הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי הרוח > דתות > נצרותעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > נבואה > נביאי בית שני
י"ל מאגנס


תקציר
בניגוד למקורות חזליים לפיהם הנבואה פסקה בימי הבית השני, יש עדויות רבות בכתבי יוסף בן מתתיהו ובספרות החיצונית על נביאים שפעלו בימי הבית השני.



מתי פסקה הנבואה? (חלק ב)
מחברים: אפרים א. אורבך; פרופ' משה ויינפלד


מכל מקום ראינו כי לדעת כל המקורות שהבאנו רוב ימי הבית השני היו ללא נביא וללא חזון. תמונה אחרת מתקבלת מתוך ספרי יוסף בן מתתיהו, היסטוריון התקופה. לפי דבריו רב היה מספר ה"נביאים" ומגידי העתידות בכל התקופה רבת התמורות של הבית השני והם לא הפסיקו את פעולתם עד ליום חורבנו. בימי כיבושה של ירושלים ע"י הורדוס התנבאו אנשים בבית המקדש על מאורעות הזמן(19) ונביאים שמחו על מחלתו של הורדוס(20) נביאי שקר הלהיבו את דמיון העם בימי אריסטובולוס בנו של הורדוס. בעיקר מאריך יוסף את הדיבור על הנביא ממצרים(21). גם ליוחנן הורקנוס הוא מייחס את כח הנבואה: "כי הוא לבדו זכה לשלוש מתנות העולות על כל: למעלת השלטון בעם, לכהונה גדולה ולנבואה, כי רוח אלהים היתה קרובה אליו ולא נעלם ממנו כל דבר העתיד לבוא. הוא צפה מראש וניבא כי שני בניו הגדולים לא יאריכו ימים בשלטונם"(22). אגב, גם בספר "צוואת לוי" נחשב יוחנן הורקנוס ל"נביא אל עליון מזרע אברהם אבינו"(23).

בעיקר רבו ה"נביאים" בחוג האיסיים. כמעט כל האיסיים הנזכרים ע"י יוסף [בן מתתיהו] בשמותיהם הם נביאים(24). "יש להשתומם בזה על איש אחד ממשפחת האיסיים שמעולם לא נכשל ולא שיקר בהגירו את האותיות כי בראותו את אנטיגונוס עובר דרך הר הבית קרא בקול גדול אל אוהביו (כי תלמידים רבים ישבו לרגליו): הוי, אמותה הפעם, כי נכרתה האמת מפי ואחת מנבואותי שבה ריקם. הן עוד חי זה האיש אנטיגנוס אף כי נגזר עליו להרג היום ולמקום מותו נועד מגדל סטרטון והוא רחוק מפה שש מאות ריס וכבר עברו ארבע שעות היום. הזמן הוביש את דבר נבואתי. ככלותו את דבריו שקע הזקן במחשבותיו סר וזעף. ואחרי זמן קצר הגיעה השמועה כי נהרג אנטיגנוס במדור מתחת לאדמה שנקרא גם הוא בשם מגדל סטרטון והדבר הזה התעה את הרואה הזקן"(25). נביאים כאלה היו גם שמעון ומנחם שידע את העתיד לבוא מראש וניבא להורדוס בהיותו ילד שסופו להגיע למלכות. בין האיסיים מוצאים אנו חבל נביאים בעלי דרגות שונות. הם עסקו בהגדת עתידות "אחרי שקראו בכתבי הקדש וקנו להם דרכי קדושה שונים ונתאמנו בדברי הנביאים"(26).

