עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > משפחת האבות > סיפורי יוסף
כרמל


תקציר
יוסף הוא אחת הדמויות שהגיעו למשרה שלטונית רמה בחצר מלך זר. המקרא מתאר את בגדי יוסף במעמדו כחצרן. הבגדים בסיפורו של יוסף מהווים לא רק תיאור חיצוני אלא משקפים גם את התהליך שעוברת הדמות במהלך הסיפור.



החצרנים


שלוש פעמים במקרא מתואר מינויו של אדם מעם ישראל למשרה שלטונית חשובה על-ידי שליט בארץ נוכריה. במקרים אלו הפקיד מקבל בעת מינויו לתפקיד החדש, בגדים הכוללים: מלבוש חגיגי וקישוטים הכוללים טבעת, רביד זהב וכדומה. בנוסף זוכה המתמנה לכבוד גדול בפרהסיה. תיאור זה מופיע בשינויים קלים בתיאור מינויו של יוסף, מרדכי ודניאל.

בגדי החצרנים הם בעלי הבחנה מגדרית ברורה. בתקופה הקדומה נשים במזרח הקדום, כמעט ולא החזיקו במשרות ציבוריות. נותן המענקים היה השליט וגם המקבלים, היו גברים שהתמנו לתפקידים בכירים מאד בשירות הממלכה. בשלושת התיאורים המקראיים- יוסף, מרדכי ודניאל- כולם גברים ממוצא יהודי, אשר גלו בעל כרחם ממולדתם ובגולה נבחרו לשרת בחצר הזרה.

מתברר כי גם בחצר המלוכה הישראלי רווח המנהג של מלבושים יקרים למשרתי המלך. מלכת שבא התפלאה למראה מלבושיהם של משרתי החצר, כשביקרה בארמונו של שלמה (מל"א י, 5).

יוסף

יוסף מתמנה לחצרן בשירות המלוכה המצרית: "וַיָּסַר פַּרְעה אֶת-טַבַּעְתּוֹ מֵעַל יָדוֹ וַיִּתֵּן אתָהּ עַל-יַד יוֹסֵף וַיַּלְבֵּשׁ אתוֹ בִּגְדֵי-שֵׁשׁ וַיָּשֶׂם רְבִד הַזָּהָב עַל-צַוָּארוֹ" (בר' מא, 42). המענק שמקבל יוסף הכולל: בגדים, טבעת ותכשיט זהב, הופך למעין תעודת הזהות החדשה שלו. יוסף, שנקרא אל פרעה מבית הסוהר, נהיה משנה למלך. הקבלה של רביד זהב, טבעת ובגדים יקרים נראית בתיאורים אוטוביוגרפיים של פקידים במצרים וכן באיורי קברים. בתיאורים המצריים בולטת הענקתם של רבידי זהב (sbw) שהכילו שתיים עד ארבע שורות של כדורי זהב או מטילי זהב. בנוסף, ישנה עדות למתן תכשיטים אחרים, כגון: טבעת, צמידי זרועות, שמלות ובגדי פשתן. בכמה מן הקברים מופיע גם כיתוב שבו מתאר הפקיד את סיבת קבלת המתנות או כיתוב המכיל דברי תודה של המקבל. באיורי הקברים עומד מקבל המתנות בדרך כלל כשידיו מורמות לפני המלך היושב ופקידים מטעם המלך מלבישים את המתמנה בשמלות או עונדים לו את רבידי הזהב. בכמה סצנות נראה החצרן לאחר טקס המינוי כשהוא רוכב על מרכבה בדרכו חזרה הביתה. לפעמים מקבלים אותו מכריו בהדרת כבוד. רדפורד (Redford 1970: 208-214) מצא כארבעים דוגמאות לתיאורים דומים מימי תחותימס הג' עד השושלת העשרים ואחת (950 – 1479). את עיקר התיאורים ניתן לייחס לתקופת הממלכה החדשה, בעיקר לתקופת ימי עמרנה, בה פקידים ממוצא זר נתקבלו לשירות הממלכה. טקסי מינוי דומים ניתן למצוא גם בתיאור מימי סרגון הב' (722-705) המתאר כיצד הוא נתן תכשיטים, בגדי שש, בגדים צבעוניים וטבעת בטקס מינוי, או אשורבניפל שהעניק מתנות רבות לנכו מלך מצרים:

"הלבשתי אותו בגד עם קישוטים צבעוניים, תליתי עליו שרשרת זהב (כ)סמל מלכותו, שמתי טבעות זהב על ידיו; כתבתי את שמו על פגיון ברזל (לשאת) באבנטו, ועליו פיתוחי זהב, ונתתי לו אותו. הענקתי לו מרכבות, סוסים ופרדות כאמצעי תחבורה (המתאימים) למעמדו כשליט." (Oppenheim 1969a: 295).

אשורבניפל, למרות היותו אשורי, ממנה את נכו המצרי על-פי מנהגי המינוי המצריים.

תיאור מינויו של יוסף, מתבסס על הווי מצרי. יוסף מקבל בגדי שש. המילה שש מוצאה מצרי. בעברית, מקבילה לה המילה בוץ- בד משובח. לפי וורגוט (Vergote 1959: 116-124) האצולה בממלכה החדשה נהגה ללבוש בגדי שש. פרעה מעביר את הטבעת מידו לידי יוסף. מקור המילה טבעת הוא מצרי. פרעה שם רביד על צווארו ולבסוף, מרכיבו המלך במרכבת המשנה, תיאורים השכיחים בתיעוד ובאיור המצרי.

הלבוש המלכותי, אותו מקבל יוסף, מסמל את תפקידו כמשנה המלך. לכאורה, חל מהפך בחיי יוסף המתבטא דרך המלבוש. יוסף עובר טקס מעבר, מעבד עברי, נכרי, שהושם בבית הסוהר, הופך יוסף לחצרן החשוב ביותר בממלכה המצרית: "וַיּאמֶר פַּרְעה אֶל-יוֹסֵף אֲנִי פַרְעה וּבִלְעָדֶיךָ לֹא-יָרִים אִישׁ אֶת-יָדוֹ וְאֶת-רַגְלוֹ בְּכָל- אֶרֶץ מִצְרָיִם" (בר' מא, 44). יוסף מקבל בגדים ותכשיטים מצריים. הוא לובש זהות מצרית. מינויו של יוסף דומה לסיפורי עם רבים בהם שולט המוטיב של עני שהפך לאחר תלאות רבות לבן מלך. אולם, כשבוחנים את טקס המינוי של יוסף ואת ההשלכות של מינוי זה על חייו, מתברר כי בסיפור יוסף הבגדים החדשים שקיבל רק מאירים אירועים מעברו ומצביעים על תכונות הקיימות ומוכרות במרכיבי אישיותו.

בראשית העלילה האב הזקן מביע את אהבתו ליוסף באמצעות כתונת הפסים ובכך מסמן האב את ייחודו של יוסף ואת אדנותו על יתר אחיו. הכתונת הייתה סמל מלכות וסמל להנהגת המשפחה. כאשר יוסף מספר לאחיו על חלומותיו, כבר מופיע בתיאורים אלו יסוד נבדלותו מאחיו. בחלום הראשון, הוא מתאר: "...וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי וְגַם-נִצָּבָה וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמּתֵיכֶם וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי" (בר' לז, 7). האלומות משתחוות ליוסף. אין פלא שהאחים מתרעמים: "וַיּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם- מָשׁוֹל תִּמְשׁל בָּנוּ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנא אתוֹ עַל-חֲלֹמתָיו וְעַל-דְּבָרָיו" (בר' לז, 8). החלום הראשון מתרחש על הארץ והשני מתרחש בשמיים. גם בחלום השני מופיעה ההשתחוות. הפעם, השמש הירח והכוכבים משתחווים. שוב נמצא יוסף במרכז, והכל משתחווים לו. על החלום השני נשמעת תגובת האב: "וַיְסַפֵּר אֶל-אָבִיו וְאֶל- אֶחָיו וַיִּגְעַר-בּוֹ אָבִיו וַיּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (בר' לז, 10). מתגובתו המילולית של האב מתברר כי חלומות יוסף הובנו על-ידי משפחתו כניסיון לשלטון ושררה. יוסף משמש כעבד בבית פוטיפר, דווקא אז בולטת נחישותו ונחרצותו. הוא מקפיד לשמור על מוסריותו ואמונתו, הוא מוכן לוותר על בגדיו המהווים רק כסות לעורו. אין פלא, איפוא, שאשת פוטיפר מציינת את הייחוד שבמוצאו: "איש עברי" או "עבד עברי" (בר' לט, 14, 16). בדרך בטוחה, לא פחות, ניצב יוסף, העבד הנכרי, מול פרעה שנחשב כשליח האל עלי אדמות, ומייעץ לו כיצד לנהוג ולטפל בענייני המדינה. מענק הבגדים הולם איפוא את מבנה אישיותו של יוסף. הבגדים מתכוונים להדגיש את תפקידו הממלכתי, ממלכתיות שנסתמנה באופיו כבר קודם לכן. המענק מצביע על התערות יוסף בחברה המצרית. התערות המתבטאת לא רק במדיו, אלא גם בשינוי שמו ובמציאת בת זוג מצרית ההולמת את מעמדו ממשפחת הכוהנים המצרית, והוא עובר להתגורר בחצר המצרית. יוסף הוא כעת מצרי לכל דבר. למרות שאנו נוטים לחשוב כי הבגדים עושים את האדם, מתברר כי מלבושיו הנוכריים של יוסף לא מערפלים את זהותו ונאמנותו לעמו ולמשפחתו. בשמות שנותן יוסף לבניו, הוא חושף את רגשותיו הלאומיים. הבן הראשון נקרא מנשה, יוסף מברך על כי האל אפשר לו לשכוח את הזיכרונות הקשים מבית אביו. הבן השני נקרא אפרים, יוסף מברך את האל הדואג לו והמפרה אותו גם על אדמת מצרים. בדברי הברכה של יוסף לאל, מזכיר יוסף שהאל אפשר לו לשכוח את כאבו הקשה, עובדה המלמדת כי הוא ביקש לשכוח את הכאב אך לא את עברו או את מוצאו. דבקות זו ניכרת כאשר האחים באים לשבור שבר במצרים. יוסף מתעניין מה עלה בגורל אביו כמו גם בגורל בנימין, אחיו.

הכסות הנכרית עוזרת ליוסף במפגש עם אחיו, הוא מכונה בשם "צפנת פענח", כשהוא עוטה בגדי שרד מצריים ומנהל את הכלכלה המצרית. מעמדו של יוסף כחצרן מעניקה לו עמדת כוח ומקלה עליו להתנכר אל אחיו (בר' מב, 8-7). הוא מעמיד את אחיו בניסיונות ובמבחנים שונים, דרכם הוא לומד על אירועים שקרו בבית אביו ועל תמונות שנשתכחו ונעלמו מחייו. כשמתוודע יוסף אל אחיו, הוא מסיר את המסווה מעל אישיותו. הוא מגלה את דמותו האמיתית בשתי מילים: "אני יוסף" (בר' מה, 4).

העלילה שהחלה בקנאות ושנאה בגלל הבגד מסתיימת בפיוס בו יוסף, כמשנה למלך המצרי, מעניק לאביו ולאחיו בגד. הבגד אותו קיבל יוסף בטקס המינוי המצרי הלם את זהותו והתאים לאופיו. הבגד לא הצליח לטשטש את מוצאו. יוסף לבש את התרבות המצרית כלבוש חיצוני, אך נשאר בגופו וברוחו בן לעם העברי.

ביבליוגרפיה:
כותר: החצרנים
שם  הספר: קולם של בגדים : מלבושים במקרא - האם הבגד עושה את האדם?
תאריך: תשס"ח, 2008
בעלי זכויות : כרמל
הוצאה לאור: כרמל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית