הסדרי נגישות
עמוד הבית > מדינת ישראל > אוכלוסייה וחברה > מגזרים ותרבויות > ערביםעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > מדינה וחברה > החברה בישראל > ערביםעמוד הבית > ישראל (חדש) > אוכלוסייה וחברה > קבוצות אוכלוסייה
מקסם


תקציר
כותב המאמר שואל שאלות בדבר הזהות וההשתייכות של האוכלוסייה הערבית בישראל. לדעתו, כדי להוביל לנורמליזציה עתידית במערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל, ראוי שהאוכלוסייה היהודית תכיר, תלמד ותנסה להבין את עולמה של האוכלוסייה הערבית החיה במדינה.



יחסי יהודים ערבים
מחבר: זוהר בהלול


לא היה הכרח לפאניקה שאחזה בציבור הישראלי לנוכח רצונה של האוכלוסייה הערבית-הפלסטינית בישראל לציין את חגיגות היובל של המדינה ב"נכבה", כלומר האסון הפלסטיני.

אינני מתכחש, זו אכן הייתה עלייה במדרגת הביטויים הלאומיים של הערבים בישראל, אך מי שאינו מנותק מרחשי הלב של המיעוט הערבי במדינה לא הופתע, ויותר מכך, אפילו צפה את המהלך.

האוכלוסייה הערבית היא חלק אינטגרלי מהישראליות או מהישראליזציה, אך ההשתלבות בחיי המדינה אינה מטשטשת כהוא זה את המוצא ואת הלאום, ובעיקר אינה מדחיקה את ההיסטוריה ועובדותיה.

לא ההיסטוריונים החדשים הם שהניעו את האוכלוסייה הערבית להיזכר בעברה, גם לא "תקומה".

אלה הם צרכים קיומיים. השנים לא הקהו אותם אלא חידדו אותם.

היום, וזהו בעצם תהליך של פלסטיניזציה ארוך שנים, הערבים בישראל מבקשים שה"נכבה" תהא חלק מן ההיסטוריה המשותפת. ההיסטוריה שכוללת לא רק את הגאולה והנחלה, את השחרור והעצמאות, אלא גם, בד בבד, בנשימה אחת, את הגירוש ואת הריסת הכפרים, את הפליטים ואת המחנות ואת שיסועה הטרגי של האוכלוסייה הערבית הפלסטינית.

היום, וזהו בעצם תהליך של מודרניזציה מחשבתית או אם תרצו תהליך פוסט-ציוני - היהודים-הישראלים מגלים פתיחות מסוימת, הבנה והכרה שאת העובדות ההיסטוריות אי אפשר להעלים ולהכחיד לנצח. אמנם, הפחדים מובנים והתסביכים המרכיבים את הקונפליקט עדיין מפעפעים ומבעבעים וזה אך טבעי - אך הם נובעים לא רק מפסיכוזה היסטורית אלא מבורות ויותר מכך מחרדה לפגיעה ביהדותה של המדינה, מאיום על צביונה של המדינה היהודית.

כל פעילות של האוכלוסייה הערבית, פעילות בעלת גוון לאומי, נתפשת באופן אוטומטי בקרב הציבור הישראלי כפעילות לאומנית, כקריאת תיגר, כאיום וכפגיעה באושיות.

נכון הוא הדבר שיש חילוקי דעות, ניגודים בהשקפות העולם וקונפליקטים אידיאולוגיים. הישראלים חרדים לדמותה של מדינתם היהודית, והערבים תובעים שאם דמוקרטיה ואם שוויון - אז שוויון בלתי מותנה ובלתי מדורג. ואם מדינה דמוקרטית, אז מדינה לכל ולכלל אזרחיה. ככל שמבינים ומכירים יותר אפשר לנהל דיאלוגים תרבותיים יותר, אם כי ברור שאי אפשר לגשר בשום סיטואציה על כל חילוקי הדעות בין שתי אוכלוסיות דומות אך שונות, קרובות אך רחוקות, שכנות אך זרות. משוואה בוטה של פרדוקסים.

האוכלוסייה הערבית, וזאת לדעת, אינה מערערת על קיומה של המדינה. רובה המכריע, למעלה מ-99 אחוזים ועוד כתשע עשיריות, לא פגע מעולם בביטחונה של המדינה. האוכלוסייה הזו כמהה להשתלב בחיי המדינה. תרומתה בעתות צרה שעברה ישראל - ברורה וידועה לכול, ומאבקה לשוויון אזרחי הוא מאבק לגיטימי.

השירות הצבאי, סוגיה נדושה וחבוטה, לא תמצא את פתרונה כל עוד הסכסוך הישראלי - פלסטיני לא מוצא את פתרונו ומוטב שלא יהווה התניה לשוויון המיוחל. מה, אפוא, צריך לעשות? הרבה!

ישנו צורך להפנים יותר ויותר מרכיבים מהאמת של הסכסוך, יותר ויותר מרכיבים מהתרבות הערבית עמוק אל תוך התרבות הישראלית. דרושה גישה אמיתית, כנה, נוקבת ואמיצה של קירוב לבבות. הכרת הזולת ואי הפיכתו של הערבי לחשוד אוטומטי או לפצצה מתקתקת. במילים אחרות: סילוק הסטריאוטיפים והסטיגמות והכרת הנפש והרקע, התרבות וההיסטוריה של האחר.

יש להידבר באטמוספירה טבעית יותר, הוגנת יותר ואפקטיבית יותר. לא אחד ליד השני אלא אחד עם השני. עם האחר.

המציאות מחייבת שכנות. שכנות מחייבת הכרות וכנות. המדינה חוגגת את שנת ה-50 שלה. זוהי הזדמנות להכיר את מיליון ורבע הערבים שהם אזרחי המדינה. כשמכירים - מבינים את הצורך בין השאר, של השכנים-השותפים לחשוב על עברם אסוציאטיבית גם ביום חגה של המדינה. ושלא יהיו אי הבנות: גם אם ייכון פתרון פוליטי לסכסוך וכאשר תיכון מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל, ימשיכו להתקיים במחוזותינו המתחים והעימותים, שהרי הערבים אזרחי המדינה יישארו כאן, עם הסממנים האתניים והלאומניים של המיעוט הערבי הזה. עדיף אפוא להבין ולא להתנכר, להכיר, לא להתעלם, ללמוד, לא להתחמק. אם נגזר עלינו לחיות יחדיו, מדוע שחיינו לא יהפכו לנורמליים יותר?!


* זוהיר בהלול – עיתונאי רשות השידור, מרצה בנושאי תקשורת ויחסי יהודים- ערבים.

ביבליוגרפיה:
כותר: יחסי יהודים ערבים
מחבר: בהלול, זוהר
שם  הספר: אישים ומעשים בישראל : ספר היובל
עורכי הספר: אהרוני, שרה; אהרוני, מאיר
תאריך: 1998
הוצאה לאור: מקסם
הערות לפריט זה: 1. זוהיר בהלול – עיתונאי רשות השידור, מרצה בנושאי תקשורת ויחסי יהודים- ערבים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית