רס"ג, רב סעדיה גאון (תרמ"ב-תש"ב; 942-882), נולד במצרים ועלה לבבל, שם נתמנה לראש ישיבת סורא. באותם ימים ראש ישיבה בבבל נקרא "גאון" (קיצור של "גאון יעקב" או "גאון ישראל" המופיעים בתנ"ך) ומכאן כינויו. אגב, הכינוי "גאון" התרחב והפך תואר כבוד לחכם גדול ומופלג בתורה, ואחר כך לתואר לכל מי שמחונן בשכלו או בכישרונו; ולמשמעות זו תרמה המילה הלועזית Genius, הדומה בצלילה ל"גאון" ואף במשמעה.
בהיותו בן 20 כתב את המילון העברי הראשון "האֶגרון". למילון שני חלקים – חלק אחד בנוי לפי תחילת המילים, והחלק השני על פי סופיהן. מטרת כתיבת המילון הייתה לעזור למשוררים למצוא מילות חריזה. המשוררים השתמשו באקרוסטיכונים בשיריהם, ולכן היו זקוקים למילון לפי סדר אל"ף-בי"ת של ראשי המילים. הם גם נהגו לחרוז את סופי הבתים, ולכן היו זקוקים גם למילון לפי סדר אל"ף-בי"ת של סופי המילים.
כמו כן רס"ג חיבר את "ספר צחות הלשון" העוסק בדקדוק העברי, כתב את הפירוש הראשון לתנ"ך ואף תרגם את המקרא לערבית (ולכן יש הרואים בו אבי הבלשנות המשווה – בלשנות העוסקת בהשוואה של שפות קרובות השייכות לאותה "משפחה"), הוא היה הראשון שחיבר פירוש למשנה, פירוש לתלמוד, השני שערך סידור תפילה, ואחד הראשונים שכתב ספר להוכחת האמונה היהודית. כמו כן כתב ספרי הלכה, פיוטים ועוד.
רס"ג נחשב לראשון מבין מדקדקי ימי הביניים, ובין תלמידיו בתחום זה נמנים דונש בן לברט ומנחם בן סרוק.
