילית הזו נוהגת להיזון על נוזלי גופו של הפונדקאי.

כנימות עלה הדלועים חיות במושבות צפופות. כמו חלום פמיניסטי אין הן זקוקות כמעט לזכרים עקב יכולתן להתרבות רביית בתולין ולהשריץ וולדות חיים. גדודי אמזונות אלו מהווים מזיק מסוכן ביותר לחקלאות בגלל כושר ההתרבות הגבוה שלהן – נקבה מייצרת נקבה שמייצרת נקבה. קצב הילודה הוא 3-6 פרטים לנקבה ליום במשך מספר שבועות. תוך מספר ימים יכולה מושבת כנימות לגרום לאסון חקלאי. עד שהן נתקלות בצרעה הטפילית Aphidius colemani. הנקבה מחפשת מושבת כנימות עלה. כשמצאה כזאת תבחר לה כנימה אחת וללא חשש תתייצב מולה. בלוליינות מרשימה תקפל את חלק גופה האחורי קדימה אל בין רגליה, ובשבריר שנייה תעקוץ ותחדיר אל גוף הכנימה ביצה בודדת. הכנימה תנסה לבעוט, לעמוד על הראש או להפריש נוזל הגנה, אולם גורלה נחרץ. מהביצה יבקע זחל שיאכל את הכנימה מבפנים. תחילה יסתפק בנוזלי גופה אולם משילך ויתפתח יגיע הזחל אל מערכות חיוניות לחיים והכנימה תחוסל. לקראת תהליך ההתגלמות של הטפיל יקשיח מעטה גופה של הכנימה המתה והיא תהפוך למעין חנוט, שבתוכו הולכים ונרקמים חיים חדשים. לאחר שישלים הגולם את התפתחותו, יחתוך חריר עגול בגוף החנוט ויגיח לעולם כטפיל חדש.

אחת התופעות המדהימות, שנצפו במהלך המחקרים בתחום ההדברה הביולוגית, היא התופעה של אמצעי תקשורת שבין צמחים נגועים במזיקים לבין האויבים הטבעיים של המזיקים. צמחים שהותקפו ע"י אקריות צהובות מזיקות "זעקו לעזרה" באמצעות מסרים כימיים. אקריות טורפות, הרגישות לאותם חומרים כימיים, קלטו את הקריאה, הגיעו לצמח וחיסלו את המזיק.

נראה שהשימוש באויבים טבעיים טורפים עדיף על אויבים טבעיים טפילים? לא. הטורף עדיף בטיפול בריכוזים נקודתיים גדולים של מזיקים. לעומתו הטפיל יעיל למקרה בו יש לאתר את המזיק המפוזר על פני השדה ברמה נמוכה. לטפילים יש כושר איתור טוב משל הטורפים. השילוב של טורפים עם טפילים ישיג אפוא תוצאה אופטימלית. הטפילים ימצאו וישמידו את כל מה שהטורפים לא אכלו. שיטה זאת יעילה במיוחד כנגד הכנימה הקמחית, מזיק קוסמופוליטי קשה לגידולי הדר, גפנים, בננות וצמחי נוי. שמה נובע מגדילי שעווה המכסים את גופה ומעניקים לו מראה קמחי. יחידת הדברה משולבת של חיפושית פרת משה רבנו (Coccinella septempunctata) וצרעה טפילית (Leptomastix dactylopii) היא הפתרון. חיפושיות בוגרות וזחליהן טורפים בתיאבון רב את הכנימות הקמחיות. נקבת החיפושית מטילה את ביציה אל תוך שקי הביצים של הכנימה הקמחית. הארוחה העתידית גדלה יחד עם זה שעתיד לאכול אותה. חיפושיות בוגרות וזחלים צעירים מעדיפים את ביצי הכנימה וזחליה הצעירים. זחלים מדרגות מתקדמות חסרי עידון קולינארי ולמעשה ישמחו לאכול כל כנימה ללא קשר לאיזה שלב בחיים היא נמצאת. בטמפרטורה של 20 מעלות צלזיוס מסוגל זחל בודד לטרוף כ-250 קמחיות. הצרעה הטפילית נוהגת להחדיר בעזרת צינור ההטלה דרך גדילי השעווה של הקמחית, ביצה אחת בודדת. זאת כבר תעשה לכנימה את המוות. הזחל שיבקע בגוף הכנימה ייזון על נוזלי ואברי גופה של הכנימה ויעבור חמש דרגות התפתחות בתוך הכנימה. תוך כדי תהליך ההתפתחות תהפוך הכנימה לחנוט. משיגיע הגולם לשלב בוגר יגיח הטפיל החוצה דרך פתח מיוחד שהכין בקצה העליון של החנוט.

אחת התופעות המדהימות,ף שנצפו במהלך המחקרים בתחום ההדברה הביולוגית, היא תופעה של אמצעי תקשורת שבין צמחים נגועים במזיקים לבין האויבים הטבעיים של המזיקים. צמחים שהותקפו על ידי אקריות צהובות מזיקות "יזעקו לעזרה". מסרים כימיים ששחררו הצמחים לחלל פעלו כקריאת "הצילו נפגעתי" של לוחם בקרב. אקריות טורפות הרגישות לאותם חומרים כימיים קלטו את הקריאה, הגיעו לצמח וחיסלו את המזיק. בניסוי שנערך שחררו אקריות טורפות לתוך מבוך בצורת האות Y. בשני קצוות המבוך הציבו צמחי שעועית. האחד נגוע באקרית צהובה והשני בריא. האקריות הטורפות תמיד סטו אל הצמח הנגוע. ניסוי אחר, המחזק את הקשרים הכימיים שבין צמחים לחרקים, הוכיח שאקריות טורפות נמשכו לעלי שעועית לא נגועים מצמח נגוע, הרבה יותר מאשר אל עלים לא נגועים מצמח לא נגוע. כלומר, גם חלקים לא נגועים של הצמח הנגוע משדרים אותות מצוקה ולמעשה מתפקדים כמנגנוני הגנה עקיפים.

שימוש נוסף הנעשה בחרקים מועילים לטובת החקלאות הוא נושא ההאבקה טבעית. מגדלי עגבניות החממה בעולם נאלצו עד היום להשתמש ב"דבורה חשמלית" או בריסוס הורמונים כדי להאביק את צמח העגבנייה. היות ופרח העגבנייה אינו משחרר אבקה בנקל, הרי שהיו חייבים בהאבקה ידנית שגזלה זמן רב וידיים עובדות רבות, בהתחשב בעובדה שיש כ-2400 שתילי עגבנייה על כל דונם. חוקרים באירופה גילו לפני מספר שנים כי דבורת הבר ממין בומבוס האדמה, Bombus terrestris, היא המאביקה הטבעית היעילה ביותר לגידולי חממה כגון עגבנייה, פלפל, תות-שדה וכו'. לדבורת הבומבוס, הנפוצה באופן טבעי בצפון הארץ, תכונה הנקראת Bazz pollination, כלומר, האבקה באמצעות הרעדה. הדבורה נוהגת "לחבק" את פרח העגבנייה ובאותה עת להרעיד אותו במאות תנודות לשנייה, הגורמות לו לשחרר את האבקה. ממוצע הביקורים של הדבורה לדקה נע בין 20-30. כמו כן מביאות הן למגע טוב יותר בין האבקנים לצלקת העלי. יתרון נוסף של דבורי הבומבוס נעוץ בעובדה שהן אינן מעופפות במשותף לחיפוש מקורות מזון מחוץ לחממה. הסיבה לכך היא שבניגוד לדבורי הדבש חסר להן מנגנון התקשורת אשר מנחה את הפרטים באוכלוסייה לעבר מקור מזון חילופי, מושך יותר, מחוץ לחממה.

תוך שלוש שנים החליפו מגדלי עגבניות החממה באירופה את ההאבקה החשמלית והידנית בהאבקה טבעית. יתרונות ההאבקה הטבעית גדולים: הדבורה יודעת את העיתוי המדויק להאבקת הצמח; היא נגישה לכל הפרחים בחממה; פרח שהואבק ע"י הדבורה מקבל כתם חום כהה הנראה למרחוק ולמעשה מהווה אישור לחקלאי כי נעשתה האבקה בצמח. בארץ הולך וגדל השימוש בדבורת הבומבוס. כוורת דבורים אחת מספיקה להאבקת שטח של 2.5 דונם עגבנייה בחממה. לדבורי הבומבוס נחוצים שני סוגי מזון: האחד, אבקת פרחים עשירה בחלבונים הנחוצים לבניית הקן מסופקת לדבורים ע"י פרחי עגבנייה. סוג המזון השני מקורו בצוף הפרחים שמכיל סוכרים. היות ולצמח העגבנייה אין צוף, הרי שמספקים לכוורת מי סוכר באופן מלאכותי. מגדלי עגבניות חממה בארץ שעברו להאבקה טבעית רואים במעבר זה מהפך אגרו-טכני דומה למעבר מהשקיית המטרה לטפטוף. ההאבקה הטבעית מחייבת את החקלאי להפחתה משמעותית בחומרי הדברה כימיים. זאת, על מנת שלא לפגוע בפעילותן של הדבורים.

ההדברה הביולוגית וההאבקה הטבעית מאפשרות הסתכלות ולמידה של עולם פרוקי הרגליים (חרקים ועכבישיים). עדיין רבים "החורים השחורים" על פני הגלוי לנו בעולמם. קשה שלא להתפעל כיצד הטבע משכיל להשתמש ביצורים קטנים אלו לצורך האיזון האקולוגי, ובלבד שיעמוד לרשותו זמן רב. יחד עם זאת יש לזכור בעודנו מתחקים אחר עולם החרקים ושאר פרוקי הרגליים, שכל הניסיונות האנתרופומורפיים (ייחוס סגולות אנושיות לבעלי חיים) נידונו מראש לכישלון. כל התנהגות חייתית האופיינית לחברת פרוקי הרגליים אין לה שום קשר גנטי עם ההתנהגות שלנו עצמנו. על מנת לשכלל מתכונת כה מעודנת של אינסטינקטים זקוק האדם לעוד 300 מיליון שנים נוספות. זכרו זאת לפני שאתם דורכים!

ביבליוגרפיה:
כותר: שכירי חרב פרוקי-רגליים : שימוש בחרקים להדברת מזיקים
מחבר: שטיינברג, שמעון (ד"ר)
תאריך: דצמבר 1993 , גליון 1
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הערות לפריט זה: 1. ד''ר שמעון שטיינברג - אנטומולוג ומנהל מחקר ופיתוח בתעשיות הדברה ביולוגית, קיבוץ שדה אליהו
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית