קריאות מדרשיות - נח איש צדיק?

אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת-הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ-נֹחַ. (בראשית ו)

לאורך הדורות היו צדיקים והיו תמימים והיו שהיו מהלכים לפני ה'. רק אחד הצדיקים זכה לכך שכל תיאורי הצדיקות ייאמרו בו ביחד. נח.

ושוב, חז"ל מפתיעים אותנו. למרות שלל הקומפלימנטים שהפסוקים מעניקים לנח, המדרשים מתלבטים – האם נח אכן היה צדיק? נקרא את המדרש הבא:

בְּדוֹרוֹתָיו. ר' יודה ור' נחמיה.

ר' יודה אמר בדורותיו היה צדיק, אילו היה בדורו שלמשה או בדורו שלשמואל לא היה צדיק,

בשוק סמייה צווחין לעוירא סגי נהורא ולזעירא בירבי [=בשוק העוורים קוראים לבעל עין אחת מרובה אור, (ובשוק הקטנטנים) קוראים לקטן גדול],

[משל] לאחד שהיה לו מרתף שליין, פתח חבית ראשונה ומצאה חומץ, שנייה [ומצאה חומץ, שלישית] מצאה קוסם [=כלומר תוססת, עדיין לא חומץ] , אמ' לו קוסם הוא, אמר אית הכא טב מיניה [=יש טוב ממנו?], אמ' ליה לא, כך בדורותיו היה צדיק,

ר' נחמיה אמר ומה אם בדורותיו היה צדיק, בדורו של משה על אחת כמה וכמה, לצלוחית שלפיליטון [=בושם] מוקפת צמיד פתיל ומונחת בין הקברות וריחה נודף, אילו היה חוץ לקברות כל שכן.

(בראשית רבה פרשה ל).

שתי דעות מופיעות במדרש ביחס לצדיקותו של נח ושלשה משלים.

נפתח בדעתו של ר' יהודה. ר' יהודה מקשיב לפסוק – 'נח איש צדיק תמים היה בדורותיו', הוא קורא את הפסוקים לפני ואחרי, מסתכל על דורו של נח, ומגיע למסקנה שלהיות צדיק ביחס לדור שכזה זו לא מחמאה כל כך גדולה.

כעת מופיעים שני משלים. מדוע שניים? עיון במשלים מגלה שכל משל מציג עמדה שונה.

נבחן את המשל הראשון:

בשוק סמייה צווחין לעוירא סגי נהורא ולזעירא בירבי.

תרגום: בשוק העיוורים קוראים לעיוור בעין אחת 'סגי נהור' – בעל אור גדול, [ובשוק הקטנטנים] קוראים לקטן – גדול.

כוונת המשל ברורה – כמו שביחס לעיוור מוחלט, בעל עין אחת נחשב משופע באור, כך ביחס לדורו הרשע, נחשב נח – צדיק.

המשל השני:

'לאחד...'

נראה שמשל זה מציג עמדה חריפה יותר ביחס לנח. נח נמשל כאן לחבית תוססת בתוך חביות חומץ. כל החביות נמצאות בתהליך של הפיכה לחומץ – ובנמשל כל האנושות מתדרדרת, כל אחד בקצב שלו. גם נח. אילו הקב"ה היה ממתין עוד מספר שנים גם נח היה הופך לחומץ, גם נח היה נספה במבול.

ר' נחמיה מציג עמדה הפוכה. גם הוא מדגיש את המילה בדורותיו, אך הוא דורש מילה זו לשבח. אם בדורו הוא היה צדיק קל וחומר שבדור אחר.

המשל שמביא ר' נחמיה משווה את נח לצלוחית של בושם המונחת בין קברים וריחה מצליח לגבור על ריח הקברים.

מהו הנמשל?

בעוד שרבי יהודה סבור שנח היה צדיק רק ביחס לסובבים אותו, ואם כן הוא לא היה צדיק ממש אלא רק 'צדיק יותר מהאחרים', ר' נחמיה סבור שנח היה צדיק ממש למרות דורו, הוא הצליח להישאר צדיק למרות הסביבה שבה חי.

מה פשר הויכוח בין העמדות הללו? מדוע מתקשה ר' יהודה לקבל את דברי הפסוק כפשוטו 'נח איש צדיק תמים'!

נראה שאת התשובה יש לבקש בשני מישורים. ראשית, יש לבחון את הפסוקים – האם בפסוקים ניתן למצוא פקפוק לגבי צדיקותו של נח. שנית, יש לבחון את המשמעות הרחבה של עמדת ר' יהודה – מה הוא 'מרוויח' מעמדה זו.

נפתח בעיון בפסוקים. נח מתואר כצדיק. במה באה לידי ביטוי צדיקותו? אם נבחן צדיקים אחרים בתנ"ך נמצא מאפיינים שונים – הם עושים מעשי חסד, פונים לאלוהים בתפילה,עומדים בנסיונות וכדומה. אצל נח המעשה היחיד של פנייה לאלוהים הוא הקרבת קרבן בצאתו מן התיבה. בנח אנחנו לא מוצאים שום דבר שיצדיק את תוארו כ'צדיק'. נח אף פעם לא מדבר עם אלוהים, לא מתוארים 'מעשי צדיקות' שלו, ו'שירותיו כצדיק' מתמצים בשהותו בתיבה. גם תיאור ההשתכרות של נח בצאתו מן התיבה לא מחמיא לו במיוחד. לכך יש מקום להוסיף שאלה נוספת, אם נח כל כך צדיק, מדוע אברהם נבחר לאבי האומה ולא נח?

וודאי שלכל השאלות שהצגנו יכולות להיות תשובות מצויינות, גם מבלי שנדרוש בגנותו של נח.
התמיהות שהעלינו רק מאפשרות לר' נחמיה לומר את דבריו, אך מדוע הוא בוחר בכיוון זה?

נראה שהמחלוקת שבין העמדות רחבה הרבה מעבר לשאלה מיהו נח. השאלה כאן היא, שוב, בדומה לעיוננו הקודם – באיזה עולם אנו חיים.

כדי לחדד את הדברים נתמקד במשל השני של ר' יהודה. לפי המשל כפי שהבנו אותו, אם אלוהים היה מתמהמה עוד מספר שנים גם נח היה הופך למושחת כמו שאר דורו. נח לפי זה הוא לא צדיק, אלא הוא 'הכי פחות רשע'. הבחירה של אלוהים להשמיד את העולם בנקודה זו דווקא, היא בעצם מעשה הצלה. ברגע האחרון, לפני שהאדם האחרון הופך גם הוא לרשע מביא אלוהים את המבול.

זהו תיאור חריף מאוד:

אלוהים ברא עולם, הציג דרישות לאדם - ואין ולו אדם אחד שמסוגל לעמוד בדרישות הללו.

זוהי המשמעות של הקביעה שנח לא היה צדיק!

העמדה המפתיעה הזו ממשיכה קו שמופיע שוב ושוב במדרשים. לפי קו זה העולם קיים רק בחסדו של אלוהים ולא בזכותו של האדם. עמדה זו דורשת הרחבה כמובן, ונשאיר זאת לעיון נוסף.

אל מול עמדה זו מופיעה עמדתו של ר' נחמיה. לפי עמדה זו נח ניצל בזכות. לפי עמדה זו האדם קונה את מקומו בעולם בזכות.

המחלוקת, אם כן, בין ר' יהודה לר' נחמיה היא דרמטית ביותר. השאלה היא האם האדם יכול לעמוד מול אלוהים בזכות עצמו או שללא חסדו של אלוהים הוא חסר זכות קיום.

אם נשאל 'איזו עמדה עדיפה'? התשובה לא תהיה ברורה כל כך. לכאורה עמדתו של ר' נחמיה מלהיבה יותר, היא נותנת יותר קרדיט לאדם. מאידך, עמדתו של ר' יהודה מאפשרת לאדם ביטחון רב יותר. האדם תמיד יוכל לבוא לפני אלוהים ולומר לו: 'אתה ידעת שהאדם חוטא, ובכל זאת בחרת בקיומו, אם כך רחם על העולם וסלח למשוגותיו'.