חתימת ספרי הנבואה לא שמה קץ לפעולתם של נביאים אשר אמרו כי נחה עליהם הרוח. הדרישה היתה אמנם "מכאן ואילך הט אזנך ושמע דברי חכמים", מפרשי התורה ומפרשי הנבואה; ואולי כבר אז אמרו "חמודין דברי זקנים מדברי נביאים"(43), אבל עוד נשאר שטח שהחכמים לא אמרו להתגדר בו - הגדת העתידות. כל זמן שנביאים אלה לא היוו סכנה לקיום העם ואחדותו, לתורתו ולדרכי חייו, סבלו אותם. במדה שהשמיעו דברים מוזרים או שלא נהגו כשורה הרי די היה להכריז עליהם כנביאי שקר. הבית עמד על מכונו ושכינתו שרויה בתוכו וכהן גדול נכנס לפני ולפנים, ומי זה היה מעוניין להכריז על הפסקת רוה"ק (= רוח הקודש)? חסידים ואנשי מעשה, אשר נהגו בפרישות ובקדושה יתירה, השמיעו את דבריהם ונבואותיהם והראו גם את מעשיהם להמוני העם. כשעמד חוני המעגל ואמר: "רבונו של עולם בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך"(44) ו"עג עוגה ועמד בתוכה כדרך שעשה חבקוק הנביא"(45) והוריד גשמים - האם לא ראו בו נביא, כשם שראו את אליהו בשעתו? ואף שמעון בן שטח הוכרח לוותר על רצונו מפני רצון אחרים שראו בחוני את "הבן המתחטא על אביו". יתכן כי בני הדור ראו אף בהתנהגותו של הלל בשעת שמחת בית השואבה(46), בהתלהבותו ובאמרותיו את התגלות הנבואה ולא הסתפקו אך בדעה כי ראוי היה ובוודאי שלא אמרו כי הדור לא היה ראוי. תיאור סגפנותו של ר' צדוק(47) בשעת החורבן מזכיר את תיאורי יוסף בן מתתיהו, במקורותינו אין הוא נקרא נביא ולא איש אלהים, אבל האם לא חשבוהו כזה מעריציו וחסידיו בירושלים? והאם חכמים גדולים ומפורסמים לא ניסו כוחם בהגדת עתידות?

נראה כי תיאורי יוסף בן מתתיהו משקפים את המצב בימי הבית השני. היו עוד חוזי חזון ונואמים בשם ה' שרוה"ק דיברה מתוכם. לא רק המון העם אלא גם יוסף בן מתתיהו, ויתכן כי גם חכמים אחרים, העריכום והאמינו בהם, אולם דבריהם - אם בכלל נכתבו – לא נמצאו ראויים להצטרף לירושה הגדולה של העבר. הרגשת ההבדל והמרחק היתה קיימת וראו בדברי הנביאים האלה רק הד של הנבואה הקדומה, אותה נבואה אשר ממנה שאבו כולם, אם לתוכחה או לנחמה, לקינה או לשירה ואשר התאימוה למצבם הקונקרטי של בני הדור ע"י תוספת הסברה או דרשה דווקא עם הפצתם של דברי הנביאים הגדולים הלכה הנבואה עצמה הלוך ודעוך. היא עוד המשיכה לדבר מפי שליחיה, אולם נדחקה יותר ויותר לקרן זוית ובחרה לה לזרום באפיקים צדדיים של כתות מחוסר יכולת לעמוד בפני הכוחות האדירים המפכים בתורה שבע"פ שהחיו גם את דברי התורה וגם את דברי הנבואה העתיקה. כאמור, ירדה ערכה של הנבואה בימי הבית השני וכוחה הלך ותש; אולם, כפי שהדגשנו כבר קולה עדייו לא נדם ולא הועלתה על הפרק שאלת הפסקתה מכל וכל. עם הופעת הנצרות וחורבנו של הבית נתערער עוד יותר מעמדם של אלה אשר התיימרו להמשיך בדרכם של הנביאים הקדומים.


הערות:
43) ירושלמי ע"ז פ"ב הל' ח' מא סע"ג.
44) משנה תענית פ"ג מ"ח.
45) בבלי שם כג א. השוואת הסיפורים על הורדת גשמים ע"י נכדי חוני, אבא חלקיה וחנן הנחבא וע"י תנאים ואמוראים מאוחרים, מבליטה רק את קרבתו של חוני המעגל לטיפוסו של הנביא הקדמון.
46) סוכה נג א' וירושלמי שם פ"ה ה"ז ושם ה"א נה ע"א: "א"ר יהושע בן לוי למה נקרא שמה בית שואבה שמשם שואבים רוה"ק". ועי' בבבלי נ' ב' בתוד"ה חר ובפסי"ר א' ב'. והלל בעצמו אמר: "הניחו להם, רוח הקדש עליהם, אם אינם נביאים בני נביאים הם", תוס' פסחים ד' (צוקרמנדל עמ' 163).
47) גיטין נ"ו א'. על כמה חכמים נאמר כי צפו ברוה"ק: "מיכן למדנו שכיון ר"ג ברוה"ק", תוס' פסחים פ"ב (צוקרמנדל עמ' 157), ערובין סד ב, "ואעפ"כ צפה ר"ע ברוה"ק", פסידר"כ קע"ו א'. "צפה ר"ש בן יוחי ברוח הקדש", ירושלמי שביעית פ"ט הל' א' לח ע"ד ופסי' דר"כ פ"ט א, כמובן שאין לראות סתירה בין סיפורים אלה לבין ההשקפה כי הנבואה פסקה (מרמורשטיין עמ' 291). הפסקת הנבואה אין פירושה הפסקת פעולת הרוח או הסתלקות כושר ראיית העתיד.



לקריאת חלקו הקודם של המאמר: מתי פסקה הנבואה? : חלק ד'
לקריאת המשך המאמר: מתי פסקה הנבואה? : חלק ו'