בדצמבר 1988 הוחלט לכונן את "המשרד לאיכות הסביבה" והממונה עליו - השר-לאיכות-הסביבה.
אל המשרד הועברו סמכויות ממשרד הפנים, ממשרד ראש הממשלה, ממשרד החקלאות וממשרד הבריאות.
הסמכויות ושטחי הפעולה הנוגעים למשרד לאיכות הסביבה הם: זיהום אוויר ומפגעי ריח, זיהום מים, מפגעי רעש, טיפול בפסולת ובחומרים מסוכנים, שמירת הניקיון, מניעת זיהום הים, טיפול בגנים לאומיים, בשמורות טבע ובאתרי לאום, הקמת רשויות לטיפול בנחלים ובמעיינות, הפעלת השירות הסניטרי ברשויות מקומיות, טיפול במערכות הביוב, סמכות בנושא רישוי עסקים, הפעלת אתר הפסולת הרעילה ברמת חובב.
מלבד היותו ממונה על ביצוע החוקים הנוגעים לאיכות הסביבה ועל אכיפתם, יוזם "המשרד" חוקים חדשים בנושא. כמו כן ממנה "המשרד" אלפי מפקחים ו"נאמני-ניקיון" הפועלים לאכיפת החוקים, מנהל את ה"קרן-לשמירת-ניקיון", מאתר ומאשר אתרים לסילוק פסולת, עורך מבצעי ניקיון ארציים ופעולות מיוחדות לניקוי צידי כבישים, חופי ים ושטחים פתוחים, עורך פעולות חינוך, הסברה ופרסום נרחבים .
מאז הוקם המשרד לאיכות הסביבה גברה המודעות לנושאי הסביבה בקרב מקבלי ההחלטות והציבור הרחב
ועימה הנכונות לפעול לקידומו ביחס למפגעים סביבתיים, הוגברה אכיפת החוקים והוצאו צווים-אישיים למפעלים מזהמים.
* ראה/י גם: השירות-לשמירת-איכות-הסביבה.
