 |
בושם האפרסמון בשמורת עין גדי |
ליבו היה שייך לקליאופטרה.
היא מצידה, בתחכומה הרב, ניצלה זאת היטב לקבל טובות הנאה רבות ומתנות יקרות ונדירות מהקיסר של רומא.
מתנות האוהבים של לפני 2000 שנים היו שונות במקצת מאלה של תקופתנו ויהיו שיטענו גם יותר "מושקעות". לא דובר על זר פרחים צבעוני או אפילו על ארוחה חגיגית – אהבתו של אנטוניוס הייתה כה רבה, עד שהעניק לקליאופטרה את כל אזור יריחו ואת כל גני הבושם של נאת עין גדי.
הורדוס מלך יהודה לא אהב מחווה זו. הוא היה מודע היטב לערך הכלכלי הרב שיש לאזור, שממנו הופק בושם האפרסמון ומיהר לחכור ממלכת מצרים את האזור בכסף מלא.
בושם האפרסמון נחשב לטוב שבבשמים בעת העתיקה והיה מוצר היצוא היוקרתי ביותר של ממלכת יהודה בתקופת בית שני. הוא נמכר בשווקים של כל האימפריה הרומית ובעיקר ברומא עצמה, של הוא שימש גם לצורכי מרפא, חיטוי והבערת קטורת.
שיח האפרסמון גדל אך ורק בנאות הדבר של ים המלח: יריחו, עין גדי ועינות צוקים (עין פשחה). על פי פליניוס "הזקן", היסטוריון מהמאה ה-1 לפנהייס, אנו למדים על שמי סוגים של בושם האפרסמון:
בושם משחתי, שהופק על ידי חירוץ הגזע ובושם שהוא שמן ארומתי, שהופק על ידי בישול תמצית הצמח עם שמן זית רגיל. בחפירות שנערכו לאחרונה בשמורת טבע עינות צוקים, על ידי פרופסור יזהר הירשפלד מהאוניברסיטה העברית, נתגלה מכלול גדול מהתקופה ההרודיאנית (המכלול נחשף כבר ב-1957 על ידי רולנד דה וו, חופר קומראן הצרפתי), ובו מתקן גדול, היחיד לעת עתה שנמצא בארץ, וממנו הפיקו את תמצית בושם האפרסמון.
המתקן שנחשף כולל 2 חלקים ( בריכת השרייה גדולה ובור איסוף. בבריכת ההשרייה, שהוזנה במימי המעיינות, הונחו הגזם של שיח האפרסמון (הענפים, העלים, הקליפה והזרעים). הגזם רוסק על ידי אבנים גדולות שנמצאו באתר והתמצית המזוקקת זרמה על ידי תעלה אל בור האיסוף, שם היא נאספה בקנקני חרס והועברה למתקן הבישול, שהיה אולי בקומראן.
המתקן אומנם קיים בשמורה, ויש שאומרים שמאז חשיפתו מחדש עולים במקום ניחוחות לא מוכרים - אך לא די בו כדי להפיק את הבושם היקר. שיח האפרסמון של אז אינו דומה לעץ האפרסמון המוכר לנו והוא נעלם לגמרי מהאזור. חידת השיח, מראהו ומיקומו מעסיקה חוקרים רבים וביניהם ארכיאולוגים, היסטוריונים ובוטנאים.
