שמעון חזר בתשובה ואינו יודע האם מותר לו ליהנות מעסקאות שסוכנו הלא יהודי עושה עבורו בשבתות, בבורסה הבינלאומית של ניו יורק. שהרי זמן העסקאות שנעשות שם בבורסה בימי ו', הינו כבר זמן שבת בישראל.
וההלכה? ובכן, ההלכה מתירה: "יכול ישראל ליתן לעכו"ם מעות להתעסק בהם, ואף על פי שהעכו"ם נושא ונותן בהם בשבת, חולק עמו כל השכר בשווה, מפני שאין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה... וכן, אין העסק ניכר ממי הוא" (שולחן ערוך, הלכות שבת).
כלומר, אם הפקדת כסף (מעות) בידי ברוקר ניו יורקי, כדי שהוא ינהל את תיק השקעותיך בבורסה הבינלאומית, בכל הזמנים, ואין הוא שליח שלך רק לעסקאות הנעשות בזמן שבת ומחללות את השבת – מותר לך ליהנות מעסקה זו.
למה? כי ההלכה, על פי תובנה מודרניסטית לעילא, הבחינה בין זמן תחום (שבת מול יום חול) שעליו ניתן להשתלט, ל'זמן הומוגני' שעליו לא ניתן להשתלט. ומהו 'זמן הומוגני'? זהו זמן רציף, דומה לעצמו בכל שעה, בלתי נקטע, המחבר במעין מרוץ שליחים מדומה את זמן בורסת תל אביב עם זמן בורסת ניו יורק עם זמן בורסת מלבורן, בקצוותיהם, וחוזר חלילה. ו'המקל' במרוץ שליחים זה הוא צינורית שדרכה זורם כסף השווקים והבורסה הבינלאומית ללא הפסק.
כלומר, ההלכה, השוחרת נורמליות וחיי מעשה, הכירה במסחר הבינלאומי השוטף במטבעות (דולר, ין, בורסה) כאנרגיה עצמאית וכפעולה בלתי פוסקת בזמן הומוגני. כלומר? השבת ניתנת להגדרה משני צדי הזמן: כניסת השבת ויציאתה – אך טבעו של 'זמן הכסף הבינלאומי' הנ"ל אינו מאפשר חיתוך זמן כשבת.
ולהתרת פעולת מטבע זו נוספות שתי סיבות מצטרפות:
1: ההסדר הנ"ל שבינך לברוקר.
2: האנונימיות של 'כסף הבורסה' ("וכן, אין העסק ניכר ממי הוא").
כל אלה מפוגגים את האיסורים ההלכתיים שנועדו להבטיח את קדושת השבת בזמנים מדויקים. ובמלים נוספות: מרגע שהמדובר בבורסה בינלאומית, ומרגע שהברוקר הנ"ל אינו רק שליח מיוחד שלך לחילול שבת בלבד, העושה עבורך בשבת פעולה שאתה היית צריך לעשות ("אין מלאכה זו מוטלת על ישראל לעשותה") – אין כאן חילול שבת.
