גברת פ.ת. הנכבדה, לא אדע מה נזכרת היום בתוספות הבנייה הארכיטקטוניות של בית הכנסת הגדול של ת"א (רחוב אלנבי), הרי הן כבנות עשרים שנה? ולשאלתך, האם לתוספות אלה יש משמעות דתית, אמונית או דתית-טקסית – אענה, ברשותך, בקיצור נמרץ: לא רק שלתוספות אלה אין שום משמעות בכל הנוגע לתפילה או לאמונה, אלא שההלכה אינה מתייחסת כלל באופן ממשי לארכיטקטורה של בתי כנסת.
ההלכה מתייחסת לכיוון התפילה (ירושלים), למיקום הבימה, לאופן הישיבה, לארון, לתשמישי הקדושה, לקישוטים ועוד. אך אין ארכיטקטורה (במובן של "ארכיטקטורה") של בית כנסת בהלכה. ראי, בית הכנסת בגטו של ונציה הינו מופת אקלקטי (לקטני, מרובה סגנונות). בתי כנסת במרוקו לאורך הדורות היו 'פרטיים'. בתי כנסת תחת משטרים עוינים, נדמו כדירות או כבתים רגילים בתכלית. בית הכנסת שבשכונתי הינו דירה בבית דירות, והכניסה אליו מחדר מדרגות רגיל. שטיבעל במאה שערים נראה כשטיבעל. בתי הכנסת של חסידויות עשירות נראים כארמונות. אין "ארכיטקטורה", יש יהודים, יש תפילה ויש אבינו שבשמים.
