בני המשפחה
ראש המשפחה הירש טורן נולד ב-1861 (HIRSH HENRYK THORN ). הוא נשא לאשה את קרולינה (רוחלה) לבית פרנקל ושני בניהם היו איזק טורן ואחיו יעקב טורן. איזק טורן למד באוניברסיטה היגלונית בקרקוב. שני האחים התחתנו עם שתי אחיות לבית קפלנר: יעקב התחתן עם סטפניה (לא היו להם ילדים) ואיזק התחתן עם קרולינה. לאיזק וקרולינה טורן נולדה בת אחת –גוסטבה , שהתחתנה עם הנריק פינסטר שהיה קצין בצבא הפולני ולחם בנאצים. בנם, יצחק איגנצי פינסטר, המתאר את תולדות המשפחה נולד בקרקוב ב- 1948.
בני המשפחה לא היו דתיים אך שמרו על מנהגי ישראל ,כמשפחה מאוד אמידה הם תרמו לכל מיני ארגונים. בין היתר הם תרמו מטוס לצבא הפולני בתקופה שבין שתי מלחמות העולם.
בן דודה של גוסטבה היה ראש העיר של קרקוב משנת 1933 ועד פרוץ המלחמה ב- 1939. לצורך התפקיד הוא התנצר והחליף את שמו ממאוריציו קפלנר ל-מצ'יסלב קפליצקי. ככל הנראה הודות לקשרים שהיו לו הצליחו בני המשפחה לברוח מקרקוב במהלך 1942 . סבו של הכותב איזק טורן לא שרד את השואה והדוד יעקב נפטר בקרקוב ב- 1949. הוא ורעייתו שנפטרה שנה קודם ב-1948 קבורים בקבר משותף בבית הקברות היהודי (החדש) בקרקוב שתי הסבתות והוריו של יצחק עלו לישראל בשנת 1951.
המפעל המשפחתי
הסבא רבה, הירש טורן היה תעשיין. ב-1898 הוא הקים יחד עם אחיו דוד טורן מפעל שייצר מוצרי מתכת, כגון, אבזמים וכפתורים וכו'. המפעל שנקרא BRACIA THORN fabryka wyrobow metalowych, היה ממוקם ברובע פודגוז'ה שבקרקוב רחוב KRASICKIEGO 18/20 וכלל שני בנינים. הירש נפטר בשנת 1922 ולאחר פטירתו עבר המפעל ב-1926 לבעלותם של האחים איזק ויעקב טורן. בהנהלתם גדל המפעל והתרחב ונוסף עוד מפעל (קטן יותר) לייצור רוכסנים בשם RITSCH.
ב- 3.6.1939 , עוד לפני שפלשו לפולין וכבשו את קרקוב הולאם המפעל בידי הנאצים במסגרת מדיניות ה"אריזציה" - ההדרה הכפויה של "לא ארים", ברובם יהודים, מתחומי הכלכלה. לאחר כיבוש קרקוב מינו הנאצים מנהל מטעמם בשם JOSEF GEISSLER וכך נקראו גם בתי החרושת JOSEF GEISSLER METALL WARENFABRIK. המפעל ייצר מוצרי מתכת עבור מדי הצבא הגרמני.
ב- 20.1.1941 נשלחה מהמפעל על ידי המנהל GEISSLER בקשה בכתב למושל הגרמני בקרקוב שבו ביקשו אשרות לדוד טורן ומשפחתו בזכות היותו מנהל חשבונות וחיוני למפעל. הבקשה הועילה לזמן קצר בלבד ודוד טורן נשלח למחנה השמדה BRODY יחד עם רעייתו. שניהם נרצחו בשנת 1942.
בתום המלחמה הולאמו בתי החרושת ע"י השלטון הפולני הקומוניסטי בטענה שהם נכסי אויב. בני המשפחה ערערו בפני השלטונות והמפעלים חזרו אליהם עד שבשנת 1947 הולאמו המפעלים שנית באופן בלתי חוקי, ע"פ החלטה פוליטית של שר הכלכלה דאז. הנכד, יצחק איגנצי פינסטר ניהל בשנים 2000 -2011 מול משרד הכלכלה להשבת הרכוש אך ללא הצלחה. לבסוף לאחר שהגיש ערעור לבית משפט מחוזי בוורשה הוא זכה במאבק בערכאה זו אך המדינה ערערה לבית המשפט העליון. לדבריו הוא הפסיד בבית המשפט העליון רק בשל היותו יהודי מתוך שיקול פוליטי ובלתי עניני.
