מחיבת ציון אל הציונות: יא

חילוקי הדעות תורגמו כאן אפוא להבדלי מונחים. המושג "חובבי-ציון" הובדל ככינוי לדוגלים בעבודה היישובית-המעשית בארץ-ישראל, בלי מטרות לאומיות (או על כל פנים בלי מטרות מוצהרות כאלה בהווה). ואילו במונחים ציונות וציונים מכנים מכאן והלאה את התנועה הפוליטית החדשה, שהתארגנה בהנהגתו של הרצל. ציונות זו, לפי תפיסתו של הרצל, תחדל להיות מפלגה קטנה בתוך היהדות. "הציונות", - כותב הרצל במאמרו 'בני-מחאה' – "איננה מפלגה. אפשר לבוא אליה מכל המפלגות, כשם שהיא מקיפה את כל המפלגות בחיי-עם. הציונות היא העם היהודי בדרך"⁷³.

עם הקונגרס הציוני הראשון קיבלה תפיסה זו הכרה כללית. ציונות (Zionismus), ציונים (Zionisten) וציוני (Zionistisch) נעשו למונחים רשמיים בתנועה הלאומית, באירגונה המדיני החדש ובתכניתה. האירגון, שקם בקונגרס הציוני הראשון, קרא לעצמו "ההסתדרות הציונית". ובתכנית באזל נאמר, כי "הציונות שואפת להקים לעם היהודי בית-מולדת בארץ-ישראל מובטח במשפט הכללי". פומביות הדיונים בקונגרס הראשון ובקונגרסים שבאו אחריו והוויכוח החפשי, שנתעורר בעקבות דיונים אלה בעתונות היהודית ואף הכללית, הפיצו את המונח בחוגים גדלים והולכים⁷⁴. על-ידי המשא ומתן המדיני והמגע עם שרים, מדינאים וממשלות – במכתבים, בתזכירים ובשיחות – חדר המונח ציונות למשרדי הממשלה ונעשה למונח מדיני שגור⁷⁵. באיזו מהירות התרחשה התפתחות זו – זאת יכול היה הרצל לקבוע בשעת ראיונו בקושטא עם קיסר גרמניה. הוא רשם על כך ביומנו מ-19 באוקטובר 1898: "עבודתי במשך שלוש שנים עשתה את המלה הלא-נודעת 'ציונות' למונח מקובל, שהקיסר הגרמני השתמש בו בפני ברהיטות"⁷⁶.

בכך מסתיים הפרק הראשון והמכריע בתולדות המונח ציונות. "ציונות" היא מכאן ואילך השם של התנועה, שנתארגנה בהסתדרות הציונית, מטרתה היא יצירת בית לאומי לעם היהודי - אף שהיו הבדלים גדולים בהשקפה על הצורה הפוליטית ועל התוכן התרבותי והחברתי של בית לאומי זה. המונחים חיבת-ציון וחובבי-ציון הוגבלו יותר ויותר לציון התקופה שמראשית שנות השמונים של המאה הי"ט ועד להופעתו של הרצל⁷⁷. מכאן ואילך נמשכה תקופת התנועה הציונית במלוא מובנה של המלה⁷⁸.

בתקופת המעבר בין שתי תקופות אלה חודשה המלה. היא נתקבלה על-ידי הרצל ומצדדיו והועלתה לשימוש כללי עם נצחון רעיונותיהם. ואולם ביסודותיה ובתולדותיה של המלה משתקפים יסודות חשובים של קורות עם ישראל ותודעתו ההיסטורית⁷⁹.

לחלקים נוספים של המאמר:

הערות שוליים:

73. Gesammelte Zionistische Werke, I. 170
74. ר' על כך יומני הרצל והעיתונות של הזמן, בייחוד אחרי הקונגרסים הציוניים.
75. כדוגמה לשימוש המלה בקאנצלריות הדיפלומאטיות ר' את הדו"חות של צירות גרמניה בברן על הקונגרסים הציוניים וחליפת המכתבים בין השגרירות הרוסית בברלין וממשלת גרמניה על אודות התנועה הציונית, וכן את הדו"ח של הקונסול הגרמני בירושלים על יישובי היהודים בארץ-ישראל והתנועה הציונית, שפרסמתי בקובץ "שיבת ציון", כרך ב-ג, 1953, עמ' 403-364.
76. IIch war dabei ein bisschen unaufmerksam, da ich eine Konstatierung meiner Wirkung machen musste, dass meine dreijahrige Arbeit aus dem unbekannten Worte 'Zionismus' einen terme requ gemacht hatte, den der deutsche Kaiser vor mir fliesssend gebrauchte”
77. ר' למשל המאמר על ההבדלים בין חיבת ציון לבין הציונות ב"המליץ" 1896, גל' 179, עמ' 4. אבל אחד העם ממשיך להשתמש במלה כזהה עם המונח חיבת ציון, באומרו (במאמרו הביקורתי על הקונגרס הציוני הראשון, "על פרשת דרכים", כרך ג', עמ' נ"ג): "חיבת ציון (או, כמו שאומרים עתה, 'הציונות')". אשר לשימוש המלה בשפה האנגלית, ראוי לציון, שרבעון חובבי ציון באנגליה Palestina פירסם בגיליונו מדצמבר 1897 מאמר ראשי בשם The Zionite Congress וכי כמה שנים משתמשים צד בצד בשם תואר Zionist וגם Zionistic; ע' למשל השבועון The Jewish World מ-16 במרס ומ-24 במרס 1899.
78. בו בזמן השתמשו ומשתמשים במלה ציונות (ציוני וכו') גם כשם לשאיפות דומות בתקופות קדומות יותר, תופעה שכיחה בתולדות כל מונחים קולקטיביים כאלה. ר' על כך לעיל הערה 2.
79. ראוי לעקוב אחרי ההתפתחות הנוספת בתולדות המלה וגם על תופעות מסויימות של התנוונות בתנועה הציונית, בגולה ובארץ, כהשתקפותם בקורות המאוחרות יותר של המונח ציונות עד למימרה השגורה בפי צעירינו: "אל תדבר ציונות!".