מסעות פולין

ניסיון ראשון לסקירת מסעות פולין במסגרת תנועת הנוער השומר הצעיר והקיבוץ הארצי

המסעות לפולין מתקיימים באופן סדיר מדי שנה החל משנת 1983, לאחר המסע הראשון מסוגו שנערך במסגרת הנוער והחלוץ, שנתיים קודם לכן.

ההתחלה היתה ספונטאנית ומקור היוזמה היה במחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי, בשיתוף עם ההנהגה העליונה של התנועה העולמית של השומר-הצעיר. על פי יוזמה זו התארגנה קבוצה שהורכבה מנציגי חלק מכיתות י"ב במוסדות החינוכיים של הקיבוץ הארצי ונציגים מכמה קיני תנועת השומר-הצעיר בישראל. לקבוצה הצטרפו באירופה נציגים מתנועת השומר-הצעיר בצרפת, בלגיה, שווייץ ודרום אמריקה. כך באה לעולם "המשלחת המקובצת לפולין של תנועת השומר-הצעיר" ובהרכב כזה בדרך כלל נמשכים המסעות עד עצם היום הזה.

"מורשת" נכנסה לתמונה רק משעלה הצורך בהכנת המשלחת מבחינת תכנית הלימודים והיינו אז במהלך חודשי ההרצה הראשונים למרכז להוראת השואה והמרד בגבעת- חביבה. באופן טבעי ראו בנו אנשי מחלקת החינוך כתובת מתאימה, תחילה להעברת סמינר הכנה ובהמשך – להובלת המסע עצמו.

הנושא כולו היה חדש בקיבוץ הארצי כבחברה הישראלית כולה. לא היה ממי ללמוד והיה עלינו "להמציא את הגלגל מחדש". באשר להכנת המשלחת, היה ברור שיש ללמד לפחות ראשי פרקים בעליית הנאציזם, בהשקפת העולם הנאצית ובתולדות השואה בפולין. כן היה ברור לנו, שיש להקדיש מקום וזמן מיוחדים לשאלת ההתנגדות והמרד והיתה הנחה, שממילא יושם דגש על תנועת השומר-הצעיר בפולין ומעבר לכך היה ברור לנו, שיש לעסוק במסגרת ההכנה הלימודית למסע, בתולדות תנועת הנוער היהודית בפולין בכלל ובתולדות השומר- הצעיר בפרט.

המקרה הטוב זימן באותה עת את אלכס דנציג חבר קיבוץ ניר עוז, כפעיל בהנהגה הראשית של השומר-הצעיר. הסתבר לנו אז, שלאלכס ידע רב בתולדות פולין ובתרבותה והודות לו עסקנו כבר במסע ראשון זה גם בהיבטים אלה של המסע. בעקבותיו נוצרה שותפות ארוכת שנים המתבטאת הן בהשתתפותו האישית של אלכס בהכנות ולעיתים במסעות עצמם והן בתפיסה הרואה במסע, בין היתר, כלי חינוכי-תרבותי ללימוד והכרת הארץ אליה נוסעים וכן ניסיונות ליצירת מגע עם הנוער הפולני כיום ועוד ידובר בכך להלן.

נושא נוסף אותו העלינו ובו עסקנו – הן בהכנה לימודית והן במסע עצמו – היה תולדות יהדות פולין, בעיקר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. הנחתנו היתה, שלא יתכן לנסוע אל החורבן מבלי לעסוק במה שהיה קיים לפניו.

בסיומו של מסע ראשון זה הסתברו לנו עניינים מספר: ראשית, הובהר היטב שחייבת להיות המשכיות למסעות ואם כך – חייבת להיות כתובת קבועה ויציבה שנושא זה יהיה באחריותה. שנית, היה ברור לחלוטין, שלפנינו מעשה חינוכי הכרוך בסערת רגשות עזה לכל משתתפיו. מול מציאות זו חשנו עצמנו נעדרי כלים חינוכיים שיתאימו לגודל המשימה. בעיקר הורגש חסרונו של תהליך חינוכי- ערכי שיעזור לבני הנעורים להבהיר לעצמם את מטרות המסע וכל המתחייב ממנו. לא פחות חשוב- הורגש עוד ביתר חריפות חסרונו של תהליך סיכום. בני הנעורים חזרו מהמסע עמוסים רגשות לעייפה, איש איש למקומו ובהרגשה שאין מי שיקשיב להם ויבין את שעבר עליהם. לא ידענו כיצד בדיוק לעזור להם להפיק לקחים ומסקנות, הן ברמה הערכית- כללית של גיבוש השקפת- עולם והן ברמה האישית- תנועתית המתחייבת מכך.

מבחינת ההישגים החינוכיים, המפגש בין בני הנוער הישראלים לחברי התנועה העולמית סוכם בחיוב רב והיה אחד הגורמים שעשו את המסע למיוחד, גם בתחום הערכי-ציוני.

לאחר המסע נערך סיכום בהשתתפות מזכיר הקיבוץ הארצי ובו נקבע שיש להמשיך במסעות מסוג זה על בסיס קבוע תוך מסירת האחריות על המסעות לידיה של "מורשת" ובשיתוף פעולה של תנועת הנוער של השומר-הצעיר בארץ ובעולם.

החל מהמסע השני נערכו מסעות של קבוצות י"ב במוסדות החינוכיים של הקיבוץ הארצי ולא נעסוק במסעות אלה במסגרת זו.

המשלחת המקובצת

החל מהמסע השני עוצבה המשלחת המקובצת כקבוצה או כ"גדוד" בתנועת הנוער. המשמעות האירגונית- חינוכית היתה, שהמשלחת תפקדה כפי שמתפקדת מסגרת זו בתנועה החינוכית, פחות או יותר תוך נאמנות לסיסמה: "נוער מחנך נוער". הווה אומר – המשלחת כולה מחולקת לקבוצות חינוכיות קטנות, כשבעה עד עשרה חניכים בכל קבוצה. לכל קבוצה נקבע מדריך המבוגר מחניכיו בשנה עד שנתיים – "יוד- גימל" בלשון התנועתית, ובראש המשלחת כולה מספר מדריכים מבוגרים, אנשי ההנהגות (הארצית והעולמית) של תנועת הנוער.

אנשי "מורשת" הובילו את הגוף הזה, הן מבחינה אירגונית והן מבחינת ההדרכה ההיסטורית, במהלך ההכנות למסע ובמשך המסע עצמו.

כותב שורות אלו הביע כבר אז את התקווה, כי במוקדם או במאוחר תקבל על עצמה תנועת הנוער את מלוא האחריות למסעות, כשהיא משאירה את האחריות על ההדרכה ההיסטורית בידיה של "מורשת", שאט אט החלה להכשיר את צוותה למילוי תפקיד זה.

מסלול המסע

במסע הראשון נקבע מסלול המסע על ידי משרד הנסיעות שבאמצעותו נסעה המשלחת. בהמשך נטלה "מורשת" את מלוא האחריות על עיצוב המסלול וככל שתנועת הנוער נטלה יותר אחריות, גדלה השפעתה גם בתחום זה. יש לומר, כי למעשה כבר במסלול הראשון זה באו לידי ביטוי כמעט כל היסודות המופיעים במסלולי המשלחות המקובצות עד עצם היום הזה.

א. המסלול הקיף את פולין בלבד.

ב. המסלול התבסס על מעין משולש אשר בשלושת קודקודיו הערים וארשה, לובלין, וקרקוב. באזור כל אחת מהערים הללו נכלל במסלול המסע אתר מחנה- השמדה: טרבלינקה- וארשה, מיידאנק- לובלין, אושוויץ- קרקוב.

ג. בין קודקודי המשולש היתה התייחסות במסלול לערים ועיירות בעלות משמעויות היסטוריות יהודיות כפולניות.

למעשה משמשת תכנית בסיסית זו את "המקובצת" ואת רוב המשלחות היוצאות לפולין עד עצם היום הזה. במרוצת הזמן הוספנו למסלול גיחות ואילתורים שבאו לענות על צרכים ייחודיים של חניכים מסוימים או של אחד העדים.

עם השנים הוספנו למסלול ארץ נוספת, כשהרציונל העומד מאחרי מהלך זה אינו תוספת "סוכריה" למסע- פולין, אלא הדגשת צד ייחודי לסיפור השואה [וילנה לדוגמה או בודפשט] ו/או מפגש עם תנועת השומר- הצעיר המתחדשת [ביילורוס, הונגריה].

וארשה כבעיה במסלול

כבר במסע הראשון באה לידי ביטוי בעייתה המיוחדת של וארשה כנקודת הפתיחה במסע. בני הנעורים הגיעו לעיר זו הישר מנמל התעופה בן- גוריון כשהם מוכנים, הן מבחינת ההכנה הלימודית והן מבחינה רגשית, לפגוש בעיקר בסיפור השואה. והנה אנו נוחתים בעיר שהיא כרך אירופי הומה, אשר סימני תקופת השואה הולכים ונעלמים מנופו במהירות ונדרש דמיון רב, בתוספת הסברים משכנעים, על- מנת להביא את בני הנעורים להתחבר למה שעיניהם רואות.

התוצאה היתה במקרים רבים הרגשות של כהות, של חוסר התחברות ושל אכזבה עצמית קשה. מניסיונות מספר שערכנו במהלך השנים נוכחנו, כי כאשר לא התעכבנו בווארשה, אלא יצאנו מיד לדרך והשארנו את הסיור בווארשה לסוף המסע, היתה ההתחברות לעיר זו ומראותיה טובה בהרבה.

גם לגבי טרבלינקה, שכולה סמל אדיר, נוכחנו לדעת כי הביקור בה לקראת סוף המסע, כאשר המשלחת ביקרה כבר בשני אתרי מחנות מוחשיים, הסמל בטרבלינקה "מדבר" לליבם של החניכים במסר חזק ביותר.

קפיצת-מדרגה חינוכית

לקראת המסע השלישי התרחש מה שניתן להגדיר כקפיצת- מדרגה חינוכית, כאשר מחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי נקטה יוזמה שנענינו לה בהתלהבות ואשר הניבה פרי חשוב בדמותו של כלי חינוכי יחיד במינו: "תהליך ההצטרפות".

בעזרת צוות מקצועי של יועצות אירגוניות-חברתיות, גובש תהליך שבעזרתו הכירו בני הנוער, בכל משלחת מחדש, את מטרות המסע. היכרות זו נבנתה בסדרת מהלכי– דיון ובירור מובנים ומדורגים, שבסופם בא אקט הבחירה האישית, בו החליטו כל אחד ואחת מן החניכים האם יצטרפו למסע על בסיס הגדרתו, או על בסיס הגדרה אישית משלהם. מטרת המסע התנועתי הוגדרה כדלהלן: "להשתמש במסע ככלי לחידוד והבהרת זהותנו הערכית". תהליך הבירור הראה, כל פעם מחדש, כי המציאויות בהן נתקלים משתתפי המסע, מעוררות שאלות בתחומים יהודיים, תנועתיים ואוניברסאליים. לשאלות אלו אנו באים לחפש תשובות, כשאנו נוטלים עמנו למסע את "סל הערכים" שלנו כיהודים, כחברי- תנועה וכבני אדם, או כפי שהגדרנו בתהליך ההצטרפות: "בשם מה אנו באים לפולין?"

חשוב להבין כי מהלך בירור זה לא נשאר כסיסמה ריקה. הגדרת המסע, מרגע שאושרה בתהליך הבחירה האישית של מרבית משתתפי המסע, הפכה למצפן אשר כיוון החלטות בצומתי הכרעות ערכיות למינן, בין במהלך ההכנות למסע ובין במהלך המסע עצמו. מאידך, חשוב להדגיש כי הכרעות ערכיות, משהתקבלו, לא הפכו למכשיר הכופה דעות על הפרט.

כדוגמה ניתן להביא שאלות הקשורות בתקופת ההכנות, כגון: האם ההשתתפות בפעילות הלימודית לקראת המסע מחייבת?

כדוגמה לשימוש ב"מצפן" במהלך המסע עצמו יכול לשמש המקרה, כאשר באמצע הטקס ליד קיר המוות באושוויץ, ביקשה אחת ממשתתפות המסע לומר קדיש.

בקשתה התקבלה בצורה מכובדת ובאותו הערב נערכו דיונים בקבוצות בהם נדונו, בין היתר, תוכנה של התפילה והשאלה האם היא מתאימה להשקפת- עולמנו, לסל הערכים שלנו? באספקט רחב יותר נוצל האירוע לדיון רחב בשאלת יהדותנו, אופייה, הקשר המיוחד לעברה של יהדות-פולין בשואה והאם ולמה מחייב אותנו עניין זה.

עצמאות חינוכית

החל מהמסע השני, בו כאמור מוסדה התפיסה האירגונית- חינוכית של תנועת-הנוער ב"מקובצת", הלכה ופינתה הספונטניות את מקומה למהלכים שהוכתבו על ידי תפיסה זו.

כך באה תפיסה זו לידי ביטוי באחת הפעילויות החינוכיות המרכזיות במסע – שיחות הערב. שיחות אלו נערכו במסגרת הקבוצות, בהדרכת מדריכיהן הצעירים ובדרך כלל בהשתתפות המבוגרים. בשיחות אלו פרקו החניכים את עומס חוויות היום, או שהעלו עניינים ערכיים שונים בהשפעת הגירוי שעלה מן המפגש במציאויות השונות בהן נתקלו. בנוסף למבנה הקבוצות והדרכתן ע"י היוד-גימלים, הואצלה אחריות לחניכים בכמה תחומים חשובים ובהם אחד האלמנטים רבי ההשפעה במסע – הטקסים.

לטקסים נועד תפקיד חינוכי ממדרגה ראשונה. הם נועדו לבטא ולהחצין הרגשות ועמדות ערכיות כאחת. אי לכך חשוב היה גם מיקומם וגם תוכנם וניתן לחלקם לשלושה, מבחינת משמעותם:

א. טקסים בעלי משמעות יהודית-כללית בהקשר לשואה. אלה נערכו בווארשה ליד אנדרטת רפפורט ובאומשלגפלאץ, בטרבלינקה, בבירקנאו ברחבת האנדרטה [זאת במקרה שלא נערך טקס על חורבות הקרמטוריום בו התנהל מרד הזונדרקומנדו].

ב. טקסים אשר משמעותם הזדהות עם רעיון ההתנגדות והמרד בשואה בכללו והזדהות עם תנועת השומר-הצעיר בתקופת השואה כמרכיב דומיננטי בתנועת ההתנגדות היהודית. טקסים מסוג זה התקיימו בווארשה ליד האנדרטה במילה 18 ליד מועדון "ציגנויה" בקרקוב [טקס צנוע ביותר מפאת תנאי המקום] ועוד.

ג. טקסים שמשמעותם אוניברסאלית.

טקס מלא במשמעות זו מתקיים ליד קיר המוות באושוויץ, בחצר שבין בלוק 10 ו- 11. יצוין שבמשלחות הראשונות הושמעו בטקס זה בעיקר קטעי קריאה בעלי תוכן יהודי ורק בשנים האחרונות החלטנו על נוהג אחר בנקודה זו, שכן ליד קיר זה נרצחו אסירי אושוויץ בני עמי אירופה שונים ולאו דווקא יהודים. חשוב על כן, שקטעי הקריאה בטקס יהיו בעלי משמעויות אוניברסאליות ואו דווקא יהודיות-יחודיות.

מקום נוסף שאין בו משמעות יהודית, אך כל משלחת מתעכבת לידו וחלק מהמשלחות אף קיימו טקס של ממש שם, היא האנדרטה לזכר חברי תנועת הנוער של הצופים הקתולים הפולנים. בנקודה זו אנו מזכירים את יחסי הידידות בין תנועתנו לבין אותה תנועה בווארשה באותן שנים. אנו מזכירים את אירנה אדמוביץ' והנייק גראבובסקי וכן את מנזר האחיות הבנדיקטיניות בווילנה, מקום המסתור של חברי תנועתנו שם.

הכנת הטקסים

כדי שהטקסים לא יהיו מצוות אנשים מלומדה ולא דבר מה המוכתב "מלמעלה", פיתחנו "במקובצת" תהליך הכנה וביצוע עצמאי של הטקסים [וממנה עבר הנוהג לרבות מן הקבוצות הקיבוציות היוצאות לפולין]. אנו משוחחים על משמעות הטקס בכל אחד מן האתרים. האחריות להכנת הטקסים מחולקת בין הקבוצות וכל אחת מהן דואגת לאיסוף קטעי הקריאה המתאימים, לדעת חבריה, לטקס המסוים וכן לחלקים נוספים של הטקס [מוסיקה וכו'].

יצוין כי הטקסים מהווים תמיד נקודות- שיא מבחינה רגשית, אך השפעתם נמשכת גם אל מעבר לתחום הרגשי, לתחומים ערכיים. הטקס נתפס כמעמד של החצנה סמלית של הערכים בהם דוגלת תנועת הנוער, בשמם באים חניכיה לפולין ובשמם הם מקשרים עצמם למקום המסוים בו מתנהל הטקס ולמשמעויותיו המיוחדות.

בהתאם לכך, קיום הטקסים הוא נוהל מסורתי בתנועת הנוער השומר- הצעיר, לאמור: תלבושת, דגל וסמל, התנהגות ההולמת את המעמד וכו'.

המסגרת הטקסית היא, איפוא, קבועה ומסורתית ואילו התוכן משתנה בהתאם למקום ובהתאם לבחירתם של חברי הקבוצה האחראית על הטקס המסוים.

שאלת הטקסים והדגלים מביאה אותנו לשאלה חשובה נוספת:

האם אנו באים לפולין להפגין [לא ברור בדיוק כלפי מי] כי "אנחנו פה!"?

כפי שציינתי בראשית דברי, הרבה מן הספונטניות היתה בראשית דרכנו במסעות פולין וספונטניות זו השפיעה גם בתחום זה. נסחפנו בהתרגשות והיה חשוב לנו, שכל העולם יידע ויחוש שאכן "אנחנו כאן". צעדנו בדגלים פרושים ומתנופפים, ברחובות ערים כבחוצות מחנות המוות. רק בהדרגה הטעמנו את ההכרה, כי לא באנו להפגין, כי אין שם נגד מי להפגין, כי ראוי לו למסע זה שיתנהל בטונים ובאווירה מינוריים, כיאה לפרוייקט חינוכי רציני ולא כהפגנה!

הכרה זו השפיעה אף על מספר הטקסים, אותם אנו נוטים היום לצמצם. כך הגענו למסקנה, כי קיום טקסים הן ליד אנדרטת רפפורט והן במילה 18 כאשר המרחק בין שתי האנדרטאות אינה עולה על 200 מ', הוא מיותר וגורם לזילות הטקס. כיום אנו מקיימים ליד אנדרטת רפפורט פעילות לימודית- חינוכית, הכוללת גם את האנדרטה הראשונה שהוקמה במקום והמתבססת על עיון בהבדלים הבולטים שבין שני צדי האנדרטה ועל הרעיון המובע על ידה, רעיון השואה והגבורה.

טקסים מאולתרים

מדי פעם נערך על ידי חניכי "המקובצת" טקס ספונטני תוך כדי המסע עצמו וזאת בדרך כלל לאות הזדהות ואמפטיה עם העד המתלווה למסע. טקסים מסוג זה עשויים להיערך במקום מגוריו לשעבר של העד, במחנה בו שהה כאסיר וכו'.

עניין זה מביא אותנו לעיון בסוגיית העדים המתלווים למסע. אך קודם לכן, הערה נוספת לעניין המדריכים הצעירים.

מהמסע השני ואילך הולכת ונמשכת התלבטות תמידית באשר למעמדם של המדריכים הצעירים ומידת סמכותם בעיקר בתחומי הידע והלימוד.

נוכחותם של המדריכים ההיסטוריים, חברי "מורשת", יצרה ויוצרת מגבלה כלפי מילוי תפקיד בתחום זה על ידי המדריכים הצעירים. עם זאת הולכים ונוצרים הדפוסים לפעילות משותפת, כאשר אנשי "מורשת" מספקים את הבסיס המדעי, הן בהכנות והן במשך המסע עצמו ואילו המדריכים הצעירים נוטלים אחריות על קיום פעילויות שונות במהלך המסע. פעילויות אלו מתמקדות בדמויות מנהיגי תנועת הנוער היהודית בתקופת השואה, קבוצות מחתרת או תנועות מסוימות וכו'.

ולשאלת העדים:

החל מהמסע השני ועד עצם היום הזה נלווים אל "המקובצת" אנשי עדות. בדרך כלל השתדלנו להתאים את מסלול המסע לסיפורו המיוחד של העד המתלווה למסע. כך היו לנו עדים שסיפורם העיקרי בתקופת השואה התרחש בווארשה, ביערות ובכפרים של אזור לובלין, בכפרים של דרום מזרח פולין, בביאליסטוק, בצ'נסטוכובה, במיידאנק, באושוויץ וכו'.

הקפדנו על כך שהעד ייפגש עם המשלחת עוד באחד ממפגשי ההכנה בארץ ויספר אז את סיפורו. במסע עצמו חוזר העד על קטעי סיפורו והסבריו העיקריים במקומות הרלבנטיים במסלול המסע וכן תורם מניסיון חייו ומדעתו בשיחות האקראיות המתרחשות תוך כדי נסיעה כבשיחות המובנות הנערכות בערבים.

כמה מן העדים אף סייעו מאד ביצירת הקשר עם הסביבה הפולנית.

יש לציין את תפקידם החיובי ביותר של העדים בהיותם דמויות חיוביות להזדהות ובהיותם לעזר רב בהיפתחות החניכים אל העובר עליהם במסע.

מאידך יש לדעת כי לפחות אצל חלק מן העדים הופיע פן שעמו היה עלינו להתמודד התמודדות חינוכית ערכית – שנאה כלפי הפולנים, שנאה בלתי מסוייגת, שאינה עושה הבחנות, עד כדי החלפת הדגשים מן הגרמנים לפולנים. השתדלנו לתהות על קנקנו של העד עוד טרם המסע ובמרבית המקרים מצאנו שפה משותפת.

סיכום המסע

כאמור, כבר מראשית המסעות הרגשנו בחסרונם של כלים לסיכום המסעות.

החל מסיום המסע השני נהגנו לערוך מפגשי סוף שבוע לסיכום המסע. במפגשים אלה היו שני חלקים. חלק חברתי שכלל את עצם המפגש בין חברים שנקשרו יחד במהלך חוויה משותפת, שלפחות חלקים ממנה היו כרוכים בסערות נפש. חלק זה כלל צפייה משותפת בתמונות שצולמו במנהלך המסע ומפגשים בלתי פורמליים.

בחלקה המובנה של הפגישה הועלו בשיחות קבוצה ובמליאה, הנושאים האישיים חווייתיים שהיו כרוכים בשיבה הביתה וכן נעשה ניסיון לסיכום הנושאים הערכיים היהודיים- תנועתיים והאוניברסאליים. נעשו אף ניסיונות לשאול שאלות על הרגשת מחוייבות תנועתית ואחרת בעקבות הבירורים בנושאים הערכיים של השקפת-עולם. תוך שנתיים מראשית המסעות החלה להיות מורגשת תוצאה מעשית מאד בתחום המחוייבות התנועתית: חלקם של "בוגרי המקובצת" החל להיות מורגש ובמהרה הפך להיות דומיננטי בין היוד- גימלים המתגייסים לפעילות תנועתית לאחר סיום י"ב. לאחר שנים מספר גיבשנו אף מהלך מובנה לתהליך הסיכום.

הקשר בין מסע "המקובצת" ומסעות כיתות י"ב בקיבוצים

מסעות כיתות י"ב החלו כמעט בו- זמנית עם מסעות "המקובצת". רוב המוסדות החינוכיים בקיבוץ הארצי שהחליטו על קיום המסע לפולין ראו ב"מורשת" כתובת להכנת המחנכים ולתמיכה בהם, בין בהתייעצויות, בסמינרים מיוחדים למחנכים, סמינרים לחניכים והרצאות חברי צוות "מורשת" במוסדות השונים. טבעי היה שננסה להעביר לקבוצות הי"ב את התפיסות והניסיון שהלכו והתגבשו ב"מקובצת" במהלך הזמן.

יש לומר שכמעט מראשית המהלך הורגשה ירידת-מדרגה. הן למחנכים והן לחניכים היה קושי להתמודד עם רמת המחויבות התנועתית שהפכה לנורמה ב"מקובצות". קשה היה להם להתמודד עם התפיסה של נבחרת לעומת נסיעה של "כולם" וקשה עוד יותר היתה ההתמודדות עם הרעיון שנסיעה לפולין חייבת להתרחש מתוך תהליך של בחירה והעדפת נסיעה זו על פני אופציה אחרת מלבד הבחירה באפשרות לא לנסוע. ברוב הקיבוצים לא אפשרו לקבוצות כל נסיעה לחו"ל מלבד המסע לפולין, כך שלמעשה הפכה נסיעה זו, במקרים רבים, לנסיעת חו"ל לעניים. יש לזכור שהמהלך החיובי מאד של גיוסי-עבודה ע"י בני הנוער על מנת להרוויח את הכספים הדרושים לביצוע הנסיעה, הפך במקרים אלה למעין מלכודת. לאמור, עבדנו קשה ומאחר שאין מאפשרים לנו להוציא את הכספים למטרה ראויה אחרת, לא נותרה לנו אלא הנסיעה לפולין. קשיים הופיעו גם בהתמודדות בשאלת הטלת מחויבות של השתתפות בתהליך הלימודי הכרוך בהכנת המסע.

מסיבות אלו צצו פה ושם, גם במסעות הקבוצות הקיבוציות, תופעות שליליות מבחינת התנהגות בני הנוער. כמעט בכל הקבוצות הקיבוציות לא נערכו תהליכי סיכום משמעותיים.

מאידך היו במסעות הקבוצות צדדים חיוביים שהיו מודגשים הרבה יותר מאשר ב"מקובצות". כך ברוב הקבוצות נקלט היטב רעיון העצמאות החינוכית ונטילת אחריות הביצוע בתחומים רבים של המסע ע"י החניכים וברוב המקרים זכה מהלך זה להצלחה רבה. מבחינה חינוכית דיווחו מחנכים רבים על מהפכים לטובה של ממש, שחלו בהתנהגותם ואישיותם של חניכים בעייתיים לא מעטים בעקבות ההשפעה הכוללת, חברתית- חווייתית-לימודית- ערכית, של המסע. כמובן שנוח ביותר במקרים אלה לזכור סיפורי הצלחה. אך יש לזכור שהיו גם מקרים הפוכים שהצריכו סילוק כמה ממשתתפי המסע מהשתתפות בחלק מהסיור ביום מסוים ואפילו מקרה אחד של סילוק חניך מהמסע.

מכל מקום, אין ענייננו כאן במסעות הי"ב והזכרנום רק כדי להדגים את ירידת ההשפעות מה"מקובצת" ומטה.

לסיכום:

מסעות "המקובצת" מהווים דוגמה לביצוע מסעות לפולין כמהלך חינוכי- ערכי שהושקעה בו מחשבה רבה, למידה מתמשכת והפקת מסקנות עקבית.

דומה כי מוצדק יהיה לתאר את מסע "המקובצת" בתנועת הנוער של השומר- הצעיר כספינת- דגל לגישה ולביצוע של פרוייקט חינוכי- ערכי רב השפעה בשלב קריטי, מבחינת גיל החניכים, בו הם מגבשים את השקפת- עולמם. המסע וחוויותיו מספקים לבני הנעורים כלי רב עוצמה לחידוד והבהרת זהותם הערכית, כיהודים, כישראלים, כחברי- תנועה וכאנשים.