הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרותעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > נביאי בית שני
י"ל מאגנס


תקציר
הפסקת הנבואה ממלאת תפקיד חשוב בהאשמות ההדדיות ובויכוחים בין יהודים לנוצרים.



מתי פסקה הנבואה? (חלק ז)
מחברים: אפרים א. אורבך; פרופ' משה ויינפלד


הרחבנו את הדיבור על יחס הכנסיה לנבואה כדי להעמידנו על הופעה משותפת לתולדות הדתות וכדי לסייע להערכת מקום הנבואה בפולמוס היהודי-נוצרי במאות הראשונות. במלחמתם נגד היהדות התחילו באי כח הכנסיה להיות מונים את מתנגדיהם על שאבד להם כושר הנבואה ועל שרוח הקדש הסתלקה מקרבם, או כלשונו של "ההוא אפיקורסא" שאמר לר' יהושע בן חנניה "עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה"(=עם שאלהיו הפנה לו עורף)(61), יוסטין כבר טוען בדיאלוג שלו נגד טריפון (חובר בערך 160 לספה"נ) כי חסד הנבואה עבר מעם ישראל לעדה הנוצרית, הוא רק מוסיף "כמו שהיו אצלכם נביאי שקר ע"י נביאי אמת, כך יש גם בינינו מורי שקר רבים ומפניהם הזהיר אותנו האדון וכו'"(62) - סימן להתלבטות שעדיין לא מצאה את הכרעתה. טרטולין לא היה כנראה הראשון שטען כי עם הופעתו של ישו נפסקה פעולת הרוח ונסתם החזון(63). בדרכו זו הולכים היפוליטוס(64) וקלימנס מאלכסנדריה(65). לפי דבריהם ניבא דניאל על הופעתו של ישו בשבוע הששים ושנים "לחתם חזון ונביא" (דניאל ט כד). בן עירו של קלימנס, אוריגינס, ראה בהפסקת הנבואה עונש על מרד היהודים באלהים ובמשיחו שעליו ניבאו הנביאים(66). הנצרות זכתה לגילוי רוח הקדש עם הופעתו של ישו ועקבות פעולות הרוח עוד גלויות היו בזמנו של אב הכנסיה אוריגינס בין המעטים שהיו ראויים לכך. גם הוא עוד לא השלים עם הפסקת פעולת הרוח. בכל אופן לגבי היהודים הולכת ונשנית הטענה, כי הופעתו של ישו וסירובם להאמין בו גרמו להסתלקות הנבואה מקרב ישראל. בשנת 320 בערך כותב אתנסיוס(67) כי אי אפשר להם ליהודים לטעון ולומר שדניאל התכוון בדבריו -ולחתום חזון ונביא" לגלות בבל שהרי היו עוד נביאים אחרי גלות יהודה מארצו: דניאל, ירמיה, יחזקאל, חגי וזכריה. מתי נעלם נביא ונסתם חזון בישראל אם לא אז "כשישו קדש הקדשים הופיע, כשבא קדש הקדשים נסתם החזון ושלטונה של ירושלים נחתם". לפי זה טענו היהודים בתשובותיהם לנוצרים כי הנבואה כבר פסקה עם חורבן הבית הראשון, ולא יתכן שישו או שליחיו היו נביאים. שיטה שלמה בנה על יסוד טענה זו אב הכנסיה כריזוסטומוס. ואלה הם דבריו: חוצפת היהודים לא תועיל להם. לא חורבן הבית גרם לביטול הנבואה אלא כעס אלהים שעוררוהו בהתנהגותם כלפי ישו יותר מאשר בשעת מעשה העגל. משה ניבא בלי מקדש ומזבח ומאז לא פסקה מתת הנבואה למרות החטאים שהיו שקועים בהם, אבל לא רק זה, אף בבבל היו נביאים כגון יחזקאל ודניאל שהתנבאו בתוך ארץ הגויים ופעלו בין בני אדם טמאים. מלאי רוח ה' הגידו מראש את הבאות וראו מחזות שדי. למה אין איפוא ליהודים נביאים כעת? האין זאת הסיבה שאלהים התרחק מהם בגלל זה שצלבוהו ובגלל העול שעשו לו(68). חומת המקדש נהרסה אמנם בידי בני אדם, אולם מדוע פסקה הנבואה ורוח הקדש וכל הקדוש בעיני היהודים למה נעלם? הקול שהודיע על הסליחה. כח המשיחה ודברי האורים והתומים למה אינם? בדת ישראל ישנם דברים שמקורם בידי אדם וישנם דברים שמקורם בידי שמים. אלהים צוה על הקרבת קרבנות. המזבח, העצים, המאכלת והכהן הם מן הארץ, אבל האש האוכלת את הקרבן באה מהשמים, כי לא בן אדם הביא אש לבית המקדש אלא הלהבה שבאה מלמעלה השלימה את מעשה הקרבן. כמו כן אם מישהו רצה לדעת אם נסלח לו, קול מבין הכרובים הודיע על כך וגם הודיע את העתיד לבוא, מתוך האבנים שעל חזהו של הכהן הגדול זרח אור שהעיד על העתיד. הנביאים סידרו את כל הדברים האלה. אם יאמר איפוא יהודי, בני אדם נלחמו בנו, בני אדם ארבו לנו, תגיד לו: נכון את החומות הרסו בני אדם: אבל מי הרחיק את האש מעל המזבח? למה אין שומעים את קול הסליחה ואת הקול מאבני האורים? איפה היא משיחת הכהנים? האם את כל אלה הרס בן אדם או אלהים, ,אם אין זאת הוכחה שאלהים שונא אתכם, שזנח אתכם לגמרי? כאלו הן טענותיו של אבי הכנסיה שהיה גם עד לכשלון נסיונו של יולינוס הכופר לכונן את בית העולמים על כנו(69), כריזוסטומוס מונה כמעט את כל חמשת הדברים שחסרו בבית השני לפי מאמר הירושלמי(70). האם אין לראות במאמר הזה תשובה לטענת הנוצרים כי ישו גרם לביטול הנבואה^ ושאר מתנות הרוח? כתשובה באה הדעה כי גם בימי הבית השני פסקה רוה"ק (=רוח הקודש) כמו שלא היו האורים והתומים וכו'. בשום אופן אין לקשר את הפסקת הנבואה עם בואו של ישו, משיח הנוצרים. טענות המאמינים בו אין להן על מה לסמוך. הנבואה ניטלה כבר מזמן. אחרי חגי זכריה ומלאכי לא קמו נביאים בישראל ויש אומרים כי גם נבואתם פקודה היתה בידי ירמיהו. התעוררות הנבואה מחדש, שתהיה כנבואתו של יואל נחלת הכלל, תבוא רק עם בוא הגואל האמיתי. ישו לא היה הגואל ולכן לא היתה גם התעוררות רוח הנבואה סמוך לבואו. מי שמתיימר עוד להיות נביא כעת שייך לעדת התינוקות והשוטים כמאמרו של ר' יוחנן. כאלו היו טענותיהם של "היהודים הנבלים" - כלשונו של אבגוסטינוס(71).

הנבואה ניטלה, אולם לא ניטלה האמונה כי "כשיעור הקב"ה ברחמיו ויבנה את ביתו ואת היכלו יחזיר גם את הנבואה למקומה"(72). אולם גם בהווה לא הכל רצו לוותר על האפשרות להיענות ממעל ועל הכושר הספיריטואלי לחזות מראש את העתיד לבוא. הד קלוש נשאר לנבואה, עוד היו משתמשין בבת קול(73), הסתרת הפנים לא היתה שלמה, עוד בחלום ידבר בהם(74). דרכי קדושה מיוחדים ומעשים טובים יכולים להביא את רוח הקדש שתשרה על המצטיינים בהם. ר' פינחס בן יאיר אמר "חסידות מביאה לידי רוה"ק"(75), ודרשן מאוחר העיד עליו "את השמים ואת הארץ, בין גוי ובין ישראל, בין איש ובין אשה, בין עבד ובין שפחה, הכל לפי המעשה שעושה, כך רוח הקדש שורה עליו"(76). הנבואה פסקה, דברים שהעידו על קרבת השכינה נעלמו, אבל ההשגחה עוד השאירה לה צנורות, אשר דרכם תגלה את רצונה לבחיריה ותאיר להם את חשכת העתיד.


הערות:
61) חגיגה ה ב.
62) דיאלוג 871.
63) Omnus pienitudo spiritualium retro charismatum in Christo cesserunt. 8 Adv. Jud
64)

בפי' לדניאל ט' כ:ד (הוצ' Bonwetsch עמ' 272).
65)
1,21 v Stromata לדעת Schaltter מבוסס פרק, שבו הדברים מופיעים, על מקור קרום יותר שנכתב בעדה הנוצרית בירושלים, עי' בספרו Der Chronograph aus dem zehnten Jahre des Antoninus; 1898 עמ' 4, 20 ועמ' 92.
66) 3, 10 Hom. In Ps 37. VII Hom. In Num., 88 Contr. Cels,.
67) XXV, PG, de Incarnatione, עמי 196-198.
68) XL VII PG. VI Adversus Judaeos ימ' 910.
69) שם עמ' 900. מעניין כי ריה"ל טוען טענה דומה נגר הנוצרים והמושלמים: "האומות המתות אשר חשבו להדמות לאומה החיה לא יכלו אל יותר מן הדמיון הנראה, הקימו בתים לאלהים ולא נראה בהם לאלהים אות, הפרשו והנזרו להראות עליהם הנבואה ולא נראתה וכל'" (כוזרי ב לב).
70) עי' לעיל הע' 16 וסוסה מח ב.
71) XVII Civitas Dei 24.
72) תנחומא בהעלותך אות י'.
73) תוספתא סוטה פי"ג (צוקרמנדל עמ' 318).
74) חגיגה ה ב: אמר רבה אמר הקב"ה אעפ"י שהסתרתי פני מהם בחלום אדבר בה על תתומי פעולתם של הזוכים לשמיעת ב"ק (=בת קול) ולראות בחלום וכ"כ על הגבלת סמנותם של נביאי העבר אדון ב"ה במאמרי "ההלכה והנבואה".
75) סוף משניות סוטה, ועי' בתוי"ט ובמלאכת שלמה שם כי ברייתא היא שנתוספה למשנה, ועי' ע"ז כ' ב. ובירושלמי שקלים,פ"ג ה"ג מז סע"ג מביאים ראיה מן הכתוב כי חסידות מביאה לידי רוה"ק "דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך" (תהלים פס כ) והרי"ף מביא את הירושלמי בע"ז פ"א ס' אלף רט"ז. אולם הגי' שם "יראת חטא לידי רוה"ק דכתיב אז תבין יראת ה' ודעת אלהים חמצא, רוח הקדש לידי חסידות דכתיב אז דברת בחזון לחסידיך" (על גי' הרי"ף מעיר בעל מלאכת שלמה שם) ובברייתא דע"ז שהביא הרי"ף נשמט בכלל "רוה"ק". לפי דברי ר' פנחס ב"י קורמת רוה"ק לתחית המתים לביא' אליהו ולגאולה שלא כדברי התנחומא שהבאנו לעיל (הע' 72) שהגאולה תקדם לחידוש הנבואה.
76) סדר א"ר (הוצאת רמא"ש) עמ' 48.



לקריאת חלקו הקודם של המאמר: מתי פסקה הנבואה? : חלק ו'

ביבליוגרפיה:
כותר: מתי פסקה הנבואה? (חלק ז)
מחבר: אורבך, אפרים א.
שם  הספר: מיקראה בחקר המקרא : ליקוטי ''תרביץ'' א
מחבר: ויינפלד, משה (פרופ')
תאריך: 1979
בעלי זכויות : י"ל מאגנס
הוצאה לאור: י"ל מאגנס
הערות: 1. ליקט המאמרים: משה וינפלד.
2. משה וינפלד הוא גם מחברם של חלק מהמאמרים.
הערות לפריט זה:

1. זהו חלק ז של המאמר.


הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית