מגילת רות היא סיפור על חיי משפחה. במישור הגלוי, סיפור המגילה נראה אידילי ורומנטי, והדמויות הראשיות בעלילה: נעמי רות ובועז, מחזקות תחושה זו על ידי מעשיהן. העלילה מורכבת מאירועים הלקוחים מחיי היום-יום; אין בה לא קנאה, לא שנאה ולא תחרות; הסיפור אמין ומעוגן במציאות: אין בו שליחי אלוהים ומלאכים, כל הדמויות בעלילה הן בשר ודם ומעצם טיבן הן בעלות תכונות טובות וטובות פחות כפי שמתברר במהלך העלילה.
בכל שנה בחג השבועות קוראים את מגילת רות. בצעירותי חיכיתי בקוצר רוח לקריאת המגילה, שנראתה בעיניי כהתגשמות ערכי מוסר ועשיית הטוב. כשבגרתי ונאלצתי להתמודד עם קשיי החיים, הבנתי שגם אם למראית עין, ברובד הגלוי כל הדמויות עושות חסד, הרי שברובד הסמוי יש מגוון דעות והלכי רוח אחרים. לפיכך, אני מציעה קריאה אחרת לסיפור המגילה. אני מנסה לחשוף את קולות האנשים – קולות בשר ודם, אנשים בעלי רצונות ומאוויים, שבעבורם לעתים הגשמת המטרה מקדשת את האמצעים. המספר מתאר אותם דרך פעולותיהם, אך מאחורי הפעולות, שהמספר מכנה בשם "מעשי חסד", מתגלים אנשים מתלבטים, חולמים ומגשימים. חלומותיו ומאווייו של האחד אינם בהכרח חלומותיו ומאווייו של האחר.
ריבוי האירועים במגילה מדגיש את הצורך של הדמויות למצוא לעתים פתרונות יצירתיים ואפילו נועזים למצוקות השעה. הגיבורים מבקשים להגשים את רצונם במסגרת החוק – וכך נוצר קונפליקט המעצים את המתח המצוי בין החוק לבין התאמתו לחיים. המכשולים החוקיים הניצבים לפני הגיבורים מחייבים אותם לפעול לקידום צורכיהם על פי החוק. נעמי תקבל נחלה על ידי אימוץ בנה של רות, ורות המואבייה תתקבל בחברה בתור אשת בועז היהודאי. בדרך זו המגילה מתווה מודל מציאותי, ראי לחיים המזמנים לאדם מצבים שונים ומגוונים שהוא נאלץ להתלבט ולהכריע בהם.
תחילה אסקור את האסון הפוקד את המשפחה, שבעקבותיו האלמנות ניצבות בצומת דרכים חשוב: כיצד להמשיך את חייהן לאחר האסון הנורא. כל אחת משלוש האלמנות: ערפה, רות ונעמי, בוחרת לדבוק בחיים בדרך שונה, המצביעה על ייחודה. נעמי – הדמות הראשית בעלילה, ורות – כלתה, בוחרות ללכת אל בית לחם. מרגע זה ואילך מודגש הקושי הנובע ממוצאה האתני של רות, הנחשבת נכרייה. אתחקה אחר הקושי בהתערותה בחברה, קושי אשר יאיר את דמותה של נעמי, המנווטת את יחסיה עם כלתה בתבונה רבה.
מגילת רות היא הסיפור היחיד במקרא המתאר יחסי חמות-כלה, יחסים הטעונים ברגשות רבים מעצם היותם. הכלה בוחרת את חתנה, אך אין היא בוחרת את חמותה, ומשום כך החמות נתפסת בעיניה כזרה. אדון ברצונה של רות לזון את חמותה ובתגובתה של נעמי להצעה הנדיבה. נעמי היא אישה בוגרת ואחראית המכירה את המציאות האכזרית של חיי אלמנה בחברה, ולכן היא טווה תכנית שעל פיה כלתה – הנכרייה, הגרה, האלמנה – תשתף עמה פעולה. רות תהיה האישה שבעזרתה תממש נעמי את תכניתה.
נוסף על כך, אדון בהופעתו של בועז בעלילה, השוברת את התבנית השכיחה במקרא. אין לפנינו תיאור של שתי נשים האוחזות בגבר כדוגמת אברהם ונשותיו: הגר ושרה, יעקב ונשותיו: רחל ולאה, או אלקנה ונשותיו: חנה ופנינה. המשולש: בועז, נעמי ורות, ייצור שותפות מיוחדת ומפתיעה אשר אינה מצויה בשאר סיפורי המקרא. אתאר את הקשר בין נעמי לרות, המתפתח לכדי תלות הדדית הנוצרת בין שתי נשים, שבה כל אחת מצליחה להגשים את רצונה דרך האישה האחרת. אף על פי שהעלילה מתרחשת בחברה פטריארכלית, הנשים הן אלו שמובילות את בועז לפעול להשגת מטרותיהן. הריאליה החברתית והמשפטית המתבררת מן המגילה תלמד כי הנשים מגלות תעוזה רבה: הן מפרשות את החוקים על פי רצונן ומכפיפות את הגבר למימוש תכניתן. ואולם, למרות אומץ לבן, הנשים זקוקות לאשרור הגברים כדי לקבל הכרה חוקית במעמדן.
רות הזרה נקלטת בתוך המשפחה היהודאית על ידי הגברים, למרות ריבוי הקולות הנשמע במגילה הן מצד אלו הטוענים לגירוש האחר הן מצד אלו הטוענים לקליטתו; נעמי האלמנה זוכה לגאולת נחלתה. גאולה זו מקבלת גושפנקה חוקית עם הולדת בנם של רות ובועז – זה הבן שתחבוק נעמי בסוף העלילה. הילד אף ייקרא על שמה, כדברי שכנות המשפחה: "יֻלַּד-בֵּן לְנָעֳמִי" (רות ד 17).
לבסוף, אנסה להראות כי נעמי היא הגיבורה הראשית במגילה, ואתמודד עם השאלה מדוע המגילה קרויה על שמה של רות כלתה דווקא. אתאר את הדחפים והרצונות של הגיבורים על פי הבנתי בכתובים ובכך אציע קריאה אישית, אחרת, הרואה בנעמי, כמו בשרה, את אם האומה שממנה תצמח שושלת המלוכה.
לפריטים מתוך הספר:
ברית נשים
מגילת רות ולא מגילת נעמי
