הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מבוא למקרא > נוסח המקרא
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
דף מידע על תיקוני סופרים בכתוב המקראי. מי תיקן ? מה תיקן ? ומה לא?



ברך או קילל: תיקון סופרים במקרא
מחברת: רחל בורובסקי


על השפה הכתובה ועל השפה המדוברת

נסו לחשוב לאיזה מן הבאים יש יותר ערך ויותר משמעות: האם לשפה הכתובה או שמא לשפה המדוברת? האם אנחנו מחשיבים יותר את המילה הכתובה על הדף או את המילה שאנחנו אומרים או שומעים?

נדמה כי כיום המילים המדוברות חשובות פחות מהמילים הכתובות. יש מילים שאנו אומרים ולא נרצה שייכתבו. אנו נוטים לחשוב יותר על מכתב, מייל או מסרון מאשר על מילים שאנו אומרים. הסיבה לכך היא ברורה. מילה שאמרת תוכל לסתור, לפרש, להכחיש. מילה שכתבת חרותה עדי עד ואין להשיבה לאחור.

לא כך היה תמיד. בתקופות קדומות, למילה המדוברת היה ערך גבוה כמעט כפי שהיה למילה הכתובה. אנשים שנשבעו שבועה, ידעו כי את אותה שבועה אין להשיב. אנשים שנדרו נדר ורצו להתירו, נזקקו לתפילה מיוחדת. למילה הייתה משמעות!

השפה העברית נקראת שפת הקודש. הסיבה לכך היא שבשפה העברית נותנים תשומת לב לכל מילה ומילה ונוהגים לשמור על לשון נקייה. למשל, בעבר נהגו שלא לכלול בשפה מילים שעלולות לטמא אותה.

שמירה על כבוד שם ה'

ההתייחסות לשם ה' היא התייחסות זהירה מאוד. לפי המסורת היהודית נוהגים שלא לומר את השם המפורש אלא להזכיר רק את המילה "השם". לא זורקים לפח כתבים המכילים את שם ה' אלא נוהגים לגנוז אותם ולהניח אותם במקום סגור ומוגן למשמרת עולם.

גם בתנ"ך יש הקפדה על שמירת כבוד שם ה'. במלכים א פרק כא איזבל מתכננת להעמיד את נבות למשפט. היא טוענת שהוא קילל את האלהים ואת המלך:

וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי-בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת. (פסוק 10)

נשאלת השאלה - מדוע כתוב בפסוק: "בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ"? האם נבות בירך את האלהים ואת המלך או שמא קילל את האלהים ואת המלך?

עונשו של נבות הוא מוות בסקילה, ועל כן ראוי לפרש שנבות קילל ולא ברך.

אם כן, מדוע כתוב קילל ולא בירך?

לפני שהתנ"ך נחתם והפך לספר קנוני שאין לשנותו (במאה הראשונה לפני הספירה), היו סופרים שערכו אותו והכניסו בו שינויים מכוונים. הסופרים האלה מצאו ושינו 18 כתובים שהיו עלולים לפגוע בכבוד האלהים. התיקונים אינם מסומנים בתנ"ך, אך הם כתובים בספרות חז"ל.

הכתוב בפרקנו הוא אחד מאותם תיקוני הסופרים. לא רצו חכמינו להצמיד את המילה קללה לשם אלהים ועל כן הפכו את המילה "קילל" למילה המנוגדת לה "בירך" . כך שמר הסיפור המקראי על התוכן, ונמנעה פגיעה בשם ה'.

איוב לא מקלל

גם בספר איוב אפשר למצוא תיקון סופרים דומה. על פי המסופר באיוב פרק א', איוב איבד את כל שהיה לו - את בניו ואת בנותיו, את רכושו ואת בריאותו. איוב יושב ומתאבל, ואשתו מבקשת ממנו להודות שאינו מאמין עוד במוסר האלהי: וַתֹּאמֶר לוֹ אִשְׁתּוֹ עֹדְךָ מַחֲזִיק בְּתֻמָּתֶךָ בָּרֵךְ אֱלֹהִים וָמֻת. (איוב ב 9). כמובן שגם כאן מתכוונת אשת איוב למילה "קָלֵּל" ולא למילה "בָּרֵךְ". איוב לא שמע לעצת אשתו ולא קילל את אלהים.

בחוק מותר לקלל

אם כך הם פני הדברים, מדוע מצאנו בחוק המקראי את הפסוק הבא: אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כב 27). מדוע המילה קללה בפסוק זה מופיעה לצד שם האלהים?

המילה "לא" מפרידה בין המילה "אלהים" לבין המילה "תקלל" ועל כן אין צורך לתקן את הפסוק.

סיבה נוספת לדבר היא שהפסוק משמות כב הוא חוק. את החוק אי אפשר לשנות ואי אפשר לתקן מכיוון שאז עלולים לשבש את הבנתו. מתברר שתיקוני הסופרים חלים על הז'אנר הסיפורי ולא על מקבצי החוקים בתורה על מנת שלא ייצר בלבול בהבנת החוק.

ביבליוגרפיה:
כותר: ברך או קילל: תיקון סופרים במקרא
מחברת: בורובסקי, רחל
שם  הפרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית