הסדרי נגישות
עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראל > תורה שבעל פה > מבוא לספרות התלמודית > ספרות האגדה
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
המאמר מציג שתי עמדות שונות במדרש ביחס לרעיון המדרשי כי העולם נברא באות 'הא'. לפי עמדה אחת 'הא' זו מבטאת צעקה, לפי עמדה שנייה 'הא' זו מבטאת דווקא בריאה נינוחה. המאמר מציג את ההיבט הרעיוני והפרשני שבבסיס הדרשות.



קריאות מדרשיות - מהו הצליל שליווה את בריאת העולם?
מחבר: דניאל שרשבסקי


באיזה עולם אנו חיים? עולם יציב ושליו או שמא עולם רועד ורופף? אם נדמיין תזמורת שליוותה את בריאת העולם איזו מוסיקה מתאימה לאירוע שכזה? מוסיקה צוהלת? מוסיקת אבל? היידן? באך?

אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בְּהִבָּרְאָם בְּיוֹם עֲשׂוֹת ה' אֱלֹהִים אֶרֶץ וְשָׁמָיִם (בראשית ב, ד)

קיימת מחלוקת בין הפרשנים האם פסוק זה הנו תחילתו של סיפור הבריאה השני או סיכום של סיפור הבריאה הראשון. על כל פנים הפסוק מופיע בתפר – בין תיאור הבריאה בפרק א שכפי שתיארנו בפעמים קודמות, הוא עומד בסימן 'טוב' לבין הפרק השני שבו מתחילים להיתגלות סדקים בשלמות של העולם.

הדרשה שנעסוק בה הפעם היא דרשה שמתבוננת בעת הבריאה עצמו, היא משקיפה על רגע הבריאה ומנסה לחוש את הלך הרוח המלווה את הבריאה, האם זהו רגע נינוח, או שמא תחושת מתח מלווה את הולדת היקום?

בְּהִבָּרְאָם

ר' אבהו בשם ר' יוחנן: בהא בראם,

מה הא זה כל האותיות תופשין הלשון והא זה אינו תופס את הלשון כך לא בעמל וביגיעה ברא הקב"ה את עולמו

אלא בִּדְבַר י"י (תהלים לג ו) וכבר שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ (שם שם)

(בראשית רבה פרשה יב)

ר' אבהו, כדרכו של המדרש, אינו משועבד לחלוקת המילים כפי שהיא מופיעה בכתובים. לתפיסת המדרש המקרא מכיל אינספור אפשרויות קריאה וחלוקת האותיות המוכרת לנו היא אחת מני רבות.

ר' אבהו, אם כן, קורא את המילה 'בהבראם' כשתי מילים 'בהא בראם'. אלוהים ברא את העולם ב'הא'. באות הא.

גלובוס, אותיות. האייקון של מיזם ויקיפדיה

באיזה מובן הבריאה נעשתה באות הא?

כאן ר' אבהו מציג ניתוח לשוני קצר – בהגיית האות הא אין כל תנועה של הלשון – האוויר זורם באופן חופשי מפיו של האדם ללא מעצור.

הבריאה בהא משמעה שבריאת העולם נעשתה בפשטות כמו ההגייה הזורמת של האות הא. הפסוק שבוחר ר' אבהו הוא מפרק לג בתהילים. קריאת הפרק מגלה תיאור של עולם מאושר שבו הבורא משגיח על בני האדם ושומר עליהם עולם שיש בו צדק ומשפט.

רַנְּנוּ צַדִּיקִים בַּה' לַיְשָׁרִים נָאוָה תְהִלָּה:
הוֹדוּ לַה' בְּכִנּוֹר בְּנֵבֶל עָשׂוֹר זַמְּרוּ לוֹ:
שִׁירוּ לוֹ שִׁיר חָדָשׁ הֵיטִיבוּ נַגֵּן בִּתְרוּעָה:
כִּי יָשָׁר דְּבַר ה' וְכָל מַעֲשֵׂהוּ בֶּאֱמוּנָה:
אֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה' מָלְאָה הָאָרֶץ:
בִּדְבַר ה' שָׁמַיִם נַעֲשׂוּ וּבְרוּחַ פִּיו כָּל צְבָאָם:
(תהילים לג)

בדבר ה' – בדבר, במילה ברא אלוהים את העולם, ובאותה פשטות הוא מנהל אותו.

תאמרו, וכי אלו סיבוכים יכולים היו להתרחש בשעה שאלוהים ברא את העולם?

את הסיבוכים אנו מגלים בעמדה שמציג ר' ברכיה בהמשך המדרש:

בְּהִבָּרְאָם

בהא בראם,

למלך שנזף בעבדו ועמד לו תמיה כך עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו (איוב כו יא).

ר' ברכיה מביא משל שמציג עולם שנברא באופן אחר לגמרי. המשל הוא בעצם תמונה – מלך שננזף בעבדו והעבד עומד 'תמיה'. ר' ברכיה אומר: הביטו בעבד איך הוא נראה – הוא מפוחד, הוא רועד, עולמו תלוי על בלימה. כך 'עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו'.

העולם שלנו נראה כמו אותו עבד – נזוף, מפוחד. ה'הא' שבו ברא אלוהים את העולם אינו האות 'הא' מהתיאור המרגיע של ר' אבהו אלא זו צעקה –

הא!

הפסוק המתאים לבריאה על פי ר' ברכיה הוא פסוק מספר איוב. איוב, כידוע, מתריס כנגד אלוהים על כך שאין צדק בעולם שהרשעה פורחת והצדיקים סובלים. בפרק כו מתאר איוב את כוחו המאיים של אלוהים בבריאת העולם.

עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ וְיִתְמְהוּ מִגַּעֲרָתוֹ:
בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב:
בְּרוּחוֹ שָׁמַיִם שִׁפְרָה חֹלֲלָה יָדוֹ נָחָשׁ בָּרִיחַ:
הֶן אֵלֶּה קְצוֹת דְּרָכָיו וּמַה שֵּׁמֶץ דָּבָר נִשְׁמַע בּוֹ וְרַעַם גְּבוּרוֹתָיו מִי יִתְבּוֹנָן:
(איוב כו)

מדוע? על מה ולמה ננזף העולם? מה מביא את ר' ברכיה להציג לנו תמונה קשה כל כך של העולם.

ביסודו של מדרש זו עומדת מסורת המתארת מעין מאבק שהתחולל בראשית הבריאה, על המאבק נרמז גם בפסוק מאיוב 'בכוחו רגע הים הים ובתבונתו מחץ רהב'

לפי מסורת זו הארץ בבריאת העולם הראתה ניצני מרידה. כך מתאר זאת המדרש

עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ,

א"ר יהודה אמר רב בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שְתִּי

עד שגער בהם והעמידם שנאמר עמודי שמים ירופפו ויתמהו מגערתו,

והיינו דאמר רשב"ל מ"ד (=מאי דכתיב – מהו שכתוב) אֲנִי אֵל שַׁדַּי אני הוא שאמרתי לעולמי די שאלמלא כן עדין מרחיבין והולכים

העולם בראשית הבריאה רצה להתפשט עד אין סוף, הגולם רצה לקום על יוצרו. נדרשה זעקה:

הא!

ונעצר העולם.

כפי שכתבנו בדרשות על תוהו ובוהו- קיים פער בין העולם המתואר בפרק א – עולם שכולו טוב לעולם שמופיע מפרק ב והלאה – עולם של סרבנות, עיקשות וחטא.

המדרש הופך את התיאורים השונים לצלילים ומנגן ברקע העולם את צלילי התשתית שביסודו. הקול המתנגן והרך המבטא את השפע והטוב שבבריאה וקול הזעקה שמבטא את הקושי והמהמורות המלווים את היקום.



אל האסופה קריאות מדרשיות3

ביבליוגרפיה:
כותר: קריאות מדרשיות - מהו הצליל שליווה את בריאת העולם?
מחבר: שרשבסקי, דניאל
שם  הפרסום מקורי: פשיטא
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר פשיטא או שראה אור באתר פשיטא.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית