עמוד הבית > מדעי החברה > חינוך
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית


תקציר
מהו מקומם של למידה וחינוך בחברה האנושית?



האקסטזה שבלמידה
מחבר: מתי רגב


מה הם הלימודים? איזו משמעות יש להם בעיניכם? איזו משמעות הייתה יכולה להיות להם בנסיבות אחרות?

במשך עשרות השנים האחרונות, שאלות אלה עולות יותר ויותר לסדר היום. בית - הספר במתכונתו הנוכחית מעורר תהיות מכל מיני סוגים. לאיזה כיוון מתחנך הנוער בבית הספר? האם בית - הספר מאפשר לפתח מחשבה חופשית. האם חומר הלימוד מועבר בצורה מעניינת, שמגרה להוסיף וללמוד? האם אפשר לשפר את הלימוד באמצעות שיטות אחרות? האם הלימודים יכולים להיות חוויה ולא רק חובה משעממת?


"הרבניס"מתוך הספר:
Annuaire Illustr'e Des Beaux-Atrs, 1883.

הלמידה היא החיים, יש דברים שאדם לומד בהתלהבות מהחיים עצמם, ומשקיע בהם את כל נפשו ומאודו ויש דברים שאדם לומד מבלי להרגיש. יש שאדם נמצא במסגרת לימודית, אבל לא תמיד הוא לומד בה דבר חדש.

כשנכנס העיתונאי ג'ורג' ב. ליאונרד, מחבר הספר "חינוך ואקסטזה", לכיתה באחת ממדינות ארצות - הברית, הוא מצא שם ילדים לומדים, אבל גם כמה ילדים שניצלו את הזמן לדברים אחרים: ילד הקורא ספר שמעניין אותו, ומשתמש בספר הלימוד כדי להסתיר זאת: ילד החולם בהקיץ- גופו נמצא בכיתה אבל רוחו מרחפת לה אי-שם: ילד המנהל בזמן השיעורים עסקים שונים ומשונים, שאין להם שום קשר למתרחש בכיתה באותו זמן; וכדומה. תלמידים כאלו ואחרים אפשר למצוא בכיתות שונות במדינות שונות.

בספרו "חינוך ואקסטזה" מתאר ליאונרד חוויות למידה שלו כנער. בגיל חמש - עשרה התמסר ליאונרד כולו לבניית מקלט רדיו. בזמנו עדיין היה המקלט בנוי משפופרות. הוא בנה מקלט מיוחד לגלים קצרים. הוא השקיע בו שבועות רבים, קנה חלקים ותכנן חלקים אחרים. לבסוף הגיע הרגע, שבו הניח במקומו את החלק האחרון, והפעיל את הרדיו בידיים רועדות. אבל ארעה תקלה, והרדיו לא פעל כשורה. בגלל שיטות הבדיקה הפרימטיביות שלו, עסק ליאונרד כמה שעות באיתור התקלה, עד שלפתע נדלק הרדיו, ותבל ומלואה מילאו את חדרו של הנער. באותו לילה היה שיכור ניצחון, שיכור מחדוות עשייה. לראשונה חש באקסטזה ובהתלהבות המלווה מעשה יצירה או עשייה, שהאדם השקיע בהם את כל ישותו, כדי להגיע לתוצאה, כדי ללמוד משהו חדש וכדי לפתור בעיה. דוגמה מפורסמת יותר לחוויית הלמידה היא ארכימדס, שנתקף באקסטזה למראה תגליתו. הוא קרא "אווריקה", קפץ מתוך האמבטיה ורץ עירום בעיר והוא מלא התלהבות על החוק הפיסיקלי שגילה.

אין צורך להיות ארכימדס ולגלות תגליות גדולות ולקפוץ מתוך האמבטיה, כדי לחוש את האקסטזה של חוויית הלמידה, ואת ההתלהבות שמעניק ידע חדש. למידה ושעמום אינם חייבים ללכת יחד. קשה לתאר במלים התלהבות סוחפת, אך אפשר ליצור אותה. לעתים, צריך רק לשחרר מעצורים, לפתוח סכרים ולאפשר להתלהבות ולשמחת הלמידה לחדור אל חדרי לבנו.

הרבה מחנכים שאלו את עצמם, וממשיכים לשאול גם היום, אם צורת הלימוד - כיתה מול מורה, שעות ארוכות ביום - לא מדכאת בתלמיד את השאיפה הטבעית ללמוד, ונוטלת ממנו את החוויה שבלימוד.

במאה - מאתיים השנים האחרונות הואץ תהליך הלמידה של האנושות במידה מדהימה. האנושות לומדת להכיר את העולם באמצעות מסע הרפתקאות, שמתחיל בחדירה ללבו של האטום, החלקיק הקטן ביותר של החומר, ממשיך בחקירת מבנה החיים, ומגיע עד לחקר הכוכבים. אדם יוצר לעצמו "צעצועים" חדשים, שיוצרים סביבה חדשה. במשך השנים השתנה לחלוטין העולם הסובב אותנו. במסגרת עולם חדש זה יש תחומים שנחקרים ומתפתחים ויש תחומים שנשארים מאחור. אפשר לערוך השוואה מעניינת בין התפתחות החקלאות לבין התפתחות ההוראה. אם היינו יכולים להזמין איכר מהמאה החמישית לפני הספירה ולהביא אותו לאירופה של המאה השמונה - עשרה ולתת לו חלקת שדה לעבד, היינו נוכחים לדעת שהאיכר לא מאבד את עשתונותיו. לאחר כמה ימי הסתגלות, הוא יכול להתחיל במלאכתו, כאילו לא עברו אלפיים שנה ויותר בין התקופות. לעומת זאת, אם היינו מזמינים איכר מהמאה השמונה - עשרה לבקר בתקופתנו, סוף המאה העשרים, הוא לא היה מצליח להתאקלם בחקלאות של היום. הוא לא היה מתמצא במכונות החקלאיות ובצורות העיבוד המתוחכמות, מטוסי הריסוס היו נחשבים בעיניו כשליחי השטן, ויריעות הניילון וחומרי ההדברה היו נראים בעיניו חסרי משמעות. אם איכר זה היה צריך לעבוד בחקלאות בימינו, היה עליו לשנות כליל את כל תפיסתו לגבי החקלאות. לעומת זאת, אם היינו מביאים מורה מהמאה השמונה - עשרה לכיתות רבות בימינו, המראה שהיה מתגלה לעיניו לא היה זר לו.

מה יראה איש המאה השמונה - עשרה בכיתה בימינו? הוא יראה מורה העומד מול תלמידים ומרצה, או שיראה תלמידים המנהלים דיון בהכוונת המורה. כך התבצעה ההוראה מאז ומעולם. אבל בעידן המודרני, רבים מבקרים שיטת חינוך זו.

הרבה אנשי חינוך וחוקרים בתחום החינוך מציינים, כי בהרבה כיתות לימוד שולט השעמום, כמו השעמום שסבל ממנו ביאליק, כשלמד ב"חדר" את האלף - בית. הם טוענים כי יש ליצור חינוך חדש, ולא רק תכנים חדשים; יש לשנות את שיטות ההוראה, כך שיביאו לימוד חווייתי ולא משעמם.

לימוד יכול להיות חוויה, ולמעשה הוא החוויה הבסיסית של המין האנושי. הלימוד טומן בחובו הליכה לקראת הלא - נודע; התמודדות עם העולם שסביבנו; רצון להעמיק ולחקור מה מסתתר מעבר לשמים, לגוף, לעולם; הלימוד נובע מסקרנות לדעת מה היה בעבר, מהם היחסים בין אנשים שיוצרים ומקימים מוסדות חברתיים, פוליטיים וכלכליים: הלימוד בא לבדוק שאלות כמו: מאין אנו באים ולאן אנו הולכים, ומה אנו עושים בכל הידע שצברנו, ואיך נפתור את כל סימני השאלה האדירים שנותרו?

ההבדל המהותי בין הלימוד המסורתי בבית - הספר לבין הלמידה האמיתית מהחיים עצמם הוא שבבית - הספר הלמידה מתבססת בעיקר על מלים. המורה והתלמיד בכיתה מסבירים את עצמם במלים. מי ששוללים את הלימוד באמצעות מלים טוענים, ששיטה זו דורשת מהמורה להיות בראש וראשונה אמן של מלים, שמסוגל לחצוב אמת מתוך המלים ולהמחיש לתלמידיו את האמת שמסתתרת מאחוריהן. אך לעתים, שימוש במלים בלבד מנתק את הילד - התלמיד מהעולם הממשי. בסופו של דבר נוצר מצב שהתלמיד לומד את המלים, אך אינו מכיר את העולם שמסתתר מאחוריהן, וכך התלמיד מנותק מהעולם האמיתי, וחומר הלימוד משעמם.

הוגי דעות בענייני חינוך ביקרו את החלוקה למקצועות הוראה שונים. בעבר מטרתו העיקרית של החינוך הייתה להעניק לדור הצעיר את היכולת להמשיך את מעשי אבותיו. בימינו יש לחינוך יעדים רחבים יותר: מצד אחד - לשמר את העבר, ומצד שני - ליצור עתיד חדש, טוב יותר, שיביא בכנפיו המצאות וגילויים חדשים.

בית-הספר בימינו משמר חלק מהמסורת העתיקה של החינוך. לדוגמה, מקורה של ההפרדה בין חינוך טכנולוגי לחינוך עיוני הוא בימי יוון העתיקה, שם התחלקה האוכלוסייה לשני מעמדות: עבדים ובני חורין. העבדים נאלצו ללמוד לעבוד כפועלים בחקלאות או במלאכה, ולעומתם עסקו האדונים בלימוד הצד הנעלה של החיים : מוסיקה, רטוריקה, פילוסופיה ועוד.

גם בימי הביניים התחלק החינוך לשני חלקים: חינוך רוחני - שהיה בעיקר דתי, וחינוך מקצועי - שהתנהל בבתי מלאכה למיניהם, בהם החניך היה שוליה של בעל המקצוע, ולמד ממנו את המקצוע ביסורים קשים.

עוד דוגמה לגישה חינוכית, שהגיעה אלינו ממרחקי הזמן, מבטאת את היחס בין הרציונלי לרגשי. כבר בימים קדומים פותחה המחשבה הרציונלית השכלתנית, הבוחנת את העולם לפי חוקים. כל מה שמעבר לשכל דוכא. המחנכים טענו שהרגש אינו כלי מתאים לבחינת העולם, הוא מפריע בהבנה וביצירה, והוא אפילו מסוכן, במידה מסוימת, שכן קשה לשלוט עליו והוא סוטה מהחוקים הקיימים, המתנהלים תחת שוט ההיגיון. לפיכך הפרידו בחינוך בין הרגש לשכל.

"כל אדם הוא צרור של שמחה" אמר אנדרי ז'יד (מבקר ספרות), אך החינוך מדגיש דברים אחרים. השכל נתפס כעניין רציני. השמחה והרגש הוגלו מספסלי בית - הספר, וההתלהבות נחשבה סיכון.

לגישות אלה אין אחיזה בבית - הספר בימינו, והן מפנות את מקומן לרעיונות חדשים של דרכי הוראה, המשנים את המתכונת הקיימת של הלימוד. לימוד והתלהבות אינם סותרים זה את זה. לימוד אינו נרכש רק באמצעות מלים, ולכן אפשר לשלבו בטכנולוגיה הקיימת. את מקום המורה המעביר מסרים לתלמידיו באמצעות מלים, יכולים לתפוס אמצעים חדשים, כמו סרטים, שמסוגלים להמחיש לתלמיד את חומר הלימוד. בעזרת השיטות החדשות אפשר לקצר את משך הלימוד ולהבהיר את הנלמד.

כיום, ידיעת קרוא וכתוב היא נחלת הכלל, והתלמיד יכול ללמוד נושאים רבים בעצמו, בעזרת ספר לימוד טוב. נפוצה כיום בעולם מערכת חינוך ענפה, הבנויה על לימוד עצמי, והיא קיימת גם בישראל. באמצעות "האוניברסיטה הפתוחה" יכול כל אדם להשתלם בקורסים שונים או ללמוד לקראת תואר אקדמי. רוב בני - האדם כיום קוראים ספרים ועיתונים, וכך הם יכולים ללמוד בלי מורה.

המחשב, הוידיאו והטלויזיה מאפשרים לימוד בבית אפשר להשתמש בהם כדי לפתח שיטות, שעל - פיהן אב ילמד את בנו, או חבר ילמד את חברו. הלימוד יכול להתבצע בדרך חווייתית, ועל - ידי משחק. אפשר, למשל, לשחזר סביבות היסטוריות שונות, שבהן הילד יחווה על בשרו, תוך כדי משחק, את החיים בתקופות שונות ואת המכשירים השונים, שבהם השתמשו בכל תקופה. התלמיד יוכל להשתמש במעבדה מסוימת, שבה יהיה, לפרק זמן קצר, אדיסון, ממציא נורת החשמל. הוא יוכל להתמודד עם כל מה שאדיסון התמודד, לרשותו יעמדו מכשירים, דומים למכשירים שאדיסון השתמש בהם. הלמידה היא חוויה בלתי נגמרת, ואין סיבה שהיא לא תהיה כזו!

האם החינוך מיועד ליצור בני - אדם בעלי התנהגות צפויה מראש? האם החינוך מיועד ליצור מכונה חברתית נוקשה, שבה בני-אדם משמשים כמרכיבים טרומיים מודולריים? בעולם שבו החופש והפנאי גדלים יכול להתפתח אדם שאופיו היחודי יקבל ביטוי. אם הלמידה מעניינת, ההתלהבות היא חלק ממנה. ג'ורג' ליאונרד מעיד על עצמו שחווה סוג כזה של למידה, המלווה בהתלהבות ראשונית של יצירה.

ביבליוגופיה:

  1. ג' ליאונרד, חינוך ואקסטזה, תרגום: זיוה כספי. הוצאת מסדה, 1975.

  2. חינוך כללי בחברה חופשית, הוצאת בית - ספר לחינוך של האוניברסיטה העברית משרד החינוך והתרבות, ירושלים, תשי"ט.

ביבליוגרפיה:
כותר: האקסטזה שבלמידה
מחבר: רגב, מתי
שם  הספר: תיגר : מרד חופש ויצירה
עורכת הספר: יפתח, אילה
תאריך: 1990
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. ריכוז פיתוח ועריכה: אילה יפתח.
2. מדריך לתלמיד, מאמרים, סיפורים.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית