הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > סוציולוגיה > נושאי מחקר > קבוצות חברתיות > נשיםעמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברה > מגזרים ותרבויות
נגה : כתב עת פמיניסטי


תקציר
ראיון עם זונות ערביות, מוסלמיות ונוצריות - על מעמדן בחברתן, על המניעים שגרמו להן לעסוק במקצוע הזה ועל המשפחה בה גדלו



זונות בחברה הערבית
מחברת: נהיבה אבו-ראס


במסגרת עבודת מחקר לקראת קבלת תואר שני - "בין שני עולמות, המעמד החברתי של זונות ערביות בחברה הישראלית", אוגוסט 1989 - ראיינה נהיבה אבו-ראס נשים העוסקות בזנות, תושבות שטחים ואזרחיות ישראל. אביבה עין-גיל מביאה ממחקרה.

מתוך 21 המרואיינות, 9 מהקו הירוק ו-12 מהשטחים, 15 הן מוסלמיות ושש הנותרות נוצריות. ההבדל בין המרואיינות המוסלמיות לנוצריות בלט ברקע המשפחתי, כלומר, מספר הילדים ורמת השכלתן של המרואיינות. מוצאן המשפחתי של המרואיינות המוסלמיות מאופיין במשפחה גדולה יחסית למשפחות הנוצריות. במקביל לכך נמצא, כי רמת השכלתן של הנוצריות גבוהה יותר משל המוסלמיות. יחד עם זאת, המשתנים הללו אינם מועילים להבחנה מהותית בין שתי הקבוצות. לכן במסגרת המחקר אין התייחסות להבדלים בין שתי הקבוצות הדתיות. הממצאים תקפים הן לגבי הזונות המוסלמיות והן לגבי הזונות הנוצריות. עוד יצוין, כי רוב המרואיינות גדלו במסגרת כפרית, אולם הן מתגוררות כיום בערים (כולן, לבד מארבע מרואיינות).

הכניסה לזנות מתרחשת אצל מרבית המרואיינות (16 מהן) בגיל מאוחד יחסית (מעל לגיל 20), בדרך כלל לאחר משבר בחיי הנישואין שלהן (משבר זה יכול להיות בגירושין הראשונים, השניים או השלישיים וכו'). הכניסה המאוחרת לחיי הזנות נובעת לרוב מההשתחררות ממרות האב או מסמכות האפוטרופוס - אב, אם, אח או בעל - שמשמעותה היחלשות של השליטה והפיקוח עליהן. כן משפיע גם הרקע המשפחתי העבריני (הופיע אצל רוב המרואיינות), כמו גם השינוי החברתי ותהליך המעבר שבו נמצאת החברה הערבית לאחרונה, הגורם לכך שנוצרות סתירות ערכיות בין המסורת למודרניות. הדבר בא לידי ביטוי באובדן הבתולים אצל 14 מרואיינות עוד קודם לנישואין.

ממצאי המחקר מלמדים על כך שהמרואיינות נוטות לתאר את משפחת המוצא שלהן בצורה דומה, כמעט סטריאוטיפית: הן מדווחות על בית הרוס, על משפחות עברייניות. "חיינו בבית כמו חיות. לא אכלנו אוכל טוב. לא טיילנו אפילו פעם אחת. יום אחד חשבתי לעצמי: 'כמה פעמים אנחנו חיים! לחיות טוב זה רק פעם אחת, אז למה לא לחיות כמו שאחרים חיים?' לכן נשרתי מבית-הספר והתחלתי לעבוד."

המרואיינות נטו לייחס למשפחה חשיבות רבה, ושמו דגש גם על יחסי ההורים. כולן ראו את תפקוד משפחתן כבלתי תקין. הן לא חשו בחום, ולא זכו לאהבת הורים. "אני לא זוכרת פעם אחת שההורים נשקו לי או חיבקו אותי. זה הדבר המינימלי שנותן הרגשה של אהבה וחום. כל מה שהיה בינינו זה צעקות, קללות, מכות... הייתי בורחת מהבית והולכת . לשכנים או מבלה את רוב הזמן שלי ברחובות, ורק בשעות מאוחרות הייתי חוזרת הביתה כדי לישון. לפני שהלכתי לישון הייתי מקבלת מכות במקום ארוחת ערב..."

מרואיינת אחרת סיפרה על אביה: "תסתכלי על המשפחה שלנו. מה את רואה? האם והבנות שרמוטות, האחים עבריינים והאב אלכוהוליסט. כל מה שאכפת לו זה לעשות כיף בחיים; אבל אנחנו, הוא בז לנו."

אמנם, הרקע הכלכלי של משפחותיהן של המרואיינות איננו הגורם היחיד המשפיע על בחירתן בזנות כמקצוע, אך אסור להמעיט בחשיבותו, בשל ההשפעות הנלוות אליו ואשר מתבטאות בתהליך התפתחות בלתי תקין של האישה, הן מבחינה חברתית והן מבחינה כלכלית.

כל המרואיינות, ללא יוצאת מן הכלל, ייחסו בסיפור כניסתן לזנות חשיבות רבה להיבטים הכלכליים. אולם הן לא ציינו אותם כמכריעים, אף לא ראשוניים.

אחת מן המרואיינות ציינה: "בעלי הוא האשם, ואותו אני מאשימה בכל אשר הגעתי אליו יותר מכולם... הוא היה מביא לי גברים עד לבית ומכריח אותי לקיים יחסי-מין. כשסירבתי לבקשותיו היה מקלל, צועק ועוזב את הבית ונעדר לתקופה ארוכה, בלי שדאג לבית או לילדים. לא היה מי שיפרנס אותנו, עד שהתחלתי לחשוב על זה... ופעם אמרתי לעצמי: 'אם ראש הבית לא אכפת לו, אז למה לי אכפת?'"

הממצא הבולט ביותר במחקר זה הוא מצבן המשפחתי של המרואיינות וחיי הנישואין שלהן. מרביתן-16 מתוך-21 הן גרושות, מקצתן אף יותר מפעם אחת. ממצאים אלו מורים על האווירה המתוחה והרוויה קונפליקטים שאפיינה את חיי בני-הזוג. היא גם שגרמה, בסופו של דבר, לגירושין או להסתלקות בן-הזוג.

ממצא בולט נוסף שנתגלה במחקר, הוא ההבדל בין הזונות הערביות (נוצריות ומוסלמיות כאחת) המתגוררות בתוככי גבולות הקו הירוק, לבין זונות מהשטחים. המרואיינות מתוך הקו הירוק מקבלות את הזנות במונחים שונים מאלו של זונות השטחים. הן מסתכלות על עבודתן במונחים כלכליים כמקצוע, ועל כן הן דורשות מזומנים ולא מתנות. לעומת זאת, האוריינטציה הבסיסית של הזונות מהשטחים היא של הישרדות, כאשר מטרתן היא קיום יומיומי. החליפין שמנהלות הזונות מהשטחים הוא : "יחסי מתנה" בתשלומים למיניהם, כמו חשבונות חשמל, מים, שכר דירה או הוצאות לקניית מזון, לבוש ומכשירי חשמל שונים (כמו רדיו-טייפ או טלוויזיה):

"אנחנו לא מוגדרות כזונות אמיתיות או מקצועניות כמו הזונות היהודיות או האמריקניות, שמקבלות ביום אחד יותר מעשרים לקוחות. אנחנו לא מחפשות כסף או עושר כלכלי, ואיננו מעונינות בקניית וילה או מכונית מפוארת. העניין בשבילנו זה להתקיים ולקבל את הצרכים היומיומיים, ואת זה יכול לקוח אחד לספק ולא עשרים או יותר לקוחות. מספיק שהדבר יקרה פעם אחת ביום, בשבוע ואפילו בחודש..."

מרואיינת אחרת סיפרה: "קל מאוד לזונה לפתוח את הרגליים למספר לקוחות רב מאוד, אם ממילא היא פותחת את הרגליים ללקוח אחד. אבל העניין הוא איננו כך. כי אני לא אוכל לסבול את עצמי אם אעשה זאת. במלים אחרות, יש הבדל בין 'מונית ציבורית' לבין 'מכונית פרטית': במונית ציבורית יש שירות לכל עוברי הדרך; לעומת זאת מכונית פרטית רק אחד הוא הנוסע בה, ואני פשוט אינני מונית ציבורית."

יחסים אלו אף מאפשרים לזונה לקבוע את תדמיתה לאו דווקא באור השלילי ביותר. אין היא זונה "של ממש".

זונות מהשטחים בוררות את הלקוחות מבחינת הלאום. הן דחו בכל תוקף מגע מיני עם יהודים. לפי דיווחן, כל לקוחותיהן הם ערבים - ואך ורק ערבים - ואין בכוונתן להיות במגע עם יהודים: "איך אני אתעסק עם יהודים ואלה הם אשר הרגו את בעלי בתוך הכלא... ובגללם אני הפכתי לזונה. זה קרה לאחר שבעלי הואשם בהחזקת נשק. אני קיבלתי שוק כשנודע לי על מות בעלי, והתחלתי להשתמש בסמים ומשם ירדתי לזנות... אני לעולם לא אשכח מה היהודים עשו לי..."

מרואיינת אחרת מהשטחים הבליטה את הצד הלאומני שלה בהעדפת לקוחות ערבים על פני יהודים: "יהודים נשארים יהודים בעיני, והם נחשבים לאויבים שלנו, למרות שהזונה נחשבת לבזויה והיא מושפלת מבחינה חברתית. אבל זה לא אומר שאין לי רגשות לאומיים כלפי העם שלי. האם זה לא מספיק שהם משפילים אותנו על אדמתנו, ואנו נוסיף על כך שישפילו אותנו גם במיטה?"

דפוס פעולתן של הזונות בתוך הקו הירוק הוא של "זנות מודרנית", כפי שהוא מוכר גם אצל הזונות היהודיות בישראל. הזונות מן השטחים, לעומת זאת, פועלות עדיין בדפוסי פעולה הנחשבים מסורתיים, כיוון שהן עדיין משתמשות באורחות הפיתוי המקובלים במסורת ובקבלת אתנן מתנתי.

ההבדל המתגלה בדפוסי החליפין בין הזונות ה"מודרניות" לבין הזונות ה"מסורתיות", בין הצעירות לבין המבוגרות, בא לידי ביטוי גם בתדירות הפעילות. זונות הקו הירוק מאופיינות במידת פעילות מינית - מסחרית גבוהה, בעוד שפעילותן של זונות השטחים מועטה.

מעניין שמרבית המרואיינות (19 ) דיווחו שאין להן סרסורים, וכי הן אינן מתכוונות שיהיו להן קשרים עם סרסורים. לפי דיווחן, הסרסור איננו שונה מן הבעל בכל מה שקשור ביחסים שבין הסרסור לזונה, כיוון שישנם מקרים של סרסורים אלימים, בדיוק כפי שישנם מקרים של בעלים אלימים.

הדימוי העצמי השלילי של הזונות בולט מאוד בדיווחן של המרואיינות. לגבי דידן כל הדרכים חסומות בפניהן, ואין להן כל אלטרנטיבה לבד מעיסוק בזנות. ממילא הן "תקועות" עם הדימוי של זונה ערבייה. דימוי עצמי שלילי מעין זה גורם לחסימת השתלבותן בחברה הרבה יותר משחסומות הדרכים בפני נשים אחרות.

המרואיינות תיארו עצמן כמושפלות ומשועבדות על-ידי גברים (אם זה הבעל, האב או הלקוח). יש כאלו שראו בעצמן לא יותר מאשר כלי מטבח או ריהוט לבית, חפצים החסרים כל משמעות אנושית: "אנחנו נמצאות ברשימה השחורה של החברה. אפילו ארצה להיות בחורה טובה ולחזור למוטב, ולבחור במקצוע כתופרת, למשל, את חושבת שהם יתייחסו אלי בכבוד, או יפנו אלי שאתפור להם בגדים?... בטח שלא, וזה לא רק בגלל שהם לא יתייחסו אלי בעין יפה, אלא גם בגלל שאינני מעיזה לעשות זאת, בגלל שהם יראו בי חוצפנית ויצחקו ממני וישפילו אותי עוד יותר ויותר..."

מרואיינת נוצרייה מהשטחים ציינה: "החברה שלנו היא חברה מאוד גסה ולא סלחנית, ומי שחטא פעם נחשב לחוטא לכל ימי חייו. ואפילו אם אלוהים יסלח, הרי החברה לא תסלח לי. והיה ואני קמה מחר ומחליטה ללכת לכנסייה כדי להתפלל, הם יעשו לי זפה (חתונה) וילעגו לי ויצחקו עלי ויגידו: 'תראו, השרמוטה הזאת איננה מתביישת להיכנס למקום מכובד כזה.' ואם אני אסלח לעצמי, מה יעזור לי הדבר, שהרי החברה לא תסלח לי."

קיימת הדגשה של הסטיגמטיזציה מצד החברה. ייחוס הסטיגמה השלילית הוא טוטאלי ונצחי, כפי שביטאה מרואיינת מהשטחים: "אני באמת רואה עצמי כשרמוטה, זונה שמביישת את משפחתה, לא מכובדת, אישה ללא כבוד עצמי. אני חסרת ערך והסטיגמה שהוטבעה בי כזונה תישאר עמי עד סוף חיי. אפילו כל סבוני שכם לא ינקו אותי מהלכלוך הזה."

ביבליוגרפיה:
כותר: זונות בחברה הערבית
מחברת: אבו-ראס, נהיבה
תאריך: אביב 1990 , גליון 19
שם כתב העת: נגה : כתב עת פמיניסטי
הוצאה לאור: נגה
הערות: 1. שמו הקודם של כתב העת: נגה : מגזין של נשים.
הערות לפריט זה: שמו הקודם: נגה : מגזין של נשים
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית