הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > גיאוגרפיה > גיאוגרפיה של האדם > גיאוגרפיה יישובית-עירוניתעמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > נופים ושטחים פתוחים עמוד הבית > מדעים > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שמירת טבע וסביבה > תכנון אזורי עמוד הבית > ישראל (חדש) > אקולוגיה ואיכות הסביבה > שטחים פתוחים
אדם טבע ודין : אגודה ישראלית להגנת הסביבה


תקציר
רקע כללי על סיווג שטחים ציבוריים פתוחים בעיר, על סיווג משנה של שטחי הגנים והפארקים בעיר, ועל הנחיות מחייבות ליישום המדדים לשטחי גן/פארק בעיר.



שטחים פתוחים עירוניים : סיווגים, מדדים והנחיות תכנון
מחברים: ארז רז; דלית עין דור; עו"ד אלי בן-ארי



  1. שטח גן/פארק – שטח טבעי או מלאכותי, גן או פארק, הכולל שטחים מגוננים ושטחי ריצוף, שבתוכם מצויים ריהוט גן ומתקני משחק. הגנים צריכים להיות במגוון של גדלים: גן כיס/מיני גן, גן שכונתי, גן רובעי, גן עירוני או גן מטרופוליני (רק אם הוא בעיר). שטחים אלה מיועדים לפעילויות נופש לתושבים, כמו משחקים עבור פעוטות, ילדים ונוער, מנוחה וטיול למבוגרים, שטחי פעילות, ועוד.


  2. שטח התכנסות ומעבר – שטחים פתוחים, לרוב מרוצפים, המשמשים להתכנסות או למעבר של אנשים. כוללים רחבות וכיכרות, כדוגמת רחבת הסינמטק או רחבת כיכר רבין בתל-אביב, המשמשות להתכנסות מאורגנת או ספונטנית, וכן מעברים ושדרות, המשמשים לקישור בין גנים בעל תפקיד וגודל שונה בין חלקי העיר, ומאפשרים הליכה ורכיבה על אופניים, בתנאי הצללה נוחים.


  3. שטח ספורט – שטחים המיועדים לפעילות ספורט, תוך הפרדה בין שטחי ספורט בתשלום לשטחי ספורט ללא תשלום, כדוגמת מגרשי הספורט בפארק הירקון הפתוחים לציבור, לעומת שטחי ספורט בתשלום בקאנטרי – קלאב שמצפונו.


  4. שטח חייץ – שטחים פתוחים וירוקים המשמשים להפרדה בין שימושים שונים, כגון רצועת הפרדה בין אזור מגורים לאזור תעשיה, שטחים ירוקים לצידי דרכים, נטיעות במדרונות, שטחי חיץ בשולי העיר ובין השכונות. שטחי החיץ יכולים לספק זהות מוגדת לשכונות ולרובעים. שטחים אלה, גם אם לעיתים אינם נגישים, הם בעלי ערך אסתטי ונופי.


  5. אזור לשימור – אזורים עירוניים בהם קיימים משאבי טבע הראויים לשימור, כמו הואדיות בחיפה ובירושלים, חוף הים, שטחים נטועים כמו חורשות, שטחים חקלאיים, מאגרי מים וכל אזור טבעי בעל ערך בתוך העיר. במידה ואלה קיימים יש לשמור עליהם כשלעצמם, וזאת על אף שאינם ממלאים את כל הפונקציות הנופשיות שממלאים הגנים והפארקים.


  6. שטח פרטי פתוח – שטח לא מבונה שאינו פתוח לציבור. יש להבחין בין שטח פרטי פתוח (שפ"פ) בבתים פרטיים, לבין שטח פרטי פתוח למחצה – חצר ו/או גינה משותפים.




לשם הקמת מערכת שצ"פ בעיר יש ליצור:

  1. תמהיל של מרכיבי השצ"פ לפי ההירארכיה שלעיל.

  2. רצף פיזי וויזואלי של שצ"פ מקושרים.





 

סיווג משנה של שטחי הגנים והפארקים בעיר



  1. גן כיס - מיני גן - גן רחוב, גן קטן בקרבת המגורים המשרת אזור מצומצם. טווח ההליכה הממוצע אליו הוא בין 5 ל- 10 דקות. משמש פעוטות וילדים בלווית מבוגר. יש לספק בו מתקני משחק בודדים בהתאם לגיל לו הוא מיועד. יש לתכננו תוך דגש על בטיחות המשתמש ונוחות ההגעה אליו. דרושים בו הצללה וריהוט גן, לנוחות המלווים. בשל השוני מבחינת תפקוד ותחומי עניין, יש ליצור שני סוגים של גן זה: האחד מיועד לגילאי 0 - 5 והשני לגילאי 6 - 12.


  2. גן שכונתי, גן המשרת חלק ניכר מאוכלוסיית השכונה ומשמש למגוון פעילויות. טווח ההליכה אליו הוא עד 15 דקות. יש בו את ריהוט הגן הדרוש לפעילות יום ולילה. בנוסף לפינת משחקים, יש בו גם אזורי התכנסות, פעילות, מנוחה, שטחי נטיעות וצמחייה, מדשאה, שבילים ועוד. גן שכונתי צריך לספק לפחות מעט מכל אחד מאלו.


  3. גן/פארק רובעי, שטח גן המשרת מספר שכונות. יש בו הרבה אפשרויות לפעילות ולמנוחה. בפארק הרובעי נמצא אזור לספורט, אזור חופשי כמו רחבה ומדשאה, אזור למשחקים ומתקנים, אזור ובו אלמנטים מיוחדים כמו בריכה או אגם קטן, אזורים להתכנסות ועוד. טווח ההליכה אליו הוא עד 20 דקות, או זמן נסיעה של עד 10 דקות. סוג גן זה לא מצוי הרבה בישראל. קיימות דוגמאות בודדות בלבד שלו (כמו גן וולפסון - "עיר לבנה" - בתל אביב).


  4. פארק עירוני, זהו שטח גן גדול, המיועד לכלל אוכלוסיית העיר והמציע מגוון רחב של פעילויות. הפארק מספק את כל הפעילות שיש בפארק הרובעי, בכמות גדולה יותר, ובו ישנה הזדמנות להקצות שטח לכל סוג של פעילות. יש בו מגרשי ספורט שונים החופשיים לשימוש, אזורי פיקניק, אזורי התכנסות גדולים המתאימים להופעות כמו אמפיתיאטרוו וכד'. אל ומהפארק העירוני דרושה נגישות טובה של תחבורה ציבורית. זמן הנסיעה אליו הוא עד 20דק' ברכב פרטי, או 30 דק' בתחבורה ציבורית.



מומלץ להשתמש אף בטרם יוסדרו התקנות, בסיווגים המוצעים של השטחים הציבוריים הפתוחים. הדבר יעשה על ידי סימון באות נפרדת (למשל - "א", "ב", "ג" וכו’) לכל יעוד ראשי של שצ"פ, ובתוספת מיספור לסימון יעודי המשנה של שטחי גן/פארק (למשל - "א1", "א2", "א3" וכו’). היעודים כולם יסומנו על רקע ירוק, אך גבול כל יעוד יסומן על ידי קו תוחם, מה שיאפשר להבדיל בין יעודי שטחים פתוחים שונים הצמודים זה לזה.


מדדים מינימליים להקצאת שצ"פ – גן/פארק לנפש





















רמה בעיר סוג גן/פארק רדיוס טווח שירות זמן הליכה/נסיעה גודל מינימלי של גן גודל גן רצוי מ"ר לנפש
  מיני גן/גן כיס גילאי 5-0 250 מ' 5 דקות הליכה 0.5 דונם 1-2 דונם 5 מ"ר
רמה מקומית מיני גן/גן כיס גילאי 12-6 400 מ' 10 דקות הליכה 1 דונם 2-3 דונם 2 מ"ר
  גן שכונתי 500 מ' 15 דקות הליכה 4 דונם 20-6 דונם 7 מ"ר
סה"כ רמה מקומית         14 מ"ר
  גן/פארק רובעי 1.5 ק"מ 20 דקות הליכה או 10 דקות נסינה 30 דומם 100-50 דונם 3 מ"ר
רמה עירונית פרק עירוני 5 ק"מ זמני נסיעה: 20 דקות ברכב פרטי, 30 דקות בתחבורה ציבורית 150 דונם +200 דונם 3 מ"ר
סה"כ רמה עירונית         6 מ"ר
סה"כ כל העיר         20 מ"ר


את המדדים הקבועים בטבלה יש ליישם בהתאם להנחיות המשלימות שלהלן:



 

הנחיות מחייבות ליישום המדדים לשטחי גן/פארק בעיר



  1. ניתן לקבץ באותה יחידת שטח את סוגי הגנים השונים שברמה המקומית, אך זאת בכפוף לקבוע להלן:

    (א) מיני גן/גן כיס יכול לכלול כיחידה רצופה אחת הן שטח לגילאי 0 – 5 והן שטח לגילאי 6 – 12, אך זאת תוך הפרדה פנימית בין שטחים המיועדים לשרת את שתי שכבות הגיל. רדיוס השרות ישתנה במקרה זה ל - 300 מ', ושטחו של הגן יגדל בהתאם לסכום שטחי שני סוגי הגנים הכלולים בו.

    (ב) גן שכונתי יכול לכלול בתוכו, תוך הפרדה פיסית ובכפוף לאמור לעיל, גם מיני גן/גן כיס לאחת או לשתי שכבות הגיל אותן משרת סוג גן זה. במקרה כזה שיטחו יגדל בהתאם לגדלי הגנים המצורפים. ואולם, אין לצרף יותר מגן קטן אחד מכל סוג לגן השכונתי.

    (ג) בכל מקרה, 50% ממספר הגנים הדרוש מסוג מיני גן/גן כיס לגילאי 0 - 5 חייב להישאר לא מוצמד לכל גן מסוג אחר.


  2. יש לפתח באופן מיידי, בהתאם לתכנון שיכלול פירוט שלבי ביצוע, כל שטח המיועד לאחד מסיווגי המשנה של גן/פארק הכלולים בטבלה. הן כדי להגן עליו מהזנחה והן כדי שיביא תועלת לציבור. במידה והפיתוח של השטח אינו אפשרי מיידית מסיבות תקציביות, ניתן לאפשר בו פיתוח אקסטנסיבי זמני וזול (למשל, ע"י נטיעת עצים והתווית שבילים בלבד), וזאת ללא הגבלת זמן עד שניתן יהיה לפתחו כמתוכנן.


  3. רשות התכנון המקומית יכולה לקבוע, לשם שיפור המצב ותוך התחשבות בנתונים מקומיים, כי הקצאת שטחי הגנים על פי החלוקה הפנימית ברמה המקומית תיעשה באופן גמיש ושונה מהקבוע בטבלה (למשל, ע"י קביעת מכסת שטח מוגדלת לגנים קטנים, בדומה לאנגליה, על חשבון הגן השכונתי). זאת, מבלי לסטות מהקבוע בסעיפים 1 ו - 2. אולם בכל מקרה, יש לשמור על הסך הכולל של ההקצאה ברמה המקומית - מינימום של 14 מ"ר לנפש, ועל גן שכונתי אחד לפחות לכל שכונה.


  4. רשויות התכנון יוכלו גם להקצות באופן גמיש את שטחי הגן/פארק הרובעי והעירוני, תוך קביעת חלוקה השונה מהמוצעת בטבלה. ואולם, אין לפגוע בסך הכולל של ההקצאה ברמה העירונית - מינימום 6 מ"ר לנפש. השינוי יתבצע לשם שיפור מצב השצ"פ באזור בלבד, ותוך התחשבות בנתונים המקומיים, כמו טופוגרפיה.


  5. אין להעביר שטח גן/פארק הקיים בפועל ומתפקד כגן מסוג אחד ולכנותו כגן מסוג אחר בכדי לעמוד במדדים. לדוגמא, אם בעיר מסוימת יש פארק עירוני ששטחו מעל 200 דונם, אין "להפשיר" ממנו שטח עבור גנים מסוג אחר (כמו למשל ליצור הפרדה חדשה ליתרת השטח ולכנותו פארק רובעי). כל גן חייב לעמוד בפני עצמו במינימום הנדרש ובפיזור המותאם למערכת העירונית. אין להקטין גנים קיימים ששטחם כיום הוא מעל למינימום הנדרש לפי המדד. לשטחים כאלה יש להתייחס כנכס שחשוב לשמור עליו.


  6. יש לכלול במסגרת שטחי הגן העונים לדרישות המדדים אך ורק שטחים פתוחים העומדים לרשות הציבור כל הזמן. שכן, שטחים שיכולת הציבור לעשות בהם שימוש מוגבלת באופן כלשהו, אינם עונים להגדרה הבסיסית ביותר של שטח ציבורי פתוח. אולם, בשל המחסור הבסיסי יש להגביר את מצאי השטח הפתוח העומד לרשות האוכלוסייה, ולכן יש לאפשר נגישות לשטחים פתוחים הקיימים בתוך בתי ספר ומוסדות ציבור, לאפשר בהם שימוש לציבור הרחב, בכל עת שבה השטחים הפתוחים במוסדות אלו אינם נדרשים לצורך הפעילות השוטפת שלהם (כמו למשל, לאחר שעות הלימודים בבית הספר). אך יודגש שוב כי בכל מקרה, ניתן יהיה לכלול שטחים אלו במסגרת שטחי הגן על פי המדדים רק אם הם עונים לתנאי של עמידה לרשות הציבור כל הזמן.


  7. טווח השירות של הגנים ברמה העירונית ימדד במרחקי הליכה במטרים (לא בקו אווירי), וכן בזמני הליכה או נסיעה כקבוע בטבלה. הגן צריך לעמוד בשני תנאים אלה באופן מצטבר, זאת משום שזמן הליכה יכול להתארך, בשל סיבות כמו עליה תלולה במיוחד או מדרגות רבות.


  8. טווח השירות של הגנים יחושב אך ורק לפי הקבוע בטבלה, וללא קשר לחלוקה פנים עירונית לרבעים ולשכונות. ואולם, מעבר לעמידה במכסה, יש להשתדל לקבוע חלוקה פנים עירונית לשטחים פתוחים המתחשבת גם במאפיינים פנים שכונתיים, כך שלכל שכונה בעלת זהות נפרדת יהיו כל סוגי הגנים ברמה המקומית, בתחומה.


  9. אין לכלול את חוף הים, נחלים, יערות, ואדיות וכל משאב טבע אחר הקיים בעיר בתוך חישוב המדדים לשטחים ציבוריים פתוחים (כגן/פארק), באותה המידה ששמורת טבע אינה נחשבת כפארק עירוני בישוב בו היא קיימת. שטחים ייחודיים אלה, לא ייחשבו במניין ההפרשה העירונית לשצ"פ - גן, אלא יש לראות בהם שטח ציבורי פתוח רב ערך המיועד לשימור, לפי הסיווג לשטחים פתוחים שנקבע בעבודה זו, ללא קביעת מדדים לגביו.


  10. באזור משופע (מעל 10%) יש לחשב את שטחי הגנים על פי הנטו של השטח לשימוש. לנתונים הטופוגרפיים של שטח המיועד לשמש כגן חשיבות רבה. באזורים תלולים מומלץ להשתמש בגמישות התכנונית שמאפשרות הנחיות אלה כדי להשיג תוצאה טובה. כך, בשיפוע מתון של עד 10% ניתן ליצור גנים בגודל בינוני. בשיפוע תלול של 10% עד 20% עדיף ליצור גנים קטנים צמודי דופן למבנים קיימים ולתשתיות (כמו כבישים). מעל שיפוע זה, יכולת השטח לשמש כגן מוגבלת ביותר. לכן, בשטח ששיפועו מעל 20% יש להימנע מלתכנן גן. אם הגן קיים הוא לא יכלל בחישוב המדדים.


  11. על מנת לאפשר את מילוי הפונקציות הנדרשות בכל סוג של גן, רוחבו של גן לא יקטן בשום מקרה מרוחב של: 20 מטר בגן כיס לגילאי 0 – 5, 30 מטר בגן כיס לגילאי 6 – 12 , 50 מטר בגן שכונתי, 100 מטר בגן/פארק רובעי, ו - 200 מטר בפארק עירוני. גן שרוחבו קטן יותר, לא יכול לתפקד באופן מלא כגן מאותו סוג, ולכן לא יחשב כעונה על דרישות הטבלה גם אם שיטחו הכולל עומד במיכסה הקבועה בה. רצוי כי רוחב הגן יהיה הרבה מעל מידות אלה.


  12. מקרים רבים, שטחו של הגן מהווה חלק משטח פתוח גדול יותר, שהוא לעיתים שטח שאינו מתוכנן עדיין, או חלק משטח פתוח שיעודו אחר. במקרים אחרים, כלולים בתוך שטח הגן/פארק שימושים, שאינם תואמים את הגדרתו (כמו למשל, אטרקציות בתשלום). בכל אחד ממקרים אלו יש להקפיד לסמן בתוכניות ולהתחשב לצורך עמידה במיכסה, בחלקו הממשי של השטח המשמש בפועל כגן וכשטח ירוק הפתוח לכלל הציבור, ולא בשטחים שאינם עונים להגדרות אלו.


  13. בגנים ברמה המקומית, החניה לא תהיה על חשבון שטח הגן, אלא מסביבו ובקירבתו בלבד. לעומת זאת, בקירבת הגנים/פארקים ברמה הרובעית והעירונית יש לספק מקומות חניה, כחלק משטח הפארק. בארה"ב, המלצות ה- NRPA, הינן להקצות שטחי חניה בפארקים בסדרי גודל אלו - חניה אחד לדונם. יחד עם דרכי הגישה, מדובר בכ- 1.5% משטח הפארק. בארץ, בשל רמת השימוש הגבוהה הצפויה בפארקים, ניתן להקצות לחניה אחוז זהה מן השטח. זאת למרות שרזרבות השטח הפתוח בישראל קטנות מאלה שבארה"ב. החניה תותר בשולי שטח הפארק בלבד (פארק רובעי ועירוני), או במקום מרוכז אחד. במקרה של סמיכות לאתר ציבורי הכולל חניונים, יש להשתדל שמקומות החניה של הפארק יכללו בתחום זה. כמו כן, יש לעודד שימוש בתחבורה ציבורית אל הפארקים ע"י שרות סדיר ויעיל של תחבורה ציבורית מכל חלקי העיר.



ביבליוגרפיה:
כותר: שטחים פתוחים עירוניים : סיווגים, מדדים והנחיות תכנון
שם  הדו"ח: שטחים פתוחים עירוניים : סיווגים, מדדים והנחיות תכנון
מחברים: רז, ארז ; עין דור, דלית ; בן-ארי, אלי (עו"ד)
תאריך: 2000
הוצאה לאור: אדם טבע ודין : אגודה ישראלית להגנת הסביבה
הערות: 1. ארז רז הוא אדריכל נוף.
2. דלית עין דור היא מתכננת ערים.
3. ייעוץ: עו"ד אלי בן ארי.
הערות לפריט זה: 1. ארז רז הוא אדריכל נוף
2. דלית עין דור היא מתכננת ערים
3. יעוץ: עו''ד אלי בן ארי
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית