הסדרי נגישות
עמוד הבית > אחר > פנאיעמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > אזורים ומדינות בעולם > אירופה
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ


תקציר
טיול בבירה הצרפתית הרומנטית - פאריז: המלצות למקומות בילוי, הצעות למבקרים שכבר היו בעיר והמלצות על בתי קפה ומסעדות.



פאריז
מחברת: לורה כהן


"שלושה גפרורים, אחד אחד, נדלקים בלילה.
הראשון כדי לראות את פנייך במלואו,
השני כדי לראות את עינייך,
האחרון כדי לראות את פיך.
והעלטה כולה, כדי להזכיר לי כל זאת
כשאני חובק אותך בזרועותיי"
(מתוך "פאריז בלילה", ז'אק פרבר תרגום חופשי: תמר פריד)


"את רוצה שנראה לך את העיר?" שואלים החברים הפאריזאיים שלי בטון חגיגי ומבטיח בסיומה של ארוחת ערב, בכל פעם שאני מגיע לעיר. זהו טקס קבוע; פעם בשנה אני שם, ובכל פעם הם שואלים אותי את אותה השאלה באותו הטון, כאילו זו לי הפעם הראשונה.

אני כמובן, מסכימה מיד. ואז כשאנחנו יושבים במכונית ונוסעים לאורכה ולרוחבה של העיר, לא ברור מי מתרגש ומוקסם יותר ממראה עיר האורות. אני, שמתגוררת במזרח התיכון, או הם, שנולדו וחיים בה.

אכן, קיים סיפור אהבה בין הפריזאים לבין העיר שלהם, ועם אדם מאוהב – לא מתווכחים, כי הוא לא תמיד הגיוני. האווירה המיוחדת של העיר משכה אליה, ועדיין מושכת, גם זרים וגולים מרצון, שלמדו גם הם לאהוב את פאריז.

לגאווה יש מקום חשוב בהבנת הצרפתים. כבני האומה ששפתה הייתה הלשון הדיפלומטית הבין – לאומית מאות שנים, שחידשה את חוקי חירות האזרח, ושחקקה על דיגלה את עקרונות החירות השוויון והאחווה, אי אפשר שלא תהיה בהם האמונה שכל תרבות אחרת, יפה ככל שתהיה, לא תשווה לתרבותם.

אחד המאפיינים הבולטים של האומה הזאת, שהחלה את קיומה אי שם במאה החמישית לספירה עם כיבושי הפרנקים, ושאף הגיע למעמד של קיסרות קולוניאלית, הוא תחושת השייכות של אזרחיה לרפובליקה. עקרון "שלטון העם בידי העם ולמען העם" אינו עקרון חוקתי בלבד, כי אם תפיסת עולם ודרך חיים. החינוך השמרני ויחס הכבוד להיסטוריה הם שגורמים לפאריזאים של היום לחשוב, באמת ובתמים, שיש להם חלק במהפכה הצרפתית, למשל, והם חשים חובת נאמנות למסורת האבות המפוארת.

הגישה האריסטוקרטית הומניסטית, יחד עם התהפוכות הפוליטיות החשובות, הן שהפכו את צרפת, ובעיקר את פאריז, למרכז פוליטי ותרבותי עולמי. אסכולות שונות וחשובות בתחומי האמנויות, האומנויות, ומדעי הטבע והרוח, צמחו והתפתחו בה. תחושת החשיבות היא כנראה הסיבה לכך שהצרפתים מתגלים לעיתים תכופות כחסרי סבלנות כלפי זרים וכלפי שפות אחרות, הם באמת אינם מבינים מדוע הם צרכים לדעת אנגלית. עבורם, פאריז היא העיר היפה בעולם, תרבותם היא הנאצלת ביותר, ואין זו אלא זכות גדולה שהם מעניקים למבקרים שצרכים לבוא ולהתפעל, ואם אפשר, אז בצרפתית…קיימת גם גאווה פאריזאית מקומית שלא באה לידי ביטוי רק כלפי הזרים, אלא גם כלפי שאר הצרפתים לגבי הפאריזאים, יש פאריז ויש צרפת, וכאשר פאריזאי וצרפתי נפגשים לראשונה, תמיד ישאל הפאריזאי את הצרפתי בשלב מוקדם של השיחה "מהיכן אתה מגיע?". הוא בעצם רוצה לומר: "אני שומע במבטא שלך שאתה לא פאריזאי". לכן, לא פעם שומעים דעות מנוגדות על הצרפתים, שנובעות כנראה מההבדלים "באיזו צרפת היית".



פאריז, שהחלה את דרכה באיל ד'ה לה סיטה (האי של העיר), נקראה בתקופה הרומית בשם לוטס. במשך השנים התפשטה העיר דרומה לכיוון נהר הסיין. לקראת המאה השלישית קיבלה פאריז את שמה הרשמי, ובשנת 987 הוכרזה כעיר בירתה של צרפת. במאות ה-12 וה-13 נבנתה חומה סביב פאריז, רחובותיה רוצפו באבן, וכנסיות ואוניברסיטאות נבנו בתוכה. בתקופת ימי הביניים פקדו את צרפת כמה משברים, כמו מחלת אבעבועות שחורות שפרצה בשנת 1348. בעקבות זאת, עברה המלכות מפאריז לאזור הלואר ונשארה שם עד לשנת 1528, אז חזר המלך פרנסואה הראשון לפאריז, והפך את מבצר הלובר לארמון.

במאה ה-17 עברה פאריז סדרה של "ניתוחים פלסטיים": איי המרכז שופצו, תוכננו גנים, נבנו כיכרות ושדרות גדולות, ופותחה מערכת נרחבת של תאורת רחוב. בשנת 1766 עבר לואי ה-14, למרות המשבר הכלכלי, לארמונות ורסאי. התרחקות המלך, עוני קשה, ופיטורי שר האוצר דאז, היוו את הגורמים המרכזיים לתחילת המהפכה הצרפתית. ה-14 ביולי 1789, יום נפילת הבסטיליה, היה גם סוף תקופת המלוכה, ותחילתה של תקופת ה"אימה".

מאה שנים מאוחר יותר, בשנת 1889, במהלך חגיגות מאה שנים למהפכה, ארגנו בפאריז תערוכה בין-לאומית שניסתה לדרג שלושים פרויקטים זמניים בעיר. מגדל אייפל, שנבנה לכבוד התערוכה, קיבל למרבה הפלא מפי אמני התקופה את התארים "מיותר" ו"משפיל". לקראת התערוכה שנפתחה בשנת 1900, הפעילו לראשונה את הרכבת התת קרקעית, המטרו, שפותרת עד היום בעיות תחבורה קשות. הגירה מסיבית של צרפתים וזרים לפאריז בתחילת המאה ה-20, גרמה להתפתחות פרברי העיר. לפני מלחמת העולם הראשונה ואחריה, משכה אליה פאריז אמנים רבים והמשיכה לבסס את מעמדה כמעצמת תרבות. לאחר מלחמת העולם השנייה הקדישו דה גול ופומפידו, ובעיקר מיטראן, כסף רב לפרויקטים אורבניים ולשמירה על הבנייה וטיפוח העיר, כמו ארש דה לה דפנס (קשת ההגנה), אופרה בסטי (בית האופרה החדש) ופיראמיד דו לובר (פירמידת הלובר). גם היום מייחסים הפריזאים חשיבות רבה לאסתטיקה של העיר.


למי שעדיין לא זכה להכיר - מגדל אייפל. צילם: בוקי בועז.


האם פאריז היא אכן "עיר האורות", והאם כל ביקור בה, ולו גם לזמן קצוב, ישאיר אתכם עם תחושה שעברתם חוויה? כדי לנסות להבטיח שאכן תפיקו את המרב גם מביקור קצר בעיר, הבאתי מספר טיפים מכאלה שחיו בעיר ולמדו אותה ואת פינות החמד שלה. פאריז, אומרים, היא כמו אישה יפיפייה שמקסימה אותנו בלי לגלות את סודות איפורה ואת מה שמתחתיו.

כמו בניו יורק ובלונדון, גם בפאריז קל יותר להסתדר בלי רכב. התחבורה הציבורית מפותחת מאוד, ויש אכסניות ומלונות רבים במרכז, במחירים שמתאימים לכל כיס. לכן אפילו צעירים יכולים להתמקם במרכז העיר בלי שיצטרכו להבהיל את הבנקאי שלהם בארץ. הרפתקה צרפתית יכולה להתחיל בארוחת בוקר בבית הקפה הקרוב. בית הקפה הפאריזאי הוא מוסד בפני עצמו, הוא נמצא כמעט בכל רחוב, ומהווה חלק מחיי היום-יום של תושבי העיר. ישיבה ליד שולחנות הפזורים על המדרכות שלפני בתי הקפה מאפשרת לצפות, להריח ולחיות את ההוויה הפריזאית.


בתי הקפה בפאריז הם מקום הבילוי החביב על הצרפתים, וישיבה בטראס (רחבה המלאה בשולחנות תחת השמים) מאפשרת לשאוף את ניחוח העיר. צילם: בוקי בועז.


לא אגרור אתכם בין כל האתרים התיירותיים ה"רגילים", משום שלשם כך קיימים מדריכי טיולים המצטטים זה את זה. חיפשתי עבורכם מסלול חביב, שכולל בתוכו את פינות החמד שאהבתי. בשביל אלה שלא היו, כללתי גם כמה מהאתרים הידועים, כי בכל זאת, לבקר בפאריז ולא לראות אותם ולו פעם אחת - יש בזה החמצה כלשהי.

אבל מה, פאריז היא לא קטנה, כידוע לכולנו, וסדר בטיול - צריך. לכן, הושיבו אותי ידידיי במטרו, ויצאנו למסע. העצירה הראשונה הייתה בתחנת טרוקדרו (Trocadero) ממנה יצאנו לפלה דה שאיו (ארמון שאיו). זהו מבנה גדול המחולק לשני אגפים, בהם ארבעה מוזאונים (הצי, הקולנוע, האדם והמבנים הצרפתיים) וסינמטק. לא רחוק משם, אם כבר דיברנו על מוזאונים, נמצא המוזאון לאמנות מודרנית והמרכז ללימודי צילום ופיסול בפלה דה טוקיו (ארמון טוקיו). שניהם נבנו בשנת 1937 לקראת התערוכה הבין-לאומית האחרונה.

למרות מה שחשבו אמני תחילת המאה על מגדל אייפל, ולמרות שבכל ביקור שלי בפאריז אני רואה אותו, מכל כיוון הוא נראה שונה. לכן ירדנו מארמון טוקיו לכיוון פונט (גשר) יינה, ומשם הגענו למגדל אייפל. מגדל אייפל הוא מקום תצפית נפלא על פאריז (אם הגעתם ביום מעונן, אל תתאכזבו. יש מקומות תצפית נוספים בעיר). בקומה הראשונה תמצאו את מסעדת ג'ולורן המפורסמת, שתיתן לכם כוח לעלות את 1,710 המדרגות. כשהגענו לקצה המגדל, נפרס בפנינו פארק דה מארס לכיוון דרום. אם היינו באים לבקר 150 שנים קודם, היינו רואים את ההיפודרום, שהועבר ללונגשאם. שם, אגב, מתקיימים עדיין מרוצי סוסים. לא רחוק משם ממוקמים בית הספר הצבאי "אקול מיליטר", בו למד נפוליאון, ובניין יונסקו. משם פנינו בשדרות מוט פיקה לכיוון פלס אינבליד (כיכר הנכים) המפוארת עד מאוד. זה היה הפרויקט המשמעותי ביותר של לואי ה-14 אחרי ארמונות ורסאי, ומטרתו הייתה לספק אכסניה ומקום עבודה לחיילים הפצועים. ביקרנו שם גם בשתי כנסיות: הראשונה, בעלת כיפת הזהב, הפכה למוזולאום של משפחת בונפרטה, והשנייה מוקדשת לחיילים.

המשכנו צפונה עד נהר הסיין, ועברנו מול בניין האסיפה הלאומית. שם, פנינו ימינה למוזאון ד'אורסיי, המוקדש ליצירות אמנות מהשנים 1846 עד 1916. המוזאון שוכן בתחנת רכבת משופצת, ויחד עם בית הקפה המיוחד שבקומת הגג, המקום מעניין ביותר. לא היינו רחוקים מאזור "סנט ז'רמן דה פרה", שהיה האהוב על ז'אן פיל סרטר ועל אינטלקטואלים אחרים. הם נהגו לשבת דרך קבע בבתי הקפה "דה מגו" (שני בדלי סיגריה) וב"קפה דה פלור" (קפה הפרחים), שעדיין מפורסמים מאוד. מדרחוב לה הושט היה התחנה הבאה שלנו. זהו מקום צבעוני ונחמד. שם ניתן לאכול שווארמה, אוכל יווני, או גלידת האגן דאז. למי שכבר היה באזור הזה, יש אפשרות להמשיך דרום-מערבה דרך רו דה סוור לאזור מונטפרנס המלא בחנויות ובתי קפה אופנתיים, ומאוכלס בכאלה שמרגישים את עצמם אינטלקטואלים. עלינו לקומה העליונה של מגדל מונטפרנס, משם יש תצפית יפה אמנם, אבל בית הקפה יקר מאוד. דרומית - מזרחית משם מצוי המוזלאום המפואר, הפנתאון, ורחוב המופטר, שידוע כפנינת הרובע הלטיני. ברובע עצמו רחובות צבעוניים וסמטאות צרות, בהם בתי קפה קטנים ומסעדות המייצגות את כל העולם.

לבה ההיסטורי של פאריז התרחב עם השנים בהתאם לעליית מעמדה כמרכז מדיני. לקחנו את הרכבת היוצאת מהתחנה סיטה (Site), והלכנו לראות חלק מהמבנים החשובים באי סיטה כמו פלאי דה ג'וסטיס (בית המשפט), פריפיקטור דה פוליס (מרכז המשטרה), וכנסיית נוטר דאם דה פארי וסאן שאפל (הקפלה הקדושה). עלינו (בתשלום) למגדלי נוטר דאם המקושטים במפלצות מאבן. ויקטור הוגו קיבל מהמגדלים האלה את ההשראה לכתיבת האגדה על הגיבן המפורסם ביותר בעולם, קוזאימודו (שנרצח בסיפור המקורי). הסיפור קבע כנראה את גורלו של המבנה, שהיה באותם הימים מבנה נידח. את אבן הפינה לכנסייה הניח האפפיור אלכסנדר השלישי בשנת 1163, והבנייה נמשכה עד למאה ה-13. רחוב דה לה סיטה נקרא עד לא מזמן רחוב היהודים (Juiveria), כיוון שבמאה ה-12 מרבית התושבים באי היו יהודים. למרות שהיום נחשב הרובע ליוקרתי, בעבר, מי שגר בו, היה שייך לשכבות היותר מקופחות בחברה. בימי הביניים אוכלס האי בצפיפות, וכשהבארון הוסמן שיפץ את הרובע במאה ה-19, הוא הרס את מרבית המבנים העתיקים שבו.

עלינו על הגשר המקשר את האי סיטה, לאי סנט לואי, השונה מאוד מהאי סיטה. מצאנו באי כנסיות רבות, שהקנו למקום אוירה שקטה ואירופית, אבל את מרבית תשומת הלב קיבלו הבתים הפרטיים הנראים כמו ארמונות קטנים. אפשר לבקר רק בחלק קטן מאותם בתים, ואנחנו ביקרנו בהוטל למבר, שהיה מרכז הבוהמה הפולנית האצילית.

מתחנת המטרו אבסס (Absses) הלכנו לכיוון פלס (כיכר) סנט פייר. לא שאנחנו חובבי כנסיות, אבל סיפורי מיתולוגיה מקומיים – אנחנו דווקא אוהבים. מספרים כי ליד הכנסייה שמעל לכיכר (כנסיית סאקרה קר) ערפו את ראשו של סאן דני, האבנגליסט הראשון בפאריז. הוא קם, לקח את ראשו בידו, שטף אותו והלך איתו שישה קילומטרים, עד למקום הקרוי היום על שמו: בזיליקה סנט דני. סצנות הסיפור חצובות בחזית כנסיית סאקרה קר, ופסל אדם שראשו בידו נמצא במקום. בשנת 1870, לאחר שהגרמנים ניצחו את הצרפתים, הם סיפחו אליהם את שני האזורים הקתוליים אלזס ולורן. תושבי המקום הסיקו שהאסונות נפלו עליהם כיוון שהם לא מאמינים באלוהים. לקח להם שלוש שנים לשכנע את האספה הלאומית לבנות כנסייה חדשה במקום בו ניסו לערוף את ראשו של סאן דני. לכנסייה עצמה, אגב, אפשר לטפס במדרגות או לעלות ברכבל.

רובע מונטמרטר, הבנוי סביב הכנסייה, משך אליו אמנים מפורסמים כמו סזן, פיקאסו ומונדיליאני. השיר "לה בוהם" של שארל אזנבור, אגב, מתייחס לבוהמה של אותה התקופה ולאזור פלס דו טרטר. לאחר סיבוב בין דוכני האמנים בכיכר, המתפרנסים בעיקר מהתיירים, הלכנו לשדרות דה קלישי, למולין רוז' (מועדון הלילה הצרפתי המפורסם), שם צפינו במופע המומלץ למי שרוצה להיזכר בפאריז של פעם. לא רחוק משם, בשדרות דה רושואר, נמצאת טטי, רשת החנויות הזולה והמפורסמת. ברובע היהודי, שנמצא דרומית לשם, אין מה לחפש, אלא אם כן אתם רוצים לאכול אוכל כשר.

בפארק דה לה סייאנס אה דה לינדוסטרי (פארק המדע והתעשייה), ליד תחנת דה לה וילט (Pot De La Villette),כדאי להיכנס לכדור הקולנוע הענק, בו מסך הקולנוע הגדול בעולם. סיור בפארק יכול להמשך כמה שעות מעניינות בהחלט. לשם, אגב, מומלץ לקחת את בני הנוער.

אם יצא לכם להגיע לפאריז לקראת חג המולד, כדאי להגיע לרחבת עריית פאריז. החל מהשנה, בתקופת החג, מארגנת העירייה אתר החלקה המוני על הקרח. כדי לתת תחושה של חג, העמידו סביב הרחבה עצי אשוח. בבוקר שמורה הרחבה לבתי הספר, אבל לקראת ערב הופך האתר למקום בילוי עם מוסיקה, אורות נוצצים וכל מה שחג המולד יכול להציע.

אם מזג האוויר יאיר לכם פנים יותר משהאיר לנו, אתם מוזמנים לטייל בגני טיולרי. ארמון טיולרי נבנה בידי המלכה קתרינה דה מדיצ'י, לאחר שארמון הלובר לא סיפק את צורכיה. בשנת 1791 ברחה משפחת המלוכה מהארמון, וההמון הפאריזאי שדד את מרבית התכולה שלו. גן הטיולרי הסמוך לארמון נראה כמו גינה מלכותית. אפשר לרכוב שם על סוסו פוני, לשכור סירות קטנות, ולשבת בבית הקפה שבפארק. זוגות צעירים, שמגיעים לפאריז כדי לבלות בה את ירח הדבש שלהם, מגיעים לפארק הזה בגלי אופיו הרומנטי.

אחרי הביקור בארמון טיולרי נראה היה לנו שאסור לדלג על מוזאון הלובר הסמוך, אחד המוזאונים המפורסמים בעולם לאמנות קלסית ולארכיאולוגיה. במזאון, ששימש בעבר כספרייה של המלך קרל החמישי, ניתן לראות את פניה של המונה ליזה, ולהתווכח אם היא מחייכת או עומדת על סף בכי. המוזאון הוא מקום עצום, ומצריך ביקור של לפחות יום שלם. אם אתם מגיעים לפאריז לזמן קצר, ותרו על הביקור בו, ודחו אותו לפעם הבאה בה תהיו בעיר.

ההליכה בין המוזאון לגשר החדש (פונט נף) אפשרה לנו לראות את דוכני הספרים, המפורסמים כמעט כמו מגדל אייפל. לאורך גדות הסיין מצאנו חנויות פרחים רבות, שהוסיפו לאווירה הרומנטית של האזור. התחנה הבאה שלנו בפונט נף הייתה הקומה ה-9 של כול-בו סמאריטן, שם נמצאת התצפית המרשימה ביותר על פאריז. משם, דרך השטלה, הגענו לקניון התת קרקעי פורום דה סל התוסס והצבעוני. אחת האטרקציות של הקניון היא חנות הספרים, הדיסקים והקלטות, שמציגה כמות אדירה של חומר תקשורתי מצרפת ומכל מדינות העולם. למרות שלא התכוונו לעשות קניות, החלטנו להסתובב שם וליהנות מהאווירה הנעימה.

למרות שבמרכז פומפידו (הכולל ספרייה ומוזאון) סגור עקב שיפוצים, הוא נראה כמו רחוב שינקין של ימי שישי בצהריים. במזרקת ניקי דה סנט פאל העליזה פגשנו זמרי רחוב ונואמים, שנאמו לכל הרוצה לשמוע, והוסיפו לאווירה הסגנונית. במשך היום לא הספקנו להגיע לשכונת לה מראי הסמוכה, אבל החלטנו לצאת לשפ לטיול לילי. בסמוך לשכונה יש פאבים ומועדונים חד מיניים רבים. הצפיפות שם גדולה, אולם המקום הומה בהופעות דראג וקברט, ואלו "מחפים" על העומס. השתדלנו להגיע לפלס דה לה בסטי, שם בית הקפה פתוח במשך כל שעות היממה, והוא תמיד מלא, בכל יום ובכל עונה.

רוב האירועים התוססים מתקיימים בשכונות הדינמיות של פאריז, הבנויות ברבעים המקיפים את הסיין, ואפשר לעבור ברגל מרובע אחד לאחר בזמן קצר יחסית.

המטרו הוא הדרך הפשוטה ביותר להגיע ממקום למקום. רצוי לבדוק אם כדאי לקנות כרטיס שבועי או יומי. ניתן לקנות כרטיס של עשר נסיעות, שמוזיל את המחירים ב-50%. קיימת גם רכבת תת קרקעית נוספת, הנקראת רר (Rer), שנוסעת אל מחוץ לפאריז במחירים יקרים יותר מהמטרו. רכבות מגיעות לכל המקומות והאתרים המוזכרים במאמר, וכן לנמלי התעופה. ניתן לנסוע גם באוטובוסים מיוחדים הנקראים נאווט, לנמלי התעופה, ואפשר גם לנסוע במוניות, אלא שאלו יעלו לכם הרבה יותר. ניתן לשכור אופניים לטיול בעיר, וקיימים מסלולים מיוחדים לכך.


כמה הצעות למבקרים שכבר היו בפאריז:
- צאו לביקור של יום או יומיים בטירות של עמק הלואר.
- בקרו בעיירה שארטר, עיירה עם אווירה כפרית, שם תראו קתדרלה מפוארת.
- בקרו בחמאם המפואר של המסגד הגדול בפאריז. הרחצה היא נפרדת לגברים ולנשים, וחובה לשמור שם על השקט.
- מכירה פומבית של סחורה בעלת ערך מתבצעת בדרואו בין 14 ל-18 בכל חודש.
- לדוברי צרפתית מומלץ לבקר בתאטרון דה לה קומדי פרנסיז.
- שוק הפשפשים הגדול פתוח בסופי שבוע ומומלץ לבקר בו.
- המקום הטוב ביותר לקניית בגדים אופנתיים בחצי מחיר הוא מ. שטרסבורג סנט דניס באזור סנטיאה. מרבית הסיטונאים במקום הם, אגב, יהודים. החיסרון בשוק הוא שלא ניתן למדוד שם את הבגדים.
- מי שרוצה לראות סרט קולנוע, רצוי שידע, שכל הסרטים מדובבים, כך שתצטרכו לחפש את האותיות VO הצמודות לשם הסרט, אלא אם כן אתם רוצים להתענג על השפה.


איפה לשתות:

Rue Du Faubourg 49 - Saint Honore (1A) - Taverne Sous Bock - פתוח מ-23:00 עד שעות הבוקר המוקדמות.

Rue Des Lombards 42 (1A) – Au Duc Des Lombards – יקר מאוד ואופנתי. במועדון מתקיימות גם הופעות ג'אז בערבים.

Rue Vielle Du Temple 33 – Les Etages – הוא פאב פתוח עד מאוחר. המקום מרווח וגדול מאחר שהוא מתפרס על כמה קומות.



איפה לאכול:

המסעדות יקרות יחסית, אבל האוכל טעים. כמה כתובות של מסעדות מפורסמות, שארוחה נורמלית בהן עולה עד 100 פרנקים:
Rue Faubourg 7 Monmartre (9A) - Chartier - המקום פתוח עד 21:30.

Rue Des Trois Freres M. Abesses 7 – Les Fondus - מסעדת פונדו טיפוסית.


מסעדות שארוחה בהן עולה 200-100 פרנקים:
Rue Des Petits champs 13 – Willi’s Wine Bar - המסעדה הפכה לשם דבר בזכות היינות שלה.

Rue Coquillere 6 (1A) – Pied De cochon - פתוחה 24 שעות.

Boulevard Voltaire (11A) – Le Cabourg - למעוניין בפונדו כשר.



משרד המידע לתיירים - פתוח 24 שעות ביממה: 0149525356.

ביבליוגרפיה:
כותר: פאריז
מחברת: כהן, לורה
תאריך: יונאר 1998 , גליון 27
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית