אחד האירועים, שלא מצאתי כי הוזכר בספרות הדנה בשואת יהודי סלוניקי, הוא מיפקד יהודיה, שנערך על ידי הנהלת הקהילה – בוודאי בפקודת הגרמנים – בקיץ 1941 (או אולי בקיץ 1942). לביצוע המיפקד הוקמו צוותים, שהורכבו מתלמידי גימנסיה יהודיים, שניים שלושה תלמידים בצוות. על כל צוות היה לעבור בבית של היהודים באזור מאזורי העיר או בקטע של שכונה, שהוקצה לו, ולרשום את פרטיהם האישיים בשאלונים המיוחדים, שהוכנו לצורך זה.
הצוות שבו הייתי חבר, שכלל מלבדי עוד בן ובת, פעל במשך כמה ימים באחת השכונות היהודיות של העיר, שראשיתן במחנות אוהלים, שהוקמו מייד לאחר דליקת הענק של חודש אוגוסט 1917, כדי לשכן את המשפחות היהודיות שרכושן עלה באש. במרוצת הזמן התפתחו מקומות אלה לשכונות עוני שבהן צריפונים, צריפי פח ובתים קטנים דלים, שנבנו בצפיפות, תפסו את מקום האוהלים. הדליקה, שכילתה בתוך פחות משתי יממות את חלק הארי של העיר, פגעה בעיקר ביהודים, שהיו רוב מניינה של אוכלוסיית העיר, הותירה יותר מ- 50 אלף מהם ללא קורת גג ושיקעה רבים עוד יותר אל תוך העוני, שאך מעטים הצליחו לצאת ממנו במרוצת השנים. אירוע זה, מבחינת הפגיעה החמורה שפגע בחיי יהודי העיר, נחשב לאחד המכריעים בתולדותיהם, ראשיתה של הירידה, אשר הסתיימה שנות דור לאחר מכן בהעברתם למחונות המוות על ידי הצורר הנאצי ובהכחדתם. בין שני אירועים אלה באו הצעדים, שאת רובם יזמו השלטונות היווניים בכוונה להצר את צעדי היהודים. דוגמאות לכך הם יישובם של רבבות פליטים יוונים ממגורשי אסיה הקטנה בעיר וסביבתה, דבר שהפך את היהודים מרוב למיעוט, וחוק מנוחת החובה ביום א' בשבוע, שאילץ את העלי החנויות היהודיים לפתוח את חנויותיהם בשבתות. הדברים פגעו במצב הדמוגרפי, החברתי והכלכלי כמו גם במסורת של יהודי סלוניקי, ותרמו לירידה.
אחת יש לציין עם זאת. בשכונות אלו, בהיותן מאוכלסות בצפיפות בהמוני יהודים, שלא הצליחו – בעיקר בגלל מצבם הכלכלי הקשה – להדביק בתחומים מסוימים את ההתקדמות ואת רמת ההתפתחות, שהיו מנת חלקם של שאר אחיהם, אשר התגוררו בין נוצרים באזורים אחרים של העיר, התנהלו חיים יהודיים תוססים, הן חברתיים והן תרבותיים: פה השתמרו, יותר מאשר בכל מקום אחר, המסורות, ההווי והמנהדים היהודיים הספרדיים המיוחדים, שהתפתחו והתגבשו במרוצת הדורות מן המסורות, ההווי והמנהגים המקוריים, אשר הביאו עימם המגורשים מספרד ומפורטוגל בבואם אל העיר; כאן גדלו והתחנכו, בגני הילדים ובבתי הספר של הקהילה, רוב ילדי ישראל בעיר; והן היו המרכז למגוון רב של פעילויות אחרות, שתקצר היריעה לפרטן.
מעט מן המעט מכל אלה התגלה לנגד עיניי לראשונה בימי המיפקד בשכונה.
לחלקים נוספים מתוך הפרק:
מחירות לעבדות: כיבוש סלוניקי. מותו של אבי
מחירות לעבדות: בית העלמין של סלוניקי
מחירות לעבדות: הייתי רוכל
מחירות לעבדות: חזיונות
מחירות לעבדות: מיפקד יהודי סלוניקי (פריט זה)
מחירות לעבדות: הגזירות באות
מחירות לעבדות: המשלוחים לפולין מתחילים
מחירות לעבדות: בגיטו "ברון הירש"
מחירות לעבדות: ברכבת לפולין
מחירות לעבדות: בתחנת הרכבת של אושוויץ
מחירות לעבדות: פרידה
מחירות לעבדות: במחנה אושוויץ
