אזור גרירה

בפינות הקודמת הדגמנו את תופעת הגרירה בלשון המקרא, בלשון חז"ל, ובלשון ימי הביניים וספרות השו"ת. וכאן נדגים אותה בלשון ימינו.

לא יאומן כי יסופר

הפועל אמ"ן במשמעות נאמנות בא בבניין נפעל, ולכן היה ראוי לומר לא יֵיאמן כי יסופר (ייאמן – בניין נפעל).

כבר בספרות השו"ת מוצאים יאומן (בניין פועל) בשל גרירה של יסופר, ובימינו כך אומר רוב העולם.

לא מדובשך ולא מעוקצץ

נטיית המילה דבש היא בתנועת i – דִבשי, דִבשיכם, ולכן: דִּבְשֵׁךְ. בשל גרירה מהמילה עוקצץ רבים הוגים דוּבשך – בתנועת U.

כבר בספרות חז"ל אנו מוצאים את הניב: לא מדובשך ולא מעוקצץ (תנחומא [בובר] פרשת בלק, סימן ט) – דובשך בוי"ו ובתנועת U.

משמנה ומסלתה

וֶהֱבִיאָהּ אֶל-בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים וְקָמַץ מִשָּׁם מְלֹא קֻמְצוֹ מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ עַל כָּל-לְבֹנָתָהּ וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת-אַזְכָּרָתָהּ הַמִּזְבֵּחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַי-הוָה (ויקרא ב, ב).

במקרא מופיע מִסָּלְתָּהּ וּמִשַּׁמְנָהּ – סמ"ך בקמץ קטן שהגייתו O, ושי"ן בפתח שהגייתו A.

בעברית שלנו שומעים מסַלתה ומשמנה, או משמנה ומסַלתה – בשני המקרים השי"ן בתנועת A, וזאת בשל גרירה של תנועת A שבשַמנה שהשפיעה על ההגייה סלתה שתהיה גם היא בתנועת A.

מכנה משותף

יש אנשים שהוגים את הצירוף הזה מָכנה משותף – כ"ף בתנועת A במקום מְכנה, וזאת בשל גרירה סמויה למילה מַחנה.

כבדהו וחשדהו

בעברית שלנו שומעים כבדהו וחַשדהו – חי"ת בתנועת A, במקום חָשדהו בקמץ קטן שהגייתו O. הסיבה לכך היא גרירה של תנועת A במילה כַּבדהו על חשדהו.

טענות ומענות

המילה מענה (=תשובה) נמצאת במקרא רק בצורת היחיד. בשל כך לא ידוע מהי צורת הרבים – מענות או מענים.

בספרות השו"ת השתמשו בצורת היחיד – טענה ומענה, ואילו בימינו משתמשים כמעט אך ורק בצורת הרבים טענות ומענות.

נראה שהגרירה אחר טענות גברה, ולכן הריבוי הנפוץ הוא מענות.

ראינו דוגמות מלשון העברית החדשה ולשון ימינו לגרירה בתצורת הפועל (לא יאומן כי יסופר, כבדהו וחשדהו), משקלי השמות (משמנה ומסלתה, לא מדובשך ולא מעוקצך), יש עוד שינויים (כגון זוגות מילים), ולהרחבה אפשר לעיין במאמרו של שמעון שרביט "כוחה של גרירה בעברית לתקופותיה", בתוך הספר מחקרים בלשון העברית העתיקה והחדשה, בר אילן תשנ"ט.