בעקבות המשבר הכלכלי שהתרחש בסוף שנות ה-80 והשינויים שהוכנסו בתחומים שונים בשנות ה-90, עולים סימני שאלה לגבי עתידו של הקיבוץ כצורת חיים מיוחדת.

תולדות התנועה הקיבוצית רצופות משברים. מראשיתה הייתה מודעות למשבריות שתלווה את הקיבוץ באופן קבוע - בתור "חברה אחרת", שערכיה ואורח חייה שונים מאלה של החברה הכללית. התפקיד המרכזי שמילאו הקיבוצים בתהליך בניין המדינה, הקל על משבריות זו. אולם היא החריפה, וככל שהחברה הישראלית הפכה לפחות משימתית, גבר בה אי-השוויון הכלכלי וירדה בה הסולידריות החברתית.

לא רק התנועה הקיבוצית נפגעה מן המשבר הכלכלי של שנות ה-80. מפעלים פרטיים רבים פשטו את הרגל. המפעלים הכלכליים של ההסתדרות קרסו ונמכרו לגורמים אחרים. עשרות אלפי עובדים פוטרו. ברוב המושבים התפרקה המסגרת הכלכלית המשותפת ובוטלו הסדרי השותפות והעזרה ההדדית. בקיבוצים לא יכלו לפטר חברים. אמנם נסגרו מפעלים וענפים, אך סיפוק הצרכים הבסיסיים הובטח גם בתנאים של ירידה נמשכת ברמת החיים.

בשנות ה-90 חלו שינויים רבים בפעילות הכלכלית של הקיבוצים, ויש להניח שמגמה זו תימשך גם בעתיד. כתוצאה מהמשבר הכללי בחקלאות יורד חלקן של ההכנסות מפעילות זו, אך נעשים גם מאמצים לכניסה לתחומים חדשים של חקלאות אורגנית ומתועשת. התעשייה נשארת מקור ההכנסה העיקרי, אך גוברים ההבדלים בין מפעלי התעשייה של הקיבוצים. חלק מן המפעלים התיישן, ויש צורך לפתח במקומם מקורות הכנסה אחרים. חלק אחר מצליח, מתרחב ובולט בחלקו ביצוא. בעקבות המשבר חל שינוי במבנה התעסוקתי של קיבוצים רבים על-ידי כניסה לסוגי פעילות חדשים ויציאת חברים רבים לעבודה מחוץ לקיבוץ. תחומי הפעילות החדשים הם תיירות, מכירת שירותים שניתנו קודם רק לחברי קיבוץ, מסחר, משרדי עורכי דין, אדריכלות ועוד. מאמץ מיוחד מושקע לכניסה לענפים של טכנולוגיה מתקדמת.

שינויים אלה הביאו לשיפור במצב הכלכלי, אולם החוב הגדול שנותר בעקבות המשבר מנע אפשרויות של צמיחה, הקשורה בהשקעות חדשות. יש להניח שהסדר חובות הקיבוצים, אשר ביצועו החל ב-1997, יאפשר את חידוש הצמיחה. עם זאת אין להתעלם מכך כי גברו מאוד ההבדלים במצב הכלכלי בין קיבוצים שונים, וקשה להגיע למסקנות מכלילות.

אולם סימני השאלה לגבי עתיד הקיבוץ אינם קשורים רק לתתום הכלכלי.

כחלק מהמאמץ להתגברות על המשבר הוכנסו בקיבוצים שינויים שונים במבנה המוסדי הפנימי. קיים שוני רב במידת התפוצה ובמשמעות של שינויים שונים. לעומת שינויים ארגוניים ושינויים בהסדרי הצריכה הנפוצים בקיבוצים רבים, מעטים הקיבוצים אשר הנהיגו תשלום חלקי על עבודה, כגון תשלום על שעות נוספות, ורק קומץ קיבוצים הנהיג תשלום דיפרנציאלי מלא (לפי מקצוע ותפקיד).

דוגמא לשינויים ארגוניים היא הקמת מועצות מנהלים בתעשייה ובתחום העסקי ומעבר מהצבעה באסיפה להצבעה בקלפי או במועצה מייצגת. השינויים בהסדרי הצריכה הם מעבר מחלוקה של מצרכים ושירותים לחלוקה של תקציב כספי לסיפוק צרכים שונים והעברת האחריות לניהול התקציב מהמוסדות לחברים. חלוקת התקציבים מתחשבת במצב המשפחתי, במספר הילדים ובגילם, ומתייחסת על כן - בהתאם לעקרונות הקיבוץ - לשוני בצרכים של החברים.

ברובם המכריע של הקיבוצים נשארה האחריות לתחומי הבריאות, החינוך וההשכלה הגבוהה בידי המוסדות המשותפים, המסבסדים גם את מוסדות השירות, אשר רק בחלקם צריך החבר לשלם מתקציבו עבור השירות. גם חלק מהשינויים הנפוצים יותר נתון במחלוקת, אולם הוויכוח העיקרי הוא בין המצדדים לבין המתנגדים לשינויים מרחיקי לכת יותר של הנהגת משכורת דיפרנציאלית וצמצום האחריות המשותפת לסיפוק צורכי החברים. ההצעות להנהגת שכר דיפרנציאלי מלא נדחו ברוב המכריע של הקיבוצים, אשר בהם הועלו. לעומת זאת, ניתנה בכמה עשרות קיבוצים לגיטימציה להתחשבות חלקית בתפקיד ובמקצוע של החברים, כאחד הגורמים הקובעים את תקציבם.

ההתייחסות לשינויים הנ"ל, שהגדרנו אותם כמרחיקי לכת, שונה בתנועות הקיבוציות השונות. עמדת הקיבוץ הארצי והקיבוץ הדתי שלילית, ואילו התק"ם נוקטת בקו פלורליסטי יותר. החלוקה בין הקיבוצים שהנהיגו שינויים מסוגים שונים, איננה מקרית, ומכאן ניתן אולי גם להסיק לגבי מגמות העתיד.

הקיבוצים שהכניסו שינויים מרחיקי לכת, הם לרוב קטנים יחסית ובמצב כלכלי קשה. קיימת אפשרות שקיבוצים אלה ואחרים שילכו בעקבותיהם, יחדלו בעתיד להיות קיבוצים במובן הסוציולוגי והמשפטי, אך ימשיכו לשמור על בעלות משותפת על כל העסקים או על חלקם. על סמך הניסיון ההיסטורי של התפוררות יישובים שיתופיים, אפשר להניח שתהא זו רק תקופת מעבר, עד שיהפכו ליישובים רגילים. ברוב הקיבוצים, שלא הכניסו שינויים המשנים את עקרונות היסוד של הקיבוץ, תלוי העתיד במידה רבה ברצון החברים ובגישותיהם הערכיות. חלק מהשינויים יצר ניגודים בין כללי ההתנהגות שהיו מקובלים בעבר לבין ההתפתחויות החדשות, וגרם לטשטוש ההבדלים בין הקיבוץ לסביבה החיצונית.

לעומת התחושה, הרווחת גם בין חברי קיבוצים, שנוכח ההתפתחויות החיצוניות והפנימיות לא מובטח עתידו של הקיבוץ, ניתן להצביע גם על כיוונים אחרים. לאחר תקופה ארוכה שבה לא הוקמו קיבוצים חדשים, יש התחלות חדשות. נוסף על הקיבוצים העירוניים, הקיימים כבר כמה שנים בעיירות פיתוח, הוקמו קיבוצים שבכוונתם לעסוק בעיקר בתחום החינוכי. התחילה פעילות בתחום האקולוגי, התואם את אופיים של הקיבוצים כיישובים כפריים. כיוונים אלה ופעילויות אחרות מעידים על רצון מחודש לתרום להתמודדות עם הבעיות המרכזיות של החברה הישראלית.

הרבה תלוי גם במגמות כלל עולמיות. חידושים טכנולוגיים יוצרים תנאים ידידותיים לקיבוץ יותר מאשר בעבר. דוגמא לכך היא ריבוי המפעלים הקטנים, מעבר לקהילות קטנות יחסית, לגיטימציה לצורות ולאורחות חיים שונים ושאיפות לדמוקרטיה ולשוויון בתחומי חיים שונים. הניסיון החברתי המיוחד שנצבר במשך כמעט 90 שנה של קיום הקיבוץ, הנכסים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים שנצברו, נותנים סיכוי להמשך הניסיון הקיבוצי המיוחד של הגשמת ערכי שיתוף, שוויון ודמוקרטיה ישירה גם בתנאים המשתנים של המאה ה -21.


*פרופ' מנחם רוזנר - פרופסור אמריטוס לסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה, ראש המכון לחקר הקיבוץ והרעיון השיתופי באוניברסיטת חיפה. חבר קיבוץ רשפים.