עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > עונות, חגים וימי זיכרוןעמוד הבית > מדעי כדור-הארץ והיקום > אסטרונומיה [מדעי החלל] > גרמי שמים > מערכת השמש
ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודיםרמות


תקציר
מידע על הירח - על האמונות והסיפורים הקשורים בו ובשמש, על המבנה שלו, על החודש והלוח העברי, על מופעי הירח ועל חקר הירח.



הירח
מחברות: ד"ר ליאת בן-דוד (טיבר); ד"ר רבקה ברנד


הירח הנמצא במרחק ממוצע של 384,400 ק"מ מכדור הארץ הוא הגוף בחלל הקרוב אליו ביותר, ולפיכך גם הבולט ביותר בשמי הלילה. עובדה זו ותופעת מופעיו השונים של הירח גרמו לכך, שהירח היה הגוף הראשון במעלה, נוסף לשמש, אשר עורר את סקרנותם של בני האדם. הירח והשמש נקשרו באמונות ובסיפורים של תרבויות ועמים שונים. המסורת היהודית מספרת, כי הירח נברא כמאור גדול אשר הפך למאור קטן, סיפור המשמש בידי המחנכים משל למי שאינו שמח בחלקו ואינו מסתפק במה שיש לו. היוונים הקדמונים העניקו לשמש ולירח מעמד של אלים: אפולו, אל השמש יפה התואר, ודיאנה, אלת הירח והציד. לא בכדי נקשר הירח לציד: האדם הקדמון שהיה לקט וצייד, נהג לצוד בעיקר בלילה, כאשר בעלי-חיים יוצאים ממחבואם. כיוון שקל יותר לצוד בליל ירח מלא, כאשר האור רב יחסית, נתפס הירח כאל המטה חסד לציידים. אורו הרך של הירח מהווה השראה לסיפורים רומנטיים וליצירות מוזיקליות ("סונטת אור הירח" של בטהובן היא אחת הידועות שבהן"). לירח יוחסה גם השפעה על מצבי הרוח ועל ההתנהגות של בני האדם, ועד היום מכנים את המבולבלים בנפשם בשם "סהרורים" ו"מוכי ירח".

למרות העניין והסקרנות שעורר הירח אצל בני האדם, החל החקר המדעי של הירח רק עם מחקריו של גליליאו. באמצעות הטלסקופ גילה גליליאו, כי אין ימים או אוקיינוסים על הירח, כי פני הירח אינם חלקים וכי הצלליות הנוצרות על הירח ("הפרצוף של הירח") הן תוצאה של מבנהו הטופוגרפי.

פני הירח אינם מישוריים: יש עליו הרים, רמות ועמקים נרחבים. הוא עשוי סלעים המכוסים במקומות רבים באבק דק. כמעט כל הסלעים דומים בהרכבם לסלעי כדור-הארץ. על הירח אין אוויר. בעת האחרונה התגלו מים קפואים (קרח) באחד ממכתשי הירח ובאחד הקטבים שלו.

קוטר הירח הוא 3,476 ק"מ. הוא קטן בנפחו פי 49 מכדור-הארץ, אך המסה שלו קטנה פי 81 מזו של כדור-הארץ. כתוצאה מכך גם כוח המשיכה שלו חלש יותר, ומהווה רק שישית מכוח המשיכה של כדור-הארץ. זאת הסיבה שגוף על פני הירח קל פי שש מאשר על פני כדור-הארץ. זאת גם הסיבה לכך שאין לירח אטמוספירה: כוח המשיכה שלו קטן מכדי שיוכל להחזיק שכבת גזים בקרבתו.

הטמפרטורה בשני צדי הירח, זה פונה אל השמש וצדו האחר, שונה באופן קיצוני. בצד הפונה אל השמש יכולות הטמפרטורות להגיע עד ל- 134 מעלות צלזיוס, ואילו בצד האחר הטמפרטורות נמוכות מאוד, ומגיעות עד ל- 170 - מעלות צלזיוס.

החדש והלוח העברי

כבר בימי קדם גילו בני האדם את החוקיות שבמופעי הירח והבינו, כי הירח מקיף את גדור-הארץ. על בסיס חוקיות זו נקבעו חודשי הירח ושנת הירח.

החודש הוא השם שניתן למשך הזמן שנדרש לירח להשלים הקפה אחת סביב כדור-הארץ, ממולד אחד למשנהו. ההקפה נמשכת 29.5 יממות. כשמחשבים את מסלול ההקפה של הירח סביב כדור-הארץ מתברר, כי במהירות התנועה שהירח נע בחלל ניתן להשלים מסלול זה ב- 27.3 יממות בלבד. ההפרש בין זמן זה לבין זמן ההקפה בפועל נובע מהקפת כדור-הארץ את השמש: הירח המלווה את כדור-הארץ בהקפתו את השמש, מתקדם בחלל מרחק גדול יותר ממעגל ההקפה התיאורטי.

12 חודשי ירח הם 354 יממות. פרק זמן זה נקרא "שנת ירח", והא קצר מפרק הזמן הנקרא "שנת חמה" ב- 11 יממות.

ביהדות קיימת התייחסות רבה לירח וללוח השנה המבוסס עליו. לא רק החודשים נקבעים על-פי משך ההקפה של הירח, אלא גם כל החגים: עקב השימוש בלוח הירחי אנו חוגגים בלילה שבו הירח מלא את ליל הסדר, הלילה הראשון של סוכות, פורים, ט"ו בשבט וט"ו באב, ובלילה שבו הירח מתחדש - את ראש השנה (כדברי הפסוק: "תקעו בחודש בשופר, בכסה ליום תגנו", תהילים, פא, ד).

למועד קביעת ראש החודש - כלומר, הלילה אשר בו מתחדש הירח ומתחיל חודש חדש - נודעה השפעה רחבה על תכנון חיי היומיום בתרבות היהודית: קביעה זו השפיעה על קביעת החגים והמועדים העתידים לחול באותו חודש. על-פי המסורת היהודית ראש החודש העברי הוא חג אשר אומרים בו "הלל", והנשים נמנעות ממלאכות מייגעות (כגון כביסה).

במשך דורות רבים, מאז יציאת מצרים ועד למאה החמישית לספירה, נקבע ראש החודש בידי בית הדין הגדול, על פי עדים שהעידו על ראיית הירח החדש. מאחר שהירח מקיף את כדור הארץ במשך 29.5 יממות, היה צורך לקבוע בכל חודש וחודש, אם אורכו של החודש הוא 29 יום וראש החודש החדש חל למחרת (ביום ה- 30), או שהחודש הקודם הוא בן 30 יום וראש החודש כל ביום ה- 31. חודש בן 30 יום נקרא "חודש מלא", וחדש בן 29 יום נקרא "חודש חסר". בית הדין הגדול קיים מערכת ענפה להעברה מהירה ואמינה של הודעות קידוש החודש מהמרכז בירושלים אל כל המרכזים היהודיים בארץ ובגולה הקרובה (לבנון, סוריה, בבל).

רק לאחר שהידלדל היישוב היהודי בארץ וההנהגה הרוחנית עברה לבבל, החליט נשיא הסנהדרין בירושלים, הלל השני, לגלות ברבים את "סוד עיבור החודש" ולאפשר בכך את קביעת הלוח העברי על סמך חישובים בלבד. חישובים אלה קבעו אחת ולתמיד לכל הדורות הבאים את סדר החודשים המלאים והחסרים. בימינו הלוח העברי קבוע, וראשי החודשים נחגגים על-פיו אחת ל- 29 או ל- 30 יום. המסורת היהודית משמרת את מנהג "ראיית הירח" בטקס של "קידוש הלבנה". במהלך ימים הראשונים של החודש (עד ט"ו בו) מקדשים את הלבנה ומתפללים לחודש טוב ולשלום כולם.

חגי ישראל נקבעים על-פי חודשי הירח, אך מושפעים גם מעונות השנה הנוצרות במהלך שנת חמה. לדוגמה, חג פסח חייב להיות נחוג באביב. לפיכך מתעורר הצורך לבצע התאמה בין שנת הירח לשנת החמה. התאמה זו נעשית על-ידי הוספת חודש (30 יממות) אחת לשלוש שנים בערך. החודש המוסף הוא אדר א. אדר ב הוא החודש "הרגיל" שבו חוגגים את חג פורים ומציינים מועדים אחרים בלוח העברי. שנה שיש בה 13 חודשים נקרת "שנה מעוברת". סדר השנים המעוברות נקבע אף הוא על-ידי בית דין הגדול. סדר זה חוזר על עצמו אחת ל- 19 שנים והוא -שנה ג, ו, ח, יא, יד, יז ו-יט. סימנו: גו"ח אדז"ט.

מופעי הירח

מופעי הירח היו תמיד מקור לאגדות ולסיפורים בתרבויות שונות. צורת הסהר של הירח מלווה סיפורי ילדים כבל התרבויות בעיקר סיפורים ושירים שנהוג לספר לפני השינה, ולפיכך הוא מתואר בדרך-כלל כפרצוף חביב ההולך לישון. אגדה סינית עתיקה מספרת, כי מדי חודש בחודשו דרקון ענק בולע לאיטו את הירח ולאחר מכן שב ופולט אותו מפיו, וזהו ההסבר לתהליך "היעלמותו" ו"חזרתו".

ההסבר למופעים המחזוריים של הירח קשור בעובדה שהירח אינו מייצר אור בעצמו. אור השמש המגיע לירח ומוחזר לעינינו מאפשר לנו לראותו. במהלך הקפתו את כדור-הארץ, משנה הירח בהדרגה את מיקומו בחלל. לכן, רואים מכדור-הארץ בהדרגה צורות משתנות של הירח, ממגל דקיק בתחילת החודש ועד לדסקית עגולה באמצע החודש, בחזרה למגל דקיק בסוף החודש, וחזר חלילה. למעשה, ביום האחרון של החודש אין רואים את הירח כלל. ביום זה נמצא הירח בין כדור-הארץ לבין השמש, ומאחר שחלקו המואר פונה אל השמש, איננו מסוגלים לראותו ביום זה.

אף-על-פי שבכל מולד הירח נמצא בין כדור-הארץ לבין השמש, אין הוא מסתיר מעינינו את השמש בדרך כלל. זאת מכיוון שמישור ההקפה של הירח נטוי במקצת ביחס למישור ההקפה של כדור-הארץ את השמש. הודות לנטייה זו הירח נמצא "מעל" או "מתחת" לאזור שבו עשוי להתקבל ליקוי.

על אף האמור לעיל, לעיתים הירח מסתיר את השמש מאזור קטן על פני כדור-הארץ. מצב זה שבו השמש "מוסתרת" על-ידי הירח נקרא "ליקוי חמה", והוא נמשך לכל היותר 12 דקות. (האזור שבו נראה ליקוי מלא נמצא תמיד בקרבת קו המשווה.)

ישנו גם מצב שבו הירח הוא המוסתר מהשמש על-ידי כדור-הארץ. מצב זה נקרא "ליקוי ירח", והוא מתרחש באמצע חודש, כאשר הירח נראה במילואו: הירח נמצא אז בקו ישר, ירח -כדור-הארץ-שמש. מצב זה נמשך כשעתיים. בדרך כלל בשעות ליקוי, הירח נראה בצבעי אדום כהה.

חקר הירח

הירח היה תמיד מושא השאיפות של בני האדם לפרוץ את גבולות כדור-הארץ אל מרחבי היקום. אך עד לפיתוחם של טילים, קרוב לאמצע המאה העשרים, לא הייתה התקדמות משמעותית בחקר הירח. פיתוחם של הטילים מסמן פתיחת עידן חדש בחקר החלל בכלל ובחקר הירח בפרט: כעת היה בידי בני האדם האמצעי שבעזרתו ניתן לשגר מכשירים ויצורים חיים, ובכללם בני האדם, אל החלל ולהנחיתם על הירח.

בשנת 1957 שיגרו הרוסים את הלוויין הראשון אל החלל. לווין זה הצליח להקיף את כדור-הארץ ונשאר במסלולו כמה ימים. הם קראו ללוויין בשם "ספוטניק", שפירושו ברוסית - "חבר למסע".

שיגור הספוטניק עורר זעזוע עמוק בקרב האומה האמריקאית: הרוסים הקדימו אותם בהישג טכנולוגי! בזה החל המרוץ הגדול אל החלל ונפתחה תחרות בין הרוסים לבין האמריקאים שמטרתה הייתה - להיות הראשונים שיציבו אדם על הירח. שיקולים פוליטיים של ניצחון במלחמה הקרה בין ארצות-הברית לרוסיה הביאו את נשיא ארצות-הברית דאז, ג'ון פ. קנדי, להכריז ב- 1960 על הצבת אדם על הירח כעל משימה לאומית ממדרגה ראשונה, ותקציבי ענק הוקדשו למחקר ולפיתוח האמצעים להשגת מטרה זו. בחודש יולי, 1969, הצליחו האמריקאים להנחית את האדם הראשון על הירח. מאז נחתו בני אדם על הירח מספר פעמים. במהלך נחיתות אלה בוצעו ניסויים, הוצבו מכשירים לתצפית ולמעקב והובאו דגמים של סלעים מהירח. בעקבות מחקרים אלה אושרה ההנחה, כי אין בירח מים, אין לו אטמוספירה ואין עליו חיים כפי שהם מוכרים לנו.

הנחיתה האחרונה על הירח הייתה בשנת 1972.

* מתוך ללכת על כוכב-לכת, 1998, מדריך למורה, מב"ט - אוניברסיטת תל-אביב ורמות הוצאה לאור

ביבליוגרפיה:
כותר: הירח
שם  החוברת: ללכת על כוכב-לכת : מדריך למורה (כיתות ד-ה)
מחברות: בן-דוד (טיבר), ליאת (ד"ר) ; ברנד, רבקה (ד"ר)
עורכת החוברת: וטנשטיין-מאייר, חיה
תאריך: 1998
הוצאה לאור: ישראל. משרד החינוך. האגף לתכנון ופיתוח תוכניות לימודים; רמות
הערות: 1. כיתות ד-ה.
2. שייך לתכנית מב"ט (מדע בחברה טכנולוגית). ראשי הפרוייקט: פרופ' דוד חן, ד"ר רות נוביק. מפמ"ר מדעי הטבע: ד"ר חנה ויניק.
3. ניהול מדעי: ד"ר רות נוביק.
4. ייעוץ מדעי" ד"ר יואב יאיר.

הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית