הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > ישובים וסוגי התיישבות > קיבוצים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
המידע בדף זה עוסק בקיבוץ - בקבוצה ובקיבוץ, בהתיישבות העובדת, באופיו של הקיבוץ בימינו, במתנדבים בקיבוצים ובשוויון בקיבוץ.



קיבוץ
מחברת: מתיה קם



 

קבוצה וקיבוץ


תחילה הייתה הקבוצה, שייסדו בני העלייה השנייה (1904-1914); ורק אחר-כך היה הקיבוץ. הקבוצה הראשונה הוקמה בשנת 1909 בדגניה (כיום דגניה א) וזכתה לכינוי "אם הקבוצות".
הקבוצה הייתה קטנה, והאווירה בה הייתה משפחתית ואינטימית. בני הקבוצה ביקשו ליצור חברה המבוססת על עבודה חקלאית, בלי רכוש פרטי ועם שוויון ושיתוף מלא בכל תחומי החיים. עקרון השוויון קבע, שכל אחד תורם לקבוצה כפי יכולתו – אך מקבל מהקבוצה לפי צרכיו.
לאחר מלחמת העולם הראשונה התעוררה ציפייה לתנופה גדולה בעלייה ובהתיישבות החקלאית. אז הועלה רעיון הקבוצה הגדולה – קבוצה שתתבסס לא על החקלאות בלבד אלא על ענפי ייצור מגווני, ובהם מלאכה ותעשייה, ותוכל לקלוט עולים רבים. בעקבות העלייה השלישית (1919-1923) קמו שתי הקבוצות הגדולות הראשונות – עין חרוד ותל יוסף. כדי להבדיל בין שני סוגי הקבוצות קיבלה הקבוצה הגדולה את השם "קיבוץ". בשנות ה- 30 וה- 40 של המאה ה- 20 היה הקיבוץ לצורת ההתיישבות העיקרית של היהודים בארץ ישראל.
הקבוצה והקיבוץ הם "תרומה ארץ-ישראלית מקורית לדרכי ההתיישבות החקלאית ולמימוש אידאל השוויוניות."*

* מנחם רוזנר ואחרים, "קבוצה, קיבוץ", בתוך: האנציקלופדיה העברית, חברה להוצאת אנציקלופדיות בע"מ, תשל"ז-1977, כרך כט עמ' 37.



 

ההתיישבות העובדת


ההתיישבות העובדת לא הייתה מסגרת ארגונית אלא רק שם כולל לכל סוגי ההתיישבות השיתופית – קבוצות, קיבוצים ומושבים – שהתבססו על עבודה עצמית, על עבודתם של חברי הקיבוץ או המושב בלבד. ההתיישבות העובדת לא כללה את האיכרים במושבות, שנעזרו בדרך-כלל בעובדים שכירים ולא התבססו על עבודה עצמית.
כיום איבד המושג "התיישבות עובדת" את משמעותו, מכיוון שהעיקרון של עבודה עצמית אינו קיים עוד, וכמעט כל הקיבוצים והמושבים מעסיקים עובדים שכירים.




 

הקיבוץ בימינו


המשבר הכלכלי שעבר על ישראל בשנות ה- 80 של המאה ה- 20 פגע קשה גם בקיבוצים, והביא לבדיקה מחדש של כל הערכים והעקרונות החברתיים של הקיבוץ. קיבוצים רבים הנהיגו – כל אחד בנפרד – שינויים בחיי הקיבוץ. עיקר השינויים היה בתחום הצריכה: לכל חבר בקיבוץ ניתנה האפשרות להגדיל את שליטתו בתקציב האישי. בקיבוצים רבים ויתרו על עקרון שוויון – "לכל אדם לפי צרכיו" – והחליטו לשלם תגמולים ותמריצים שיצרו פערים כלכליים בין חברי הקיבוץ. גם העיקרון של עבודה עצמית התרופף, והביא לגידול ניכר בעבודת שכירים בענפי הקיבוץ השונים. ירידה באוכלוסיית החברים בקיבוצים הביאה לכך, שחלק מן הקיבוצים הציע שכונות מגורים לאנשים מבחוץ שאינם חברים בקיבוץ. גם האופי הכפרי-החקלאי של הקיבוצים היטשטש, בעיקר באותם קיבוצים הקרובים למרכזים עירוניים גדולים.
וכאן המקום להזכיר את הקיבוצים העירוניים, שהוקמו מאז 1979 במטרה להביא את התפיסה הקיבוצית השיתופית לסביבה העירונית ובכך להשפיע על אופייה החברתי. קיבוצים עירוניים מסוג זה הוקמו בירושלים, בשדרות ובבית שמש.



 

קיבוצים בישראל


בשנת תשנ"ז-1997 היו בישראל 276 קיבוצים: 258 קיבוצים שייכים לתנועה הקיבוצית המאוחדת ולקיבוץ הארצי; 16 קיבוצים שייכים לקיבוץ הדתי ושניים – לפועלי אגודת ישראל.
הקיבוץ הוא צורת חיים מקורית ומיוחדת שהתפתחה בישראל והפכה לאחד הסמלים של מדינת ישראל ושל החברה הישראלית.



 

על מתנדבים בקיבוצים


צעירים וצעירות שבאים לקיבוץ לזמן מסוים ועובדים בו ללא שכר. בשנות ה- 60 של המאה ה- 20 החלו להגיע מתנדבים רבים מארצות המערב, שהתעניינו בצורת החיים המיוחדת בקיבוץ וביקשו לעבוד בו.
מאז מגיעים לקיבוצים מדי שנה כ- 10,000 מתנדבים מכל רחבי העולם, מרביתם לא יהודים.
המתנדבים משתלבים בעבודות שחברי הקיבוץ נרתעים מהן, ומקבלים בתמורה דמי כיס ושימוש חופשי בכל מתקני הקיבוץ – חדר אוכל, מכבסה, מרפאה וכדומה. בדרך-כלל המתנדבים גרים בנפרד, אבל יוצרים קשר עם צעירי הקיבוץ. קשרים אלה בין מתנדבים (לא יהודים) ובין צעירי הקיבוץ הביאו לנישואים, שגררו לעתים ירידה מן הארץ. בין המתנדבים יש המבקשים להישאר ולהיקלט בקיבוץ.

על-פי: יואל מגידו, "מתנדבים", בתוך: אלי אברהמי (עורך), לקסיקון הקיבוץ, הוצאת יד טבנקין, תשנ"ח-1998, עמ' 205-206.



 

שוויון בקיבוץ


"…מקורותיו של רעיון השוויון, כפי שהשפיע על הקיבוץ, נעוצים באידאלים של ההשכלה, המהפכה הצרפתית והביקורת הסוציאליסטית. מייסדי הקיבוץ ידעו לגלותם במסורת היהודית ובגלגוליה, בייחוד בדברי ביקורת חברתית של הנביאים ובפירושים המוסריים-מדיניים של הדת היהודית בעת החדשה. עיקרו של רעיון השוויון בתפיסות שטענו כי כל אדם נברא בצלם... בכל מצבי חייו היחיד זכאי להשתתף בחיי קהילתו, לעבוד, לפעול, להביע את דעתו ולהשפיע, הוא זכאי להכרה בערכו, ואין לעשותו אמצעי. על כן בני האדם שווים... השוויון שולל שלטון של אדם באדם באמצעות קניין וסמכות ותובע לצמצמו למינימום… השוויון… מחייב שכל יחיד יוכל ליהנות שווה בשווה מהיכולת של החברה להעניק אמצעי צריכה ושליטה על אמצעי ייצור והון. אל לה לחברה למדוד את האדם על-פי מעמדו, ואין היא צריכה להיענות לתביעותיו ולצרכיו בגלל נכסיו או הכישורים שהוא מביא - אלא בגלל עצם שותפותו בעבודה ובחיי החברה. המילה "חבר" (שבאה כנראה מחברותות של מקובלים וחסידים) ביטאה את התפיסה השוויונית כמילת התרסה נגד "אדון"-"נתין", ומשום כך מסמלת את היחס השיתופי-השוויוני.

בקיבוץ נעשה ניסיון להגשים כאן ועתה את מה שקרל מרקס תיאר באופן ביקורתי כשלב האחרון של התפתחות החברה… באותו שלב העיקרון המנחה את החברה יהיה "מכל אדם לפי יכולתו ולכל אדם לפי צרכיו"…
- - - - -
עם השינוי שחל במושג "קידמה", ממושג הכולל בתוכו הערכה מוסרית למושג המכוון יותר להתקדמות בזמן ובטכנולוגיה, החלו רבים לתפוס את השוויון בקיבוץ כמכשול לקידמה. השוויון נתפס כאותו גורם המעכב את חבר הקיבוץ מלפתח את הקיבוץ וכלכלתו, מכבה את הציפייה להתפתחות, לתחרות, לגיבוי האני. לפי השקפות אלה, נעשה השוויון מוסד העוצר התפתחות ומצמית יוזמה וקידום…
- - - - -
הקיבוץ כחברה שוויונית שימש במידה רבה מעין סמל לחברה הישראלית בראשיתה, לאפשרות לכינון חברה חדשה ושוויונית… האתוס הקיבוצי היה לרבים מחוץ לקיבוץ גם מכשיר שליטה ודרך פוליטית במאבק כוחני, [ש]בשמו הצדיקו את עיוותי כור ההיתוך כאשר מחקו את סמכותן של תרבויות שונות וסמכויות למיניהן, במיתוס שלו השתמשו לבניית חברה בלתי שוויונית…

משנות ה- 60 המוקדמות התברר כי החברה הישראלית אינה מתייחסת לקיבוץ כדגם מכונן, משום שהיא בונה עצמה על המופת של החברה הרכושנית, ומקומו של הקיבוץ כמייצג אתוס פוליטי תרבותי נדחק והולך.

התמורות שעברו החברה הישראלית והקיבוצית כשנהפכו לחברת שפע וצריכה העמידו שאלות חדשות בפני עיקרון השוויון בקיבוץ בתחומי העבודה והצריכה ובתחום השליטה גם יחד… הניסיונות ליישם עבודה שכירה, במיוחד בחקלאות, ההתעלמות ממקורות חוץ [כספיים] של חברי קיבוץ, הניסיונות להנהיג זכות ירושה ושכר דיפרנציאלי, מהווים ערעור על קנה המידה השוויוני. ובכל זאת יש לקיבוץ בסיס שוויוני באחריות לכל אדם, בחלוקה השוויונית של צרכים, בראייה השוויונית של השותפות החברתית… "

© מוקי צור, "שוויון בקיבוץ", בתוך: אלי אברהמי (עורך), לקסיקון הקיבוץ, הוצאת יד טבנקין, תשנ"ח-1988, עמ' 295-300.


ביבליוגרפיה:
כותר: קיבוץ
מחברת: קם, מתיה
שם  הספר: מחויבות חברתית דרך סיפור רות המואבייה
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 1999
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. המידע שלפניך הוא לקט המבוסס על תוכנית מבחר - תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך. כתבה: מתיה קם. המידע והתמונות במאגר זה מיועדים לשימוש אישי, לצורכי לימוד בלבד.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית