הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > אזורים ומדינות בעולם > אסיה
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ


תקציר
על התהליכים המואצים של הסתגלות לעצמאות שעוברת קזחסטן לאחר כ-70 שנה תחת השלטון הסובייטי.



קזחסטן
מחברת: יהודית מצקל


ב-16 בדצמבר, חגגה קזחסטן את יום עצמאותה החמישי. קזחסטן, המדינה החמישית בגודלה בעולם והשנייה בגודלה במדינות חבר-העמים, ברית-המועצות לשעבר, שהייתה עד אז אחת מרגלי העכביש הסובייטי, מצאה את עצמה, כמו שאר אחיותיה בברית שהתפרקה, כאיבר בלי ראש מכוון לאחר שבעים שנה תחת חסותה של רוסיה הגדולה, כשכל ענייני הכלכלה ומדיניות החוץ שלה נוהלו מהקרמלין, הפכה קזחסטן לגוף חסר יעילות ותנופה, שנאלץ לעבור תהליכים מואצים של הסתגלות למצב חדש. לקזחסטן הגעתי לאחר שהסדקים בגוף, המגובש לכאורה, של ברית-המועצות כבר החלו להתרחב, ויכולתי לעמוד מקרוב על התמורות שחלו בחבל ארץ רחוק זה.



ממשלת קזחסטן העבירה לידיה את הניהול בכל תחומי החיים, בעיקר בתחום הכלכלה, שהיו עד אז בידיים סלאביות (רוסיות ואוקראיניות). להבדיל ממדינות הברית האחרות, יש לקזחסטן, כמי שהייתה בעבר ספקית הנפט הגדולה ביותר של ברית-המועצות ואסם התבואה שלה, נתוני פתיחה טובים מאוד: אדמותיה פוריות ועשירות בנפט, בפחם ובנחושת.

אך המעבר מכלכלה סוציאליסטית לכלכלת-שוק אינו חלק: קזחסטן החלה בתהליך מואץ של הפרטת התעשייה והחקלאות הממשלתית, תהליך שגרם לירידה בתוצר הלאומי. שביתות, כמו אלה של הרופאים, המורים ופועלי החקלאות בפריפריה, שנבעו בין היתר בגלל אי תשלום שכר המתעכב במשך חודשים רבים בדרך מהבירה וההשבתה החלקית של בתי-הזיקוק לנפט, לא הועילו למצב. מלבד אלה נותרה קזחסטן עם סחורות באיכות ירודה שנרכשו קודם לכן כחלק משילובה בברית-המועצות, עם טכנולוגיה מיושנת וחוסר ידע כיצד להתמודד עם שווקים זרים.

ברית-המועצות ניצלה בקזחסטן לא רק את אוצרות הטבע, אלא גם את מרחביה העצומים לצורך ניסויים צבאיים ומדעיים. בטריטוריה הקזחית נמצאים לא מעט מתקנים ומפעלים צבאיים רוסיים, שרוסיה נמנעת כיום מלהפעילם, וכך מגבירה את האבטלה ואת התסכול. מרבית אתרי שיגור הלוויינים הגדולים והחשובים של ברית-המועצות נמצאו ברחבי קזחסטן.

סמיפלטינסק היה אחד משני אתרי הניסויים הגרעיניים התת-קרקעיים הגדולים ביותר בברית-המועצות. הידיעה שהופיעה בעיתונות ב-8.6.95 ודיווחה ש"צבא רוסיה שיגר לחלל את הלוויין הרוסי 'קוסמוס' מכן השיגור 'בייקונור' שבקזחסטן", מלמדת לא מעט על דריסת הרגל שיש לרוסים בקזחסטן גם כיום.

קצב התפתחותה הכלכלית של קזחסטן תלוי לא מעט ברצונה הטוב של רוסיה: רוסיה, שערבותיה בדרום גובלות בקזחסטן לאורך 6,000 ק"מ, מקיימת יחסי מסחר הדוקים עם 2,500 חברות קזחיות, ומשפיעה על תעשיית הנפט והפחם בקזחסטן; רובו של הנפט הקזחי מצוי במנגוסאל ובבאטראו, במערב המדינה, אך שני בתי-הזיקוק, שנבנו לפני כחמש-עשרה שנה מצויים בצפון-מזרח המדינה, בפבלודר ובצ'ימקנט, הרחק ממקום שאיבתו של הנפט. לכן הובל הנפט לבתי-הזיקוק דרך צינור הנפט הרוסי, שעבר מצפונה של רוסיה לדרומה דרך קזחסטן. כיום רוסיה לא מפעילה עוד את הצינור, ומאחר שלממשלת קזחסטן אין כסף להניח צינור נפט חדש, שני בתי-הזיקוק הגדולים מנצלים רק כ-25% מיכולתם.

תעשיית הפחם תלויה אף היא ברצונה הטוב של ממשלת רוסיה. רוסיה אמנם אינה יכולה להתקיים ללא הפחם הקזחי הנחוץ למפעליה, אך איכותו הירודה של הפחם, אינה מאפשרת לייצא אותו למדינות אחרות.

צפיפות האוכלוסייה בקזחסטן היא מהדלילות בעולם. המדינה משתרעת על שטח של 2,717,300 קמ"ר ומספר תושביה הוא כ-17 מיליון, כלומר כ-6 נפשות לכל קמ"ר (בישראל, לשם השוואה, 250 אנשים לכל קמ"ר). בשל כך התייחסה מוסקבה אל קזחסטן כאל אתר אשפה גדול לפסולת תעשייתית וגרעינית, והפכה את מרחביה העצומים למזבלה כלל סובייטית. המידע על הניצול המזיק הזה היה חסוי: התושבים לא ידעו על המתחולל בערבות מדינתם, והריחוק מהמערב מנע מן הנושא להדהד ברחבי העולם.

בדצמבר 1990 נפגעו כ-120,000 קזחים מגזים רעילים, שנפלטו בפיצוץ במפעל גרעיני באוסטקמנוגורסק. מזרח קזחסטן הוכרז אזור אסון. שלטונות קזחסטן הודיעו על המקרה רק כעבור שבועיים, כלומר, נעשה ניסיון להסתיר את העניין גם מהאזרחים עצמם, שעלולים היו להיפגע פיזית. הפיצוץ גרם לתסיסה לאומנית, כשהקזחים, כמו עמי הרפובליקה האחרים, טענו שהשלטונות במוסקבה מוכנים לסכן אותם למען פיתוח גרעיני סובייטי.

רק לאחרונה התגלה הנזק האקולוגי העצום, שנגרם לקזחסטן במשך עשרות שנים, כשהדברים אינם מסתכמים רק בלבלוך או בזיהום אוויר. הפסולת הרדיואקטיבית והכימית פגעה קשות באדם ובטבע: לאוכלוסייה הגרה סביב ימת אראל נולדים ילדים הסובלים מפגמים גנטיים, הגורמים להם לפיגור שכלי ולעיוותים גופניים, הקרקע במקום מניבה צמחים מוזרים ומעוותים, ויש אגמים, שמימיהם אינם ראויים אפילו להשקיה.

ערבותיה של קזחסטן קרצו לא רק לברית-המועצות אלא גם לסין הגובלת איתה במזרח; ב-15.5.95 פוצצו הסינים פצצת אטום בגבול עם קזחסטן. נור-סולטן נזרבייב, נשיא קזחסטן, אמנם מחה, אך מחאתו הצנועה נרשמה, ללא כל תגובה.

על-מנת לשפר את מצבה האקולוגי הגרוע פנתה ממשלת קזחסטן אל ארצות-הברית בבקשה לסיוע. ארצות-הברית התגייסה לעזרתה, והכינה תכנית לסיוע טכני, הכולל ייצור של ציוד בקרה למדידת זיהום מים ואוויר ואספקת ציוד סביבתי כמעט לכל הסקטורים התעשייתיים.

הסיוע האמריקני לקזחסטן לא מסתכם בכך. ב-7.10.94 החל מבצע להעברת כ-600 ק"ג אורניום מועשר מקזחסטן לארצות-הברית. האורניום, ששימש בעבר לייצור דלק מוצק לצי הגרעיני הסובייטי, ננטש על-ידי ברית-המועצות לאחר שהתפרקה, באזור העיר אוסטקמנוגורסק. החומר, יכול להספיק לייצור 36(!!) פצצות אטומיות ובארצות-הברית גבר החשש, שהוא עלול לעבור לידיים לא נכונות כמו אלה של אירן, למשל. ההעברה, שבוצעה לבקשתה של ממשלת קזחסטן ובהסכמתה של ברית-המועצות, הייתה אינטנסיבית מאוד, ובתוך שישה שבועות בלבד, הועבר כל החומר. ארצות-הברית שילמה לקזחסטן כמאה מיליון דולרים במזומן עבור האורניום, ואף הבטיחה לה סיוע נוסף.

השפעתה המכרעת של רוסיה בקזחסטן ניכרת גם במבנה האוכלוסייה. במאה ה-19 יישבה רוסיה מיליון רוסים בקזחסטן, בין היתר, מתוך מטרה להבטיח אוכלוסייה תומכת באזור. תחת המשטר הקומוניסטי הואץ קצב הפיתוח של קזחסטן, שלווה בהתיישבות המונית של אוכלוסייה סלאבית (רוסית ואוקראינית). בשנות ה-50 הכריז ניקיטה חרושצ'וב על "מסע האדמות הבתולות", שנועד להפוך את שטחי המרעה של קזחסטן לשטחי חקלאות ולדלל את אוכלוסיית הקזחים הנוודים על-ידי יישוב אוכלוסייה סלאבית. מאות אלפי סלאבים נרתמו אז למאמץ הלומי, והתיישבו בערבות רחבות הידיים שבצפון קזחסטן. ההתיישבות הזאת לוותה גם ב"טיהורים" של קזחים לאומניים. כתוצאה מכך כ-80% מתושבי צפון קזחסטן הם אזרחים סלאבים, ותושביה הקזחיים של קזחסטן מונים רק כמחצית מהאוכלוסייה. בנוסף לאוכלוסיות הללו יש בקזחסטן עוד כ-100 לאומים שונים, ביניהם יהודים.

בגלל ריבוי האוכלוסייה הסלאבית בצפון, האוכלוסייה הקזחית באזור הזה שונה באופיה מזו שבדרום. תושבי הצפון והמרכז ספגו במרוצת הדורות השפעה אירופית, ונחשבים כנושאי התרבות, המדע והתעשייה בעם הקזחי. לעומת זאת בדרום, שם חיים רוב הקזחים, לא היו התושבים נתונים להשפעות זרות, ושימרו את המסורת ביתר אדיקות.

מאז שהתפרקה ברית-המועצות, החלה לגאות תחושת הגאווה הלאומית הקזחית, וקזחים רבים בעיקר מסין, ממונגוליה, מאירן ומטורקיה החלו לשוב למולדתם. כתוצאה מכך עלה מספר תושביה הקזחיים של קזחסטן בשנים האחרונות בכמיליון אזרחים. בצד הלאומיות הזאת התעוררה גם לאומנות, שמטבע הדברים מעודדת את עזיבתם של בני לאומים אחרים בקזחסטן, ובעיקר של התושבים הסלאבים. וכך קזחסטן מאבדת את מיטב אנשי המדע והאקדמיה, אנשי האמנות והקצונה הגבוהה של הצבא.

ליד שדה-התעופה ניצב פסל, שנבנה לזכר אותם סלאבים שהגיעו ב"מסע האדמות הבתולות". המבנה, שכולל מחרשה ושתי דמויות של סוציאליסטים נושאים מזוודה, נראה, באופן פרדוקסלי, אקטואלי. על הבעיות העכשוויות במדינה לא למדתי מהתקשורת המסוגרת אלא משיחותיי עם המקומיים. נטאשה, שהייתה בעבר נציגת הסטודנטים המקומית, סיפרה לי, שבריחת המוחות מהאוניברסיטאות הורידה את רמתן, ועל-מנת להעלותה מעודדת הממשלה הקמת אוניברסיטאות פרטיות, היכולות לשלם שכר גבוה יותר למרצים מחו"ל. כך נוצר מצב, שלעומת ברית-המועצות שדגלה בחינוך חינם, יותר ויותר סטודנטים בקזחסטן נאלצים כיום לשלם עבור רכישת השכלה גבוהה.

על הרצון להתנער מרוסיה ומספיחי שלטונה, מלמדת החלפת שמות הרחובות משמות רוסיים לשמות קזחיים מובהקים. כשהגעתי למקום היה תהליך החלפת השמות (שדמה מאוד לזה שחוויתי בטשקנט השכנה האוזבקית שנתיים קודם לכן) בעיצומו, ולכן התקשיתי מאוד למצוא את דרכי בעזרת מפה.

למרות הלאומיות הגואה הקזחים מתקשים לעקור את התרבות הרוסית מתוכם: השפה הרשמית במדינה היא אמנם קזחית, אך בכל מקום מדברים עדיין רוסית, והטקסים הרשמיים מתנהלים בשתי השפות.

כבר במאה ה-15, החלו שליטיה הצאריים של רוסיה להתפשט מזרחה לעבר סין ויפן, מתוך מטרה לשלוט במדינות נוספות באסיה התיכונה. לקזחסטן הייתה חשיבות רבה בשל מיקומה האסטרטגי על אחת הדרכים מאירופה לסין, שזכתה במאה ה-18 לכינוי הרומנטי "דרך המשי". הסעיף הראשי של דרך המשי העתיקה עבר מדרום לאלמאטי בקרבת אגם איסיק קול, וסמוך לעיר העתיקה טוקמט שבקירגיסטן. שם היא התפצלה, והובילה דרך נהר הצ'ן עד למקום התחברותו לנהר הסיר-דריה. הדרך המשיכה סמוך לחלקה הצפוני של שרשרת הרי אלאטו, שמתנשאים לרום של 4,000 מטרים, באזור בו התיישב שבטו של ג'ינגיס חאן.

העם הקזחי, שהיה עם נוודים (המילה קזח משמעותה נווד), סבל באמצע המאה ה-17 מהתקפות של האוירוטים, שליטי דזונגריה. הקזחים היו מאוגדים אז בברית-רועים, שנחלקה לשלושה שבטים ("אורדות"): גדול, בינוני וקטן, וכתוצאה מההתקפות האלה החלה הברית הזאת להתפורר. כדי לשפר את מצבם ביקשו הקזחים את הגנת הרוסים, וקיבלו את שלטונם מרצון: כך בשנת 1740 הפך מבצר ורניי למרכזו של השלטון הצארי, כשהגנרל קלפקובסקי שימש כנציג השלטון. מבצר ורניי היה חלק משורת מבצרים, שנבנו ברחבי הקולוניה הקזחית על ידי האימפריה הרוסית, שבראשה עמד הצאר אלכסנדר הראשון במטרה לפקוח עיניים על בריטניה האימפריאליסטית ששלטה בהודו. ואולם הרוסים הידקו בהדרגה את שליטתם, וב-1848 הם ביטלו לחלוטין את ה"אורדות", והאוטונומיה של הקזחים התבטלה.

אז גם החל תהליך יישוב אוכלוסייה רוסית בפקודת הצאר. האוכלוסייה הקזחית שהתנגדה לתהליך התמרדה, ואחת המרידות, זו של קניסרי קאסימוב, הסתיימה בטבח של אלפי קזחים ובבריחתם של רבבות אחרים אל מעבר לגבול הסיני. סביב מבצר ורניי בנו קוזקים רוסים בשנת 1854 יישוב קטן שלימים הפך לעיר אלמאטי, בירתה של קזחסטן ולבה התרבותי והכלכלי.

אלמאטי (במקור היה שמה אלמה-אטה) הוקמה על שרידי יישוב ששורשיו מגיעים לתקופה לפרהיסטורית. על היישוב הקדום הזה ניתן ללמוד מממצאים ארכיאולוגיים ומציורי המערות שנמצאו בסביבות העיר, שחלקם מוצג במוזיאון ההיסטורי של קזחסטן. אזור אלמאטי היה יעד מבוקש להתיישבות בעיני עמים רבים בעיקר בשל פוריותה של הקרקע, עושרה של הצמחייה ושפע המים.
לאלמאטי הגעתי בתחילת חודש אפריל, ראשית האביב, והפריחה שהייתה אז בעיצומה, צבעה את העיר בשלל צבעים. העיר נבנתה בתכנית "גריד" כלומר, רשת של רחובות המצטלבים זה בזה בזוויות ישרות, בצורה המקלה מאוד על ההתמצאות. כששאלתי לכתובת מסוימת, כיוונו אותי עוברי אורח מקומיים במרחקי הליכה של "בלוק". ממש כמו בניו יורק...

מרכזה של אלמאטי, מעוז השלטון הקזחי, עמוס במבנים ציבוריים, משרדי ממשלה, ארגונים ציבוריים וחברות, ולמרות זאת, העיר שופעת ירק ויש בה מספר רב של גנים מטופחים סביב מזרקות יפהפיות. התושבים הגאים ביפי עירם נוהגים להכריז כי "על כל תושב יש שבעה עצים!" אולי זו הסיבה לשמה המוזר של אלמאטי שפירושו "אבי-התפוחים".

הקהילה הזרה באלמאטי, המורכבת מנציגים דיפלומטיים של מדינות שונות וממספר רב של נציגי חברות בינלאומיות, המנסות את מזלן בכלכלה המתחדשת של קזחסטן, מכתיבה לעיר קצב התפתחות חדש. ברחובות העיר נוסעות מכוניות מהדגמים החדישים ביותר, והחנויות מלאות בסחורות ממיטב התוצרת. קזחים בעלי מעוף כלכלי פתחו חנויות ברוח קפיטליסטית, ובכל מקום בולטים מותגים בינלאומיים החל במוצרי קוסמטיקה ואפנה כמו "אסתי-לאודר", "לנקום", "ליוויס" ו"בנטון" וכלה במוצרי חשמל ואלקטרוניקה מיובאים כמו "הובר" ו"סוני", המשווים לעיר צביון מערבי. לצדן של אלה, בולטות באפרוריותן החנויות הממשלתיות, המוכרות תוצרת מקומית זולה, ובהן הקופאית עדיין מחשבת את סכום הקניות בעזרת חשבונית עם חרוזי עץ!

נראה כאילו, הנשים הקזחיות מסיימות את קניותיהן בחנויות הממשלתיות, ונכנסות לחנויות המהודרות רק כדי להתבשם מן האווירה. ברור לגמרי כי רובן אינן יכולות לעמוד במחירי המוצרים, שהרי משכורת חודשית ממוצעת של רופא או מהנדס קזחי היא כ-35 דולר בלבד. בשכר כזה אפשר רק לחלום על "בנטון"...

אלמאטי איננה מקום עבור ציפורי לילה, זרים או מקומיים. המופעים מתחילים בשעה שש בערב, וגם בימי הקיץ הארוכים, נמנעים הולכי-הרגל מלצאת מהבתים אחרי שמונה בערב. בחצות נכבית תאורת הרחובות, ועבודת הרמזורים נפסקת. זו הסיבה למספר לא מבוטל של תאונות דרכים הקורות אז, וזו גם סיבה טובה לנהגים להימנע מנסיעה אחרי השעה הזאת אלא אם כן מדובר במקרה חירום.

בצד הלאומנות ההולכת וגוברת, חל בשנים האחרונות תהליך מובהק של חזרה לדת, שמתבטא בין היתר, במספר ההולך וגדל של מסגדים: עד שנת 1972 היו ברחבי קזחסטן 25 מסגדים, רובם בדרום המדינה. ואולם משנת 1986 חלה האצה בבניית המסגדים, ובשנת 1994 היו כבר 500 מסגדים.

הממשל הקזחי לא מקציב אמנם כספים לצרכי דת, אך בשנה האחרונה השתתפה הצמרת הפוליטית של קזחסטן בכל הטקסים הדתיים ובתפילות יום שישי במסגדים. משנת 1986 קיבלו חגיגות הרמדאן אופי רשמי, והן קרויות "נאוריס", וכמו ביתר ארצות האסלאם, במהלך החג אין חופשה ממקום העבודה, אך כמעט כולם מבקרים במסגד ומקיימים את הצום כהלכתו, לפחות למראית-עין.

מרבית הקזחים הם מוסלמים סונים מתונים, שבדתם מצויים גם שרידים פגניים ושרידי התרבות העתיקה של העמים הנודדים באסיה התיכונה ובקווקז.
אמנם לא פגשתי כאן נשים לבושות בשמלות שחורות המתכסות ברעלות או בכיסויי ראש, כפי שרואים, למשל, בכל פינה בטשקנט האוזבקית, אך ראיתי לא מעט גברים חובשי "טוביטיאקה" קזחית עגולה ורקומה (ירוקה לצעירים, ושחורה למבוגרים), וגברים חובשי "קלפאק" – כובע לבד לבן, רחב שוליים, הרקום ברקמה עדינה.

שכנותיה האסלאמיות של קזחסטן מחפשות דרכים להגביר בה את השפעתן הדתית, הכלכלית והפוליטית. במיוחד מצליחה בכך טורקיה, המייצאת סחורות ומזון לקזחסטן, ובונה בה מלונות ומסגדים רבים. ההשפעה הטורקית נוחה לנזרבייב הן מבחינת העזרה בהפחתת השפעתה של רוסיה על כלכלתה ותרבותה של קזחסטן, והן מטעמי מתינותו של האסלאם בטורקיה יחסית לאסלאם הקנאי האירני או הפקיסטני, שלנזרבייב יש סיבות טובות לחשוש ממנו.

כנהוג במסורת המוסלמית הכורכת יחד דת ופוליטיקה, יש שיתוף פעולה בין הנשיא נור-סולטן נזרבייב לבין המופתי, רדבק אל-קאג'י נסמביי עולי, שמופקד על ניהול חיי הדת של קזחסטן. ב-21 באפריל, כשבוע לפני משאל-עם, שאמור היה לאשר את כהונתו עד לשנת 2001, ביקר הנשיא במסגד של אלמאטי כדי לשוחח עם מתפללי המסגד והמאמינים, ולהשפיע עליהם לתמוך בו. לאותה המטרה התגייס גם המופתי, ובדרשת יום שישי הביע תמיכה ברעיון של קיום משאל-עם, והלהיב את המאמינים להצביע בעד נזרבייב. הנשיא, השומר על שוויון בין הדתות, ביקר גם בכנסייה הפרבוסלבית בחג הפסחא לאותה מטרה.

כששאלתי מקומיים לעמדותיהם בנושא משאל העם, התחמקו רובם מתשובה. אלה שהסכימו לדבר, הביעו דעה חיובית מהוססת, ודיברו בשבח השקט והיציבות הכלכלית ביחס למדינות אחרות. לפופולריות היחסית של הנשיא הוסיפה הצהרתו, כי יימנע, בכל מחיר, מעימות ישיר עם רוסיה.
בסופו של דבר השתתפו במשאל העם 91.3% מבעלי זכות ההצבעה, כש-04.5% מכלל המצביעים תמכו בהארכת כהונתו של נזרבייב הנשיא. בחודש מארס האחרון פיזר נזרבייב את הפרלמנט, ובמשך מספר חודשים הוא פעל, למעשה, ללא פרלמנט.

ביחסיו של נור-סולטן נזרבייב עם מדינות העולם האחרות, הוא נאלץ להביא בחשבון את האינטרסים שיש לרוסיה עדיין בקזחסטן ובאזור כולו, ולכן הוא מתווה מדיניות של התקרבות למדינות אחרות, שהיו חברות בברית הקודמת. בשנתיים האחרונות נחתמו מספר הסכמים בין קזחסטן לקירגיסטן ולאוזבקיסטן שגובלות עמה בדרום. מטרת ההסכמים היא לחזק את כלכלתן של המדינות האלה, ולהפחית את כוחה והשפעתה של רוסיה באזור על ידי חיזוק המטבע המקומי והקמת כוח צבאי משותף. הקמת כוח כזה היא תהליך לא פשוט, שבמהלכו יש להחליף את הקצונה הגבוהה הרוסית בקצונה מקומית. לצורך העניין, הוקם בקזחסטן בית-ספר לקצינים, שמשתלמים בו גם צוערים מקירגיסטן ואוזבקיסטן, ובמקביל נחתם הסכם בין רוסיה לבין שלוש המדינות, בדבר פרישתם של הקצינים הרוסים מצבאותיהם וקליטתם בצבא רוסיה.

באפריל השנה נועדו בעיר צ'ימקנט שבקזחסטן, שלושת הנשיאים של מדינות אסיה התיכונה: נזרבייב (קזחסטן), קרימוב (אוזבקיסטן) ואקייב (קירגיסטן), במטרה להאיץ את תהליך האיחוד בין המדינות, ולבלום את היזמה הרוסית באזור. מלבד החשיבות הכלכלית והאסטרטגית, שיש לברית בין המדינות האלה, יש לה גם חשיבות תרבותית-היסטורית, שכן עד למאה ה-15 היו קזחסטן וקירגיסטן עם אחד, הבנוי ממספר שבטים.

הוועידה התקיימה בצל האירועים הקשים בצ'צ'ניה, שאיימו בהתערבות צבאית רוסית באזור. לנגד עיני הנשיאים עמדו אותם פלגים קיצוניים בפוליטיקה הרוסית, הלוחצים על ההנהגה שם לשוב ולהיות מעצמה עולמית כבעבר, ולכן התעורר בהם החשש, שהתערבות רוסית שכזו תאיים על עצמאות מדינותיהם. כעשרה ימים לאחר מכן, נפגשו ראשי המנהיגים שוב והפעם בבישקק, בירת קירגיסטן. בפגישה הזאת כבר הוצגו הישגים: הוכנה תכנית לאינטגרציה כלכלית עד שנת אלפיים, נחתמו הסכמים לתיאום עמדות ביחסים הבינלאומיים של שלוש המדינות, וכן נחתמו יותר מעשרים הסכמים לביצוע פרויקטים כלכליים משותפים לניצול מפעלים קיימים ולהגדלת התוצרת החקלאית. לשם כך הוקמו חברות עסקיות בבעלות משותפת של שלוש המדינות. תשומת-לב רבה הופנתה לגיוס השקעות מבחוץ, המיועדות להקמת תחנות חשמל הידרו-אלקטריות, להפקת גז באוזבקיסטן ולהפקת נפט בקזחסטן.

קזחסטן החלה לכונן יחסים גם עם ישראל; מאז נפתחה שגרירות ישראל בקזחסטן לפני ארבע שנים, הולכים הקשרים בין שתי המדינות ומתהדקים. בקיוסקים המקומיים באלמאטי ובכמה חנויות מובחרות למוצרי מזון בערים אחרות אפשר לקנות מוצרים ישראליים החל במוצרי מזון (כמו מיצים, מים מינרליים, קפה, שוקולד, דגני בוקר) וכלה במוצרי ניקוי וקוסמטיקה.

בדצמבר השנה הגיע הנשיא נזרבייב לביקור בישראל. במסגרת הביקור חתמו שתי המדינות על שורת הסכמים לשיתוף פעולה ביניהן בנושאי בריאות, חקלאות, הגנה על השקעות חוץ ואיכות הסביבה. בקרוב אמורה קזחסטן להודיע על פתיחת שגרירות בישראל.


אחד ממאפייניה המובהקים של המסורת הקזחית הנוודית הוא ה"יורטה", האוהל הקזחי הנייד.

ביבליוגרפיה:
כותר: קזחסטן
מחברת: מצקל, יהודית
תאריך: פברואר-מרץ 1995 , גליון 14
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית