על-פי המסורת היהודית, החגיגה הגדולה של אמצע הקיץ הייתה ביום ט"ו באב: אמצע חודש אב – שהוא אמצע תקופת הקיץ.
בט"ו באב היו הבנות לובשות שמלות לבנות פשוטות ויוצאות לרקוד בכרמים. את השמלות היו הבנות שואלות זו מזו, כדי שלא לבייש את אלו שלא היו להן שמלות. הריקודים בכרמים נמשכו כל היום, ובמהלכם היו הבנות מזמינות את הבנים להצטרף אליהן ולבחור לעצמם בנות זוג.
תיאור של חגיגת קיץ
"לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר (=ט"ו) באב וכיום הכיפורים,
שבהם בנות ירושלים יוצאות בכלי (=בבגדי) לבן שאולים, שלא לבייש את מי שאין לה…
ובנות ירושלים יוצאות ומחוללות (=רוקדות) בכרמים. ומה היו אומרות?
בחור – שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך. אל תתן עיניך בנוי (=ביופי) – תן עיניך במשפחה…"
(משנה, מסכת תענית פרק ד משנה ח)
