עמוד הבית > ישראל (חדש) > יישובים > ערים ויישובים עירוניים
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכיתקרן אבי חי


תקציר
המידע בדף זה עוסק בעיר טבריה - הקשר של הנצרות לעיר, ד"ר טוראנס, חמי טבריה ורעידות האדמה בעיר.



טבריה
מחברת: מתיה קם



 

ייסודה של טבריה


טבריה נוסדה לחוף ים כנרת בשנים 19-20 לספירה (המאה ה- 1). העיר הוקמה בדרום מערב הכנרת, לא רחוק ממעיינות חמת, בידי הורדוס אנטיפס (בנו של המלך הורדוס), שהיה שליט הגליל באותו הזמן.

העיר הוקדשה לכבודו של קיסר רומי, טיבריוס, ולכן נקראה טבריה. ייסודה של העיר טבריה נתקל בהתנגדות מצד האוכלוסייה היהודית, מפני שבאזור היו קברים רבים. אבל הורדוס אנטיפס לא נרתע - ודאג לסילוקם של הקברים.

למרות התנגדותם הראשונית לבניית העיר החלו היהודים להתיישב בה ואף בנו בה בית כנסת מפואר. ייתכן שתרמו לכך מיקומה וחשיבותה הכלכלית של טבריה וגם מעיינות המרפא שנמצאו בה.



 

על טבריה בימי הביניים


בתקופה המוסלמית הראשונה, במאות 7-10 לספירה, המשיכה טבריה לשמש מרכז ליהודי ארץ ישראל. מספר התושבים היהודים בטבריה גדל כנראה באופן ניכר במשך אותן 450-500 שנים של כיבוש מוסלמי. היהודים בטבריה המשיכו לדבר עברית, גם אם לא הייתה זו שפתם היחידה.
בתקופה זו (במאות 7-9) נוצר בטבריה הניקוד הַטַבְרָנִי. ניקוד זה התפתח לצד שיטות אחרות שנוצרו בירושלים ובבבל, וכולן מדריכות את הקורא כיצד לבטא את המילה כשהכתיב המקראי עצמו אינו מספיק.
הניקוד הטברני במסורת בן-אשר נתקבל כניקוד המוסמך של התנ"ך בכל עדות ישראל.

בימי הביניים התפתחה טבריה גם כמרכז הספר העברי, ונכתבה בה ספרות עברית בתחומי הלשון והמסורה כמו גם בתחום הפיוט.
משפחות רבות בטבריה של המאות 7-11 התפרנסו ממלאכת הספרים: העתיקו כתבי יד, ניקדו אותם וכרכו אותם. "תעשיית" הספר העברי שהחלה בטבריה בימי הביניים, המשיכה והתפתחה גם בירושלים ובחברון. ספרים אלה היו ה"יצוא" של ארץ ישראל לפזורה היהודית בארצות העולם: מן הארץ נשלחו ספרים לארצות המזרח התיכון, לצפון אפריקה וגם לאירופה (לאיטליה ולצרפת).



 

הנוצרים בטבריה בימי הביניים


ההתיישבות הנוצרית בארץ ישראל התרכזה בגליל - בעיקר בטבריה ובסביבותיה, במקומות הקדושים לנצרות. כבר במאה ה- 5 הייתה בטבריה קהילה נוצרית, אבל היישוב היהודי שבה שמר על אופייה היהודי.
הצלבנים, שכבשו את ארץ ישראל במאה ה-11, הם שהפכו את טבריה לבירת הנסיכות הצלבנית הגלילית ובנו סביבה חומה. העיר כבר לא שימשה כמרכז יהודי, אבל גם בתקופה זו ישבו בה תלמידי חכמים וכן בעלי מלאכה וסוחרים יהודים.
במאה ה- 12, באביב של שנת 1187, כבשו צבאות צלאח א-דין את טבריה מידי הצלבנים, והיישוב היהודי בעיר נחרב. רעידת אדמה שאירעה כ- 15 שנה לאחר מכן השלימה את הרס העיר.



 

מקומות קדושים לנצרות


באזור הגליל והכנרת נמצאים מקומות קדושים לנצרות. מקומות אלו קשורים לחיי ישו ולמעשיו, ומכאן קדושתם לנוצרים. רבים הצליינים - עולי הרגל הנוצרים - הבאים מעבר לים כדי לבקר במקומות אלו.
ביקורו של הצליין מתחיל בדרך-כלל בהר תבור המצוי באזור עמק יזרעאל. כאן השמיע ישו את דרשת ההר, שבה הסביר את עיקרי אמונתו והטיף למען העניים והנדכאים. משם נוסע הצליין לנצרת, עירו של ישו - שעל שמה הוא מכונה "ישו הנוצרי". בנצרת הוא מבקר בכנסיית הבשורה, בבית המלאכה של יוסף הנגר, אביו של ישו, ובבאר של מרים הקדושה, אמו. מנצרת פונה הצליין לכפר כָּנָה, שם - על-פי האמונה הנוצרית - הפך ישו את תוכנם של שני כדים בשעת חתונה - ממים ליין.
משם נוסע הצליין לטבריה, ובהגיעו לכנרת הוא מבקר בגינוסר, שם - לפי הברית החדשה - חולל ישו עוד נס כשהלך על פני המים. לאחר-מכן פונה הצליין לכפר נחום - ששם - על-פי המסורת הנוצרית - סיפק ישו אוכל לשובע להמון רב של אנשים בעזרת חמישה דגים ושתי כיכרות לחם בלבד.



 

טבריה במאות 18-19


מן המאה ה- 12 ועד למאה ה- 18 ישבו רק יהודים מעטים בטבריה, וגם זה - לא ברציפות. היהודים המעטים שהגיעו לטבריה באותם ימים היו בעיקר עולי רגל, שבאו לפקוד את קברי הצדיקים - רמב"ם ורבי מאיר בעל הנס - שעל-פי המסורת קבורים בטבריה.
היישוב היהודי בטבריה התחדש במאה ה- 18 בימי שלטונו של ט'הר אל-עומר, שהפך את טבריה לבירת הגליל. ט'הר אל-עומר פיתח קשרים טובים עם יהודי העיר: על-פי עדויות מאותה תקופה הוא בנה במשך שנתיים "בתים וחצרות ליהודים" וגם "בית כנסת נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל".
בתחילת המאה ה- 19 הורע מצבם של היהודים בעיר. רעידת אדמה בשנת 1837 גרמה נזקים רבים ברכוש ובנפש.

על-פי: יצחק בן-צבי "היישוב היהודי בתקופה העותמאנית", בתוך: יואל רפל (עורך), תולדות ארץ ישראל, ההוצאה לאור - משרד הביטחון, תש"ם - 1980, עמ' 516.



 

ד"ר טוראנס בטבריה (1862-1923)


הרופא הראשון שחי בטבריה היה סקוטי שהגיע לגליל בשנת 1884 בראש משלחת רפואית של המיסיון. רופא יהודי לא היה אז בטבריה, אבל מכיוון שד"ר דיוויד טוראנס היה שליח של המיסיון הנוצרי, חששו מנהיגי הקהילה היהודית שהוא ישכנע את החולים היהודים להתנצר, ולכן הטילו עליו חרם.
עד מהרה הסתבר שד"ר טוראנס ביקש לעסוק ברפואה יותר מאשר בדת. את חובתו למיסיון מילא בִּדְרָשָה אחת של בוקר שהיה נושא במרפאתו, ואשר לאחריה היה מקדיש את כל יומו לטיפול בתושבי טבריה החולים, ובעיקר בילדים. גם אימהות יהודיות הביאו את ילדיהן אל הרופא הסקוטי למרות החרם, וקיבלו טיפול רפואי מסור וזול. וכך, בזכות פעילותו הרפואית התחבב ד"ר טוראנס במהלך השנים גם על תושביה היהודים של טבריה, אף-על-פי שבאופן רשמי עמד בראש משלחת רפואית מטעם המיסיון הנוצרי.
פעילותו המיסיונרית של ד"ר טוראנס בקרב היהודים לא הצליחה כלל, ורק יהודי אחד התנצר במהלך כל שנות פעילותו של הדוקטור. עם זה, עבודתו הרפואית חוללה פלאים, ושני הרופאים היהודים שהגיעו לטבריה הסתייעו בו רבות והיו לידידיו האישיים.
בשנת 1894 פתח ד"ר דיוויד טוראנס בטבריה את בית החולים הסקוטי במימון המיסיון הסקוטי. במהלך מלחמת העולם הראשונה גויס ד"ר טוראנס לצבא הבריטי. כאשר חזר לטבריה לאחר המלחמה, מצא את בית החולים הסקוטי פרוץ והרוס. בעזרת בנו ושתי בנותיו, שהיו כולם רופאים, שיקם את בית החולים ועבד בו עד יומו האחרון.
עם פטירתו של ד"ר טוראנס באוגוסט 1923 ליוו את ארונו כל תושבי טבריה - נוצרים, יהודים ומוסלמים. הרב של טבריה, הרב אבולעפיה, הספיד את הרופא הסקוטי הנוצרי ואמר: "שלושה דברים התברכה בהם טבריה: בים הכנרת, בחמי טבריה ובד"ר טוראנס. אחד משלושה אלה אבד לבני טבריה היום הזה".


כתובת המציינת את הכיכר לזכר ד"ר דיוויד טוראנס ובנו.
נמצאת בשער בית החולים הסקוטי המשמש כיום כאכסנייה.
© מתיה קם, גבעתיים.


 

חמי טבריה


למה בנה הורדוס אנטיפס את טבריה - דווקא בטבריה?...
התשובה נמצאת כנראה בחמי טבריה.
סגולות המרפא של המעיינות בחמי טבריה משכו אליהן חולים ובריאים - יהודים וגם לא יהודים. החולים היו באים למרחצאות כדי להירפא בעזרת המים, ואילו הבריאים היו באים ליהנות ולהתענג. וכך התפתחה בטבריה תרבות חדשה - תרבות המרחץ.
ומה יש במים של חמי טבריה שאין במים אחרים?
המים נובעים מ-17 מעיינות חמים, שהטמפרטורה שלהם מגיעה עד 60 מעלות. המים מכילים גופרית, סידן ומינרלים אחרים, והם זורמים בכמות אדירה - כמות של 300 ליטרים בשנייה אחת!



 

רעידות אדמה בטבריה


העיר טבריה, כמו צפת הגבוהה ממנה (והצעירה ממנה), סבלה ב- 2,000 שנות קיומה מכמה רעידות אדמה קשות.
רעש האדמה הראשון המתועד והידוע לנו פקד את טבריה במאה ה- 8, ביום 18 בינואר 749. ברעש אדמה זה נהרגו רבים מתושבי העיר ונהרסו - על-פי עדויות - כשלושים בתי כנסת. כ- 300 שנה אחר-כך, בחודש דצמבר 1033, פקד עוד רעש אדמה את טבריה.
שתי רעידות אדמה נוספות אירעו בטבריה - בשנת 1546 ובשנת 1759.
רעש האדמה הקשה מכולם - והאחרון לפי שעה - התרחש בטבריה לפני 160 שנה בערך, ב- 1 בינואר 1837. ברעש זה נהרגו כ- 700 איש, מתוכם כ- 500 יהודים, והרס רב נגרם לעיר.

ביבליוגרפיה:
כותר: טבריה
מחברת: קם, מתיה
שם  התקליטור: המסע בעקבות הכתר
מחברת: קם, מתיה
תאריך: 1999
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית; קרן אבי חי
הערות: 1. המידע שלפניך הוא לקט המבוסס על תוכנית מבחר-תכנית בתרבות ישראל בגישה רב תחומית. התוכנית פותחה בסיוע קרן אבי חי ובשיתוף משרד החינוך. כתבה: מתיה קם.
2. המידע והתמונות במאגר זה מיועדים לשימוש אישי, לצורכי לימוד בלבד.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית