הכינוי "חרדים" הוא כינוי מקובל ליהודים המחמירים מאוד בקיום מצוות הדת. בני הקהילה החרדית בישראל שונים מקבוצות אחרות באוכלוסייה בהשקפת עולמם, בלבושם ובחיי היום-יום שלהם. הילדים מתחנכים במסגרת חינוך נפרדת, שהעיקר בה הוא לימוד התורה; רבים מן המבוגרים אינם משתלבים בשוק העבודה והם ממשיכים ללמוד עד גיל מבוגר; גיל הנישואין צעיר מאוד, בערך 18; ורבות מן המשפחות הן בנות 10 ילדים ויותר.
בין החרדים קיימות קבוצות קיצוניות קטנות שאינן מזדהות עם מדינת ישראל והציונות. הם מדברים ביניהם יידיש, והעברית משמשת להם כ"שפת הקודש", לצורך תפילה ולימוד תורה בלבד. ואולם בשנים האחרונות רבים מהם משתלבים יותר ויותר בחיים הפוליטיים, הם נהנים מהשירותים שהמדינה מספקת (כמו חינוך, בריאות, סעד, שירותי דת וביטוח לאומי), והשפה העברית הולכת ומשתרשת בקרבם.
אחד הסממנים של קהילות החרדים הוא הבידול המרחבי, כלומר, המגורים באזורים נפרדים משלהם. רבים מהם גרים בשכונות נפרדות בירושלים ובערים אחרות; רבים אחרים גרים בעיר שיש בה רוב של תושבים דתיים, כמו בני ברק; יש החיים ביישובים שהוקמו במיוחד עבורם, כמו כפר חב"ד, עמנואל, אלעד וביתר עילית; וקבוצות אחדות של חרדים הקימו שכונות חרדיות בעיירות פיתוח כמו חצור הגלילית ונתיבות.
מדוע נוהגים החרדים לחיות במרחב נפרד?
יש לכך כמה סיבות:
- החרדים מנהלים חיי קהילה ייחודיים, וכדי לקיימם הם זקוקים למרחב משלהם ובו השירותים החיוניים לצורכיהם - בתי כנסת ובתי מדרש ללימוד תורה, מקוואות לטהרה, חנויות לספרי קודש ועוד.
- רוב החרדים גרים ביישובים עירוניים, וקיים ניגוד חריף בין העיר החילונית המודרנית, ששולטים בה פתיחות לשינויים ומתירנות, לבין הקהילה החרדית, המשמרת אורח חיים מסורתי וייחודי.
- הבידול המרחבי וההפרדה הם דרכי ההגנה של הקהילה החרדית מפני ה"פיתויים" של העולם החילוני המודרני.
ואולם המרחב המוגן של החרדים אינו סגור לחלוטין מפני קשר עם החוץ. רבים מהם משלבים בחייהם טכנולוגיות מודרניות שאינן מס כנות את אורחות חייהם - כמו מחשבים ומכשירים אלקטרוניים, ודוחים את מה שלדעתם עלול לחבל בערכיהם - כמו צפייה בטלוויזיה. זאת ועוד: יותר ויותר נשים חרדיות עוזבות למשך היום את המרחב החרדי ויוצאות לעבודה כדי לאפשר לבעליהן ללמוד תורה; מרביתן עוסקות במקצועות הדורשים הכשרה מקצועית מיוחדת, כגון מחשבים, פקידות, הנהלת חשבונות ומקצועות הרפואה.
