שמואל הנגיד (993-1056)

תולדות חיים

שמואל אבן נגרילה היה מפקד צבאי, משורר ומנהיג של היהודים בספרד המוסלמית במאה ה- 11. הוא נולד למשפחה מיוחסת בקורדובה שבדרום ספרד, ובילדותו למד לשון עברית ודקדוק לצד לימודי קודש. בעקבות פלישת השבטים הברברים לקורדובה וחורבן הקהילה היהודית, עזבה משפחתו של שמואל הנגיד את העיר בשנת 1013 ועברה דרומה לגרנדה. בשנת 1020 התמנה שמואל לשר (וָזִיר) של מלך גרנדה, ושבע שנים לאחר מכן הוכתר בתואר "נגיד" – ראש היהודים. במשך 30 שנה מילא שמואל הנגיד תפקידים מרכזיים בממלכת גרנדה, ובמשך 19 שנים גם עמד בראש צבאה. את המלחמות שבהן השתתף ועליהן פיקד תיאר בעשרות שירים, ושלח אותם מן החזית לבנו יהוסף.
שמואל הנגיד שלט היטב בשפה הערבית ובשירה הערבית, וכן במדעים הכלליים. מעמדו הרם בממלכת גרנדה הביא לו עושר רב, והוא הירבה לתרום מכספו לקהילה היהודית - בעיקר למשוררים ולתלמידי חכמים עניים.

שמואל הנגיד התפרסם בעיקר כמשורר, אך הוא עסק גם בחקר המקרא והלשון העברית, בהלכה ובתלמוד. פירושו לתלמוד, שהיה הפירוש הראשון מסוגו שנכתב בספרד, אבד – ורק כמה קטעים מתוכו הגיעו לידינו. ספר אחר שכתב על חקר המקרא והלשון העברית אבד גם הוא.

שירתו של שמואל הנגיד

שיריו הרבים של שמואל הנגיד הגיעו לידינו בשלושה קבצים, והם: "בן תהלים", "בן משלי", "בן קהלת". כל אחד משלושת הקבצים נקרא על שם ספר מספרי התנ"ך – תהלים, משלי, קהלת - והשירים בכל קובץ דומים בתוכן ובאווירה לספר המקראי שעל שמו נקרא הקובץ. בנו של שמואל הנגיד, יהוסף, סייע בהכנת קובצי השירים של אביו ועסק גם בהעתקתם.

בן תהלים הוא הקובץ הגדול והחשוב ביותר מבין השלושה. הוא כולל 230 שירים בנושאים רבים ומגוונים – שירי מלחמה ושירי טבע, שירי חשק ושירי יין, שירי ידידות ואהבה – וכמה פיוטי קודש. שירי המלחמה הם החידוש שבקובץ זה – ובשירה העברית בכלל: שמואל הנגיד היה הראשון שכתב שירי מלחמה בעברית, בהשפעת שירת הגיבורים העתיקה בערבית. את עשרות שירי המלחמה כתב שמואל הנגיד בשדות הקרב, ושלח לבנו יהוסף. "שירי מלחמה אלה מהווים מעין יומן היסטורי של מדינאי, מצביא אמיץ לב, מנהיג יהודי מאמין [באלוהים], ומעל לכול – משורר… השולט בטכניקה השירית של זמנו."
בן משלי כולל שירי חכמה ומוסר, שהם למעשה מְשָׁלִים קצרים (בצורת שיר). השירים בקובץ זה מסודרים בסדר הא"ב, לפי המילה הראשונה של כל שיר. שירי המשלים בקובץ זה נכתבו בהשפעת ספרות החכמה הערבית, הפרסית והיוונית, והם עוסקים בחכמה ובטיפשות, בטוב וברע, בנדיבות ובקמצנות ועוד.
בן קהלת הוא הקובץ השלישי, ובו שירים ברוח פסימית העוסקים בתהפוכות החיים ואפסותם, באימת המוות ובתופעות טבע קשות, כמו – רעידות אדמה, סערות, גשמי זעף וליקויי מאורות (ליקוי חמה וליקוי לבנה).

על-פי יונה דוד, "שמואל הנגיד", האנציקלופדיה העברית, תשמ"א – 1981, כרך יב עמ' 45 – 47.

שמואל הנגיד: מת אב ומת אלול

מֵת אָב וּמֵת אֵלוּל, וּמֵת חֻמָּם / גַּם נֶאֱסַף תִּשְׁרֵי וּמֵת עִמָּם,
בָּאוּ יְמֵי הַקֹּר, וְהַתִּירוֹשׁ / אָדַם וְקוֹלוֹ בַכְּלִי דָמַם.
לָכֵן, יְדִידִי, סֹב אֱלֵי רֵעִים / כָּל אִישׁ וְאִישׁ יַעַשׂ אֲשֶׁר זָמַם!
אָמְרוּ: חֲזֵה עָבִים בְּהַגְשִׁימָם / וּשְׁמַע שְׁמֵי מָרוֹם בְּהַרְעִימָם
וּרְאֵה כְפוֹר וּלְשׁוֹן מְדוּרָה – זֶה / יֵרֵד וְזֶה יַעַל וְיִתְרוֹמָם.
קוּמָה, שְׁתֵה בַכּוֹס וְשׁוּב וּשְׁתֵה / בַכַּד, וּבַלַּיִל וְגַם יוֹמָם!

חֻמָּם: החום שלהם.
נאסף: קיצור של "נאסף אל עמיו" או "נאסף אל אבותיו", מת, נפטר.
תִּירוֹשׁ: עסיס ענבים, יין צעיר.
דָּמַם: נדם, השתתק.
סֹב: הסתובב, פנה.
רֵעִים: חברים.
יַעַשׂ: יעשה
זָמַם: תכנן.
חֲזֵה: רְאֵה.
עָבִים: עננים.
בְּהַגְשִׁימָם: בהורידם גשם.
שְׁמֵי מָרוֹם: כינוי מליצי לשמים.
בְּהַרְעִימָם: בהשמיעם קול רעם.
יַעַל: יעלה.
יוֹמָם: ביום.