הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדעי החברה > פמיניזם > מעמד האשה בארצות שונותעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > דמוקרטיה > עקרונות הדמוקרטיה > זכויות אדם ואזרח > זכויות נשיםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > מגדר
מקסם


תקציר
מעמד האישה ושוויון בין המינים בחברה הישראלית- על המפנה שחל החל משנות השבעים.



נשים בישראל : שנות השבעים - ראשיתו של מפנה
מחברת: פרופ' אליס שלוי


עד מלחמת יום הכיפורים רווחה התפיסה, כי בישראל מתקיים שוויון הזדמנויות לנשים. המלחמה היוותה נקודת מפנה בהתייחסות הציבורית והממשלתית לנושא, כי הוכיחה עד כמה תלוי המשק הישראלי בכוח אדם גברי. כתוצאה מגיוסם של הגברים למילואים למשך שנה תמימה חלה האטה קשה במשק, התחבורה הציבורית הסדירה שובשה והתעשייה סבלה מהעדר כוח-אדם מיומן.

ההכרה בנחיצותן של נשים בתפקידים חיוניים במשק הביאה להקמתה, בשנת 1975, של הוועדה לבדיקת מעמד האישה בישראל. הקמת הוועדה על-ידי ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, נועדה גם לשמש מחווה לרגל שנת האישה הבינלאומית עליה הכריז האו"ם באותה שנה. הוועדה, בראשותה של אורה נמיר, כללה 90 חברים, רובם נשים. היא בחנה את הנושא במשך שנתיים, ובראשית 1978 הגישה את מסקנותיה והמלצותיה.

בדו"ח הוועדה הועלו לראשונה נתונים מהימנים אודות חוסר השוויון בין נשים וגברים בחברה הישראלית. בין השאר, הצביע הדו"ח על מיעוט נשים בתפקידים בכירים, על ריכוז נשים במקצועות שאינם מוערכים ומתוגמלים דיים כגון הוראה, סיעוד ועבודה סוציאלית, והתריע על חוסר ייצוג נשים במערך קבלת ההחלטות וקביעת המדיניות בכנסת, בממשלה ובשלטון המקומי. העובדה כי ציבור כה גדול סובל מאפליה, החלה לחדור לתודעת החברה בישראל. אולם לרוע המזל, הוגש דו"ח הוועדה לאחר הבחירות של 1977, וראש הממשלה הנבחר, מנחם בגין ז"ל, לא פעל מספיק ליישום המסקנות. בדיקה שערכה שדולת הנשים בשנת 1988 העלתה כי רק כ-40 מתוך 241 המסקנות זכו ליישום, ולאו דווקא החשובות מביניהן.

התפתחות המודעות בישראל לנושא השוויון בין המינים בראשית שנות ה-70 הושפעה במידה רבה גם מן המגמות בעולם, ובראשן עלייתה של התנועה לשחרור האישה בארה"ב. בישראל הוקמו מספר ארגונים פמיניסטיים, וב-1977 נבחרה לכנסת הפמיניסטית המוצהרת מרשה פרידמן.

במשך השנים נחקקו חוקים נוספים, החשובים מביניהם:


  • חוק שכר שווה לעובדת ולעובד (1964) קובע כי מעביד חייב לשלם לעובדת שכר שווה לשכרו של עובד באותו מקום עבודה בעד עבודה דומה (בשנת 1996 נחקק חוק שכר שווה לעובדת ולעובד - בתוקף מיום 21.9.96 - שבא להחליף את החוק מתשכ"ד - 1964).

  • חוק גיל פרישה שווה לעובדת ולעובד (1987) קובע כי עובדת רשאית לעבוד עד גיל 65 או לפרוש בגילאים 65-60 לפי בחירתה.

  • חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (1988) אוסר על המעביד לסרב לקבל לעבודה אישה בשל מינה, היותה נשואה או בעלת מעמד אישי אחר, או בגלל היותה אם.



המועצה הלאומית לקידום מעמד האישה (הוקמה בראשות פרופ' רות לפידות בשנת 1984), על-פי אחת מהמלצות ועדת נמיר לבדיקת מעמד האישה, לא הייתה אפקטיבית דיה. גם תפקיד יועצת ראש הממשלה לענייני נשים, אשר החל להיות מאויש באותה עת, היה חסר סמכויות של ממש, ולא החזיק מעמד בהעדר תקציב מתאים.

בשנת 1984 חלה נקודת מפנה חשובה, עם הקמתה של שדולת הנשים בישראל, אשר שמה לה למטרה לקדם את מעמד האישה במדינה. מאז הקמת ארגון הנשים, ובפרט במהלך שנות ה-90, הלכה וגברה מודעות הנשים בישראל למצב אי-השוויון בינן לבין הגברים, והנכונות לפעול לשינוי המצב התחזקה במידה משמעותית.

ארגוני הנשים הוותיקים נעמ"ת וויצ"ו הפכו להיות פמיניסטיים יותר, העמיקו המיקוד בנושא מעמד האישה, ופעילותם הפכה מיליטנטית יותר (בפרט נעמ"ת). כיום פועלים בישראל למעלה מ-80 ארגוני נשים. מלבד שלושת הארגונים הגדולים, נעמ"ת, ויצ"ו ואמונה, קיימים ארגונים רבים העוסקים בסקטורים ספציפיים כגון עגונות, מסורבות גט, נשים ערביות ועוד.

במשך השנים הרחיבה שדולת הנשים את שורותיה, והחלה לפעול בשיתוף עם חברות-הכנסת על מנת לקדם את החקיקה בנושא מעמד האישה. בשנת 1992 חל מפנה חשוב בתולדות המאבק לשוויון האישה בישראל. שמונה מתוך 11 הנשים שנבחרו לכנסת ה-13 באותה שנה, היו "בוגרות" שדולת הנשים או פעילות בהנהגתה. בעקבות זאת שוקם מעמדה של ועדת הכנסת למעמד האישה, אשר אמנם הייתה קיימת קודם לכן, אך לא היו לה סמכויות ממשיות. עתה החלה לפעול כגוף מאורגן שאיגד בשורותיו את כל חברות הכנסת.

כתוצאה מפעילותה הנמרצת של הוועדה במסגרת הכנסת ה-13, בסיוע ארגוני הנשים ובראשם שדולת הנשים, שהייתה פעילה מאוד בגיוס לובי לנושא, התקבלו בכנסת יותר מ-40 חוקים ותיקוני חוקים, שעניינם מעמד האישה.

הגופים הוולונטריים החוץ-פרלמנטריים פעלו רבות לקידום מעמד האישה בישראל, כמו ברוב מדינות העולם, ואף זכו להכרה מצד ארגון האו"ם. בכל העולם נדרשות הממשלות להגיש לאו"ם דו"ח שנתי אודות מעמד האישה, תוך התייעצות עם גופים חוץ-פרלמנטריים במדינה ושילוב עמדתם הביקורתית של גופים אלו במסגרת הדו"ח. האו"ם מעודד קידומן של נשים לתפקידים בכירים (ואף מיישם עיקרון זה בשורות הארגון), ולכך השלכות גם על ישראל.

* פרופ' אליס שלוי - יו"ר שדולת הנשים בישראל, פרופסור אמריטוס לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים

לעמוד הקודם

ביבליוגרפיה:
כותר: נשים בישראל : שנות השבעים - ראשיתו של מפנה
מחברת: שלוי, אליס (פרופ')
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. פרופ' אליס שלוי - יו''ר שדולת הנשים בישראל, פרופסור אמריטוס לאנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית