הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > רפואה וקידום הבריאות > תזונהעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > חקלאות והדברה עמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > גוף האדם > המערכת ההורמונלית
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
מפגע סביבתי חדש: הזיהום האסטרוגני. חומרי הדברה ותרכובות כימיות החודרים בדרכים שונות לגופם של בעלי-חיים או בני-אדם, מתחזים להורמונים טבעיים וגורמים נזק בריאותי. פגיעה בפוריות, עיוותים באברי הרבייה ומחלות ממאירות הקשורות בהורמונים, הם רק שלוש דוגמאות. למדענים אין עדיין תשובה לרבות מהשאלות שמעוררים ההורמונים הערמומיים.



ההורמונים מחקים לכם בסביבה
מחברת: ד"ר ענת גלבוע-רון


מיפגע סביבתי חדש: הזיהום האסטרוגני. חומרי הדברה ותרכובות כימיות החודרים בדרכים שונות לגופם של בעלי-חיים או בני-אדם, מתחזים להורמונים טבעיים וגורמים נזק בריאותי. פגיעה בפוריות, עיוותים באברי הרבייה ומחלות ממאירות הקשורות בהורמונים, הם רק שלוש דוגמאות. ועוד עובדה מצערת: למדענים אין עדיין תשובה לרבות מהשאלות שמעוררים ההורמונים הערמומיים

דמיינו לעצמכם עיר גדולה שרמזוריה אינם פועלים, רשת הטלפונים משובשת, אין איסוף אשפה, החנויות אינן מספקות את מצרכי היסוד, או עושות זאת באיחור רב. ממש תוהו ובוהו. מילות המפתח לסדר בבלגן הן "תקשורת" ו"תיאום". אלה הם בדיוק תפקידיהם של ההורמונים השונים בגוף. רוב התאים בגופנו 'התמחו' במרוצת מיליוני שנות האבולוציה, בביצוע פעולות מסויימות בלבד. תא הדם האדום נושא עימו חמצן ופחמן דו-חמצני אל התאים ומהם, תאי השריר 'יודעים' להתכווץ ולהתפשט, תאים מסויימים בלשון חשים בטעם מתוק ואחרים במלוח, מר, חמוץ, תאים בעין קולטים אור ותמונות, והרשימה ארוכה.

יכולת הגוף החי לפעול בצורה מתואמת, להגיב ולבצע את כל הפעולות הקיומיות, דורשת תיאום עצבי והורמונלי ותקשורת בין התאים והאברים השונים.
המילה "הורמון" (מילה יוונית שפירושה נע, מאיץ) מתקשרת מיידית עם מערכת המין. ישנו הורמון המין הזכרי (טסטוסטרון), המעורר התפתחות תכונות והתנהגויות זכריות, התפתחות תאי זרע, גדילת עצמות ועוד, וישנו הורמון המין הנקבי (אסטרוגן), המעודד התפתחות תכונות נקביות, גדילה והתפתחות של בלוטות חלב, התפתחות הרחם, פעילותו המחזורית והתאמתו לקליטת הביצית המופרית ולהתפתחות העובר ברחם. אבל הורמונים קשורים לא רק למערכת המין. ישנם הורמונים המשפיעים על הצמיחה והגדילה, ישנם הורמונים המשפיעים על תהליכי חילוף החומרים ועל קליטת חומרים לתאי הגוף (המפורסם במשפחה זו הוא האינסולין, מן הסתם בגלל מחלת הסוכרת המתפתחת בחסרונו), הורמונים שמשפיעים על מערכת העיכול, הורמוני מין נוספים פרט לאלה שכבר הוזכרו, ועוד.

המשותף לכל סוגי ההורמונים הוא העובדה שהם מיוצרים בבלוטות, כל הורמון והבלוטה שלו. מן הבלוטות מופרשים ההורמונים ישירות אל מערכת הדם, ודרכה הם 'מפליגים' אל אבר המטרה. בפועל, ההורמונים מגיעים עם הדם לכל אבר ותא בגוף, אבל רק רקמות המטרה של הורמון מסויים יקשרו אותו ויפענחו את המידע. פיענוח המסר ההורמונלי מתבצע באמצעות קולטנים, שהם מולקולות מיוחדות הנמצאות בתאי המטרה, 'מזהות' את ההורמון ונקשרות אליו. כל הורמון והקולטן הייחודי לו. הורמון מסויים יחולל שינוי בתא (או בריקמה או באבר מסויים), אך ורק אם אלה האחרונים מצויידים בקולטנים, המזהים אותו.

בתמונה: חיילים בצבא איכות הסביבה: להקת ברווזים ששימשו 'שפני
ניסיון' לבדיקת זיהומים. הברווזים שוטטו בחצר מפעל פלדה שליד
אונטריו (קנדה) וניזונו מהמים שנקוו שם. כעבור ששה שבועות מתו
כולם כתוצאה מריכוזים גבוהים של עופרת וחומרים מסרטנים אחרים בגופם.


ניתן לתאר את התהליך כצרור מפתחות הנישא בדם, כאשר כל תא או ריקמה מצויידים במנעול אחד ויחיד. רק המפתח המתאים למנעול זה, ייקלט על-ידי התא ויפתח אותו. מפתח אחרי מצא את המנעול המתאים לו בתא אחר.
ועוד נתון לידע כללי: חומר שמביא תועלת רבה במקום ובכמות המתאימים, עלול להוות מיטרד, זיהום וסיכון במקום בו אין בו צורך. זה ההסבר המדעי לקיומם של גורמי זיהום רבים, כימיים ואחרים. אחד מהם הוא "הזיהום האסטרוגני". זה מכבר ידוע שתרכובות כימיות רבות ונפוצות, וכן מספר תרכובות שמקורן בצומח או בחי, מסוגלות לשנות ולשבש את פעילותה של המערכת ההורמונלית הטבעית. בסיפרה 'האביב הדומם', המהווה ציון-דרך בהתפתחות המודעות הסביבתית, מתארת הסופרת האמריקנית הנודעת ראקל קרסון, כבר לפני למעלה משלושים שנה, כיצד כימיקלים סינתטיים מסויימים, מעשה ידי אדם, הצטברו בקרקע, במים, נתגלו בגופם של בעלי-חיים ואף בבני-אדם.

קרסון ייחסה לכימיקלים אלה נזקים כמו קליפות דקיקות ושבירות בביצי ציפורים, תמותה ומחלות ממאירות באדם ובחי. במיוחד נפגעו מינים בקצה מארג המזון, אשר ניזונו מבעלי-חיים מזוהמים אחרים וספגו את הזיהום בגופם. מאז, נערכו מחקרים רבים, המיועדים לעזור לנו להבין כיצד חומרים אלה משפיעים על בריאותנו.

בשנות ה60-' חלה הידלדלות באוכלוסיות ציפורים מסויימות, בארצות-הברית ובאירופה. ירידה זו נקשרה לבסוף בחומרי הדברה שונים, בהם די.די.טי. (DDT). חומר הדברה זה היה ראש וראשון לסידרה ארוכה של כימיקלים, בהם תלו המדענים תקוות רבות לשיפור איכות החיים, על-ידי חיסולם של חרקים גורמי מחלות לאדם ולחיות הבית, וסתם חרקים טורדניים.

בסוף שנות ה30-' נחשב הדי.די.טי. (קיצור של דיכלור דיפניל טריכלוראתן) כמציל חיים, שעשה כותרות יותר מכל חומר הדברה אחר לפניו, ומן הסתם גם אחריו. הוא הוצג כקוטל בעל טווח פעולה רחב ביותר, המחסל את מרבית המזיקים בבית ובשדה. הוא הוגדר כפלא טכנולוגי, העומד בשורה אחת עם הפניצילין, פצצת האטום, הפלזמה לעירוי דם, התרופה למלריה (התחליף לכינין), הרדאר ומנוע הסילון.

הקוטל הכל-יכול אף זיכה את מגלהו, המדען השווייצי פול מילר, בפרס נובל לרפואה לשנת 1946. ואכן, חייהם של מיליוני בני-אדם ניצלו בזכותו. רק מאוחר יותר התברר שיש לזה מחיר, ואפילו מחיר כבד. בתחילת שנות ה70-' אסרו ארצות-הברית ומדינות רבות באירופה על השימוש בדי.די.טי., לאחר שהתברר מלוא היקפו של הנזק הכבד שהוא גורם לאלה שנחשפו לו. לאחרונה, נוסף מימד חדש לסיפור הדי.די.טי. מאז תחילת שנות ה80-' מגיעים דיווחים על הפיכת זכרים באוכלוסיות בעלי-חיים מסויימים ל'נקבות' בעקבות חשיפתם לכימיקלים מסויימים. פירסום שזכה לתפוצה נרחבת, הצביע על קשר בין חשיפה לדי.די.טי., לשכיחות הגבוהה של עיוותים במערכת אברי המין של תנינים (אליגטורים) זכרים בביצות פלורידה. מסתבר שהדי.די.טי. החודר לגוף החי מבחוץ, מסוגל לחקות את פעילות הורמון המין הנקבי (האסטרוגן) הנוצר בגוף.

החומר עצמו, או תוצרי הפירוק שלו בגוף, מתחזים לאסטרוגן, ומוליכים שולל את קולטן האסטרוגן. מרגע שנעשה הקישור בין הדי.די.טי. לקולטן, הגוף מגיב כאילו קיבל תוספת אסטרוגן. חלק מחומרים אלה משבשים את המערכת בדרך נוספת: הם חוסמים את הקולטנים להורמון הזכרי הטבעי שנוצר בגוף התנין ומונעים ממנו לפעול את פעולתו. בכל מקרה, התנינים מפתחים תכונות נקביות.

תופעות דומות נתגלו בלהקות דגים זכרים, בנהר סמוך למוצא שפכים עירוניים באנגליה. אותם דגים החלו מייצרים בגופם ויטלוג'נין, חלבון המופיע בחלמון תא הביצה, שמיוצר באופן נורמלי על-ידי נקבות בלבד. בהמשך נתגלו פגמים רבים ועיוותים במערכת המין שלהם. התופעות מיוחסות למספר חומרים שונים, במיוחד תרכובות אלקילפנולים (תוצרי פירוק של חומרים שנמצאים בדטרגנטים ובפלסטיק).

תנינים באגם אפופקה בפלורידה נחשפו למזהמים אסטרוגניים כמו דיקופול, די.די.טי. ותוצרי הפירוק שלו, שנפלטו ב-1980 ממפעל כימיקלים סמוך. התוצאות היו קשות: אוכלוסיית התנינים באגם החלה להידלדל, ובמקביל עלה שיעור התמותה של התנינים שזה אך בקעו. אצל תנינות בוגרות נתגלו שחלות פגומות ורמות אסטרוגן הגבוהות פי שניים מהתקין, בעוד הזכרים הצעירים פיתח ותכונות נקביות:

בתמונה: אליגטור בן יומו בוקע מהביצה באגם מזוהם בפלורידה:
הפגמים במערכת הרבייה עוררו את חשדם של המדענים.

המדענים הסיקו ששפכי אותו מפעל לא רק קטלו ביצים באופן מיידי, אלא גם חוללו שינויים בהתפתחותם המינית של העוברים, באותן ביצים שלא נקטלו, ופגעו קשות ביכולת הריבוי של התנינים.

תגליות התנינים בעלי אבר המין הקצר והדגים המעוותים, הבהירו למדענים שתרכובות סינתטיות מסויימות שהן בגדר זיהום סביבתי, עלולות לחקות בגוף החי את פעולתן של המולקולות הטבעיות. המפתיע בתגלית היתה העובדה, שאין שום דימיון במיבנה הכימי בין אותן תרכובות זרות שמקורן בסביבה, ובין ההורמונים המיוצרים בגוף.

המימצאים המדאיגים הולידו ענף חדש במדע הטוקסיקולוגיה (חקר הרעלים) - העברת מידע סביבתית. רעילות חומרים מסויימים בסביבה נובעת מיכולתם להעביר לגוף איתות (סיגנל) ביולוגי, לכאורה טבעי, אך שלא בדרך הטבע. מחקרים חדשים לבקרים מדווחים על ירידה בספירת תאי זרע בגברים בכל העולם, ועל עלייה בשיעור המחלות הממאירות שקשירות בהורמונים, כגון סרטן השד וסרטן הערמונית.

בספרות המדעית והמדעית למחצה, ישנם כבר מספר הגדרות ושמות נרדפים למזהמים הללו: חומרים ברי הפרעה אנדוקרינית, מודולטורים אנדוקריניים, אקו-אסטרוגנים, הורמונים סביבתיים, קסנואסטרוגנים ועוד. גילוי והבנת התופעה יסייעו להבין את השפעותיהם של "איתותים סביבתיים" אחרים על בריאותנו.

בשנת 1971, התחילו להתפרסם בספרות המדעית דיווחים על נשים הרות שטופלו באסטרוגן הסינתטי DES (דיאתיל סטילבסטרול, או בקיצור די.אי.אס.), כטיפול תרופתי מונע הפלות. הבנות שנולדו לאותן נשים שטופלו באסטרוגן, סבלו בגיל מאוחר משכיחות גבוהה יחסית של בעיות במערכת הרבייה, מחלות ממאירות ברחם ובצוואר הרחם ובלוטות מוגדלות. הבנים שנולדו לאמהות שטופלו בדי.אי.אס. סבלו משכיחות גבוהה של עיוותים באבר המין, טמירות אשכים ותאי זרע בלתי נורמליים.

DES כמו אסטרוגנים סביבתיים אחרים, אינו דומה מבחינה מיבנית לאסטרוגנים טבעיים. אגב, DES היה הדוגמה המוכחת הראשונה לחומר מסרטן באדם, שמסוגל לעבור דרך השליה מהאם לעובר, ואשר למרות שניתן לאמהות, גרם מחלות ממאירות אצל בנותיהן.

DES סיפק לחוקרים שיעור מאלף בכל הנוגע להשפעות הרעילות העלולות להיות לאסטרוגנים. במשך שנים רבות השתמשו בו כמזרז גידול בבקר. אך עם הזמן התבהרו ההשלכות הבריאותיות: החומר מצטבר ברקמות המטרה (אברי המין) ועושה בהן שמות. ניסויים בחיות מעבדה הראו, שהחומר פוגע במיבנה אבר המין ובתאי הזרע, ומגביר את הסיכון לסרטן האשכים והערמונית.

פרט מעניין: לא נמצאה ירידה בפוריותם של גברים שנחשפו לחומר זה. לעומת זאת, גברים שנחשפו לזיהום של 'קפון', אחד ממרכיביו של חומר הדברה שנקרא 'מירקס', סבלו מירידה במספר תאי הזרע. מאחר שגם מתן אסטרוגן לגברים גורם לאותה תופעה, שיערו מספר חוקרים שהקפון מהווה גם הוא מעין אסטרוגן סביבתי. מחקרים אישרו השערה זו, והראו שיש לחומר זה פעילות אסטרוגנית חלשה - אבל מוכחת.

נכון להיום, איננו יודעים כמה כימיקלים סינתטיים נוספים, מבין האלפים הקיימים בסביבה, מתנהגים כמו הורמונים טבעיים ומחקים את פעולתם. לגבי חלק מהם הוכחה פעילות אסטרוגנית במעבדה, אבל רובם לא נבדקו. השונות המיבנית מקשה על ניבוי השפעת החומר על הגוף, ועל ידי כך את צימצום הנזק האפשרי. למדענים אין גם תשובה לשאלות כגון: מהי ההשפעה לחשיפה בו-זמנית למספר כימיקלים, וכיצד מגיבים המזהמים זה עם זה בתוך הגוף ומחוצה לו?

יש לציין שבניגוד להורמונים הטבעיים, שאורך חייהם קצר והם מתפרקים מהר יחסית בגוף, ההורמונים הסביבתיים הם מאריכי חיים ומצטברים ברקמות. האם ההשפעה מצטברת? האם היא מוכפלת? בשלב זה, רב תוסתר על הנגלה.

העדויות המדעיות אינן תמיד חדמשמעיות, במיוחד כשעוסקים במערכות ביולוגיות כה מורכבות. מדענים מפרסמים תוצאות מחקרים, ומדענים אחרים חוזרים ובודקים אותם, כאשר מימצאיהם תומכים באלה של קודמיהם, ולעיתים סותרים אותם. כך גם בנושא האסטרוגנים הסביבתיים.
קהילת המדענים חלוקה בשאלת החומרים, המינון וסוגי ההשפעות שיש לתרכובות השונות. ישנם הבטוחים שקימת סכנה אמיתית ומוחשית לאדם ולחי, אחרים מסכימים שישנן השפעות בריאותיות מסויימות, אבל רק כאשר מדובר במינונים גבוהים, וישנם אלה שכופרים בכלל בקיום התופעה.

חשוב לזכור שעברו למעלה משלושים שנה מאז פירסום התיאוריה בדבר הנזק הנגרם לשיכבת אוזון מגזי הפריאון, ועד שהעולם נזעק כולו לטפל בבעיה (והעניק לצמד המדענים מולינה ורולנד פרס נובל על המודל שהציעו). תגליות אחרות, לא פחות דרמטיות, נדחו בבוז וחלפו שנים רבות קודם שתבעו את עלבונן.

אם נזכור עובדות אלו, נגיע למסקנה שיש להמשיך ולחקור את התופעה, במיוחד שמדובר בתופעה לה עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על קיום אוכלוסיות החי והאדם. תמו ימי התום בהם הומצאו 'חומרים מופלאים' דוגמת הדי.די.טי. והפריאון, בלא שאיש יטרח להציץ בצד האפל שלהם.

ד"ר ענת גלבוע-רון משמשת אחראית על תחום איכות הסביבה במפעלי "ישקר" בגוש תפן

ביבליוגרפיה:
כותר: ההורמונים מחקים לכם בסביבה
מחברת: גלבוע-רון, ענת (ד"ר)
תאריך: דצמבר 1996 , גליון 11
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הערות לפריט זה: ד''ר ענת גלבוע-רון משמשת אחראית על תחום איכות הסביבה במפעלי ''ישקר'' בגוש תפן
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית