הסדרי נגישות
עמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > מערכות תקשורתעמוד הבית > טכנולוגיה ומוצרים > תעשייה
מקסם


תקציר
ההיסטוריה של תעשיית ההיי-טק הישראלית, שצמחה מתוך האוניברסיטאות ומעבדות המחקר הצבאיות ואשר גרמה לפיתוח תעשייתי מואץ בתחום זה.



תעשיות ההיי-טק בישראל
מחבר: עוזיה גליל


תעשיית ההיי-טק הישראלית צמחה מתוך האוניברסיטאות ומעבדות המחקר הצבאיות. מדענים מהטכניון, ממכון ויצמן ומהאוניברסיטה העברית בירושלים הגיעו כבר בשנות ה-50 להישגים מתקדמים במחקר ובפיתוח. את הדרך במו"פ צבאי סללה רפא"ל, הרשות לפיתוח אמצעי לחימה של משרד הביטחון, שיחד עם מעבדות צבאיות נוספות הקימה תשתית אנושית וטכנולוגית מצטיינת, ששימשה נקודת זינוק לפיתוח תעשיית ההיי-טק העתידית.

מבחינות מסוימות, תהליך זה והגופים התעשייתיים שבאו בעקבותיו, דומים למודל האמריקני, שהראה כיצד ניתן לנצל את המחקר המתנהל באוניברסיטאות ובתעשיות הביטחוניות כמנוף לפיתוחה הכלכלי של המדינה. בארה"ב כצפוי עברו רבים מבין אלה שעסקו תחילה בפיתוח מערכות נשק, למגזר הפרטי, והחלו להסב את הטכנולוגיות שפיתחו ליישומים מסחריים.

בישראל, לעומת זאת, המעורבות המשמעותית של המגזר הפרטי החלה בשלב הרבה יותר מאוחר. החברה הראשונה שנכנסה לתחום זה הייתה אלרון תעשייה אלקטרונית. החברה נוסדה בתחילת שנות ה-60, כשיעדה המוצהר הוא קידום התעשייה האלקטרונית המקומית, המבוססת על כישוריהם ויכולותיהם של אנשי מו"פ שפעלו במכונים המדעיים ובמעבדות המחקר הביטחוני. עם זאת, פריצת הדרך האמיתית התרחשה רק ב-1967, לאחר שממשלת צרפת קטעה את אספקת אמצעי הלחימה המתוחכמים. עובדה זו אילצה את ישראל, יותר מאי פעם בעבר, להסתמך על עצמה בחדשנות בפיתוח הטכנולוגי. על אף שבשלב מאוחר יותר סיפקה ארה"ב לישראל מערכות נשק מתוצרתה, לא סיפקה לישראל מערכות מתקדמות יותר מכפי שהיה ביכולתנו, להערכתם, לייצר בעצמנו. התפישה של מדינת ישראל, כמובן, הייתה לפתח טכנולוגיות מקוריות העולות על אלו שבידי מתחרינו הזרים, או לרכוש את מערכות הנשק שלהם ולהכניס בהן שיפורים.

גישה זו נחלה הצלחה לא רק בתחום הביטחוני, אלא כפי שהתגלה בהמשך, גם בתחום תעשיית ההיי-טק המסחרית. ישראל החלה לצבור מוניטין ברחבי העולם כבעלת יכולות בחדשנות וביצירתיות. חברות כדוגמת אלסינט, תדיראן ואי. סי. איי. התמחו, בהתאמה, בשוקי הרפואה, הדפוס והתקשורת. חברות נוספות נכנסו בעקבותיהן למגוון רחב של תחומי פעולה תעשייתיים. התעשייה האווירית, רפאל ואלביט התמקדו בשוק הביטחוני. גם בשלב זה נתפסה עדיין תעשיית ההיי-טק על ידי הממשלה, הבנקים והמוסדות הכלכליים כמי שעוסקת בתחום ניסיוני וחדשני. הייתה ספקנות רבה לגבי יכולתם של המפעלים עתירי-הטכנולוגיה בישראל להפוך לרווחיים ובני קיימא בטווח הארוך. יחד עם זאת, עד מהרה נוכחנו לדעת שישראל נמצאת ברמה אחת עם "השחקניות הבכירות" בשוק הבינלאומי, ומתחרה ברמות הגבוהות ביותר בכל תחומי הפעולה של תעשיות ההיי-טק.

נקודת מפנה ראויה לציון אירעה בשנות ה-70, עם התחלת השקעתו של הון סיכון בתעשיית ההיי-טק הישראלית. בשנת 1972 הפכה חברת אלסינט לאחת מחברות הטכנולוגיה הזרות הראשונות בארה"ב שהנפיקו מניות בבורסת נאסדא"ק. בשלב זה החלו גם הבנקים והמשקיעים, וכן ממשלת ישראל, לגלות עניין בנעשה בתחום. צעד משמעותי נוסף היה החלטתו של משרד המדען הראשי לקחת חלק ניכר בסיכון היזמי. היה זה צעד נועז, שהניע את ענף ההיי-טק קדימה והחל בהפיכתו לכלי צמיחה כלכלית, למקור רחב היקף של הכנסות מיצוא.

מאז שנות ה-70 פועלים בישראל, בקנה מידה רחב, מספר תאגידים רב-לאומיים גדולים בתחום ההיי-טק: מוטורולה, ג'י. טי. אי., קונטרול דטה ותאגידים נוספים, היו בין הראשונים שפעלו בענף. אחדות מחברות אלה נחשבות לקנייניות גדולות של מוצרים ביטחוניים ומוצרי תקשורת ישראליים. בשלב מאוחר יותר הקימה חברת י.ב.מ מרכז מחקר גדול, שהמשיך לגדול במשך השנים.

גם הקמתה של הקרן הדו-לאומית אמריקה ישראל למחקר ופיתוח (BIRD), בשנת 1917, תרמה רבות להקטנת הסיכון ולעידוד השקעות זרות בחברות סטארט-אפ ישראליות. באופן הדרגתי הוסרו מכשולים ביורוקרטיים והוקל הפיקוח על מטבע חוץ. מובן שגם הסכם השלום עם מצרים סימן את תחילתו של תהליך, שאיפשר למשקיעים לראות את ישראל לא רק כמדינה מבודדת במצב מלחמה.

התנופה האמיתית החלה בראשית שנות ה-80. מספר תאגידים גדולים יזמו את הקמתן של חממות מדעיות לקידום יוזמות טכנולוגיות. כמו-כן יצאה שורה של הנפקות לציבור שקצרו הצלחה. הצטרפו מנהלים נוספים של קרנות הון סיכון, שהראו כיצד ניתן לקדם חברות סטארט-אפ ולהפיק רווחים מהשקעות לטווח רחוק. יחד עם זאת, בשנת 1985 - בעיקר כתוצאה מהמצב הכללי במשק, סבל הענף משבר מסוים, אך לא לזמן רב.

בראשית שנות ה-80 החלו התאגידים הטכנולוגיים הגדולים בעולם לראות בעוצמתו של הכישרון הישראלי מקור שיכול לתרום גם לצמיחה שלהם. אירוע שהיווה ציון דרך היה החלטתה של חברת אינטל להקים מרכז למחקר ופיתוח בחיפה, ובהמשך גם מפעל הרכבה גדול בירושלים, ולאחרונה גם בקרית גת. חברת נשיונל סמיקונדקטור באה בעקבותיה והניחה את היסודות למה שהפך בהמשך לחברת טאואר סמיקונדקטור של היום. ענקי תוכנה כדוגמת מיקרוסופט ואחרים החלו להגיע לישראל בשנות ה-90. בעקבותיהם הגיע שטף של השקעות זרות: חברות כדוגמת יו.אס רובוטיקס, סימנס, אפלייד מטיריאלס ונטמנג' הקימו בישראל מרכזי מו"פ (מחקר ופיתוח), או לחילופין רכשו חברות סטארט-אפ ישראליות. התנופה היזמית, שנתמכה בהון סיכון, הביאה להקמתן של מאות חברות סטארט-אפ חדשות בתחום ההיי-טק.

עם תחילתו של תהליך השלום, הפך ענף ההיי-טק לכוח המניע העיקרי של הצמיחה הכלכלית בישראל: "חלומם" של מעטים הפך למציאות ממסדית. ענפי האקלטרוניקה והמחשבים בלבד צמחו מרמת מכירות של כ-1 מיליארד דולר בתחילת שנות ה-80, לרמה של כ-7 מיליארד דולר בשנת 1997, כאשר הייצוא מהווה מעל 75% מסך כל המכירות. ישראלים רבים שחיו בחו"ל - רובם מהנדסים ואנשי ניהול - החליטו לחזור הביתה. הם הביאו עמם את ניסיונם והכשרתם בתעשיית ההיי-טק בחו"ל, ולעתים קרובות גם קשרים עם חברות עיסקיות, ובאמצעות שיתוף פעולה עם עמיתיהם הישראליים העתיקו לישראל מפעלים חדשים. במקביל, העלייה הנרחבת מברית-המועצות לשעבר סיפקה כוח עבודה טכנולוגי מעולה.

היום נסחרות בוול סטריט למעלה מ-100 חברות ישראליות. יש עשרות תחומי פעילות בתעשיית ההיי-טק בהם חברות ישראליות נחשבות לחברות המובילות, במקרים מסויימים הן מגדירות בפועל שווקים חדשים.

בתחומי תקשורת הבזק והמחשבים בלבד פועלות מאות חברות סטארט-אפ. ספקיות גדולות של שירותי אינטרנט, כמו חברת נטויז'ן, פועלות ברמה הגבוהה ביותר ומספקות גישה מסחרית קלה ונוחה אל אוטוסטרדת המידע, וכך מחנכות ומקדמות את הדור הבא של היזמים ומעמידות לרשותו אמצעים לגישור על המרחק הגיאוגרפי מהשווקים הבינלאומיים החשובים וממקורות הידע. אין ספק שלאינטרנט חשיבות עצומה בהמשך הגלובליזציה של התעשייה הישראלית. נראה, שיש תכונה מסוימת באופי הישראלי, המתאימה במיוחד לעיסוק בהיי-טק: הדחף להצטיין, לחתור אל גבולות חדשים, להתבונן בקיים ולחזות דרך טובה יותר לשיפורו. אין ספק, שעל תעשיית ההיי-טק של ישראל להתמודד עוד עם אתגרים גדולים: היכולת השיווקית עדיין אינה מדביקה את רמת כישורי המו"פ, והתעשייה מושפעת מהמגבלות הנובעות מהיותנו מדינה קטנה ומרוחקת מבחינה גיאוגרפית משווקיה הטבעיים.

על אף המכשולים, יש סיבות טובות להאמין שתעשיית ההיי-טק של ישראל תמשיך למלא תפקיד מוביל בצמיחה הלאומית, תמשיך לעורר ולהוות גורם משיכה לצעירים, ותביא שילובנו ב"כפר העולמי" מבחינה כלכלית ותרבותית. יש להניח, שהטכנולוגיות שנולדו משילוב של כורח קיומי, תעוזה אינטלקטואלית, עבודה קשה ואהבת לימוד טהורה, ימשיכו לתמוך בנו ולהעשיר אותנו כחברה גם בשנים הבאות. "עם הספר" מתפתח, משגשג וממציא את עצמו מחדש באופן תמידי - כ"עם הרשת" (NETWORK).


* עוזיה גליל – יו"ר ונשיא "אלרון תעשיה אלקטרונית בע"מ".

ביבליוגרפיה:
כותר: תעשיות ההיי-טק בישראל
מחבר: גליל, עוזיה
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. עוזיה גליל – יו''ר ונשיא ''אלרון תעשיה אלקטרונית בע''מ''.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית