הסדרי נגישות
עמוד הבית > אמנויות > אמנויות פלסטיות > ציור > ציור ישראליעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > סיפורי הראשית > סיפור הבריאהעמוד הבית > יהדות ועם ישראל > מקרא [תנך] > מקרא באמנות > מאדם עד נח
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית



תקציר
האמן אריה ארוך  צייר בשנת 1966 את הציור הבריאה (הגדת סרייבו). העבודה נעשתה בהשראת  דפים מאוירים מתוך הגדת סרייבו מהמאה ה-14. דף המידע מתאר את הקשר בין היצירה למקור ההשראה ואת המשמעות הפרשנית של היצירה לסיפור הבריאה.



הבריאה (הגדת סרייבו) - יצירתו של אריה ארוך
מחברת: ענת בסר


אריה ארוך (1908 - 1974) צייר בשנת 1966 את הציור הבריאה (הגדת סרייבו).

שם הציור מצביע על מקור ההשראה שממנו הוא לקוח - דפים מאוירים מתוך הגדת סרייבו שנוצרה במאה ה-14.

בציורו של אריה ארוך מתוארים פרטים המוכרים לנו מסיפור הבריאה המקראי (בראשית א), אך דרך התיאור לקוחה מן הציורים שבהגדת סרייבו. בציורו של ארוך, ובאחת הסצנות בהגדת סרייבו, מתוארים שני משטחים, האחד לבן - והאחר שחור, היוצרים צורת שַׁעַר. בהגדת סרייבו מופיע מעל סצנה זו המשפט: "ויבדל בין האור ובין החשך", הלקוח מבראשית א 4. מעל שני משטחים אלו מופיע הרקיע בצורת קשת המורכבת מפסים בצבעי כחול, תכלת ולבן.

על גבי הרקיע מופיעים בציורו של ארוך המאורות, שבריאתם מתוארת בפסוק 17: "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה" השמש מתוארת כעיגול זהב מעל אזור האור, והירח - כעיגול שחור מעל אזור החושך. תיאור זה לקוח מתוך דף אחר בהגדת סרייבו.

הצגת האור והחושך, השמש והירח באותה סצנה ממחישים שמתואר כאן אירוע חד פעמי בלתי רגיל. פרופ' מרדכי עומר כותב שארוך לא התערב כמעט בקומפוזיציה המופיעה בהגדת סרייבו. התערבותו באה לידי ביטוי בחיבור בין שתי הסצנות ובהוספת תיחום לקומפוזיציה, שאינו מכיל בתוכו עיטור, בניגוד לעיטור המופיע על המסגרות בהגדה. התיחום מופיע מימין ומשמאל ובתחתית התמונה בקו האופקי הזהוב. את הקו הזהוב אפשר לראות גם כתיאור היבשה, שבריאתה מתוארת בפסוק 9.

פרופ' מרדכי עומר מביא הסבר אפשרי לחיבור בין תיאור ההפרדה בין האור לחושך לבין תיאור המאורות: ייתכן שחיבור שתי הסצנות מסתמך על פרשנות מדרשית, שלפיה המאורות נבראו ביום הראשון, אך אלוהים דחה את הופעתם ליום הרביעי.

דרך נוספת לפרש את חיבורן של שתי הסצנות נובעת מהבדל מרכזי בין ציורו של ארוך לבין הציורים בהגדת סרייבו: בהגדת סרייבו הציורים בונים יחד את רצף האירועים המתואר במקרא. בניגוד לאיורי ההגדה, ארוך אינו מספר את סיפור הבריאה, אלא מביא פרשנות משלו למשמעות המושג בריאה. משום כך אין חשיבות לסדר הופעת האירועים, או לדיוק בַּהתייחסות לטקסט המקראי. ארוך מתאר מצב שבו המאורות נבראו, ולמרות זאת משמיט את הצומח - שכבר נברא קודם לכן.

פרופ' מרדכי עומר כותב: "ארוך השתאה ודאי נוכח ההפשטה ה'מודרנית' במיניאטורה המתארת את הבדלת היום מהלילה." ארוך בחר לקחת מתוך הגדת סרייבו את המשטחים הגיאומטריים בעלי הגוון האחיד המתארים את הפרדת היום מהלילה, ואת המאורות העגולים. כמו כן אימץ ארוך את הצמצום הצבעוני שבהגדה. הבחירה הזאת, בצורות המינימליסטיות, הגיאומטריות, המופשטות, היא בעלת משמעות. ההחלטה להשמיט מוטיבים אחרים המופיעים בהגדה גם היא בעלת משמעות:

בבראשית פרק א', אחרי שהאל ברא את חומרי העולם כשהם במצב גולמי של תוהו ובוהו, הוא עשה פעולה של ארגון וחלוקה. ארוך מתאר בציור את החלוקה והארגון האלה: חלוקה או הפרדה של האור מהחושך ושל היום מהלילה. משמעות זו, של חלוקה וארגון, נובעת גם מעצם הבחירה בצורות הגיאומטריות הגדולות ומהוויתור על פרטים: ארוך אינו מתאר את הצמחייה, את בעלי החיים ואת בריאת האדם המופיעים בסיפור הבריאה ובאיורי ההגדה. גם הארגון הסימטרי והסכמאטי של הצורות מדגיש רעיון זה של סידור וחלוקה.

הציור מציג את רעיון הבריאה בדרך נוספת: החומרים (הצבעים) מהם "ברא" ארוך את הציור אינם מונחים על גבי המצע הציורי באופן מלוטש. החומריות שלהם מודגשת, וכך הצופה מודע לפעולה שנעשתה על החומר. המתבונן יכול להבחין באופן מובהק בחומר הציורי, ביחד עם הצורות הבסיסיות שנבנו באמצעות החומר. כל זה יוצר מראה ראשוני, של התחלה, של בריאה, של חומר או תוהו ובוהו המתחיל לקבל צורה. בניגוד לאל, ארוך אינו יכול ליצור יש מאין, אך הוא יכול להציג לפנינו את החלוקה והארגון של חומרים נתונים והפיכתם למשהו חדש, ליצירה. לקיחת החומר, ארגונו על גבי המצע והחלוקה הם המאפשרים לצופה לזהות מוטיבים על משטח הציור ולראות את הציור כבעל משמעות. משום כך הציור יכול לשמש מטאפורה לחומר הגולמי שממנו בנה אלוהים את העולם שבו אנו חיים.

ציורו של ארוך מתייחס לסיפור הבריאה המקראי ולתיאורים של סיפור זה בהגדת סרייבו. יחד עם זאת, הוא אינו מציג את הסיפור כולו, אלא יוצר דימוי אחד המייצג מבחינתו את הבריאה. אנו, המתבוננים ביצירה, מוזמנים לחפש מהי הבריאה עבור ארוך, או מהי הבריאה עבורנו. אנו מוזמנים לפרש את הבחירה במוטיבים מסוימים מתוך הגדת סרייבו, השמטתם של מוטיבים אחרים והאופן שבו ארוך מחבר מוטיבים אלו בציורו.

הערות שוליים:

  1. מרדכי עומר, אריה ארוך, מוזיאון תל אביב לאמנות והפניקס הישראלי, 2003.
ביבליוגרפיה:
כותר: הבריאה (הגדת סרייבו) - יצירתו של אריה ארוך
מחברת: בסר, ענת
שם  הפרסום מקורי: מקראנט
תאריך: 2005
בעלי זכויות : מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הוצאה לאור: מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית
הערות: 1. פרסום מקורי שנכתב עבור אתר מקראנט.
הספרייה הוירטואלית מטח - המרכז לטכנולוגיה חינוכית