נחל אלכסנדר נחל מפלה

אחרי חצי יובל של ניסיונות הבראה כושלים, שב נחל אלכסנדר לאיתנו ובשנה האחרונה אף היה במיטבו. ואז באה הזרמת הביוב התעשייתי מטול כרם, והנחיתה עליו מכה קשה. המשרד לאיכות הסביבה ביצע טיפול חירום לצימצום הנזק, ברשות הפלסטינית מבטיחים לשפר את התשתית, אבל עבור החי והצומח בנחל, זה יהיה מאוחר מדי

נחל אלכסנדר הוא אחד הגדולים בנחלי השרון. מוצאו בהרי שכם ושני מקורות האספקה הראשיים שלו הם. נחל תאנים ונחל שכם. באגן הניקוז של הנחל, המשתרע על שטח של כ-600 קמ"ר, נקווים מי גשמים בכמות של כ-350 מיליון ממ"ק (בממוצע רב-שגתי). בחודשים דצמבר וינואר, לאחר מטח מימטרים קצר בהרי שכם, הופך נחל אלכסנדר מוואדי צנוע לנהר אדיר, גועש ושוצף, המוליך מי שיטפונות חומים, עשבים, קני סוף וגזעי עצים אל הים הגדול, הבולע הכל ואינו יודע שבעה.

בימים כאלה, נוהרים תושבי עמק חפר בהמוניהם לחזות בתופעת הטבע המרהיבה: מיפלס מי הנהר בעת שיטפון עולה בחמישה עד שבעה מטרים. הואיל והאפיק אינו רחב דיו להכיל את שפעת המים, עולים אלה על גדותיו ומשטחים את קני הסוף והצמחייה. בעת שיטפון, הנהר מוליך כמות של כ-24 מיליון ממ"ק מים, והוא גדול ורחב בהרבה מן הירמוך.

בתמונה: נחל אלכסנדר שוקק חיים ומים חיים, זמן קצר לפני הזיהום החמור
כשהגיעו ראשוני המתיישבים היהודים לעמק חפר, לפני כ-60 שנה, נקרא האזור ואדי אל-חווארת, על שם בני שבט ערב אל-חוווארה, שחי באזור. הנחל נקרא ואדי אל-איסכנדרון, על שמו של בעל קרקעות עשיר באזור, איסכנדר אבו-זבורא.

הארכיאולוג הנודע, פרופ' בנימין מזר, זיהה את תל איפור (ליד קיבוץ מעברות) כתל חפר ואת האזור כולו כארץ חפר (על שמו של חפר, מצאצאי שבט מנשה, שבניו התנחלו במישור זה ובהרים שממזרח לו). החלוצים של אותם ימים הסבו את שמו של הנחל לאלכסנדר, על שם המלך אלכסנדר ינאי, מצאצאי החשמונאים, אשר בשנת 80 לפני הספירה סיפח את אזור השרון לממלכתו. שמו הונצח גם בישוב בית ינאי, שליד מוצא הנחל אל הים.

בראשית שנות ה-50, היו מי הנחל נקיים וירקרקים. כה נקיים וצלולים, עד שתלמידי בית-הספר בכפר ויתקין (ואנוכי ביניהם) נשלחו ללמוד בו שתייה. בשנת 1948, בהיותי בכיתה ה', צלחתי את הנחל בשחייה הלוך שוב, מגדה אחת לשנייה, כ-60 מטרים בסך הכל. וכדי להסיר ספק, צויין בתעודת השליש שלי: "הנ"ל עבר בהצלחה את מבחני השחייה בנחל אלכסנדר".

באותה תקופה שקק הנחל חיים - דגי בורי, אמנונים (מושטים), קרפיונים (שהסתננו כדגיגים מבריכות הדגים בסביבה) וכן צלופחים, סרטנים עם מצבטות אימים בכחול ואדום, וצבי מים קטנים עם זנב.

בתקופת הצנע ששרר אז בארץ, כמעט לכל מושבניק שעיבד את אדמותיו לאורך הנחל, היו מספר מלכודות קונוס ופיתיונות קלחי תירס. אבי, אני זוכר, היה מביא הביתה בסוף כל יום סל גדוש דגי אמנון, בורי וקרפיונים קטנים. באותם ימים, כל תושבי האזור היו אוכלים דגים לארוחת הבוקר, דגים לארוחת הצהריים ודגים לארוחת הערב.

בשנות ה-60, כשיותר ויותר ישראלים כבר היו בעלי מכונית פרטית, נהרו רבים מהם בשבתות לפיקניקים באזור, מצויידים בחכות. ליד השפך, אף ניבנה מעגן סירות, וזוגות צעירים היו שוכרים סירות וחותרים במעלה הנהר, עד גשר העץ ובחזרה. ליד המעגן, ממש על קו המים, הוקמה מסעדת דגים, ובערבי שישי-שבת התקיימו שם מסיבות ריקודים, שמשכו אליהן בליינים מכל רחבי הארץ.
'מדריך ישראל' יודע לספר, שבתחילת ההתיישבות בעמק חפר, "הנחל היה עשיר בצומח מים מגוון: נהרונית צפה, נהרונית שקופה, קרנן טבוע ועדשות מים. נופר צהוב, טובענית אביבית והמדד הזוחל". בין בעלי-החיים, מציין המדריך את "התולעת הרב-זיפית, נרתיקנית הנחל, סרטן הנחלים, הסרטן הכחול החותר, השט-גב והפשפש העקרבי הענק, צדפת הנחל, צב הביצות, הצב הרך, ודגי הקיפון המצוי, שפמנון, צלופח הנהרות ועוד. אוכלוסיית ציפורים גדולה, וכן לוטרה, נמיות,. חתולי בר וחתולי הביצות".

בתמונה: הנחל אחרי הזיהום שאירע בסוף אוקטובר: מיפלס המים ירד, כתמי השכפים התעשייתים נראים היטב על פני המים
ובכן, מה קרה לכל אותה אוכלוסיית בעלי חיים עשירה ומגוונת? מה עלה בגורל אותם 100 מיני צמחים מ-35 משפחות, ששמותיהם פורטו אחד לאחד במדריך? ההסבר להיעלמותם נעוץ באיכלוס המואץ של האזור, בפיתוח האורבני של נתניה, בבניית מפעלי תעשייה בעמק חפר, בשפכים תעשייתיים, בחילחול מים עם חנקות מדישונים כימיים של מטעים ושדות.
לקראת סוף שנות ה-60, הוזרם לנחל ביוב גולמי וביוב מטופל למחצה, וכך החלה גסיסתו. דגים מתו, מיני צומח רבים נכחדו, המים הצלולים הפכו מי מדמנה מצחינים. המסעדה נסגרה ומרצפותיה כוסו בחול. מעגן הסירות התפורר והסירות נמכרו. אפילו הברווזים, האגמיות ושאר עופות המים שנהגו לקנן שם מדי חורף, מצאו להם מקווי מים אחרים.

מאז, למעלה מחצי יובל שנים, נעשו ניסיונות להבריא ולשקם את נחל אלכסנדר וללא הצלחה. רק בשנתיים האחרונות, לאתר שהוכרז כשמורת טבע וניתן לו שם ("גן לאומי נחל אלכסנדר"), החל הנחל לגלות סימני התאוששות שני מפעלי תעשייה גדולים בעמק חפר נקטו באמצעים למניעת הזרמת שפכיהם לנחל. עיריית נתניה, ביחד עם חברת 'מינרב', הקימה על אדמת מושב בית חירות, מכון טיהור חדש וגדול המטפל ומטהר כמות של כ-40 אלף ממ"ק שפכים ליממה.
אחד הלוחמים להחייאתו של הנחל, הוא ראש מועצת עמק חפר, נחום איצקוביץ, שנאבק נגד הזרמת שפכי קלנסוואה וכפר יונה לנחל ללא טיהור. לפני כחודשיים, בביקור שערך ביישובי 'קו התפר', הבטיח שגריר קנדה בישראל, דיוויד ברגר, לנסות ולגייס מימון בינלאומי לבניית מכון טיהור משותף לרשות הפלסטינית ולישראל. מכון זה ימנע את זיהום הנחל ואת זרימת השפכים מערבה.

בקייץ 96 היה נחל אלכסנדר במיטבו, כפי שלא נראה זה עשרות בשנים. באביב הוכנסו למימיו דגי גמבוזיה הניזונים מזחלי היתושים (שבעבר הודברו בריסוסים כימיים) ודגי אמנון. השפמנונים שבנחל התרבו בעצמם. נעשו עבודות דיפון גדות למניעת מפולות, ובערוץ הוזרמו מים מטוהרים. צבים רכים יכלו לנשום לרווחה, תרתי משמע: גם דרך האף וגם דרך השיריון הרך שעל גבם. בגן האירועים "ליד הנחל", נערכו חופות על רפסודה צפה. לא מעט כלות צעירות עשו את צעדיהן הראשונים כנשים נשואות, על מימי נחל אלכסנדר.

ביום ראשון, ה-27 באוקטובר, נחל אלכסנדר עדיין שקק חיים. הצבים הרכים שייטו להנאתם במים הירוקים, דגי האמנון שחו בלהקות אגמיות שיכשכו על פני המים, ציפורים ריחפו באוויר. ביום שני בבוקר ניחתה המהלומה. מים שחורים, מזוהמים ומצחינים, עם כתמי שמן וכימיקלים, זרעו מוות בנחל. במקום מים חיים, זרם בנחל ביוב תעשייתי מטול-כרם. הביוב של טול כרם, ניכנס למאגר שליד קיבוץ יד חנה, שאינו מסוגל לקלוט את כל כמויות הביוב המוזרמות אליו. מה עוד, שמדובר בשלהי עונת ההשקיה החקלאית בה צורכים פחות מי קולחין מטוהרים.

בתקופה האחרונה, גדלה כמות מי הביוב של טול כרם, פי שלושה מבעבר. מייד עם קבלת ההודעה על האירוע החריג, הוזעקו למקום פקחים ונטלו דגימות של מים מזוהמים מתחת לגשר של קיבוץ מעברות. במקביל, הוגשה תלונה חריפה למנהלה המחוז במשרד לאיכות הסביבה. מנכ"ל המשרד לאיכות הסביבה, נחמה רונן, טוענת כי "לטול כרם יש בעייה עם תשתית ביוב ישנה ורקובה, ויש להם גם שפכים תעשייתיים. נושא הביוב עלה בפגישה שקיימתי עם נציגי הרשות הפלסטינית - אך ללא תוצאות".

כפיתרון חירום זמני, הורתה רונן להקים בריכות שיקוע בתחומי הקו הירוק, במטרה לקלוט את מי השפכים של טול כרם, ולטפל בהם טיפול ראשוני בצמחים מפרקי חומרים אורגניים. "בעתיד נהיה חייבים למצוא פיתרון ארוך טווח לבעיית השפכים של טול כרם וישובים נוספים באזור", היא קובעת.

אינג'ינר עבדל רחמן חסן, מעיריית טול כרם, מסכים עם נחמה רונן. לדבריו, תוך תודשיים תושלם התקנת משאבה גדולה בדרום העיר, שתטפל באותם שפכים שעד כה זורמים באין מפריע.
הוא מודע לכך שנפח השפכים שיועברו למאגר יד חנה, יגדל בהרבה מעבר יכולת ההחלה של המאגר, ועקב כך יוזרמו עודפי השפכים לנחל אלכסנדר. לדבריו, הפיתרון הוא הקמת מפעל משותף לישראלים ולפלסטינים, וקביעת גורם מרכזי אחד שיהיה מופקד על כל נושא הביוב באזור. אינשאללה.

*מחבר הכתבה, חקלאי, עורך עלונים חקלאיים, כתב במקומונים ובירחונים חקלאיים.