57. לעיל, הערה 45.

58. וראה עוד להלן בעניין זה את המובא בשמו של הרי"ף בספר האשכול. דברינו כאן הם תשובה לתמיהתו של הילדסהיימר (לעיל, הערה 4), עמ' קטז, ששואל על נוסחה זו כחתימה לברכת "שמח תשמח": "איזה קשר בין ברכתנו ובין חתימה זאת?", ומשום תמיהה זו ביקש לדחות גרסה זו ולדונה כטעות סופר, ולראות בחתימה זו את החתימה לברכת "שוש תשיש", כפי שאכן נזכר בעיטור. נזכיר, בהקשר זה, גם את הסברו של רש"י (בבלי כתובות ח ע"א) לברכת "שוש תשיש": "שוש תשיש – לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו שנאמר (תהילים קלז) תדבק לשוני לחכי וגו'". לפי דברינו בפנים יש לומר שבמסורת ארץ-ישראל ביקשו להדק את הקשר בין שמחתנו לבין זיכרון ירושלים, ולכן כללום בברכה אחת.

59. בר-אילן (לעיל, הערה 19), עמ' כג, דן בפועל "יוצר" שבברכה שלנו, "יוצר האדם", לעומת הפועל "בורא" שבברכת השחר בנוסח ארץ-ישראל: "בא"י אמ"ה אשר בראת אדם הראשון בדמותו ובצלמו" J. Mann, ''Genizah Fragments of the Palestinian Order of] [Service'', HUCA, 2 (1925), P. 277., "בא"י אמ"ה אשר ברא את האדם הראשון בדמותו כצלמו" [ש' אסף, "מסדר התפילה בארץ ישראל", ספר דינבורג (בעריכת י' בער, י' גוטמן ומ' שובה), ירושלים: בית-המדרש למורים העברי בירושלים, תש"ט, עמ' 121]. לדעתו אין הבדל במשמעות בין שני הנוסחים, ואין "יוצר" אלא "בורא". לדעתנו יש בכל זאת לתהות מדוע לא ישתמשו בברכת נישואין, המתייחסת ליצירת אדם הראשון, בפועל "ברא" המוזכר שלוש פעמים ביחס לבריאת האדם הראשון בפסוק המהווה תשתית לברכת "אשר יצר" בברכות החתנים (בראשית א:כז: וראה גם שם ה:א-ב, וגם שם שלוש פעמים הפועל "ברא"). על פי דברינו לעיל נוכל לומר שהשימוש בפועל "יצר" מקורו בברכת אבלים, ושם מדובר על יצירת האדם שנפטר ולא על בריאת אדם הראשון, ולכך מתאים יותר הפועל "יצר". ביטוי זה הועתק גם לברכת חתנים בגלל ההקבלה שביניהן. אפשר גם שבכך ביקשו לומר שהברכה בברכת חתנים אינה מתייחסת רק לאדם הראשון אלא לכל לידת-יצירת האדם, ולפנינו ברכה המדגישה שכל אדם נוצר בידי ה' (ולא רק על ידי הוריו) בצלמו ובדמותו. בהקשר של ברכת חתנים מתייחסת הברכה גם ללידת הוולד. החתונה מהווה בסיס לקיום ברכת "פרו ורבו". ניתן, אם כן, לראות את הברכה גם כברכה על מצוות פרייה ורבייה. ע' שרמר, זכר ונקבה בראם, ירושלים: מרכז זלמן שזר, תשס"ד, עמ' 340 הערה 58, סבור שפועל זה ("יצר") נבחר כיוון שמנסחי הברכה ניסחוה על פי התיאור בבראשית פרק ב דווקא, ושם אכן נזכר הפועל "יצר" (פסוק ז), כשם שהתיאור "והתקין לו ממנו" מרמז לבראשית ב:כב, ולא לתיאור בבראשית פרק א, שם מתוארת בריאת אדם וחוה כאחת. לדעתו זו תפיסה בבלית, ושם תפסו את הנישואין תפיסה היררכית, בניגוד לארץ-ישראל שם תפסו את הנישואין תפיסה שוויונית. אלא ששרמר מתעלם מהעובדה שהלשון "אשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו" מצויה דווקא בתיאור בבראשית פרק א. על פי דרכנו, הניסוח "אשר יצר את האדם" מקורו בארץ-ישראל דווקא.