התיאור כאן אינו של בריאתו החומרית של אדם, והוא מתייחס כנראה לנתינת נשמת חיים לאדם ("ויפח באפיו נשמת חיים" – בראשית, ב', ז'). אדם מתואר כמביט לכיוונו של האל, וכן לכיוונה של חווה, שעדיין לא התגשמה על פני האדמה, אשר חבוקה בידו השניה של האל.
בפרט זה מתואר רגע שבו כמעט ישנו מגע בין אצבע אלוהים לבין אצבעו של אדם. אצבע אלוהים מוזכרת במקרא, (שמות, ח', ט"ו; שמות ל"א, י"ח), ובציור זה היא בעלת כוחות, מעין שליחה של האל, אשר בכוחה לתת נשמת חיים לאדם. בעוד שבתיאורו של אבל פן את הפחת נשמת החיים באדם, האור הוא השליח או המייצג של כוחו של האל, בציור זה הכוח ניתן לאצבע האלוהים. הקירבה הגדולה בין אצבעו של האל לאצבעו של אדם, אשר אינה מגיעה לכלל מגע ממשי, יוצרת מתח בציור. ייתכן שההבדל בין ידו המתוחה והמצביעה של האל לבין ידו הרפויה של אדם ממחיש את קבלת רוח החיים על ידי אדם, כאשר הוא עדיין לא בעל חיות מלאה ברגע זה.
