הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > מים ונחלים > זיהום מים ונחליםעמוד הבית > מדעים > ביולוגיה > בעלי חיים > חסרי חוליות > אלמוגיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > חבלי ארץ, אתרים ומסלולי טיול > הנגב והערבה > הרי אילתעמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > ים וחופים
ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה


תקציר
שוניות האלמוגים בצפון מפרץ אילת חשופות מזה שנים למיפגעים סביבתיים, חלקם טבעיים, חלקם מעשה ידי אדם. מצבן החמיר דווקא בעקבות הסכמי השלום עם מצריים וירדן, שהביאו לתנופת פיתוח של העיר אילת. ראיון עומק עם פרופ' יוסי לויה, לוחם ותיק לשימור 'הפנינה הימית' של ישראל.



שוניות בעידן השלום או שלום לשוניות?
מחבר: ד"ר רמי קליין


שוניות האלמוגים בצפון מפרץ אילת חשופות מזה שנים למיפגעים סביבתיים, חלקם טבעיים, חלקם מעשה ידי אדם. מצבן החמיר דווקא בעקבות הסכמי השלום עם מצרים וירדן. שהביאו לתנופת פיתוח של העיר אילת. ראיון עומק עם פרופ' יוסי לויה, לוחם ותיק לשימור 'הפנינה הימית' של ישראל


 

פרופ' לויה, שוניות אלמוגים נחשבות "היהלום שבכתר" האזורים הטרופים הימיים. מהי חשיבותן של סביבות חיים אלה?


אכן, שוניות אלמוגים הן האזורים המגוונים ביותר של הסביבה הימית. היום מרבים להשתמש במושג "מיגוון מינים" (Bio-diversity), ומה שמאפיין את שוניות האלמוגים זה המיגוון העצום של בעלי-חיים וצמחים המתקיימים בהן. ניתן לראות בשוניות אלמוגים 'יער טרופי תת-מימי', כאשר הסביבה היבשתית המקבילה מבחינת העושר והמיגוון, היא יער הגשם הטרופי. שוניות אלמוגים אמנם מוגבלות בתפוצתן העולמית לרצועה צרה על פני כדור הארץ, 30 מעלות דרומה ו-30 מעלות צפונה מקו המשווה, אבל הן בהחלט בית-גידול חשוב ביותר. הן המקור העיקרי לחלבון שמספקים הדגים למיליוני אנשים החיים באזורים הטרופיים.
מטבע הדברים, שוניות אלמוגים מושכות אליהן מיליוני תיירים. אך אליה וקוץ בה: עומס המבקרים יוצר לחץ כבד העלול לסכן את קיומן של השוניות.

בתמונה: במרכז: אלמוג רך מהסוג ססגונית, מתחתיו בולט.
סיפון של בעל - החיים הימי איצטלן.

שוניות אלמוגים מהוות גם מעין 'שוברי גלים' טבעיים, הנוצרים על-ידי בעלי-חיים, האלמוגים, המגינים על החופים מפני בליה. חשיבות נוספת שנודעת להן בשנים האחרונות, נוגעת לחיפוש תרופות מן הים. בשל עושר המינים העצום המצוי בשוניות אלמוגים, מחפשים תרופה למחלות סרטן או לאיידס בחומרים כימיים רבים, אותם מפיקים מאלמוגים, אצות או יצורים חיים אחרים בשונית.



 

שוניות האלמוגים במפרץ אילת הן מן המיוחדות בעולם. האם תוכל להרחיב?


אלו הן השוניות הצפוניות ביותר על פני כדור הארץ, וייחודן במיגוון המינים העצום ליחידת אורך או שטח. במחסום שוניות האלמוגים באוסטרליה, לדוגמא, ישנם כ- 350 מינים של אלמוגי אבן, אך אורכן של השוניות עולה על 2300 ק"מ. לעומת זאת, במפרץ אילת ישנם כ-140 מינים של אלמוגי אבן, לאורך של 160 ק"מ בלבד. ואכן, 'חתך' של 10 מטר אורך על גבי השונית במפרץ אילת מניב 15 מיני אלמוגים. באוסטרליה הוא יניב שבעה מינים בלבד.

מפרץ אילת מאופיין גם באנדמיות גבוהה. הכוונה למינים המתפתחים אך ורק באזור זה של מפרץ אילת או ים-סוף. לדוגמא:
כ-70% ממיני חבצלות-הים וכ-10% מהדגים והאלמוגים הם אנדמיים.
מספרים אלה, הנחשבים גבוהים במיוחד, מיוחסים למיבנה הגיאולוגי המיוחד של המפרץ שהוא סגור למחצה, והתנאים האקלימיים המיוחדים השוררים בו.

בתמונה: אלמוג הנקרא מח ובתוכו דג קרנון.

כמי שחוקר את שוניות האלמוגים באילת החל מראשית שנות ה- 70, ודאי תוכל להצביע על השינויים שהתחוללו בהן יש להבחין בין השפעתם של שני תהליכים, הטבעיים והאנתרופוגניים (מעשה ידי אדם). פני השונית, כפי שאנו רואים אותן כיום, מבחינת מספר האלמוגים והדגים, הן תוצאה של תהליכים טבעיים, ולצערי, גם תוצאה של פעילות אנוש אינטנסיבית ביותר.
כשמדברים על תהליכים טבעיים, הכוונה לתחרות בין בעלי-חיים שונים, יחסי טורף נטרף, מחלות וכדומה, כל הבעיות האלה קיימות בשוניות אלמוגים, והן קשורות באופיו הביולוגי (הביוטי) של בית הגידול. בעיות אחרות קשורות בתנאים הפיזיקליים שבבית הגידול, כמו סערות חזקות, שפל קיצוני וכדומה. שוניות האלמוגים מסוגלות להתמודד עם הבעיות הביוטיות, לשקם את עצמן לאחר נזקים טבעיים, ולשמור על שיווי משקל לאורך זמן. עיקר הבעיה הם השינויים הנגרמים על-ידי פעילות האדם. שוניות האלמוגים באילת, כמו במקומות רבים אחרים, קרובות לקו החוף והנגישות אליהן לה. לכן הן חשופות לסוגים רבים של זיהום - דלק מאוניות העוגנות בנמל, חנקות ופוספטים, ובעיקר שפכים עירוניים. אני מלווה את השינויים שחלו בשוניות האלמוגים באילת קרוב ל- 30 שנה, ואני עד להידרדרות שלהן שבאה לידי ביטוי בשינוי מיבני קיצוני. קיימת ירידה דרסטית במיגוון המינים של אלמוגים במים הרדודים, עקב צירוף של גורמים טבעיים ואנתרופוגניים. אך לו היה זה תוצאה של תהליכים טבעיים בלבד, כפי שאירע באזורים מסויימים במפרץ, השוניות היו מסוגלות לחזור למצבן הקודם. לא כך פני הדברים באזורים שנפגעו בידי האדם.

דוגמא לכך הם זיהומי הנפט בשנות ה- 70 ותחילת שנות ה- 80 באותן שנים נרשמו שניים-שלושה זיהומים גדולים בממוצע לחודש, והנפט הציף את שמורת האלמוגים באילת. אחת הפגיעות העיקריות הייתה במערכת הרבייה של האלמוגים וביכולתם ליצור פגיות (פלנולות) שיתיישבו מחדש באזורים שנפגעו. הפגיעה הזו ניכרת למעשה עד היום בשמורת האלמוגים באילת, שלא הצליחה להתאושש מאז. אם בתחילת שנות ה- 70 נמנו במים הרדודים ב-15 מיני אלמוגים ל'חתך' של 10 מטר, כיום נותרה רק כמחצית.

שינויים משמעותיים בשוניות האלמוגים, הורגשו במיוחד לאחר חתימת הסכם השלום עם מצריים. עם החזרת סיני ושוניות האלמוגים הנפלאות שלאורך חופיו לידי המצרים, עלה לחץ המבקרים בשוניות אילת במידה ניכרת, מה שהאיץ את קצב הדעיכה שלהן.



 

מהן הבעיות העיקריות מהן סובלות כיום שוניות האלמוגים בצפון המפרץ?


אחת הבעיות העיקריות היא זיהום המים בחומרי דשן (נוטריינטים). חומרים אלה משמשים כחומרי הזנה לאלמוגים, ודרושים בשונית במינון מסוים השומר על שיווי המשקל הדינמי בה. מקור הנוטריינטים בשונית הוא מאוכלוסיות של זואופלנקטון המגיעות אליה מן הים הפתוח, וכן בתהליכי מיחזור הנעשים על-ידי בעלי-החיים בשונית. כשכמות הנוטריינטים עולה על הנדרש, נוצרת אאוטרופיקציה (עודף חומרי דשן במים). תופעה זו מפרה את שיווי המשקל בשונית וגורמת ל'פריחת' אצות, הדוחקות את האלמוגים וגורמות למותם. זהו זיהום לכל דבר. המקורות העיקריים של נוטריינטים עודפים באילת הוא בשפכים העירוניים, הזורמים פעמים רבות אל הים; בנמל הפוספטים, בו נעשית לעיתים העמסה בלתי-מבוקרת של פוספטים, ובכלובים של גידול הדגים במסגרת החקלאות הימית המתפתחת.

בעיה חמורה שנמשכה שנים רבות בצפון המפרץ, הם השפכים של העיר אילת המוזרמים לים. עד לפני שנתיים, כל השפכים זרמו אל הים באזור המלונות שבצפון העיר בתעלה פתוחה, וכמותם הגיעה עד 3 מיליון מטר מעוקב בשנה! שפכים אלה הזרימו לים חומרים אורגניים ומינרלים וגרמו ל'פריחת' אצות.
לפני כשנתיים נבנה מאגר אליפז, המשמש כמערכת טיהור שפכים מצפון לעיר. במאגר זה משתמשים בחלק מן המים המטוהרים להשקיה חקלאית. זו התפתחות חיובית מבחינת שימור המפרץ, אם כי נותנת מענה חלקי בלבד לבעיה. לעיתים קורה שהמאגר עולה על גדותיו, ומי השפכים גולשים חזרה אל מי המפרץ ומזהמים אותם.
איום אחר מקורו בפעילות הרבה של נמלי הפוספטים והאשלג בשני הנמלים, עקבה ואילת. אלה מועמסים על אוניות ונשלחים למזרח הרחוק. לצערנו, אין הקפדה מספקת בעת העמסתם ונשורת של אבק פוספטים מגיעה אל מי השונית. העשרה מלאכותית כזו בנוטריינטים גורמת להתפתחות מואצת של אצות, המתחרות עם האלמוגים על מקום ודוחקות אותם. כמובן שהתקנת מיתקנים מיוחדים שיחסמו את האבק הזה, תתרום רבות למניעת זיהום בפוספטים.

בעיה חמורה שהתפתחה בשנים האחרונות ביתר שאת, היא פיתוח החקלאות הימית במי צפון המפרץ, והכוונה לגידול דגים בכלובים תת-מימיים. כיום פועלות במקום כבר שתי חברות גדולות, שהגדולה בהן היא 'ערדג'. לאחרונה מבקשת חברה זו להגדיל את מיכסת הדגים שהיא מגדלת. הזדמן לי לאחרונה לצלול מתחת לכלובים, וכל שיכולתי לראות היה מידבר ימי. במקום האלמוגים שהיו באזור בעבר, ישנה כיום בוצה שחורה ששום דבר אינו גדל עליה, ואין סיכוי שיגדל עליה בעתיד. מקור הזיהום כאן הם הנוטריינטים המופרשים למים כתוצאה מהפרשות הדגים ושאריות המזון שמספקים לדגים.

אני אישית מתנגד עקרונית לפיתוח מואץ מסוג זה. כמובן שאין לי כל עניין לפגוע בפרנסתו של איש, ויתכן שהפיתרון הוא בהעתקת הפעילות הזו מן הים אל היבשה. אבל כל הגדלה של המיכסה הנוכחית תסב נזקים חמורים, ויש לערוך תסקיר סביבתי מקיף לפני שנותנים אישור מסוג זה.
יש להבין דבר נוסף: הפיתוח העירוני המואץ המתוכנן לשתי הערים, אילת ועקבה, יחמיר עוד יותר את מצבן של שוניות האלמוגים. מבחינה זו, אילת כבר עברה את כושר הנשיאה המירבי שלה. תוספת של כל מלון הנה מיותרת ומזיקה. בעקבה, לעומת זאת, אפשרויות הפיתוח עדיין גדולות.
ראוי לציין כי שתי הערים הללו חשובות מאוד מבחינה כלכלית ואסטרטגית לארצותיהן: עקבה היא המוצא היחיד של ירדן אל הים, אילת היא המוצא היחיד של ישראל לים-סוף. אם לא יהיה תיאום עמדות בכל הקשור בפיתוחן ובשימורן של שוניות האלמוגים בין המדינות השונות, צפויה להן סכנת כליה .



 

כיצד משפיעים הסכמי השלום האזורי על גורל שוניות האלמוגים במפרץ? איזה משקל יש לנושא זה בשיחות השלום?


הסכמי השלום עם ירדן ועם מצריים הביאו לתנופת פיתוח גדולה. באילת, לדוגמא, פועלים כיום כ-40 בתי מלון. כעת נבחנות אפשרויות פיתוח נוספות, ללא בדיקה ממשית והערכה אמיתית של מה שקורה לשוניות האלמוגים. מבחינת ירדן ועקבה, הפיתוח נמצא רק בתחילתו. אלא, שהחוקים לשמירת הסביבה בירדן הרבה יותר נוקשים מאשר אצלנו.

בביקורי האחרון בעקבה התפעלתי מהתיכנון הקפדני של כל פרוייקט פיתוח חדש. כך למשל, הם מקפידים על מרחק בנייה קבוע מקו החוף, דבר שאינו קיים אצלנו. דבר זה שומר על החוף נקי ממקורות זיהום.
מבחינת הסכמי השלום ראוי לומר כי ישראל, ערב הסעודית, ירדן ומצריים, הן שותפות במקורות הטבעיים של מפרץ אילת. לכן, ארבע המדינות חייבות לשאת ביחד בנטל השמירה על המפרץ. חוקים ותקנות של כל מדינה בנפרד פשוט אינם מספיקים על-מנת להבטיח את שמירת המפרץ. מאחר והמפרץ הוא יחידה אקולוגית אחת, וזיהום הים אינו נעצר בגבולות מדיניים, יש צורך להקים מרכז אחד משותף לכל המדינות השוכנות לחופיו.

מספר מילים על הצפוי לנו. בשנת אלפיים תמנה אוכלוסיית אילת כ-40 אלף נפש. עליהם יש להוסיף כ-15 אלף תיירים. מספר דומה של נפשות קיים היום בעקבה. כלומר, מדובר בכ- 100 אלף בני-אדם על רצועת חוף משותפת של 41 ק"מ. בחישוב פשוט, כ- 40 ס"מ חוף לאדם. ואגב, חישוב זה אינו לוקח בחשבון את שטח החוף התפוס ברובו הגדול על-ידי נמלים, מפעלי תעשייה ומיתקנים אחרים.

לכל אחת מ'מדינות המפרץ' יש תוכניות פיתוח משלה. מצריים, שלאורך חופיה מצויות שוניות מן היפות בעולם כולו, למדה להעריך את הנכס התיירותי-כלכלי האדיר הזה, והיא שומרת עליו בקנאות. למעשה, הם הכריזו על מרבית חופי סיני כשמורות טבע מוגנות. לעומת זאת, באזור טאבה מוקמת עיר-תיירות בהיקף דומה לאילת, שאוכלוסייתה תגיע ל-80 אלף נפש.
השפעתה על שוניות האלמוגים עלולה להיות הרסנית, אם לא יינקטו האמצעים המתאימים ואם לא יהיה תיאום, במקרה זה בין ישראל ומצריים, בכל הנוגע לפיתוח ולשימור החוף.
תרומה חיובית של תהליך השלום, היא ההסכם בין ישראל וירדן בנושא של מניעת זיהום ים. הירדנים הקימו תחנה למעקב אחר זיהומי הים בנפט ושמנים, בדומה לזו הפועלת באילת. שתי התחנות פועלות תוך תיאום הדדי.

מה עם שאר תוכניות הפיתוח של העיר אילת? לפי מיטב זיכרוני, דובר על הרחבת הים צפונה ובניית נמל חדש, חיבור בין ים-סוף וים המלח ועוד.

אכן, היו תוכניות להקמת נמל-פחם גדול מצפון לעיר. למעשה, תוכננה כרייה של הנמל בעומק של קילומטר לתוך היבשה, וזאת על-מנת להבטיח את אספקת מקורות האנרגיה העתידיים למדינת ישראל. בעקבות הסכמי השלום בוטלו התוכניות, וכעת נבחנת האפשרות להקים נמל ימי ונמל אווירי משותפים לשתי הערים. כמובן שתוכניות משותפות כאלה יתרמו רבות בנושא שימור המפרץ.

אשר לתוכנית לחבר את ים-סוף וים המלח, זהו נושא מורכב ששווה דיון נפרד. אפרופו תוכניות פיתוח, למצרים הייתה הצעה לבנות גשר, שיחבר את מצריים וערב הסעודית דרך מיצרי טיראן. לפרויקט אדיר כזה תהיה השפעה לא רק על חלק הים שברשות מצרים או ערב הסעודית, אלא גם על זה המצוי ברשותן של שאר המדינות. אנו מצפים ורוצים שכל תוכנית מסוג זה תיעשה בתיאום מלא בין המדינות השונות.



 

מי פועל למעשה לשימור השוניות באילת ומי אינו עושה דיו? האם המודעות הציבורית לנושא זה מספקת?


ישנם באילת מספר משוגעים-לדבר, שהקימו עמותה לשמירת שוניות האלמוגים ולפני מספר שנים אף יצאו בקריאה לתיירים: "אל תבואו לאילת יותר! " זאת, כיוון שהמפרץ מזוהם בשפכים של העיר. ואכן, פעולה כזאת עוזרת, למרות שהיא לא באה מצד פרנסי העיר. הדבר נובע, כמובן, מניגוד האינטרסים בין השאיפות של ראש העיר המעוניין לפתח את עירו בתקופת כהונתו, ובין הצורך הדחוף לשמור על הטבע הימי בה.

ישנם החוקרים והמדענים, שתפקידם לדווח על מצב שוניות האלמוגים ולהתריע מפני הנזקים הנגרמים להן עקב פעילות האדם. זהו תפקיד חשוב ובו גם אני נוטל חלק.
פעילות חשובה נוספת היא חינוך דור של מדענים ושל תלמידים, שהם ותלמידיהם ימשיכו את המשימה החשובה של שמירת 'הפנינה הימית' שלנו באילת.
האחריות הישירה מוטלת על אירגונים כמו רשות שמורות הטבע. המשרד לאיכות הסביבה עומד כיום בפני בעיה, כי השר שעומד בראשו מכהן גם כשר החקלאות.
ראינו כבר את הנזקים הנגרמים לסביבה הימית באילת עקב פיתוח החקלאות הימית ומתן אישורים להגדלת מכסות הגידול של דגים בכלובים תת-ימיים. ישנו ניגוד אינטרסים ברור בכך, שהשר מופקד על שני המשרדים. אילו היה רפאל איתן שר לאיכות הסביבה בלבד, אני משוכנע שהיה מווסת את הפיתוח המואץ והמזיק של החקלאות הימית בצפון המפרץ.



 

איזה עתיד מצפה לשוניות? האם ניתן לבלום את דעיכתן ההדרגתית? האם שיקומן הוא עדיין משימה אפשרית?


הזכרתי את נושא הפיתוח לעומת שימור. כל פיתוח שנעשה באזורי החוף, אינו חייב בהכרח לגרום לנזקים. השאלה היא המינון המתאים. מה שנחוץ לנו הם קווים אדומים. קו אדום לגבי מספר בתי-המלון שניתן להקים, קו אדום לגבי השטחים שחייבים להישאר כפי שהם - דהיינו שמורות טבע ללא פיתוח נוסף. יש להקים רשות ממלכתית שתפקח ותרכז את הטיפול באוצר הזה שהולך ונכחד לנגד עינינו. אותם יזמים שמקימים בתי-מלון גדולים ללא נקיטת אמצעים מתאימים לשמירה על הסביבה שלהם, בעצם הורגים את התרנגולת המטילה ביצי זהב, שבגללה הם הקימו אותם.

אני מאמין שבמידה ונעצור את הפיתות ללא תיכנון סביבתי, השוניות יצליחו לשקם את עצמן. שוניות מלאכותיות מהוות פיתרון נקודתי למקומות מסוימים, אך לא פיתרון כולל לשטחים העצומים שמחייבים שימור.



 

כראש מרכז-על לאקולוגיה ולחקר הסביבה, וכמי שמופקד על קתדרה לחקר שימור הסביבה וחרד לגורל השוניות באילת, כיצד אתה מתכוון לפעול בנושא?


כפי שכבר ציינתי, אני רואה בחינוך ערך חשוב ביותר. הכשרת מדענים, חוקרים ותלמידים שירתמו יחד למשימת-העל הזו של שימור השוניות. במקביל, הרשויות לשמירת טבע חייבות לנהל מערכה מתמשכת ובלתי-מתפשרת, ולגייס את התקשורת לצידה. אישית אני תומך בהקמת רשות משותפת אחת לכל המדינות הגובלות במפרץ אילת, שתתאם את הפיקוח ותאכוף חוקים לשימורו.

ראוי לציין את שיתוף הפעולה בינינו לבין הירדנים, שנעשה בתיווך האמריקאים ובעידודם. בהסכמי השלום שנחתמו הוכרז קטע ימי גדול מצפון המפרץ כ'פארק השלום', הכולל את שטחי שוניות האלמוגים בעקבה ואילת וכן השטח של המים הפתוחים הגובלים ביניהם. ישנם תקציבים אמריקניים גדולים לניטור שוניות האלמוגים. סקרים אלה נעשים על-ידי מדענים, ביולוגים ימיים ואוקיינוגרפים מהמכון הבינאוניברסיטאי באילת והמעבדה הימית בעקבה.
קבוצת החוקרים מאוניברסיטת תל-אביב המשתתפת בפרויקט זה, היא בעלת תפקיד מרכזי בכל הקשור לניטור חברות אלמוגים. אני מקווה שכל המאמצים המשותפים יישאו פרי וניתן יהיה לבלום את ההידרדרות במצב השוניות ואף להחזירן למצבן הקודם.

  • רמי קליין, דוקטור לביולוגיה ימית, היה תלמידו של פרופ' יוסי לויה. עוסק במחקר וצילום של שוניות אלמוגים ברחבי העולם. כיום כותב בכתבי-עת מדעיים ופופולריים שונים בארץ ובעולם, ומפתח חומרי למידה במרכז לחינוך מדעי טכנולוגי בבית-הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב

  • יוסי לויה, פרופסור לאקולוגיה ימית במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת תל-אביב, עומד בראש מרכז-העל לאקולוגיה ולחקר הסביבה ע"ש פורטר באוניברסיטת תל-אביב, ולאחרונה זכה בקתדרה לחקר שימור הסביבה ע"ש רוברט ריינור. הוא פעיל למעלה מ-30 שנה בחקר האקולוגיה של שוניות אלמוגים, והדריך עשרות תלמידים בעבודות מחקר בביולוגיה ימית במפרץ אילת ובים התיכון.

ביבליוגרפיה:
כותר: שוניות בעידן השלום או שלום לשוניות?
מחבר: קליין, רמי (ד"ר)
תאריך: פברואר-מרץ 1998 , גליון 18
שם כתב העת: ירוק כחול לבן : ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה
הוצאה לאור: ביטאון פורום המשק והכלכלה למען איכות הסביבה בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית