ברכת חתנים וברכת אבלים : ה. נוסחה המדויק של חתימת ברכת "שמח תשמח"

לפני שננסה לשחזר את הברכה השלישית שנהגה בארץ-ישראל אנו מבקשים לדון בנוסחה המדויק של חתימת ברכת "שמח תשמח".

לעיל הבאנו את דברי ליברמן שציטט את נוסח החתימה מסידור רב סעדיה גאון, "משמח עמו בירושלים". נוסח זה נטל ליברמן מסידור רס"ג⁶⁰. אלא שהמהדירים שם מציינים בהערותיהם לשני קטעי גניזה הגורסים "משמח עמו ובונה ירושלים". נ' וידר מוסיף שכך הוא גם בכתב יד נוסף של הסידור, וכך הוא גם נוסח רס"ג על פי עדותו של רב שרירא, שתובא להלן⁶¹. על סמך זאת וידר מסיק שאין ספק שנוסח זה, "משמח עמו ובונה ירושלים", הוא הנוסח המקורי בסידור רס"ג. לדעתו, נוסח כתב היד שעל פיו הדפיסו המהדירים הנזכרים "משמח עמו בירושלים" הוא תיקון כדי להתגבר על ההלכה שאין חותמים בשתיים, הלכה שנזכרה בבבלי ברכות מט ע"א. הלכה זו נזכרת בדבריהם של הגאונים רב נטרונאי⁶² ורב שר שלום⁶³ כנימוק לדחיית הנוסח "מנחם ציון ובונה ירושלים" כחתימת ברכת השכיבנו. כפי שציינו⁶⁴, חתימה זו לברכת השכיבנו היא החתימה שנהגה בארץ-ישראל, ושם לא חששו לחתום בשתיים. מכאן וידר מסיק שנוסחה המקורי של חתימת ברכת "שמח תשמח" על פי רס"ג ("משמח עמו ובונה ירושלים") הוא שריד מנוסח ארץ-ישראל של ברכה זו, ודבריו נראים לנו⁶⁵.

על פי דברים אלו עלתה בידינו ראיה נוספת לכך שברכת "שמח תשמח" היא אחת משלוש ברכות החתנים שנהגו בארץ-ישראל, וזאת מלבד ההקבלה לברכת אבלים שאותה ציינו לעיל בשמו של ליברמן.

דברים אלו מעלים חזרה לדיון את שאלת נוסחה המדויק של חתימת ברכה שנייה מברכות אבלים⁶⁶, והם מטים את הכף לטובת נוסחו של כתב יד ערפורט "מנחם עמו ועירו". החתימה בשתיים בברכה זו מקבילה לחתימה בשתיים בברכה השנייה מברכות חתנים, "משמח עמו ובונה ירושלים".

מסקנה חשובה נוספת עולה מדברים אלה, והיא שהנוסח "משמח חתן וכלה" בתור חתימת ברכת "שמח תשמח" הוא אכן הנוסח המקורי של הבבלי, לעומת נוסח רס"ג "משמח עמו ובונה ירושלים", שהוא על פי מנהג ארץ-ישראל. ואמנם במהדורת מסכת כתובות של מכון התלמוד הישראלי לא מצוין כל עד נוסח של הבבלי הגורס את החתימה "משמח עמו ובונה ירושלים"⁶⁷. על פי הנחתנו לעיל, שהמסורת על שלוש ברכות חתנים בארץ-ישראל משתקפת בתוספתא, והיא קדמה למסורת הבבלית של שש הברכות של רב יהודה, משמעות הדברים היא שרב יהודה הוא ששינה את נוסח החתימה מ"משמח עמו ובונה ירושלים" ל"משמח חתן וכלה". הנוסח "משמח עמו ובונה ירושלים", המצוי בסידורו של רב סעדיה, אינו על פי נוסח בבל אלא, כאמור, על פי נוסח ארץ-ישראל⁶⁸.

לאור חשיבותה של מסקנה זו נפרוש כאן את כל המקורות המתייחסים לנוסח חתימת ברכת "שמח תשמח". הראשון שדן בשאלת חתימת ברכת "שמח תשמח" הוא רב צמח גאון. כך מובא בסדר רב עמרם גאון⁶⁹:

והכי אמר רב צמח גאון: שמח תשמח – כך מנהג בשתי ישיבות ובכל מקומות שחותמין בה משמח חתן וכלה.

מתשובת הגאון אתה למד שהיה ספק בנוסח החתימה, והגאון מעיד שהמנהג בשתי ישיבות ובכל מקום לחתום "משמח חתן וכלה". לא ברור מתשובה זו מהו הנוסח ששלל הגאון. נוסח זה מתברר מתשובת רב שרירא גאון, וזו לשונו:⁷⁰

ואיתשיל לרבינו שרירא גאון שמח תשמח במאי חתים משמח ציון בבניה או משמח חתן וכלה דבגמרא משמח חתן וכלה וכן כתב מר <רב צמח גאון ז"ל>. ומנהג דילן משמח עמו ובונה ירושלים, <ואי טעות בידם⁷¹ דאשר ברא ושמח תשמח חדא חתימא אית להו וה[י] כי אזיל דתרוויהו חדא חתימה אית להו?

וליכא תמיהא, דהא מברכינן תרי יוצר האדם. ומנהג דילכון דחתמי(נ)ן בשמח תשמח משמח עמו ובונה ירושלים> איכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי ורב סעדיה ז"ל הכי כתב בסידורא דיליה הלכך מאן דאמר הכי לא תהדרוניה, ודגמרא טפי עדיף. ואנן נהיגין השתא למחתם קמייתא משמח חתן וכלה בתרייתא משמח החתן עם הכלה...

מדברי השואלים מתברר שמנהגם לחתום "משמח עמו ובונה ירושלים"⁷², על אף שבנוסח גמרתם כתוב "משמח חתן וכלה"⁷³. השואלים גם תמהים כיצד זה לפי נוסח הגמרא יש חתימה זהה לברכת "שמח תשמח" ולברכת "אשר ברא".

הגאון מעיד שאצלם נוהגים לחתום "משמח חתן וכלה", והוא נוסח הגמרא ("ודגמרא טפי עדיף"). אין הוא רואה בעיה בחתימה זהה בשתי ברכות סמוכות, ומפנה לתופעה דומה בחתימת "יוצר האדם". אלא שהוא מוסיף שמנהגם "השתא" לשנות מעט את החתימה, ובברכת "שמח תשמח" לומר "משמח חתן וכלה", ואילו בברכת "אשר ברא" לחתום "משמח חתן עם הכלה". בהמשך הגאון מבאר את טעם השינוי. מדבריו משמע ששינוי זה נוצר רק בזמנו, ואין הוא על פי הגמרא⁷⁴. על הנוסח "משמח עמו ובונה ירושלים" הגאון אומר שזהו נוסח רב סעדיה בסידורו, ומוסיף "איכא נמי סוגיא גבן דחתמי הכי". קשה לדעת אם כוונתו לסוגיית גמרא שחותמת כך, או לאנשים רבים החותמים כך⁷⁵. לשון אחרון נראה לנו עיקר, כיוון שרב שרירא אומר בהמשך "ודגמרא טפי עדיף", ונראה, אפוא, שאינו מכיר נוסח גמרא הגורס "משמח עמו ובונה ירושלים"⁷⁶. על פי פירוש זה למדנו שרב שרירא אינו מכיר נוסח גמרא התומך בנוסח רב סעדיה, ואף על פי כן אינו שולל אותו ומעיד שרבים אכן נוהגים כך, אלא שהוא עצמו ממשיך במסורת שמצאנו אצל רב צמח וחותם "משמח חתן וכלה".

בספר האשכול נאמר⁷⁷:

וברכה אחרונה שהיא אשר ברא יש שחותם משמח עמו ישראל בבניין ירושלים ויש שחותם משמח חתן עם הכלה. והגאון רבי יצחק ז"ל כתב בהלכותיו משמח עמו ישראל בבניין, וצוה למחוק ולכתוב משמח חתן עם הכלה משום דעיקר הברכה דחתן הוא. ולא תקשי לך והיכא מברכינן [תרתי] שהרי אף ביצירה מברכינן תרתי, ומאן דמברך נמי משמח עמו ישראל הרי בירך [משמח] ציון בבניה.

כבר העיר אלבק בהערותיו שם שאמנם בסידור רב סעדיה נמצאת חתימה דומה בברכת "שמח תשמח", אולם כלשונו: "חתימת משמח עמו בברכת אשר ברא לא ראיתי בספר אחר". גם בדקדוקי סופרים השלם למסכת כתובות, עמ' מד, הערה 41, העירו שלא נמצא כל עד לנוסח כזה, ואפשר שטעות לפנינו והרי"ף התייחס לברכת "שמח תשמח" ולא לברכת "אשר ברא". יש להניח שטיעונו של הרי"ף "דעיקר הברכה דחתן היא" איננו הסיבה היחידה לתיקון הנוסח, שכן אין דרכם של ראשונים למהר ולשנות נוסח בגלל קושי מעין זה. נראה שהרי"ף היה מודע למסורות השונות. תחילה נקט כמסורת רס"ג⁷⁸, ולבסוף הכריע כמסורת הגאונים רב צמח ורב שרירא, ונימקה בטעם זה.

בנוסח הרמב"ם הדברים מורכבים מעט. בהלכות ברכות (פ"ב הי"א) והלכות אישות (פ"י ה"ג) הנוסח בדפוסים שלפנינו הוא "משמח חתן וכלה". אלא שכבר העיד הלחם משנה בהלכות ברכות שבספרי הדפוס כתוב "משמח עמו ישראל ובונה ירושלים", ולאחר שדן בשאלת חתימה בשתיים סיים: "ועל כל פנים נראה לי שטעות נפל בספרים וצריך לומר משמח חתן וכלה וכך היא כתובה בגמרא וכן הביאה רבינו בהלכות אישות במקומו". אמנם כעדות הלחם משנה כך הוא בדפוס רומי (קודם ר"מ) ובדפוס קושטא רס"ט, ושם הנוסח בהלכות ברכות הוא "משמח עמו ישראל ובונה ירושלים", ואילו בהלכות אישות "משמח חתן וכלה". אלא שכבר העיר וידר⁷⁹ שבכתבי היד הטובים (לרבות כ"י אוקספורד בחתימת הרמב"ם) חסר כל נוסח הברכות בהלכות ברכות, ומקומם המקורי הוא בהלכות אישות. בשלב מסוים הועתק נוסח הברכות מהלכות אישות להלכות ברכות. לפי זה נוסח דפוס קושטא ורומי מעידים גם על נוסח הברכות שהיה לפני המעתיק בהלכות אישות. הרב קאפח במהדורתו למשנה תורה, בהלכות ברכות, עמ' תקח הערה כג, מציין שברוב כתבי היד שלפניו החתימה גם בהלכות ברכות וגם בהלכות אישות היא "משמח עמו ובונה ירושלים", ובמקצת כתבי היד הנוסח הוא "משמח חתן וכלה"⁸⁰. לדעתו הנוסח "משמח עמו ובונה ירושלים" הוא מהדורה קמא של הרמב"ם, ובסוף ימיו תיקן הרמב"ם את הלשון⁸¹, ודבריו נראים לנו. תיאור זה של מהלך הדברים ברמב"ם דומה לעדות על השתלשלות הנוסח בהלכות הרי"ף. לפי השערה זו, בדפוסי קושטא ורומי שרד בהלכות ברכות הנוסח הקדום ובהלכות אישות הנוסח המתוקן, ואף על פי שהמקום המקורי של נוסח הברכות הוא בהלכות אישות ומשם הועתק להלכות ברכות – אין בכך כלום, שכן אפשר שלפני מדפיסי קושטא ורומי עמד טופס שהוגה בהלכות אישות, שהוא כאמור המקום המקורי, ולא הוגה בהלכות ברכות.

בנוסח התפילה של יהודי פרס מצאנו שתי נוסחאות לחתימת ברכה זו, האחת – "משמח עמו ובונה ירושלים"⁸², והשנייה – "משמח ציון ובונה ירושלים"⁸³. נראה שהנוסח הראשון עיקר, והנוסח האחר הוא השפעה מחתימת הברכה הקודמת, "משמח ציון בבניה"⁸⁴.

מכל העדויות הללו עולות שלוש מסקנות חשובות:

א. הנוסח המקורי בסידור רב סעדיה הוא "משמח עמו ובונה ירושלים", וכבר עמדנו על כך לעיל.

ב. לנוסח זה הייתה אחיזה במקומות רבים ואפילו בתקופת הגאונים, ואף רב שרירא לא יכול היה לבטלו.

ג. לא מצאנו כל עדות מפורשת על עד נוסח לבבלי הגורס נוסח זה. יתר על כן, מפשטות לשון רב שרירא גאון נראה שאין נוסח גמרא כזה, גם מדברי השואלים מן הגאון אנו למדים שנוסח גמרתם היה "משמח חתן וכלה", על אף שמנהגם בפועל היה לחתום "משמח עמו ובונה ירושלים"⁸⁵.

נתונים אלו מוליכים למסקנה שאכן נוסח הבבלי הוא "משמח חתן וכלה", ואילו הנוסח "משמח עמו ובונה ירושלים" הוא נוסח ארץ-ישראל שחדר לכל אותם מקומות שהזכרנו לעיל, חלקם (ואולי כולם), כנראה, בהשפעת רס"ג⁸⁶.

חוזרים אנו אפוא למסקנתנו שהברכה השנייה מברכות החתנים שנהגה בארץ-ישראל היא ברכת "שמח תשמח" שחתמה "משמח עמו ובונה ירושלים", בהקבלה לברכת אבלים שנזכרה בתוספתא וחתמה "מנחם עמו ועירו", ושם לא חששו, כאמור, לחתום בשתיים. אמנם, כל זה אינו מלמדנו מה היה נוסחה המדויק של ברכה זו, אלא רק את תוכנה הכללי ואת חתימתה.

חלקי המאמר:

פתיחה – מספר הברכות בברכת חתנים
א. סקירת הצעות השחזור לברכת חתנים על פי מסורת ארץ ישראל
ב. נוסח ברכת אבלים כבסיס לשחזור ברכת חתנים
ג. הקשרה המדויק של ברכת אבלים
ד. שחזור שתיים מברכות החתנים במסורת ארץ ישראל
ה. נוסחה המדויק של חתימת ברכת "שמח תשמח" (חלק זה)
ו. שחזור הברכה השלישית מברכות החתנים במסורת ארץ ישראל
ז. המבנה והמשמעות של ברכת חתנים במסורת ארץ ישראל
ח. היחס בין ברכת חתנים במסורת ארץ ישראל למסורת בבל
ט. המבנה והמשמעות של ברכת חתנים במסורת בבל
י. שש ברכות או שבע ברכות?

מאמרים נוספים במאגר המידע פשיטא

הערות שוליים:

60. מהדורת י' דוידזון, ש' אסף, י' יואל, ירושלים, תש"א, עמ' קח.

61. וידר, קטעי גניזה חדשים מסידור רס"ג (לעיל, הערה 32), עמ' 271-270, וחזר על עיקרי המסקנות במאמרו "לחקר מנהג בבל הקדמון". ראה נ' וידר, התגבשות נוסח התפילה במזרח ובמערב – קובץ מאמרים, ירושלים: יד בן צבי, תשנ"ח, עמ' 43. (נציין כי מסיבות שונות לא נכלל רוב המאמר "קטעי גניזה חדשים מסידור רס"ג" באסופת מאמריו.)

62. סדר רב עמרם גאון, מהדורת ד' גולדשמידט (לעיל, הערה 19), עמ' קל (=ברודי [לעיל, הערה 36], סימן קמב, עמ' 263): "כך אמר רב נטרונאי גאון, בלילי ימים טובים שחותמין ברוך פורש סוכת שלום עלינו ועל עדת עמו ישראל מנחם ציון ובונה ירושלם, אסור לחתום כך, שכך אמרו חכמים רבי אומר אין חותמין בשתים".

63. המנהיג, מהדורת י' רפאל, ירושלים: מוסד הרב קוק, תשל"ח, עמ' קלה: "ואין לחתו' בא"י פורש סוכת [שלום] עלינו ועל עמו ישראל מנחם ציון ובונה ירושלי', לפי שאין חותמין בשתי', כדאי' בערבי פסחי'".

64. ראה לעיל, הערה 32.

65. זאת בניגוד לדעתו של אלבק, ספר האשכול, מהדורת ח' אלבק, ירושלים, תרצ"ה-תרצ"ח, ב, עמ' 193, הערה ח, שביקש לאמץ את הנוסח "משמח עמו בירושלים" כדי להתגבר על בעיית החתימה בשתיים, וציין לו וידר (לעיל, הערה 32), עמ' 217 הערה 1. נזכיר כי בירושלמי כתובות אכן נזכרה חתימה זו "משמח עמו", ראה לעיל, הערה 45.

66. ראה לעיל, הערה 32.

67. אלא שעדי הנוסח שבידינו לסוגיה זו הם מעטים, ראה להלן, הערה 74.

68. על הקשר בין רב סעדיה לבין ארץ-ישראל ראה: י' ברודי, "מפעלו ההלכתי של ר' סעדיה גאון", פעמים, 54 (תשנ"ג), עמ' 83-82.

69. סדר רב עמרם גאון (לעיל, הערה 62), עמ' קפב (= ב"מ לוין, אוצר הגאונים, ח [כתובות], ירושלים, תרצ"ט, חלק התשובות, סימן פה, עמ' 26).

70. רב יצחק בן אבא מארי, ספר העיטור, מהד' ר"מ יונה, וילנה-ורשה, תרל"ד-תרמ"ה [ד"צ ירושלים, תש"ל], חלק התשובות, סימן פז עמ' 27-26. לוין מציין שם שהתשובה הובאה מן העיטור בנוסח מתוקן יותר בתניא רבתי, ורשה, תרל"ט, סי' צא, עמ' 196, ומשם העתיקה וגם תיקנה על פי כ"י של העיטור שהיה בידי שז"ח הלברשטם (הוא כ"י ניו יורק, בהמ"ד לרבנים, 503.RAB. ראה מ' גלצר, עטור סופרים, א, ירושלים: המדרשה ללימודים מתקדמים, תשד"ם, עמ' 16). אנו מעתיקים כאן את הנוסח שבאוצר הגאונים. בסוגריים מזווים ציינו את המילים החסרות בעיטור.

71. לוין (לעיל, הערה 69, שם הערה ג) מתקן "בידן".

72. לוין, במפתחות לאוצר הגאונים בכתובות, עמ' 92, כתב "ומנהג דילן (=פומבדיתא) משמח עמו ובונה ירושלים". הזיהוי של "מנהג דילן" עם מנהג פומבדיתא הוא מוטעה. "מנהג דילן" הוא מנהג השואלים, כפי שעולה מהנוסח שהעתיק לוין עצמו בחלק התשובות, וכבר העיר על כך וידר (לעיל, הערה 32), עמ' 270 הערה 4. ייתכן שלוין בהערה זו נמשך אחר הנוסח הלקוי שבעיטור, שממנו אכן אפשר להבין ש"מנהג דילן" הוא מנהג הגאון. הבנה מוטעית זו משתקפת גם בהערתו של הרב אסף לסידור רס"ג, עמ' קח, הערה לשורה 8. אולי משום כך ציין אסף במלואים ותקונים, עמ' תכז: "ותשובת רב שרירא הובאה בתניא רבתי סי' צא בנוסח מתוקן יותר".

73. קשה להבין מדוע למרות זאת מעלים השואלים את האופציה לחתום "משמח ציון בבניה". יצוין שנוסח זה, "משמח ציון בבניה" בתור חתימת ברכת "שמח תשמח", עולה גם מתשובת ר"י מגאש המובאת בשיטה מקבוצת לסוגיה בכתובות שם, עיין שם.

74. אמנם, בכל העדים של הבבלי המצויים בידינו, הנוסח בברכה אחרונה הוא "משמח חתן עם הכלה", וכן עולה מרש"י שם, וכן הוא ברמב"ם. אולם בידינו מצויים רק ארבעה כתבי יד: כ"י מינכן ושלושה כתבי יד מן הווטיקן (ראה מסכת כתובות, מהד' המכון הישראלי, לעיל, הערה 4, עמ' 67-65). אין בידינו קטעי גניזה למקום זה. מאידך גיסא, הנוסח "משמח חתן וכלה" בחתימת ברכת "אשר ברא" הוא נוסחו של רב סעדיה בסדורו: של סדר רב עמרם גאון (לעיל, הערה 62), עמ' קפא, (אבל ראה שם במדור חילופי נוסחאות שבשני כ"י גם שם "חתן עם הכלה"): הלכות ראו (הלכות פסוקות, מהד' שלוסברג והלברשטם, וירסייליס, תרמ"ו, עמ' 84): בשני עדים של הלכות גדולות (במהדורת ע' הילדסהיימר [לעיל, הערה 48], ח"ב, עמ' 222 "חתן עם הכלה", אבל ראה בחילופי נוסחאות שם, שבדפוס ורשה ובכ"י רומי "חתן וכלה"): רבנו חננאל (אוצר הגאונים לכתובות [לעיל, הערה 69], חלק "לקוטי פירוש רבנו חננאל", עמ' 6, ושם מדגיש ר"ח שחתימה זו זהה לחתימת ברכת "שמח תשמח"): חלק מכתבי היד של השאילתות (מהד' מירסקי, ירושלים: המכון למחקר ולהוצאת ספרים סורא וישיבה אוניברסיטה, תשמ"ב2, בראשית, שאילתא טז, עמ' קיב) וסידור ארם צובא (ח"ב, ויניציה, רפ"ז). נראה אפוא שנוסח זה, "משמח חתן וכלה", הוא המקורי, והאחר, "משמח חתן עם הכלה", הוא פרי שינוי, כפי שעולה מדברי רב שרירא.

75. פירוש זה עולה מהערת הרב אסף לסידור רס"ג, עמ' קח הערה 8, שהציע לגרוס בדברי רב שרירא "סגיאי" במקום "סוגיא".

76. אף שיש מקום לדחות ולומר שכוונתו של רש"ג לנוסח הגמרא כפי שצוטט על ידי השואלים, מכל מקום פשטות דבריו נראית לנו כפי שכתבנו בפנים.

77. רב אברהם ב"ר יצחק אב"ד נרבונה, ספר האשכול (לעיל, הערה 65), ח"ב עמ' 193.

78. נעיר שבנוסח הרי"ף יש כבר התחשבות באיסור לחתום בשתיים ולכן הנוסח הוא "משמח עמו ישראל בבנין ירושלים", והשווה לנוסח המתוקן בסידור רס"ג שהובא לעיל בתחילת הסעיף. גם בשאילתות, שאילתא טז, עמ' קיב, נוסחו של כ"י א הוא "משמח עמו בבניין ירושלים", ואולם בשאר העדים הנוסח הוא "משמח חתן וכלה" (כ"י ו, כתוב "וכו' ").

79. וידר, קטעי גניזה חדשים מסידור רס"ג (לעיל, הערה 32), עמ' 217, הערה 3.

80. במהדורת פרנקל בהלכות אישות בילקוט שינויי נוסחאות, עמ' תרלז, העירו המהדירים כך: "בכית"ע ובכ"צ משמח עמו ובונה ירושלים, וכ"ה בה' ברכות (שם) גם בדפו"י (ושם "משמח עמו ישראל ובונה ירושלים") ועיי"ש בלח"מ שטס"ה וגירסתנו היא הנכונה".

81. השווה להשערתו של י' תמר (לעיל, הערה 23), עמ' עד-עה.

82. N. Adler, ''The Persian Jews, II: Their Ritual'', JQR, OS 10 (1898), P. 618

83. ש' טל, נוסח התפילה של יהודי פרס, ירוששלים: מכון בן-צבי, תשמ"א, עמ' 199.

84. סיוע לדבר מנוסח כ"י גאסטר של הסידור הנזכר בהערה הקודמת. שם התחיל המעתיק לכתוב "משמח ציון", מחק את המילה "ציון" והשלים "עמו ובונה ירושלים", ראה הערותיו של טל שם.

85. אמנם העדות של נוסח הלכות הרי"ף לפני שתוקנו, ובעיקר נוסח מהדורה ראשונה של פסק הרמב"ם, שכידוע פסק תמיד רק על פי התלמוד, מורים לכאורה שנוסח כזה עמד לפניהם בתלמוד. אולם ייתכן שהרי"ף נמשך אחר המנהג שנהג מכוח דברי רס"ג, והרמב"ם נמשך אחר הרי"ף.

86. אמנם, קשה לשלול לחלוטין את האפשרות האחרת, היינו שנוסחה המקורי של חתימת ברכה זו היה גם בבבל "משמח עמו ובונה ירושלים", אף שלא נמצא לו לפי שעה עד נוסח בבלי. מסיבה כל שהיא לא ראו בכך חתימה בשתיים. אולי סברו ששתי החתימות מדברות על עניין אחד. עובדה היא שרב שרירא לא העלה טיעון זה כנגד נוסח זה. לפי זה השינוי חל רק בתקופת הגאונים. טעמו של השינוי הוא מפני שבקשו להתאים חתימה זו לכלל שאין חותמים בשתיים, או כטיעונו של הרי"ף שאין לחתימה זו עניין בברכת חתן. בר-אילן (לעיל, הערה 19), עמ' יא, נוקט בשאלה זו גישה אחרת לחלוטין. הוא סבור שבתקופת התלמוד לא הייתה כלל חתימה לברכת "שמח תשמח", ומכאן נשתלשלו שני מנהגים: האחד לחתום "משמח עמו בירושלים" והאחר הוא הנוסח שלנו, לחתום "משמח חתן וכלה". אלא שלדעתנו אם בתקופת התלמוד לא הייתה לברכה זו חתימה – הרי שאין למנותה כלל כברכה.