הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > בעלי חוליות > יונקים
טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ



תקציר
מידע על המפגש בין הפנדות לעולם המערבי, על מבנה גופה של הפנדה הענקית, מזונה (בעיקר במבוק) ומערכת העיכול שלה, על תפוצתה בעולם, על היותה בסכנת הכחדה, על הרבייה בטבע ובשבי ועוד.



הפנדה הענקית והפנדה הזנובה
מחברים: ערן דביר; ד"ר אברהם ארבל


בשנת 1869 דיווח הכומר הישועי, הצרפתי ארמאן דויד (Armand David), על תגלית מרשימה שגילה בהרי המו-פינג שבסין. ציידים ששכר, צדו למענו שתי נקבות של חיה יפהפייה הדומה לדוב שחור-לבן. האח דויד שהיה זואולוג, כתב מאסה מקיפה ובה תיאר את החיה המרשימה, לה העניק את השם "פנדה", וכן את השם המדעי Ailuropoda melanoleuca, שפירושו "החיה בעלת רגל החתול שצבעה שחור לבן".הוא כלל, כמובן, את הפנדה הדומה לדוב, במשפחת הדוביים.

לפגישה הראשונה של אנשי המערב עם הפנדה אחראי נשיא ארצות הברית תיאודור רוזוולט, שהיה חובב טבע וציד. רוזוולט צד את הפנדה הראשונה שהובאה למערב. הפנדה הזאת ועורה של פנדה אחרת שרכש הנשיא במסעו בסין, הוצגו במוזיאון הטבע של שיקגו, ואפשרו לחובבי טבע ולסקרנים לראות את הפנדה כפי שהיא חיה בטבע ולהתפעל מן החיה היפה והנדירה.



כך החלה אהבת הפנדות שהתעצמה כאשר הגברת רות הרקנס הביאה גורה חיה של פנדה ענקית ומכרה אותה למוזיאון בשיקגו תמורת 8700 דולר (בימים שהדולר היה דולר). מאז הועברו לגני חיות במערב 30 פנדות ענקיות כמחוות פוליטיות של שלטונות סין. הפנדות שוכנו בגני החיות בארצות הברית, במוסקבה, במדריד, בלונדון, בפריס, בטוקיו, במקסיקו-סיטי ובקוריאה הצפונית. הללו הפכו מוקד משיכה למיליוני צופים ומבקרים, "והפנדומאניה" הרקיעה לשחקים. המפורסמות בין הפנדות הללו היו צ'י-צ'י הפנדה הנקבה מגן החיות של לונדון ואן-אן הזכר ממוסקבה. בשנת 1966 בעיצומה של המלחמה הקרה נשלחה צ'י-צ'י למוסקבה לשלושה חודשים כדי לשהות בחברתו של אן-אן ולהתעבר ממנו. הזיווג הזה לא הצליח ובשנת 1968 נשלח אן-אן ללונדון ובילה שישה חודשים במחיצתה של צ'י-צ'י. כלי התקשורת הבריטיים עסקו ברומן של שתי הפנדות לפחות באותה אינטנסיביות שהם עוסקים היום בשערוריות העסיסיות של בית המלוכה הבריטי, ומהדורות החדשות והעיתונים דיווחו כמעט יום יום על המתרחש בכלובה של צ'י-צ'י.

שתי הפגישות לא הניבו גורים, ובשנת 1973 מתו שני הגיבורים בנפרד בשיבה טובה. גם האירוע הזה זכה לסיקור נרחב בתקשורת; הפנדה רכשה מיליוני מעריצים ברחבי העולם, והפכה בשנת 1961 לסמלה של הקרן העולמית להגנת חיות הבר (World Wildlife Fund – W.W.F). כאשר הסתבר שהיא חיה נדירה הפך המאבק להצלתה מהכחדה לסמלם של כל המאבקים להצלת בעלי-חיים מהכחדה.

הפנדה הענקית המוכרת היום כמעט לכל אדם, היא גם סמלם של הארגונים השונים לשמירת הטבע, וזכרת בכל ספר העוסק בשמירת הטבע ובאיכות הסביבה. הפנדה ניזונה בעיקר מעלים ומנצרים של צמחי חיזרן (במבוק), ואכן היא חיה ביערות במבוק, שהסוג הנפוץ בהם הוא החיזרן Sinarund inaria, שגובהו מגיע עד חמישה מטרים. הפנדות הענקיות מסוגלות להתקיים ביערות החיזרן בזכות מגוון המינים הצומחים בהם. כאשר נובלים צמחים ממין אחד, הן ניזונות מצמחי המינים האחרים וחוזר חלילה.

בידה של הפנדה הענקית התפתחה מעין בוהן נוספת; "אצבע" שישית המצויה ליד הבוהן האמיתית, אך עמדתה מנוגדת לה. בעזרת הבוהן הזאת, שאינה אצבע רגילה, לופתת הפנדה את גבעולי הבמבוק ואת נצריהם ותולשת בזריזות ובמיומנות את העלים המשמשים למזונה.

הבוהן השישית, המכונה גם "בוהן שומשומית" ומערכת השרירים המלווה אותה, הלהיבו את חוקרי האבולוציה. הללו משתמשים בה כדוגמת מפתח להדגמת הרעיון של התפתחות תכונות ואיברים בדרך של ברירה-טבעית. סטיבן ג'יי גולד הקדיש לנושא הזה פרק מיוחד בספרו "בוהן הפנדה" (הוצאת דביר, 1990 בתרגומו של עמוס כרמל).



נוסף לבמבוק אוכלות הפנדות הענקיות גם חלקי צמחים אחרים, בעיקר פירות, ואף בשר. אולם כיוון שהחיזרן הוא כמעט הצמח היחיד במקום חיותן שנשאר ירוק בחורף, נוצרה תלות מוחלטת בין הפנדות לבמבוק, המהווה יותר מ-90% ממזונן בטבע.

לפנדות מערכת עיכול של טורף שאינה מותאמת לעיכול צמחים: מעים קצרים ולא ארוכים ורחבים כמו מעי הסוסים, המשמשים להתססת הצמחים, ויש לה קיבה אחת ולא קיבות אחדות כמו למעלי הגירה. בעוד הפרה מנצלת 80% ממזונה, הפנדות הענקיות מנצלות בקושי 20% ממזונן, והדבר בא לידי ביטוי בגלליהן המפוזרים בשטח בהמוניהם. הגללים מכילים כמות רבה של נצרים גרוסים ובלתי מעוכלים. תצפיות שטח לימדו את החוקרים לזהות את הרכב הגללים הטיפוסי לכל פרט. בעזרת צורת הגריסה ואופן העיכול ניתן לזהות את הפרטים החיים בשמורות.

העיכול הבלתי יעיל מחייב את הפנדות לבלות כ-10 מתוך 14 שעות פעילותן בחיפוש מזון. הן גם פעילות פרקי זמן קצרים במשך הלילה כדי להבטיח שמערכת העיכול תהיה מלאה כל שעות היממה. רצף הפעילות מקיף 24 שעות, במהלכן הפנדות אוכלות וישנות לסירוגין, עם שיאי פעילות בבוקר ואחר הצהריים.

הפנדות בוררות את מינו ואת גילו של הבמבוק ממנו הן ניזונות. באזורים הגבוהים של שמורת וולונג, הן מעדיפות לאכול את במבוק החץ, ובאזורים הנמוכים הן מעדיפות את במבוק המטרייה. כמו כן הן יבררו במבוקים צעירים בני ארבע שנים ויותר, שבהם ריכוז החומרים המזינים גבוה. הפנדות בוחרות את ניצני הבמבוק מן הנצרים הצעירים ובעיקר את המרכז העסיסי. הן אוכלות 10-18 קילוגרם במבוק, שתכולתו כ-90% מים, ביום, ובהתחשב בעיכול הדל הן זקוקות לכל גרם.

את הממד הטרגי לסיפור הפנדות סיפקו כמה מאורעות עגומים, וביניהם התמותה הפתאומית של עשרות פנדות בצפון חבל סצ'ואן שבסין, והכישלונות החוזרים ונשנים להרבותן בשבי. תמותת הפנדות אירעה באמצע שנות השבעים. 138 פנדות ענקיות שמתו (ובפועל לבטח יותר), גרמו לסינים שעדיין היו סגורים בפני העולם, לפנות לארגונים הבין-לאומיים בבקשת עזרה. הפנדות מתו, כנראה, כתוצאה מהתייבשות מסיבית של צמחי הבמבוק (המשמשים להם מזון). תהליך טבעי ולא רגיל גרם באותו הזמן למיני במבוק מסוימים לפרוח בעת ובעונה אחת, ואז להתייבש. הפנדות מצאו את עצמן גוועות, שכן השטחים הטבעיים המתאימים לקיומן, דולדלו זה מכבר מבלי להותיר להן נתיבי בריחה. גם ב-1983 אירע מקרה דומה אלא שהפעם נבל והתייבש מין אחד בלבד של במבוק. מבצע שמירת הפנדות שהחל אז להתארגן, נערך במהירות וסייע לפנדות הרעבות. כמו כן נעשו סקרים לאומדן הנזק. כתוצאה מהפעילות האינטנסיבית להצלתן כמעט שלא מתו אז פנדות.

הפנדות קיימות בעולם כשלושה מיליוני שנים. לפי סימני השחיקה שנמצאו על שיניים מאובנות, כנראה, תמיד ניזונו מבמבוק. בתקופה הפרהיסטורית השתרע אזור תפוצתן מדרום לנהר הצהוב לכל רוחבה של דרום סין עד גבול בורמה. כאן היה יער נרחב ועשיר במינים רבים של חיזרן, שאפשר לפנדות לנייד עצמן מאזורים שיבשו, ולבחור את הצמחים, שנמצאו בשלב הגידול המתאים למאכל. מאז הלך והצטמצם מקום-חיותן של הפנדות ונותרו ממנו כיום איים מבודדים, רובם במרכז פרובינציית סצ'ואן ופרובינציית שאנסי. השטחים המעובדים גדלים כל העת, וגם במקומות-חיותן של הפנדות נתפסים המדרונות הראויים לעיבוד. כתוצאה מכך, יער הבמבוק מתפתח ברמות הגבוהות בלבד, ומגוון המינים הגדלים בו מצומצם. התהליכים הללו הפכו את הפנדות פגיעות לגלי הפריחה והנבילה של חלק ממיני הבמבוק, המתרחשים במחזוריות מדי כנה עשרות שנים.

רבייתן של הפנדות מקשה אף היא על שימורן. בשנת 1981 כשהחל מבצע השימור, עדיין לא הצליחו להרות פנדות בשבי מחוץ לגבולות סין. שתי בעיות עיקריות מלוות את ריבוי הפנדות: תקופת הייחום שלהן קצרה, ונמשכת 3-6 שעות בלבד. כיוון שהפנדה הענקית היא יצור ביישן וסוליטרי (יחידאי), המופרע בנקל בתנאי השבי, פרק הזמן הקצר של הייחום אינו מנוצל ופוטנציאל הרבייה של שנה שלמה מתבזבז. הייחום הוא שקט יחסית, קשה לזהותו, והצורך להחזיק את הפרטים בנפרד ולהפגישם רק בשעת הייחום וללא הפרעה בעייתי ביותר. בטבע, הזוג מוצא, כמובן, את הדרך להיפגש בזמן המתאים, ומנצל את הזמן ביעילות כשהוא מבצע עשרות הזדווגויות בשעות ספורות. בטבע, פנדה נקבה יכולה להרות פעם בשנתיים שלוש, וזאת בגלל הטיפול המסור בגור. התמותה הגבוהה של גורים בטבע והעובדה שהפנדות פוריות במשך 15 שנה בלבד מקטינה את סיכויי הרבייה.

באביב 1992 תועדה לראשונה לידתה של פנדה בטבע. תקופת ההריון של הפנדות נעה בין 97-163 יום. משקלו של הגור הנולד כ-100 גרם, והוא מכפיל את משקלו פי תשעה בתוך חודש. הגור נולד כמעט עירום ועיניו נפקחות רק במלאות לו חודש. כל אותה תקופה הוא צמוד לאמו, השוכבת בדרך כלל במאורה פתוחה בתחתיתו של עץ. בחודש הראשון האם כמעט אינה זזה ממקומה וכמעט אינה אוכלת. גודל הגור והתנהגותו דומים לאלה של גורי הדובים. משך תקופות ההריון השונה מנקבה לנקבה מלמד, כנראה, שהפנדות מסוגלות "לשמור" את הביצית המופרית ברחמן תקופת מה עד לתחילת התפתחות העובר. תכונה הידועה אצל יונקים אחרים החיים באקלים קר, ונקראת "קינון מושהה". בארץ היא קיימת אצל הגירית והסמור.

ב-1978 החל מסתמן פתרון לרבייתן של הפנדות בשבי. בגן החיות של בייג'ין הצליחו להרבות פנדות בהפריה מלאכותית. ב-1985 הצליחה גם הפריה כזו בגן החיות של מדריד, ובמקסיקו-סיטי נולד גור באופן טבעי. היו אלה הגורים הראשונים והיחידים של פנדות שנולדו מחוץ לסין. בסין עצמה נרשמה הצלחה בממדים גדולים בהרבה. בארבעה מרכזי רבייה שחיות בהם כ-100 פנדות, היו כ-100 הרבעות מוצלחות החל מ-1981. קשה להעריך כמה מההרבעות היו מלאכותיות, שכן הסינים מנסים קודם הרבעה טבעית, ואז מרדימים את החיה ומנסים הפריה מלאכותית.

הפנדות בטבע ממליטות פעמים רבות שני גורים, ואחד נעזב מיד עם ההמלטה. בשבי הצליחו פעמים רבות לגדל את שני הגורים. הרדמת הפנדות היא עקב אכילס של ההזרעה המלאכותית. חומרי ההרדמה מעכבים גם את פעילותה של מערכת העיכול הרגישה, ובעיות העיכול נמשכת זמן רב אחרי שהחיה מתעוררת. הסינים שוקדים עכשיו על מציאת חומר מרדים, שיפחית את הפגיעה במערכת העיכול ויקטין את הצורך בצום לפני ההרדמה.



הפנדה הענקית נראית כמו דוב קטן ושעיר. פרוותה לבנה ברובה ורק רגליה, כתפיה, "משקפיה" ואפרכסות אוזניה שחורות. קרובה לה הפנדה הזנובה, השוכנת בהרים של סצ'ואן ויונאן שבסין, בטיבט וגם בצפון בורמה, בנפאל ובסיקים. גם היא שוכנת בעיקר ביערות החיזרן, אך תזונתה מגוונת והיא ניזונה מצמחים שונים, בעיקר מפירותיהם, מגוזלים, מביצים ומחרקים. הפנדה הזנובה דומה לרקון האמריקני. פרוותה חומה-אדמדמה, על פניה ובשולי אפרכסות אוזניה כתמים לבנים, סביב עיניה כתמים שחורים הנראים כמשקפיים, ועל זנבה הארוך והשעיר טבעות שחורות. פירוש שמה המדעי Ailurus fulgens הוא "החתול הזוהר" למרות שאינה דומה כלל לחתול. אורך גופה (כולל ראשה) של הפנדה הזנובה 50-60 ס"מ; אורך זנבה 30-50 ס"מ ומשקלה 3-4.5 ק"ג. היא שוכנת עצים ומיטיבה לטפס. רוב שעות היום היא ישנה בנקרת-עץ, כשראשה טמון בזנבה השעיר. היא פעילה בלילה ובעיקר בשעות בין הערביים ובטרם שחר. הפנדות הזנובות החיות סמוך לכפרים, פושטות לעתים על לולים וצדות תרנגולות. בשבי הן אוהבות תפוחי-עץ ופירות מתוקים אחרים. הן חיות בזוגות ולאחר הריון הנמשך 90-150 יום (קינון מושהה מתקיים גם כאן), ממליטה הנקבה לרוב שני גורים קטנים ולעתים אף ארבעה. הגורים נולדים במאורה או בנקרת העץ שעיניהם סגורות, והם פוקחים אותן כעבור כשלושה שבועות. ההורים מטפלים בהם שנה ויותר, ולפעמים נשארים הגורים בחברת הוריהם גם לאחר שנולד שגר חדש של גורים. בהדרגה הם הופכים עצמאיים ויוצרים משפחות חדשות.

האב דויד כלל את הפנדה הענקית במשפחת הדוביים. כעבור זמן נמצאו חולקים רבים על קביעתו זו, ושני מיני הפנדה שויכו למשפחת הרקוניים. בשנת 1973 עם מותה של צ'י-צ'י חביבת הקהל הלונדוני, נלקחו דגימות מדמה, והושוו עם דגימות דם של דובים שונים, רקונים ופנדות זנובות. באותה שנה פרסם וינסנט סאריץ' בעיתון "Nature" מאמר, שנשא את הכותרת "הפנדה הענקית היא דוב." סאריץ' בדק את חלבוני הדם של שני מיני הפנדה בהשוואה לאלה של דובים ורקוניים, ומצא שהפנדות קרובות לדובים יותר מאשר לרקוניים. היום מקובל לכלול את שני מיני הפנדה במשפחה מיוחדת, משפחת הפנדיים Ailuridae, אם כי ברוב הספרים הם עדיין מופיעים כבני משפחת הרקוניים Procyonidae.

הפנדה הענקית מזכירה במראיה ובאהדה שהיא גורפת, את הקואלה המכונה בטעות דוב. הקואלה היא חיית-כיס אוסטרלית המיטיבה לטפס על עצים, וניזונה מעלים. הפנדה הענקית והקואלה הן דוגמאות מצוינות לבעלי חיים שעברו התמחות קיצונית במהלך האבולוציה שלהן. כשם שהפנדה התמחתה באכילת חיזרן כך התמחתה הקואלה באכילת עלי אקליפטוס. צמצום שטחי המחיה ובירוא נרחב של יערות החיזרן בסין ושל יערות האקליפטוס באוסטרליה, העמיד את שני "דמויי הדוב" החביבים הללו על סף הכחדה. חיות אופורטוניסטיות ופחות מתמחות במזון ספציפי דוגמת הפנדה הזנובה, הרקון ומיני דוב, למדו לחיות בקרבת האדם ולאכול מיני מזון חדשים, שהגיעו לשטח בעקבות האדם: תרנגולות, צאן ובקר וגם פריטים רבים של אשפה. לכל החיות האלה נשקפת סכנה מן האדם הצד אותן ומצמצום שטחי מחייתן. אולם סכנת ההכחדה מאיימת בעיקר על הקואלה ועל הפנדה הענקית שתזונתן ייחודיות מאוד, והפגיעה ביערותיהן פוגעת בעצם קיומן.

חקר הפנדות הענקיות החל בשנת 1980 מטעם הקרן העולמית להגנת הבר (W.W.F) בתמיכת National Geograpic Society. פנייתם של הסינים למערב ובקשתם לשיתוף פעולה במבצע שימור הפנדות היתה פריצת דרך חשובה. המחקר הראשוני של הפנדות נעשה בשמורת "וולונג" בסצ'ואן על ידי פרופ' ג'ורג' שאלר, זואולוג אמריקני מפורסם, שחקר את הגורילות ואת האריות באפריקה, ואת נמרי השלג בנפאל. שלושה חודשים חלפו עד שצפה שאלר בפנדה הראשונה. לאחר שלמד להכיר את סימניהם של 18 פרטים (על פי גללים, עקבות וסימני גירוד על גזעים) הצליח לפגוש לכל היותר פנדה אחת בחודש. עד כדי כך הפנדות בטבע ביישניות. התקדמות הושגה באמצעות מכשירי הטלמטריה. הפנדות נתפסו במלכודות עשויות מגזעים, שבהן הניחו בשר כבש בשל ריחו המושך. לחמישה פרטים שונים הצמידו משדרי רדיו בצורת קולר. בעזרת המשדר ניתן לדעת אם הפנדה פעילה או נחה ואת מיקומה מבלי להפריע לה. מובן שאיתור הפנדות והתצפית הישירה בהן נעשו קלות הרבה יותר והפנדות עצמן אף החלו להתרגל לנוכחות החוקרים. במחקר הזה התגלו מרבית העובדות החשובות על הרגליהן של הפנדות, על רבייתן ועל בעיית עיכול הבמבוק. ב-1981 נצפתה ההזדווגות הראשונה בטבע. נמצא, שהפנדות הן בעלי-חיים יחידאים החיים כל אחד לעצמו. זכר ונקבה נפגשים לשעות בודדות למטרות הזדווגות ונפרדים לדרכם. אימהות נעות עם גוריהן שנה וחצי עד שנתיים וחצי, והמקרה היחיד שבו נצפו שתי פנדות זרות שנעו יחד, היה כשזכר צעיר עזב את אמו והצטרף לזכר בוגר. שטח המחיה של זכר בוגר הוא כ-6.5 קמ"ר ושל הנקבה קטן מזה.

במהדורה האחרונה של הספר האדום, שמפרסם הארגון הבינלאומי לשימור הטבע והסביבה (INCN) ועניינו מינים הנמצאים בסכנת הכחדה, נזכרת הפנדה הענקית כבעל חיים השרוי בסכנת הכחדה, שגודל אוכלוסייתו אינו ידוע. הפנדה הזנובה נמצאת במצב טוב מזה. גודל אוכלוסייתה לא ידוע והיא אינה שרויה בסכנת הכחדה. מערכים שאוכלוסיית הפנדות הענקיות החיות בטבע, מונה כאלף פרטים. הללו חיים במערב סצ'ואן במזרח סינקיאנג וברמה הטיבטית. הם חיים ביערות החיזרן המצויים ברום של 2500-4000 מטרים. שלטונות סין המעוניינים להגן על הפנדות, הקצו להן תריסר שטחים שונים, שהוגדרו כשמורות טבע שבהן אסור לצוד פנדות או לפגוע בהן בדרך כלשהי. כך חיות היום הפנדות הענקיות במעין איים של אוכלוסיות קטנות המונות עד 200 פרטים, החיים בשטח מוגבל. השטח הכולל למחיה שנותר לפנדה הענקית בסין מוערך ב-10,000 קמ"ר. מקומות החיות של הפנדות ובעיקר יערות הבמבוק הוכרזו כאזורים מוגנים, ועונשי מאסר כבדים צפויים לציידים. נעשים מאמצים להרחיב את יערות הבמבוק במטרה ליצור לפנדות נתיבי בריחה בעונת קמילתם של צמחי החיזרן במקום מסוים. כל אלה הכרחיים אם רוצים אי פעם לשחרר פנדות נוספות חזרה לטבע. נראה שהאוכלוסייה בשמורות יציבה אולם קיים החשש שבאוכלוסיות קטנות ומבודדות המאגר הגנטי דל מדי, ואם בעתיד הקרוב לא יוזרם דם חדש או לא ייפגשו אוכלוסיות, עלולים להופיע פגמים גנטיים באוכלוסייה. גם הציד נמשך, ולאחרונה נהרגו שתי פנדות צעירות וממושדרות משמורת וולונג בידי ציידים. כריתת היערות נמשכת למרות שאינה חוקית. הבמבוק משמש לבניית פיגומים בסין וכריתתו נמשכת. הטרסות המעובדות המטפסות במעלה המדרונות, מקטינות את מגוון מיני הבמבוק ביער וסוגרות על הפנדות בטבעת חנק. מאמצי השימור נעשים לצד הדרישות ההולכות וגדלות של האוכלוסייה האנושית ובתווך מוטל קיומן של הפנדות, התלוי בשיווי המשקל שיושג בין התהליכים.

אויביהן הטבעיים של הפנדות מעטים למדי, והבולט ביניהם הוא נמר השלג Panthera uncia המוכר גם בשם אירביס. שיווי המשקל בין הפנדות הענקיות ובין סביבתן נמשך אלפי שנים ורק האדם הוא שהפר אותו. האם ישכיל האדם לשמור על הפנדות הענקיות או יגרום להכחדתן במו ידיו? כרגע נראים סיכוייה של הפנדה הענקית לשרוד ולהתקיים טובים יותר. שלטונות סין וארגונים בינלאומיים להגנת הטבע ולשמירת החי מעוניינים בקיומה של הפנדה הענקית. ההפריה המלאכותית והאוכלוסיות החיות בגני החיות ובמרכזי הרבייה מבטיחים פנדות נוספות, והפופולריות של החיות היפהפיות מסייעת גם היא להגנתה.

ביקור בשמורת הטבע וולונג – ערן דביר
כביש בן מאה קילומטר מצפון מערב צ'אנגאדו בירת סצ'ואן מוביל לשמורה. צ'אנגאדו מציעה שפע של הצעות טיולים לוולונג, אלא שאף אחד מהם אינו נכנס ליער עצמו, והם מסתפקים בנסיעה על כביש הגישה ובגיחה של קילומטר לעמק כזה או אחר. אם תתעקש יקחו אותם גם למרכז הרבייה. אני חיפשתי תצפית של ממש, שתכלול כמה ימים סביב מחנה המחקר Wuipeng, שהקים ג'ורג' שאלר. לשם כך מצאתי את צושי, מהדורה סינית של מורה חיילת, פקעת אנרגיה, המארגנת מסעות לתוך השמורה. המקום סגור למבקרים אבל הכרות קלה עם שומרי המקום פותחת לא פעם את שעריו. התארגנו קבוצה של ארבעה תרמילאים ויצאנו לדרך. אחרי מאה קילומטרים של נסיעה יורדים לא רחוק ממשרדי השמורה ומתחילים בעלייה קשה של כ-800 מטר. שלוש שעות אורך הטיפוס לצריפי עץ של המחנה, הממוקם בגובה 2500 מטר בגבול שבין היער הנשיר ליער התת-אלפיני, ובגבול שבין במבוק המטרייה לבמבוק החץ. זן-זן נקבת הפנדה האהובה על שאלר, נהגה לבקר כאן לעתים תכופות בשנותיה האחרונות. את היומיים הבאים בילינו באיתור גללי פנדות על מדרונות הבמבוק עד לגבהים של 3500 מטר. מובן שפנדות לא ראינו, הרי שאלר בעצמו חיכה להן חודשים. רק אחת מעשר קבוצות שהביאה לכאן צושי עד היום, צפתה בפנדה. הסתפקנו איפוא ביער המרשים, באחו הבמבוק, בשרידי המלכודות ובגללים. שטחה של השמורה 2000 קמ"ר ויש בה כמה חגורות צומח מעניינות. יער ירוק-עד מטפס עד גובה 2000 מטר, אחריו היער הנשיר שעצי השדר מיתמרים בו לגובה של 2600 מטרים. מעליהם היער המחטני ובו עצי אשוח, ביניהם פזורים שיחי רודנדרון ומשטחי במבוק. אחו אלפיני, משתרע מקו היער בגובה 3500 מטרים ועד הפסגות. בשמורה חיים כ-150 פנדות ומיני יונקים נוספים, ביניהם החרומף הזהוב, קוף סיני ייחודי ונדיר, וכן יונקים גדולים כמו הדוב השחור, וטורפים כנמר ונמר השלג. בין אוכלי העשב ישנם מיני איילים והטקין מן הפריים, מעלה גירה גדול, מוזר בצורתו וצמרירי, המצוי בשמורה. מכול אלה ראינו רק סימני פעילות והסתפקנו בפסיונים צבעוניים, בכמה מיני ציפורי שיר, סנאי קרקע ומכרסמים בלתי מזוהים.

סיום מרגש היה הביקור בחוות הרבייה. במקום חיות 30 פנדות בכלובים די מרווחים המחוברים לשתי חצרות. חצר טבעית גדולה שאליה יוצאות הפנדות בעיקר בעונת הייחום, וחצר נוספת לגורים. חזינו בדונג-דונג, אימא פנדה הפורייה ביותר בסין, ובפאן-פאן, היפה בזכרים, שיחד הביאו לעולם שלושה גורים.

במקום פועל בית חולים וטרינרי שבעונות הייחום עת נעשות ההזרעות המלאכותיות, ובעונת ההמלטות כשבחלק מהגורים מטפל הצוות, עובדים בו ארבעה וטרינרים סינים ווטרינרית אמריקאית אחת. ספק אם כדאי לבקר בשמורה רק בגלל מרכז הרבייה, שכן חווה דומה נמצאת ליד גן החיות של צ'אנגאדו, ותצוגת הפנדות בגן החיות של בייג'ין גם היא מרשימה. מי שמגיע לזמן ממושך יכול לנסות את מסלולי ההליכה הקצרים המוצעים לקהל או לעלות עם הכביש עד לרמה הטיבטית. אבל אין, לדעתי, תחליף לבית החיות עצמו, גם אם מדובר רק בהרחת פנדה.

מאמצי המחקר היום מתמקדים בשיפור ההזרעה המלאכותית, בחיפוש חומרי הרדמה מתאימים, בבחינת המאגר הגנטי, בשיפור גידול הגורים במחקר ההורמונים המופרשים בשתן כדי לזהות את מועד הייחום, במחקר תזונתי ובמחקר של מערכת העיכול. בשדה ממשיכים לעקוב מקרוב אחרי גודל האוכלוסייה ואחרי דגמי התנהגות, בעיקר כאלה המציינים ייחום. עיקר המאמץ הוא לשמור על בתי חיות ולנסות להגדילם. המימון למחקר ולשימור בא ברובו מן הממשלות ומן הארגונים הנוגעים בדבר. אך גם לציבור הרחב, סינים ותיירים, חלק לא קטן. ניתן להצטרף במקום ל-Wolong Panda Club על ידי תרומה של עשרה דולרים בשנה, או אף לאמץ פנדה. אהדת הפנדות מתורגמת לכסף המיועד להצלתן, ומעידים על כך שלטי האימוץ.

ביבליוגרפיה:
כותר: הפנדה הענקית והפנדה הזנובה
מחברים: דביר, ערן ; ארבל, אברהם (ד"ר)
תאריך: דצמבר-ינואר 1995 , גליון 7
שם כתב העת: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב בע''מ
הוצאה לאור: טבע הדברים : החברה לחקר האדם והסובב
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית