עמוד הבית > יהדות ועם ישראל > תרבות ישראלעמוד הבית > מדעי החברה > אזרחות ומדע המדינה > ישראל מדינת העם היהודי > זרמים ביהדות
התנועה המסורתית בישראל


תקציר
טקסים רשמיים בהם הוכנסו בנות ישראל לקהילה או טקסים מיוחדים לקריאת שמותיהן לא היו מקובלים בעת העתיקה. אך עם השנים חלו שינויים בקהילות יהודיות מסויימות. נקבע מנהג ציון לידת הבת בתפילת הבוקר שבשבת הראשונה שלאחר הלידה.



שמחת הבת - על פי התנועה המסורתית


"אַחַת הִיא, יוֹנָתִי תַמָּתִי--אַחַת הִיא לְאִמָּהּ, בָּרָה הִיא לְיוֹלַדְתָּהּ; רָאוּהָ בָנוֹת וַיְאַשְּׁרוּהָ, מְלָכוֹת וּפִילַגְשִׁים וַיְהַלְלוּהָ." (שיר השירים ו' 9).

טקסים רשמיים בהם הוכנסו בנות ישראל לקהילה או טקסים מיוחדים לקריאת שמותיהן לא היו מקובלים בעת העתיקה. לידת בת צוינה ככל הנראה במסגרת נשית סגורה במהלכה זכתה היולדת לתמיכת נשות המשפחה. מסורת זו מקורה בתפיסה תרבותית פטריאכלית על-פיה הועדפו צאצאים ממין זכר בהנחה שאלו ימשיכו את המסורת ואת הזכויות הכלכליות של המשפחה.

בימי הביניים היו קהילות יהודיות שערכו טקסים לציון לידת בנות. בחלק מקהילות צרפת ואשכנז נערך טקס ה'חול-קרייש' ('קריאת החול' או 'הרמת החול'), במסגרתו ניתן שם לתינוקת וצוינה חזרת היולדת לקהילה. טקס זה נערך בבית היולדת בשבת הרביעית שלאחר הלידה, בנוכחות נשות הקהילה (לעתים רחוקות נכחו בטקס גם האב וגברים נוספים). ְיַלְדוֹת הקהילה לקחו חלק מרכזי ופיעל בטקס ובכך קיבלו את התינוקת החדשה לתוך חברתן. עיקר הטקס היה בהענקת שֵם התינוקת שהוכרז בקול רם על ידי האֵם, כשלְשִמעוֹ הרימו הילדות את העריסה וחזרו עליו, במעין פעולה סמלית של הענקת תוקף רשמי לשם; בספרד נערך טקס ה'האדאס' או ה'לאס פאדאס' ('גורל' בלאטינית) בלילה השמיני שלאחר הלידה. הטקס נחוג בקרב בני משפחה ומקורבים בבית היולדת, ולווה באכילת פירות ובשתית יין, בשירים, בתופים ובמחולות. במרכז הטקס עמד מנהג העברת התינוקת לבושה בלבן מיד ליד, כאשר כל אורח בתורו העניק לה את ברכתו ואיחוליו לחיים טובים ולמזל טוב.

עדויות מלמדות כי בראשית העת החדשה נהגו קהילות במזרח טקס 'זבד בת' ('מתנת הבת') שנערך בימים שלאחר הלידה בבית הכנסת או בבית היולדת, בנוכחות התינוקת, הוריה והקהילה כולה. במהלך הטקס נקראה התינוקת בשם במסגרת ברכה מיוחדת ונאמרו פסוקים ופיוטים העוסקים בבנות, בתודה ובברכה. התינוקת הולבשה חגיגית והטקס לווה בשירים ובמיני מתיקה מיוחדים שהוכנו עבור האירוע. בחלק מקהילות המזרח שולב 'זבד הבת' במנהגים ייחודיים נוספים שהדגישו את ההגנה על התינוקת והיולדת ואת מרכזיות תפקיד מיילדת.

עם הזמן נקבע ברבות מקהילות ישראל מנהג ציון לידת הבת בתפילת הבוקר שבשבת הראשונה שלאחר הלידה. האב הטרי נקרא לעלות אל במת בית הכנסת בעת הקריאה בתורה, כשהקהל מלווה אותו בשירים ובפיוטים. הגבאי מברך את האב בברכת 'מי שברך' ובאיחולי בריאות ליולדת ולבת הטרייה ולאחר מכן מכריז האב את שם התינוקת ברבים. היולדת והתינוקת לא נוכחות על פי רוב בטקס. יש החוזרים ומציינים את לידת הבת כמה שבועות לאחר הלידה בעריכת קידוש ובהגשת כיבוד קל לאחר תפילת השבת, בנוכחות האם והתינוקת ובליווי נאומים ודרשות.

בשנים האחרונות משפחות רבות מחפשות דרכים מסורתיות מחודשות לציון האירוע. הטקסים המסורתיים, ובראשם טקס זבד הבת זוכים לעדנה ולהתחדשות רעיונית.

ביבליוגרפיה:
כותר: שמחת הבת - על פי התנועה המסורתית
שם  האתר: התנועה המסורתית בישראל
בעלי זכויות : התנועה המסורתית בישראל
הוצאה לאור: התנועה המסורתית בישראל
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית