ל"ג בעומר : חג המדורות

למנהג של הדלקת מדורות בל"ג בעומר – ביום י"ח באייר – יש שני הסברים:
א. הסבר המבוסס על הקשר בין מרד בר כוכבא ובין ל"ג בעומר: המורדים הדליקו משואות אש על ראשי ההרים כדי להעביר את ההודעה על פרוץ המרד. והמדורות שמדליקים היום בל"ג בעומר הן זכר לאותן משואות.
ב. הסבר הקשור לדמותו של רבי שמעון בר יוחאי – לאש ולהילולה, כפי שתקראו מיד.

שמעון בר יוחאי – ומרד בר כוכבא

רבי שמעון בר יוחאי חי במאה ה- 2 לספירה, בתקופת מרד בר כוכבא. על-פי המסופר בתלמוד הבבלי (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף לג) היה שמעון בר יוחאי ממתנגדי השלטון הרומי, ומשום כך נאלץ לברוח. על-פי הסיפור שבתלמוד, התחבא בר יוחאי יחד עם בנו במערה במשך 12 שנים – עד מות הקיסר הרומי וביטול הגזירות נגד היהודים.

שמעון בר יוחאי, המקובלים – ול"ג בעומר

לפי המסורת קשור ל"ג בעומר לאירועים שונים בחייו של רבי שמעון בר יוחאי, כגון – היום שבו הוסמך להיות רב, היום שבו התחתן והיום שבו נפטר. ופטירתו של רבי שמעון בר יוחאי קשורה גם לאש – וגם להילולה.
על-פי המסופר בספר הזוהר, ביום מותו של רבי שמעון בר יוחאי היה ביתו אפוף אש; ולזכר אותה אש נהגו להדליק מדורות ביום פטירתו – הוא יום ל"ג בעומר.

ולעניין ההילולה: המקובלים שחיו בצפת במאה ה- 16 הוסיפו תוכן חדש לל"ג בעומר – את ההילולה על קברו של שמעון בר יוחאי במירון. על-פי המקובלים, ביום פטירתו של שמעון בר יוחאי, עלתה נשמתו לשמים וכאילו התאחדה עם עולמות עליונים. איחוד זה נחשב למעין חתונה, ומכאן הנוהג לקיים בל"ג בעומר הילולה – שמחת חתונה – על קברו של שמעון בר יוחאי (הילולה – מילה בארמית שפירושה: שמחת חתונה). רמז לקשר בין חיי העולם הבא ובין חתונה מוצאים גם במדרש (שמות רבה, טו), המסביר כי חיי העולם הזה נחשבים לאירוסין, ואילו חיי העולם הבא של הצדיקים, ימות המשיח – הם כמו נישואים.
ועוד על הקשר בין שמעון בר יוחאי ובין הקבלה: על-פי המסורת, רבי שמעון בר יוחאי הוא שכתב את ספר הזוהר – ספר היסוד של הקבלה.*

* רוב הדברים בספר הזוהר מיוחסים לשמעון בר יוחאי, אך הספר לא נכתב על ידו. ספר הזוהר נכתב למעלה 1,000 שנה אחרי זמנו של שמעון בר יוחאי – ולא בארץ ישראל: ספר הזוהר נכתב על-ידי משה די לאון בספרד במאה ה- 13.

על מותו של שמעון בר יוחאי וההילולה

"אותו יום (=ל"ג בעומר) ביקש רבי שמעון בר יוחאי להסתלק מן העולם,
והיה מסדר דבריו.
נתכנסו החברים לביתו, והוא אמר להם:
עתה שעת רצון היא, מילים קדושות שלא גיליתי עד עתה רצוני לגלותן…
וכל אותו היום לא פסקה האש מן הבית,
ולא היה איש אשר יקרב אליו – כי לא יכול,
כי האור והאש היו מסביב לו.
משיצאה מיטתו, פרחה באוויר, ואש הייתה לוהטת לפניה.
והנה נשמע קול:
עלו ובואו והתכנסו להילולה של רבי שמעון בר יוחאי."

(על-פי ספר הזוהר, אידרא זוטא, דברים – פרשת האזינו, עמ' רצו.)