סמוך לחורבן גדל מספר הנביאים. היו כאלה שאותם קורא יוסף נביאי שקר ואשר אותם הסיתו הקנאים ושלחום לתוך העם כדי לעוררם לאמונה בעזרת ה' ולמנוע אותם שיעברו לאויב(27). אולם היו גם נביאים אחרים אשר הקנאים לעגו לחזיונותיהם "וקראו להם בשם להג מרמה. כי הרבו הנביאים לדבר על הטוב ועל הרע, והקנאים בעטו בתוכחותיהם"(28). מעניין ומאלף הוא התיאור דלקמן: "ארבע שנים לפני המלחמה, בעוד נמצאה ירושלים שלוה והתענגה על רב טובה, בא אכר הדיוט אחד ושמו ישוע בן חנניה אל העיר למועד החג… והחל פתאום לקרא בקול רם בחצר בית ה': "קול ממזרח, קול ממערב, קול מארבע רוחות, קול על ירושלים וההיכל, קול על חתן וכלה קול על כל העם", ואת הדברים האלה הוסיף לקרא ביום ובלילה בסבבו בכל רחובות העיר. ואחדים משועי העם קצפו עליו בדבר הקללות האלה ותפשו את האיש והרבו להכותו וליסרהו. אולם הוא לא הרים את קולו לבקש על נפשו ולהשיב דבר למכיו, ולא חדל להשמיע את הקריאה אשר קרא. וראשי העם חשבו לצדק כי רוח אלהים נמצאה באיש הזה והוליכו אותו אל נציב הרומאים, והוא ציווה לדוש את בשרו בשוטים, עד אשר נחשפו עצמותיו, אולם האיש לא בקש רחמים ולא הזיל דמעות ובשארית כחו הרים קול יללה לכל מכה ומכה "הוי הוי ירושלים", וכאשר שאל אותו אלבינוס - כי הוא היה הנציב בימים ההם - מי הוא ואי מזה בא, ועל מה ולמה הוא קורא את הקריאה הזאת, לא ענה על אחת משאלותיו ולא חדל להוציא מפיו את הנהי על העיר, עד אשר גזר אלבינוס, כי נטרפה עליו דעתו ושלח אותו לנפשו. וכל העת עד בוא המלחמה לא פנה ישוע אל אחד מיושבי ירושלים ולא נראה בדברו עם אדם כי אם הוציא נהי מפיו ברגש רב כאלו התפלל לאלהים "הוי הוי ירושלים" מדי יום ביומו, ומעולם לא בטא בשפתיו קללה למכיו המתעללים בו יום יום וגם לא ברך את האנשים הנותנים לו לחם לאכול, כי רק מענה אחד נמצא בפיו, והוא המשא הנורא. ויותר מכל הרבה לצעוק במועדי השנה. ואת הדברים האלה קרא שבע שנים וחמשה חדשים, ולא נחר גרונו ולא עיף ולא יגע, עד אשר בא מצור ירושלים וראה בעיניו כי קמו דברי נבואתו ואז נאלם לנצח. כי פעם אחת סבב בחומה וקרא בקול איום "הוי הוי על ירושלים ועל העם ועל ההיכל" ולאחרונה הוסיף "אוי אוי גם לי" כי אבן אחת שלוחה מכלי קלע פגעה בו והמיתה אותו מיד, ובעוד הוא קורא בקול את נבואתו יצאה נפשו"(29). הנביאים המתוארים ע"י יוספוס כנ"ל מזכירים בסגנונם ובדרכיהם את הנביאים הקדמונים. קרובים הם אולי יותר בהתנהגותם ואופיים לטיפוס הנביא המופיע בנביאים הראשונים מאשר לנביאים-הסופרים שספריהם ודבריהם נשמרו לדורות. אולם גם יוסף הכיר את הדעה כי הנבואה פסקה. אמנם חוגים שונים, הקנאים וגם מתנגדיהם, העמידו נביאים וצפו לדבריהם וגם ההיסטוריון בעצמו האמין כפעולת הנבואה(29a). אבל בשעה שהוא עומד להגן על אמיתת מקורות היהדות, הוא יודע למתוח קו ברור ומחליט, כי "מימי ארתחששתא עד זמננו זה כתבו כל מיני ספרים אך לא זכו להאמן עלינו כספרים הקודמים להם כי לא קמו עוד יורשים כשרים לנביאים"(30), אולם גם בזה איננו בא לומר כי הנבואה פסקה אלא להעמידנו על כך כי רק ספרי הנביאים שמצאו את מקומם בכה"ק (=כתבי הקודש) הם בעלי סמכות - כי בדורות שעברו עליהם לא ערב איש את לבו להוסיף על הספרים האלה ולא לגרוע מהם ולא לשנות בהם דבר"(31). דברי הנביאים הראשונים נתקדשו כספר התורה בזמנם, אולם אין זה אומר כי הנבואה החפשית פסקה ובטלה.


הערות:
19) מלחמות היהודים א' יח א.
20) שם לג ה'.
21) שם ב יג ה.
22) שס א ב ח, קדמוניות יג יז, ועי' בירושלמי סוטה פ"ט הי"ב כד ע"ב על יוחנן ששמע "בת קול יוצא מבית קרשי הקרשים".
23) ח' טו, ועי' צ'רלס The Testaments of the 12 Patrarchs עמ' 16.
24) ר' ולהויזן Israelitische u. jüd. Geschichte עמ' 239; Bugge, Zum Essäerproblem ב- ZNW 1913 עמ' 145.
25) מלחמות א ג ה, ועי' קדמוניות יג יא ב ושם טו י ה.
26) מלחמות ב ח י"ב.
27) שם ו ה ב.
28) שם ד ו ג, אולם שם מדובר בעיקר על הנביאים הקדמונים.
29) שם ו ה ג.
29a) שם ו' ה' ג', בדרך כלל יש לציין כי יוסף משתמש לרוב במושג

במובן היוני ולא היהודי, בעיקר הוא רואה בו את מגיד העתידות, על המושג בעולם היוני ר'
- Giessen 1927.
30) נגר אפיון
מה שראוי לתרגם "מכיון שאין להם קבלת הנביאים המדוייקת". בפנים הבאתי את תרגומו של סמחוני.
31) נגד אפיון שם, ועי' במאמרו של גרץ Der Abschluss des Kanons des AT’s במונטסשריפט חל"ה עמ' 284.



לקריאת חלקו הקודם של המאמר: מתי פסקה הנבואה? : חלק א'
לקריאת המשך המאמר: מתי פסקה הנבואה? : חלק ג'

ביבליוגרפיה:
כותר: מתי פסקה הנבואה? (חלק ב)
מחבר: אורבך, אפרים א.
שם  הספר: מיקראה בחקר המקרא : ליקוטי ''תרביץ'' א
מחבר: ויינפלד, משה (פרופ')
תאריך: 1979
בעלי זכויות : י"ל מאגנס
הוצאה לאור: י"ל מאגנס
הערות: 1. ליקט המאמרים: משה וינפלד.
2. משה וינפלד הוא גם מחברם של חלק מהמאמרים.
הערות לפריט זה: 1. זהו חלק ב של המאמר.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית