הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > כלכלה
מקסם


תקציר
תרבות צרכנית נמדדת במידת ההגנות הציבוריות שהמערכת נותנת לצרכן, ובמידת מעורבותם של הצרכנים בעניינם. השוואת שני משתנים אלה בין ישראל לארצות המערב חושפת את הפער בין התרבות הצרכנית הישראלית לזו המקובלת בארצות המערב, ואת הסיבה לפער, הפועל בעיקר לרעת הצרכנים.



הצרכנות בישראל
מחברת: אריאלה רבדל-נדקוב


50 שנה למדינה. עיתוי זה הוא הזדמנות ייחודית לחשבון נפש רחב יריעה. אני בטוחה שכל אחד מאתנו עושה זאת באופן פרטי, אבל אני מנצלת את ההזדמנות שניתנה לי כדי לעשות חשבון נפש צרכני, ואולי מתוכו נגלה את התעלות הנפש הכרוכה בצרכנות.

לכאורה, צרכנות עוסקת בדברים יומיומיים, שספק אם ניתן למצוא בהם התעלות נפש. אבל אין ויכוח כי הנושא מהווה נדבך חשוב במרקם חיינו ובאיכותם, ולכן הוא מחייב חשבון נפש.

אנחנו חברה של אוהבי "קיטורים", וכמו בכל נושא גם בעניין הצרכנות מפלס ה"קיטורים" הוא גבוה עד גבוה מאוד. צרכן ישראלי מצוי, בצדק או שלא בצדק, מלין על שירות לקוי, על ניצול לרעה של חוסר הידיעה ושל תום הלב שלו, על מידע שגוי שנמסר לו, על פרסום מטעה ועל עוד הרבה עוולות צרכניות, שכולן מתקיימות בנו. אבל כל אחד מאתנו ישפשף את עיניו בתימהון של חוסר אמון, אם ייקלע בטעות להפגנה או לשביתה, שהצרכנות היא עילתה, ובצדק. כזאת לא קרה בחוצותינו, וספק אם יתרחש בקרוב. העובדה, שאלה אינן מתרחשות בחברתנו, גם לנוכח עוולות צרכניות בולטות, מלמדת על תרבות הצרכנות שלנו ועלינו כצרכנים.

תרבות צרכנית נמדדת בשניים: מידת ההגנות הציבוריות שהמערכת נותנת לצרכן, ומידת מעורבותם של הצרכנים בעניינם. השוואת שני משתנים אלה בין ישראל לארצות המערב חושפת את הפער בין התרבות הצרכנית הישראלית לזו המקובלת בארצות המערב, ואת הסיבה לפער, הפועל בעיקר לרעתנו, הצרכנים.

תחום ההגנות הציבוריות הניתנות לצרכן מורכב בעיקר מחוקים, תקינה רשמית ולא רשמית, צווים ותקנות. בחינת אלה ביחס לאירופה ולארצות מערביות אחרות, מלמדת כי ישראל נמצאת אי שם במקום טוב באמצע. היא אינה המתקדמת והמתוקנת שבחברות הצרכניות, אך גם אינה האחרונה שבהן. יש חוקים ישראליים, כחוק הגנת הצרכן, הנמצאים בשורה הראשונה של החוקים הצרכניים במערב. גם התקינה הישראלית מנסה להתמודד עם זו המקובלת במערב, והיא עושה זאת בהצלחה לא מעטה. עדיין - בשני אלה כמו בחוקים, תקנות וצווים נוספים, בעלי היבט צרכני - הדרך עוד רבה, ויש מקום ליוזמות שייצרו הגנות שאינן קיימות היום, שיעדכנו את ההגנות הקיימות, שיפתחו כלים חדשים להגנה על הצרכן ושיערבו יותר את הצרכן בדרכים ובאמצעים לקידום זכויותיו ולמאבק על מימושן. כל זאת כדי להתאים הגנות אלה למקובל בארצות המערב ולמשק הישראלי.

המשק הישראלי הנמצא בתהליך מואץ של התפתחות והשתכללות, משפיע על התנאים בהם פועל הצרכן. דוגמא שכל אחד מאתנו רואה וגם חש בכיסו היא ריבוי המוצרים ומגוונם. כמה סוגי לחם היו לפני 50 שנה? היום אין מספיק אצבעות בידיים וברגליים כדי לספור אותם, והדבר דומה כמעט בכל סוג מזון; כמה משתלות לצמחי נוי אפשר לפגוש בנסיעה קצרה אחת וכמה עשיר הוא מגוון צמחי הנוי, התבלין, הפרחים והעצים. העין אינה יכולה לשבוע, והכיס לעולם אינו יכול להספיק.

התעשרנו גם במגוון אמצעי השיווק והמכירה. בעבר, כמו היום, החוק מכיר בשני סוגי מכירה עיקריים: זו המאפשרת לצרכן, בטרם יבצע עסקה, לבדוק את טיב המוצר או השירות, את צורתו ואת מחירו, תוך השוואתו עם מוצרים ושירותים דומים, וזו שאינה מאפשרת לו תנאים אלה. לסוג מכירה זה יש שם קוד צרכני "עסקה ברוכלות".

החוק קובע כי הצרכן אינו יכול להתחרט על עסקה שבאה עקב מכירה מהסוג הראשון, ולעומת זאת מאפשר החוק ביטול עסקה שנוצרה עקב מכירה מהסוג השני. אולם אם בעבר הכרנו רק צורה אחת של "עסקה ברוכלות" - הרוכל שהתדפק על דלתותינו והציע לנו את מרכולתו - הרי היום אנו חשופים לשיטות שונות ומגוונות של מכירה מסוג זה, וביניהן ניתן למנות שיווק באמצעות טלוויזיה, חוברות מכירה, מחשב, אינטרנט, דואר, טלפון, מבצעים ומה לא. אבל אלה אינם מוכרים בחוק. ועדת הכלכלה של הכנסת, ביוזמת ח"כ נעמי חזן ובהצטרפות היו"ר הנוכחי של הוועדה, ח"כ אבי יחזקאל, יזמו את השינוי הנדרש כדי להביא את החוק להלימה עם מציאות השיווק בישראל 1998.

אבל התנהגות הצרכן ביחס לתחום ההגנות הציבוריות מגלה מציאות אחרת לחלוטין ועגומה למדי. ההבדל המרכזי בין הצרכן הישראלי לעמיתו המערבי הוא מידת נכונותו להשקיע בשמירה ובעמידה על זכויותיו. הצרכן המערבי מגלה מידה גבוהה של מעורבות, והוא פעיל בארגוני הצרכנים של קהילתו. בכך הוא מעצים את כוחם ואת כוחו. הצרכן הישראלי, לעומתו, הוא סביל המצפה שהמערכת תפעל למענו, מבלי שיהא מעורב בפעילות המערכת למענו. מאבקו של השר שרנסקי להרחבת צו סימון המחירים על רוב סוגי המוצרים הנמכרים ברשתות השיווק, השווקים והחנויות למיניהן, עורר התרגשות גדולה בכנסת, בקרב בעלי העניין, שראו עצמם נפגעים מהצו, אם וכאשר יאושר, בקרב ארגוני הצרכנים ובקרב נבחרי הציבור שהיו מעורבים באישורו. הצרכנים עצמם נשארו סבילים, ולכל היותר הם הקדישו לנושא זמן צפייה או קריאה בדיווח של אמצעי התקשורת. התנהגות זו היא ביטוי לחולשת הצרכן הישראלי, הפועלת לרעתו ומחלישה את מעמדו ביחס למשווקים, לסוחרים, ליבואנים וליצרנים.

כל אחד מאתנו יודע כמה פעמים זעק חמס על שירות לקוי, על הטעיה, על הפקעת מהיר, על זלזול ועל עוד אלף סיבות אחרות, ואמר "זהו, לא אעבור על זה בשתיקה". התוצאה? הרוב שוכח ברגע שהכעס פג, המעט מנסה להתפשר עם החנות, ומתי מעט ממש יפנו לארגוני הצרכנים או אל בתי הדין לתביעות קטנות. זוהי התנהגות הצרכן הישראלי. עמיתו במערב לא יתייאש, הוא יכתת רגליו לחנות בה מוכרים בשני דולר פחות, או שהיחס בה אדיב במיוחד, או ששמרה אתו על קשר רצוף, או שבעבר אפשרה לו לבטל עסקה, גם ללא סיבה, או מכל סיבה טובה אחרת. הצרכן המערבי גם יקח חלק במרד צרכנים ולא יקנה בשר אם העלו את מחירו, או יפגין מול חנות שהשירות בה פוגעני, ולא יוותר, ואם הדבר מוצדק, ילך כמעט תמיד לבית הדין לתביעות קטנות, או יפנה אל נבחרו בעירייה, במדינה, בסנט, עד שישיג את המגיע לו כצרכן.

בזכות אלה נהנה הצרכן המערבי מתרבות צרכנית שבה הוא המרכז והעיקר, והיצרנים, היבואנים, המשווקים והסוחרים שמים את טובתו בראש מעיניהם, לא מן השפה לחוץ, אלא בפועל.

נסייג את הביקורת בבשורה כי יותר ויותר משווקים מבינים, שתרבות צרכנית מתוקנת פועלת לטובתם לא פחות משהיא פועלת לטובת הצרכן. יותר ויותר אנו מוצאים משווקים העומדים בלוח זמנים, המספקים בדיוק, אבל בדיוק, את המוצר עליו התחייבו, המאפשרים לצרכנים לבטל עסקה גם ללא סיבה, ומכירים בעובדה כי הצרכן הוא המבין הטוב ביותר את ענייניו, לפיכך הם קשובים לרצונותיו.

יתרה מזו, שר התעשייה והמסחר הכריז כי נושא הצרכנות הוא הנושא המרכזי שבו הוא יתמקד; ועדת הכלכלה של הכנסת, הוועדה שהעניין הצרכני נדון בה, הפכה בקדנציה הנוכחית לאחת הוועדות הפופולריות ביותר, המככבת בתקשורת, והחברים בה מופיעים לישיבות גם בעת פגרה. וזאת, בעיקר, בזכות העמדת הנושא הצרכני בראש סדר עדיפויותיה. לצדה התפתחו שתי ועדות חדשות: ועדת פניות הציבור וועדת מדע וטכנולוגיה, שגם הן שמו את העניין הצרכני בראש מעיניהן. מדורי הצרכנות בתקשורת הכתובה והאלקטרונית הולכים ומתרחבים, וזווית טובת הצרכן נדונה כמעט בכל נושא כלכלי-חברתי.

כל מה שנשאר לצרכן לעשות הוא להרים את הכפפה ולהחליט, שבפתח היובל השני למדינה וערב שנות האלפיים זכותו וחובתו להפוך לצרכן פעיל שייצור עבור עצמו את התרבות הצרכנית, שממנה נהנים רעיו במדינות המערב.


*אריאלה רבדל-נדקוב - מנכ"ל המועצה הישראלית לצרכנות.

ביבליוגרפיה:
כותר: הצרכנות בישראל
מחברת: רבדל-נדקוב, אריאלה
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. אריאלה רבדל-נדקוב - מנכ''ל המועצה הישראלית לצרכנות.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית